אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא הִתִּירוּ פַסֵּי בִּירִיּוֹת אֶלָּא לְמַלְאוֹת בָּהֵן מַיִם בִּלְבַד. בָּאוּ מַיִם בַּשַּׁבָּת. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. חָֽרְבָה הַבְּאֵר כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּהֵיתֵר. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי נָסָא שָׁאַל. מָהוּ לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּים. נֵימַר. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּאַסְקוּפָּה אֲסוּרָה. וְאִם לָאו כְּאַיסְקוּפָּה מוּתֶּרֶת. מוּתָּר לְכָאן וּמוּתָּר לְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם לאו. שאין ביניהן ארבעה שהאריך הפסין עד שאין ביניהן ד' כאיסקופה מותרת היא שדינה מותר לכאן וכו' כדאמרינן בפ''ק סוף הלכה א' וה''נ מותר לטלטל ביניהן:
כאסקופה אסורה היא. שאע''פ שלמלאות מים מותר לר''מ עד עשר אמות ולר' יהודה עד י''ג ושליש לענין טלטול אסור:
נימר. דכך הוא אם יש בין הפסין ארבעה טפחים בין זה לזה וכלומר שיש ביניהן פרוץ הרבה עד ארבעה טפחים שהוא מקום חשוב:
מהו לטלטל בין הפסין. מי נימא הואיל והותר למלאות הותר נמי לטלטל ביניהן:
רבי נסא שאל. מה דפשיטא ליה לר' יוסי בי ר' בון מספקא ליה:
חרבה הבאר. שיבשו המים בשבת כבר נכנסה שבת בהיתר ושבת הואיל והותרה הותרה:
באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור. שלא היה שם מים מקודם ואסור דקסבר מחיצה הנעשית בשבת לאו שמה מחיצה:
לא התירו פסי ביראות. לטלטל בהן אלא למלאות בהן מים בלבד ולהשקות שם בהמתו:
חָצֵר שֶׁהִיא פְתוּחָה לְפַסִּים מְטַלְטְלִין מִן הֶחָצֵר לַפַּסִּים אֲבָל לֹא מִן הַפַּסִּים לֶחָצֵר. הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי בָּא. לֹא סוֹף דָּבָר שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. אֶלָּא אֲפִילוּ חָצֵר אַחַת וּבָהּ שְׁנֵי בָתִּים. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא עִירֵיבוּ. הָא אִם עִירֵיבוּ מוּתָּרִין. רִבִּי דָּנִיֵּאל בְּרֵיהּ דָּרַב קְטִינָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עִירֵיבוּ אֲסוּרוֹת. שֶׁאֵין עֵירוּב עוֹשֶׂה אוֹתָן אַחַת. רַב חוּנָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. 15b אִם עִירִיבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבְָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵיבוּ דֶּרֶךְ חֲלוֹנוֹת אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. וַאֲפִילו דְּיִסְבּוֹר רַב חוּנָא כְרִבִּי יוּחָנָן. תַּמָּן מוּתָּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אֲסוּר. תַּמָּן שֶׁמָּא לְמָחָר תֶּחֱרָב הַבְּאֵר. אַף הוּא סָבוּר לוֹמַר. שֶׁמָּא עֵירוּב מוֹעִיל בְּפַסֵּי בֵּירָאוֹת. וְאִין מוֹעִיל עִירוּב בְּפַסֵּי בֵירָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. כלומר בדין חצר שנכנסת לבין הפסין היינו טעמא דאוסר אפילו עירבו דשמא למחר תחרב הבאר קודם השבת וחיישינן שמא יהא סבור לומר דעירוב מועיל בפסי ביראות ויטלטל שם על סמך העירוב ובאמת אין העירוב מועיל בפסי ביראות אלא כל זמן שהמים בבאר התירו למלאות בין הפסין:
חצר שהיא פתוחה לפסים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ק וגריס שם מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר וט''ס היא כאן:
היו שתים אסור. שהיו שתי חצרות זו אצל זו ומחיצה ביניהם ושתיהן ראשן בין הפסין ואוסרות זו על זו. לא סוף דבר שתי חצרות ופתוחות לבין הפסין אלא אפילו חצר אחת ובה שני בתים אוסרין זה על זה וכדמסיים ואזיל דסברין מימר בשלא עירבו החצרות ביניהן מיירי וא''כ אף בחצר אחת ובה שני בתים ולא ערבו אוסרין זה על זה לטלטל אף בין הפסין הא אם עירבו מותרין אף בשתי חצרות:
רב הונא. אמר אפי' עירבו החצרות אסורין שאין עירוב עושה אותן אחת לענין טלטול לבין הפסין:
רב הונא כדעתיה. מי נימא דרב הונא לשיטתיה הוא דאזיל:
דאיתפלגון. לקמן בפ''ו במבוי שצדו אחד דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל וכלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים בבתים שבחצרות עירבו דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצירו ג''כ פתוח להמבוי ודירת העכו''ם אוסר עד שישכיר רשותו ואם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית בהא ס''ל לרב הונא בשם רב דמכ''ש דאוסר עליהן בחצר שאע''פ שהן מותרין להוציא מבית לבית דרך החלונות שהרי עירבו מ''מ דרך הפתחים הן אסורין:
אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן. קאמר אפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן דקסבר דירת עכו''ם לא שמה דירה לאסור לטלטל בחצר ומכיון שהם מותרין מבית לבית שהעירוב עושה אותן אחד מותרין לטלטל בחצר ואע''פ שחצירו של העכו''ם ג''כ פתוח להמבוי אין העכו''ם אוסר עליהן וטעמא משום דקי''ל כר''א בן יעקב דאין העכו''ם אוסר אלא בשיש שם שני ישראלים ומכיון שעירבו אפי' דרך חלונות הוי להו כלהו כחד ואין העכו''ם אוסר במקום חד ישראל. ורב הונא בשם רב ס''ל שאין רבים נעשים ע''י עירוב כיחיד במקום עכו''ם ושמעינן מיהת דרב הונא מחמיר בעירוב וה''ה הכא וא''כ רב הונא כדעתי':
ואפי' דיסבור וכו'. ודחי לה הש''ס דלא היא דאפי' אם יסבור רב הונא כר' יוחנן דתמן דמותר הוא מודה הוא הכא דמטעמא אחרינא אוסר הוא הכא כדמסיק ואזיל:
תַּנֵּי. יֵשְׁנָן כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה פָּרָא. אַמָּה מֶחֱצָה וְאַמָּה בֵּינַיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ישנן כעשר אמות דברי ר''מ וכו'. כך הוא שנוי בתוספתא פרק קמא ומפרש האי וכארבע עשרה לר' יהודה פרא אמה מחצה ואמה בנין וכלומר דלאו דוקא ארבע עשרה אלא אותה האמה הי''ד היא פחותה ואין כאן אמה שיש בה איזה בניין ואיזה חצוייה לפי ששתי רבקות של ד' ד' הן י''ג אמות ושליש כדפרישית במתני':
משנה: מוּתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה. מוּתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַפַּסִּים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שירבה בפסין. פשוטין בכל רוח ורוח בכדי שלא יהא בין פס לחבירו יותר מי''ג אמה ושליש לר' יהודה שהלכה כמותו וכן לר''מ למאי דאית ליה:
ומותר להרחיק. הפסין כל שהוא רוצה לעשות ההיקף גדול:
מותר להקריב. הפסין לבאר ולעשות היקף קצר ביניהן ובלבד שיהא שם ריוח בכדי שתהא פרה ראשה ורובה בפנים מן הפסין ושותה אבל בציר מהכי לא דחיישינן שמא ימשך אחריה ויוציא הדלי מחוץ לפסין:
משנה: אִם הָֽיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקָתָהּ יְסַלָּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ. אֶחָד בְּאֵר הָרַבִּים וּבוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָחִיד עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּים. אֲבָל לְבוֹר הַיָחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין פַּסִּים אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבָד. וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רבי יהודה אומר עד בית סאתים. יכול הוא לעשות ההיקף סביב הבאר ולא יותר:
לא אמרו בית סאתים. דוקא אלא בגינה ובקרפף שאין הקיפן לדירה:
קרפף. הוא היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:
דיר. הוא של בהמות שעושין בשדות היום כאן ולמחר כאן כדי לזבל בגללי הבהמות:
סהר. הוא היקף מחיצות לבהמות העיר:
מוקצה. רחבה שאחורי הבתים וחצר הוא המקום שלפני הבתים וכל אלו הקיפן לדירה:
ואפילו בית חמשת כורין וכו'. וכן הני פסי ביראות הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הן:
ובלבד שירבה בפסין. פשוטין וכן הלכה:
מתני' ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבי' מפסקת. שהיה דרך שרבים בוקעי' בה מפסקת בין הפסים:
יסלקנה. להדרך לצדדין חוץ מן הפסין דס''ל בקיעת הרבי' מבטלי מחיצתא. וחכ''א א''צ והל' כחכמי':
אחד באר הרבי'. באר הוא מים חיים דלא פסקי ובור הוא מן המים המכונסין ועיקר היתר פסי ביראות בשביל המים הוא שיהיו מצויין לבהמו' עולי רגלים. וכל זמן שאין שם מים אין לפסין תורת מחיצה ומכיון דשל רבים הן התירו אף בבור מים המכונסין דעבידי דפסקי הואיל ומדכרי אהדדי ובאר היחיד נמי שרי דלא פסקו מיא אבל לבור היחיד לא התירו פסין וצריך לעשות לו מחיצה גבוה י' טפחים:
אין עושין פסין אלא לבאר הרבי' בלבד. דאיכא תרתי למעליותא וכן הלכה ולא התירו פסי ביראות אלא לעולי הרגלים ובא''י דוקא ולהשקות בהמתן אבל אדם צריך שירד לבאר וישתה או יעשה לו מחיצה גבוה י' טפחים סביב ויעמוד בתוכה וידלה וישתה ואם היה הבאר רחב הרבה שאינו יכול להיות מטפס ועולה מטפס ויורד בו מותר לו לדלות ולשתות בין הפסין:
הלכה: עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בְּאֵר מָהוּ שֶׁתַּעֲלֶה מִמִּידַּת סְאָתַיִם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִידַּת סְאָתַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְלֹא רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁלְפָּרָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַבְּאֵר עוֹלָה מִמִּידַּת סְאָתַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פ''ק על דברי ר' יהודה. רשב''א אומר באר שיש בה מידת סאתים אין מותר להרחיק ממנה וכו'. כך היא הגירסא בתוספתא וא''כ ש''מ שהבאר עצמה עולה ממידת סאתים:
א''ר יוסי בהוא דמפסיק ליה. כמו דמספק ליה וכלומר דר' יוסי קאמר דלא דמיא כלל דהתם בדברי רשב''א גבי גמל מיירי בהגמל שלו והוא האדם הוא שמספק ונותן לו לשתות והלכך שפיר גזרינן שלא יוציא הכלי וצריך שיהא כמלא גמל וגמלו אבל הכא גבי פרה מיירי באוכלת ושותה מאליה ואם יש כדי ראשה ורובה תו ליכא למגזר מידי והשתא דאתית להכי איכא למימר דרשב''א לא פליג אשיעורא דמתני':
מה את בעי. כלומר דמתמה הש''ס ומה את רוצה בזה דיהבת האי טעמא לרשב''א בגמל וכי אין הפרה עומדת ברה''ר ואוכלת כלומר שותה ברה''י שהרי כשאין שם אלא כדי שתכנס ראשה ורובה בלבד סגי ואע''פ שעומדת היא בר''ה אפ''ה לא גזרו שמא ימשך אחר פרתו ויוציא הכלי למקום שהיא עומדת ואם כן מה בכך שהגמל עוקם צוארו לחוץ לא יהא אלא כפרה זו שגם כן עומדת בר''ה:
כל מה שהפרה פושטת וכו'. סיומא דמילתא היא וכלומר דמשום הכי פליג לפי שבשיעור שהפרה יכולה לפשוט צוארה והוא כדי שתכנס ראשה ורובה שם הגמל עוקם צוארו שצוארו ארוך ולפיכך ס''ל דהכל לפי הבהמה שהיא:
מה ופליג. כלומר ומה ס''ל לרשב''א אם פליג אשיעורא דמתני':
מלא גמל וגמלו. אם מכניס שם גמל צריך שיהא כל כך כמלא גמל עם הגמל שלו שהוא האדם ההולך אחריו ומאכילו ומשקה אותו:
מותר להקריב וכו' והוא שיעורא כשיעור הזה. כלומר ואם יש כאן השיעור הזה שהוא כדי שתהא פרה רובה בפנים ושותה מותר אפילו לגמל שהוא כולו מבחוץ ואינו יכול להכנס ואם פחות מכשיעור הזה אסור אפילו לגדי שיכול להכנס שם כולו דלא פלוג רבנן בשיעור:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד בֵּית סָאתַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אָֽמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא בַגִּנָּה וּבַקַּרְפֵּף. אֲבָל אִם הָיָה דִיר אוֹ סַהַר אוֹ מוּקְצֶה אוֹ חָצֵר אֲפִילוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין אֲפִילוּ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין מוּתָּר וּמוּתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַפַּסִּין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רבי יהודה אומר עד בית סאתים. יכול הוא לעשות ההיקף סביב הבאר ולא יותר:
לא אמרו בית סאתים. דוקא אלא בגינה ובקרפף שאין הקיפן לדירה:
קרפף. הוא היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:
דיר. הוא של בהמות שעושין בשדות היום כאן ולמחר כאן כדי לזבל בגללי הבהמות:
סהר. הוא היקף מחיצות לבהמות העיר:
מוקצה. רחבה שאחורי הבתים וחצר הוא המקום שלפני הבתים וכל אלו הקיפן לדירה:
ואפילו בית חמשת כורין וכו'. וכן הני פסי ביראות הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הן:
ובלבד שירבה בפסין. פשוטין וכן הלכה:
מתני' ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבי' מפסקת. שהיה דרך שרבים בוקעי' בה מפסקת בין הפסים:
יסלקנה. להדרך לצדדין חוץ מן הפסין דס''ל בקיעת הרבי' מבטלי מחיצתא. וחכ''א א''צ והל' כחכמי':
אחד באר הרבי'. באר הוא מים חיים דלא פסקי ובור הוא מן המים המכונסין ועיקר היתר פסי ביראות בשביל המים הוא שיהיו מצויין לבהמו' עולי רגלים. וכל זמן שאין שם מים אין לפסין תורת מחיצה ומכיון דשל רבים הן התירו אף בבור מים המכונסין דעבידי דפסקי הואיל ומדכרי אהדדי ובאר היחיד נמי שרי דלא פסקו מיא אבל לבור היחיד לא התירו פסין וצריך לעשות לו מחיצה גבוה י' טפחים:
אין עושין פסין אלא לבאר הרבי' בלבד. דאיכא תרתי למעליותא וכן הלכה ולא התירו פסי ביראות אלא לעולי הרגלים ובא''י דוקא ולהשקות בהמתן אבל אדם צריך שירד לבאר וישתה או יעשה לו מחיצה גבוה י' טפחים סביב ויעמוד בתוכה וידלה וישתה ואם היה הבאר רחב הרבה שאינו יכול להיות מטפס ועולה מטפס ויורד בו מותר לו לדלות ולשתות בין הפסין:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דְּיוֹמְדִין פְּשׁוּטִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דִּיוֹמְדִין אֲבָל לֹא פְשׁוּטִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' על דעתיה דר' יהודה. דס''ל לא התירו בפסי ביראות אלא עד סאתים כדקתני במתני' דלקמן באר עצמה מהו שתעלה ממדת סאתים או דנימא סאתים סביב הבאר ואין הבאר בכלל:
על דעתיה דר''מ וכו'. כלומר דקמ''ל דר''מ אינו מודה לר' יהודה ולא ר' יהודה לר''מ בכל מקום כדאמרינן לעיל דלר''מ אם יש כאן יותר מי' אמות בין הפסין צריך פשוטין ולא סגי בהארכת הדיומדין ולר' יהודה לעולם דיומדין אבל לא פשוטין שאם יש כאן יותר מי''ג אמה ושליש מתקנו בהארכת דיומדין ולא בפשוטין:
הלכה: מוּתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יֶצְחָק. וְהוּא שִׁיעוּרָא. כְּשִׁיעוּר הַזֶּה אֲפִילוּ גָמָל כּוּלּוֹ מִבַּחוּץ מוּתָּר. פָּחוּת מִכְּשִׁיעוּר הַזֶּה אֲפִילוּ גְדִי כּוּלּוֹ מִבִּפְנִים אָסוּר. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא גָמָל וְגַמָּלוֹ. מַה וּפְלִיג. כָּל מַה שֶׁהַפָּרָה פוֹשֶׁטֶת צַוָּארָהּ הַגָּמָל עוֹקֵם צַוָּארוֹ. מָה אַתְּ בָּעֵי. וְאֵין הַפָּרָה עוֹמֶדֶת 16a בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאוֹכֶלֶת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן בָּהוּא דְּמַפְסִיק לֵיהּ. בְּרַם הָכָא בְּאוֹכֶלֶת מֵאֵילֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פ''ק על דברי ר' יהודה. רשב''א אומר באר שיש בה מידת סאתים אין מותר להרחיק ממנה וכו'. כך היא הגירסא בתוספתא וא''כ ש''מ שהבאר עצמה עולה ממידת סאתים:
א''ר יוסי בהוא דמפסיק ליה. כמו דמספק ליה וכלומר דר' יוסי קאמר דלא דמיא כלל דהתם בדברי רשב''א גבי גמל מיירי בהגמל שלו והוא האדם הוא שמספק ונותן לו לשתות והלכך שפיר גזרינן שלא יוציא הכלי וצריך שיהא כמלא גמל וגמלו אבל הכא גבי פרה מיירי באוכלת ושותה מאליה ואם יש כדי ראשה ורובה תו ליכא למגזר מידי והשתא דאתית להכי איכא למימר דרשב''א לא פליג אשיעורא דמתני':
מה את בעי. כלומר דמתמה הש''ס ומה את רוצה בזה דיהבת האי טעמא לרשב''א בגמל וכי אין הפרה עומדת ברה''ר ואוכלת כלומר שותה ברה''י שהרי כשאין שם אלא כדי שתכנס ראשה ורובה בלבד סגי ואע''פ שעומדת היא בר''ה אפ''ה לא גזרו שמא ימשך אחר פרתו ויוציא הכלי למקום שהיא עומדת ואם כן מה בכך שהגמל עוקם צוארו לחוץ לא יהא אלא כפרה זו שגם כן עומדת בר''ה:
כל מה שהפרה פושטת וכו'. סיומא דמילתא היא וכלומר דמשום הכי פליג לפי שבשיעור שהפרה יכולה לפשוט צוארה והוא כדי שתכנס ראשה ורובה שם הגמל עוקם צוארו שצוארו ארוך ולפיכך ס''ל דהכל לפי הבהמה שהיא:
מה ופליג. כלומר ומה ס''ל לרשב''א אם פליג אשיעורא דמתני':
מלא גמל וגמלו. אם מכניס שם גמל צריך שיהא כל כך כמלא גמל עם הגמל שלו שהוא האדם ההולך אחריו ומאכילו ומשקה אותו:
מותר להקריב וכו' והוא שיעורא כשיעור הזה. כלומר ואם יש כאן השיעור הזה שהוא כדי שתהא פרה רובה בפנים ושותה מותר אפילו לגמל שהוא כולו מבחוץ ואינו יכול להכנס ואם פחות מכשיעור הזה אסור אפילו לגדי שיכול להכנס שם כולו דלא פלוג רבנן בשיעור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source