Eirouvine
Daf 12b
אֵין שֵׁייָרָה פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. אֵין הַגּוֹי מַשְׁלִים בַּשְּׁייָרָה. קָטָן מָהוּ שֶׁיַּשְׁלִים בַּשְּׁייָרָה. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁנַיִם וְעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. וּבָא הַגּוֹי וְהוֹסִיף. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְעִירְבוּ שְׁנֵי עֵירוּבִין. וּבָא הַגּוֹי וּפָתַח. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת 12b בְּהֵיתֵר. רִבִּי רְדִיפָה אָמַר. רִבִּי נִיסָא שָׁאַל. מָהוּ לִיתֵּן לָהֶן שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי תוֹרִין. שֶׁיְּהֵא זֶה מְטַלְטֵל בְּתוֹךְ סְאָתַיִם שֶׁלָּזֶה. וְזֶה מְטַלְטֵל בְּתוֹךְ סְאָתַיִם שֶׁלָּזֶה.
Traduction
Pour constituer la caravane (avec ses privilèges), il faut au moins 3 hommes, et nul idolâtre n’est admis à compléter ce chiffre. Admet-on un enfant à ce titre? (question non résolue). Voici dans quel cas la présence de l’idolâtre à son importance: si 2 personnes, le vendredi, par leur présence simultanée, autorisent le transport dans un enclos, qu’un idolâtre survienne et agrandisse l’enclos, parce qu’il amène un 3e israélite, on ne devra pas dépasser la première limite arrêtée le vendredi soir; au contraire, si pour trois personnes on a délimité un espace de 6 saas, et qu’ensuite l’idolâtre a cherché l’un des présents, ce qui réduirait l’espace autorisé, le tout reste permis, parce que l’autorisation commence avec le samedi. R. Redifa dit que R. Nissa demanda si, en ce cas, on devait leur accorder le droit d’user de 3 angles superposés l’un à l’autre, de façon à ce que le sommet du 2e se trouve dans l’enclos de 2 saas du premier, et le sommet du 3e dans l’enclos du second? (point non résolu).
Pnei Moshe non traduit
אין שיירא פחות משלשה. ישראלים ואין העכו''ם משלים לשיירא דלאו בר חיובא הוא:
קטן מהו שישלים לשיירא. מכיון שבא לכלל חיוב או לא ולא נפשטה הבעיא:
היך עבידא. מילתא באנפי נפשה וכעין בעיא הוא כלומר למאי דאמרינן דאין העכו''ם מצטרף להשיירא ושואל הש''ס ובכה''ג היך עבידא כגון שהיו שנים בע''ש ועירבו עירוב אחד והיינו בית סאתים אחד ומשום דמותר לטלטל בו קרי ליה עירוב. כלומר כדרך שמותר לטלטל ע''י עירוב ומשמעות לשון עירוב עצמו הוא כן שע''י כך מעורבין הן יחד בהיתר טלטול:
ובא העכו''ם. בשבת:
והוסיף. שהרחיב המחיצה יותר מבית סאתים היאך הדין:
כבר נכנסה שבת באיסור. שבשעת הכנסת שבת לא היה להן היתר יותר מב' סאתים ואין להן יותר:
היו שלשה ועירבו שנים עירובין. כלומר יותר משיעור בית סאתים שאינו אלא שיעור עירוב אחד ולאו דוקא שנים עירובין אלא שיעור עירוב אחד לכל אחד ואחד כדלעיל ובא העכו''ם בשבת ופיחת מכשיעור ההיתר שלהן וכגון שלא היה שם בית סאתים פנוי ובא העכו''ם ופינה הכלים משם שעכשיו גרם איסור כדין בית סאתים פנוי וגרם האיסור הוא בלי קלקול המחינה:
כבר נכנסה שבת בהיתר. ושבת הואיל והותרה הותרה מכיון דאיתנהו למחיצות:
מהו ליתן להם שלשה ראשי תורין. ראש תור הוא באלכסון שראש תור הזה נכנס בשל זה והבעיא היא בשנים שמן הדין אין לכל אחד יותר מבית סאתים. ומי נימא דהואיל ונכנס ראש בית סאתים של זה בזה כזה מותרין הן לטלטל אפילו ביותר משני בית סאתים ולא איפשיטא:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב חַסְדַּיי. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְּשִׁיטַּת אָבִיו וְחָלוּק עַל אָבִיו. בְּשִׁיטַּת אָבִיו. בְּיָחִיד יֶתֶר מִבֵּית סְאָתַיִם. וְחָלוּק עַל אָבִיו. בִּשְׁייָרָה פָּחוּת מִבֵּית סְאָתַיִם. וָהֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. בְּיָחִיד יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם צָרִיךְ שְׁתִי וָעֶרֶב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי אָחָא תַּנָּא רִבִּי חָנִין רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִים בְּכִלְאַיִם. וְכִלְאַיִם לֹא אֲפִילוּ הִיא בֵית רוֹבַע.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Hisda: R. Yossé b. R. Juda suit en partie l’opinion de son père, qu’un particulier peut occuper un enclos inférieur à 2 saas (42)Ci-dessus, 3., et il diffère d’avis avec lui en ce qu’il accorde aux caravanes une place de 2 saas. Comment sait-on que R. Juda exige, pour l’emplacement d’un homme isolé, inférieur à la contenance de 2 saas, qu’il y ait une clôture entrelacée? Peut être, en ce cas, ne diffère-t-il pas de l’avis des sages? On le sait de ce que dit R. Aha, que R. Hanina ou R. Yossa enseigna au nom de R. Shesheth: de même qu’il y a ici division d’avis entre les sages et R. Juda, au sujet du Shabat, que ce dernier exige une clôture de planches qui se croisent, de même il y a désaccord au sujet des hétérogènes; or, pour ceux-ci, il suffit d’une distance de _ de saa, et il n’y a de discussion qu’au cas où cet emplacement est encore coupé par une haie (ainsi réduit); il en sera donc de même pour le Shabat, et, même pour moins de 2 saas, R. Juda exige une clôture croisée.
Pnei Moshe non traduit
אתיא דרבי יוסי בר' יודה בשיטת אביו. בחדא וחלוק על אביו בחדא כדמפרש ואזיל:
בשיטת אביו. ביחיד יתר מבית סאתים דבענין זה שוין הן דאין נותנין ליחיד יותר מבית סאתים כדתני בתוספתא בהדיא בפ''ב ר' יהודה אומר לא ירבה ליחיד יותר מבית סאתים והיינו במחיצה או של שתי או של ערב וביותר מבית סאתים צריך שתי וערב כדמייתי ראיה לקמיה דהכי ס''ל לר' יהודה ביתר מבית סאתים ובזה שוין הן דהא ר' יוסי בר' יודה קאמר במתני' כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה וא''כ מיהת ביחיד יתר מבית סאתים בחדא שיטתא קיימי דצריך שתי וערב:
וחולק על אביו בשיירא פחות מבית סאתים. כלומר בשיירא ובפחות מבית סאתים אפילו ליחיד דלר' יוסי בר' יהודה לא התירו כלל למחיצה של שתי או של ערב בלבד דקאמר כל מחיצה וכו' לא ליחיד עד בית סאתים ולא לשיירא ואלו לרבי יהודה סגי במחיצה של אחת מהן לשיירא וכן ליחיד עד בית סאתים:
והן אשכחן. והיכן מצינו דס''ל לר' יהודה בהדיא דביחיד יותר מבית סאתים צריך שתי וערב. וכלומר דמיהת שתי וערב. מהני לדידיה ביחיד יתר מבית סאתים דילמא הא דקתני בתוספתא לרבי יהודה לא ירבה ליחיד יותר מבית סאתים היינו דיותר מבית סאתים כלל כלל לא ואפילו במחיצה של שתי וערב:
נשמעינה מן הדא וכו'. דמהכא שמעינן לר' יהודה דשתי וערב מהני ליחיד ביתר מבית סאתים דהא רב ששת קאמר כשם שחלוקין ר' יהודה ורבנן כאן כך הם חלוקין בכלאים וכלאים לא אפי' היא בית רובע בתמיה כלומר דלענין מאי מדמה פלוגתייהו דהכא לענין דינא דכלאים דליכא למימר כי היכי דפליגי בענין כמה נותנין ליחיד בשבת אם בית סאתים או יותר ה''נ פליגי לענין הרחק גבי כלאים הא ודאי לא מצית אמרת דהא גבי כלאים לכל היותר לא בעינן אלא בית רובע סאה כדתנן בפ''ב דכלאים תבואה בתבואה בית רובע וכו' ולא אשכחן פלוגתא בהא אלא ודאי לענין מחיצות הפסק גבי כלאים הוא דקאמר דבמקום מחיצה א''צ להרחיק בכלאים אלא זורע מין זה מכאן ומין אחר מכאן ועלה הוא דקאמר רב ששת כשם שחלוקין כאן וכו' דלר' יהודה צריך מחיצה של שתי וערב בכלאים כשם דס''ל גבי שבת. והשתא ש''מ מיהת דלר' יהודה ביחיד יתר מבית סאתים צריך שתי וערב ומהני נמי דאילו עד בית סאתים הא בהדיא קאמר דאפילו של שתי או של ערב מהני עד בית סאתים:
Eirouvine
Daf 13a
כַּמָּה הִיא מַחֲנֶה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. מֵאָה. וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵֽאָה אִ֨ישׁ אֲשֶׁר אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּֽחֲנֶ֗ה. רִבִּי אָבוּנָה בָעֵי. אִילּוּ אָמַר מַחֲנֶה וָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵאָה. יְאוּת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲשָׂרָה. וַיָּבֹ֨אוּ֙ נַֽעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל נָבָ֛ל וגו'. מָהוֹ וַיָּנִיחוּ. רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֶה אָמַר. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. עֲשָׂרָה. עַד לְמַֽחֲנֶ֥ה גָד֭וֹל כְּמַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹהִֽים׃ וְכַמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים. עֲשָׂרָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. הַיּוֹצְאִים לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים לַחִין וַאֲסוּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵישִׁין. הַיּוֹצְאִים לְמִלְחֶמֶת חוֹבָה מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵישִׁין וְלַחִין. רִבִּי דָּנִיֵּאל בְּרֵיהּ דְּרַב קְטִנָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אִם הָיוּ עֲשׂוּיִין 13a חֲבִילָה. אָסוּר. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵינָן סְמוּכִין לַחוֹרֶשׁ. וַאֲפִילוּ סְמוּכִין לַחוֹרֶשׁ. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵינָן סְמוּכִין לַמַעֲייָן. וַאֲפִילוּ סְמוּכִין לַמַעֲייָן. נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָעִיר כְּבָר נִפְטְרוּ. יָֽצְאוּ עִמָּהֶן מֵעִיר כְּבָר נִתְחַייְבוּ בִדְמַאי. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. דְּמַיי תִקֵּן לֹא תִקֵּן.
Traduction
De combien de gens se compose un camp? De cent, dit R. Hanania, comme il est dit (Jg 7, 19): Gédéon vint, accompagné de cent hommes se trouvant au bout du camp. R. Abina n’admet pas cette déduction, parce que ce verset n’a pas le mot camp pour commencer, mais à la fin. Selon R. Yohanan, il suffit de dix, comme il est dit (1S 25, 9): les jeunes gens de David (au nombre de dix) vinrent parler à Nabal, etc. et campèrent. Cette dernière expression (superflue), dit R. Iousta b. Shona, indique qu’ils formaient ainsi un camp (avec un tel nombre). R. Juda b. Pazi dit: le nombre de dix suffit pour constituer le camp, de ce qu’il est dit (1Ch 12, 22): jusqu’au grand camp (43)Littéral.: jusqu'à ce qu'il y eût une armée considérable, etc., semblable à un camp divin, dernier terme qui s’applique à une réunion de dix hommes. On a enseigné au nom de R. Juda que 12.000 h. représentent le grand camp d’Israël, comme celui qui alla combattre Midian. Ceux qui partent pour une guerre volontaire (postérieure à la conquête de la Palestine) peuvent ramasser du bois vert (auquel le propriétaire ne songe pas), mais le bois sec leur est interdit, sous peine de commettre un vol; tandis que ceux qui partaient pour la guerre obligatoire (sous Josué) pouvaient aussi bien prendre le bois sec que le vert. R. Daniel fils de R. Qatina dit au nom de R. Houna: les fagots ficelés, dont la destination est ainsi déterminée, sont interdits sous peine de commettre un vol. Tout cela est permis aussi longtemps que les bottes ne sont pas adossées au buisson en élaboration (ou auprès des outils); mais si elles y sont adossées, est-il aussi permis d’en user? Et de même on est dispensé, en temps de guerre, de se laver les mains avant le repas si l’on n’a pas de source d’eau dans le voisinage; ou la dispense subsiste-t-elle aussi en cas de voisinage de l’eau? (questions non résolues). A l’entrée de la ville (au retour de la guerre), les fruits soumis au doute du prélèvement des dîmes sont libérés par ce seul fait d’avoir été ainsi importés (à l’état permis); mais en sortant (au départ), les règles du Demaï (doute) doivent être observées, parce qu’à la maison, les travaux de ce genre peuvent être accomplis. R. Yossa au nom de R. Abahou, ou R. Hiskia au nom de R. Juda b. Pazi rappelle le sens du terme Demaï: c’est un produit dont on peut supposer qu’il a été libéré des dîmes, ou admettre qu’il ne l’a pas été (44)Maasser Sheni, V. fin, et ci-dessus, (Shabat 2, 7)..
Pnei Moshe non traduit
כמה היא מחנה. שיהו פטורין בארבעה דברים דתנינן במתני':
מאה. דכתיב ויבא גדעון וגו' וקרי למאה איש מחנה:
ר' אבינה בעי. על הא דרבי חנניה דהיאך נרמז בהאי קרא דמאה איש הוו מחנה דאלו אמר מחנה ואנשים אשר אתו מאה יאות קאמרת דמחנה קאי על המאה אשר אתו השתא דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה על מחנה מדין הוא דקאי שהיו הרבה והרבה:
עשרה. דכתיב גבי דוד וישלח דוד עשרה נערים וגו' ויבואו נערי דוד וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו ומלת וינוחו מיותר אלא לרמז שנעשו מחנה כדכתיב גבי מחנה ישראל לתור להם מנוחה וכאן עשרה היו:
רבי יודה בן פזי אמר. מהכא מוכח דעשרה נקראו מחנה דכתיב בד''ה גבי דוד בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה וגו' כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלהים ועשרה נקראו מחנה אלהים דשכינתא שריא בי עשרה:
י''ב אלף כמחנה ישראל. על מדין וכתיב התם מחנה:
היוצאים למלחמת הרשות וכו'. ובתוספתא פ''ב גריס גבי למלחמת הרשות מותרין לגזול עצים יבישין:
אם היו עשויין חבילה אסור. הואיל והטריחו בעלים את עצמן לקשרן ולעשות חבילה לא הפקירו החכמים אותן אצל מחנה:
עד כדון בשאינן סמוכין. המחנה להחורש ליטול מן החורש עצים ואפילו סמוכין להחורש אע''פ כן יכולין ליטול עצים שהניחו הבעלים ליבשן:
עד כדון בשאינן סמוכין למעיי'. אפטורא מרחיצת ידים קאי ואפילו הן סמוכין למעיין לא הטריחו אותן חכמים:
נכנסו עמהם לעיר כבר נפטרו. אפטורין מדמאי קאי דשאר אנשים שאינם עכשיו מן המחנה ונתחלקו מהן אע''פ כן כשנכנסו עם אנשי המחנה לעיר כבר נפטרו מן הדמאי ואינם צריכין לתקן אבל אם יצאו מן העיר עמהן ויש אצלם דמאי כבר נתחייבו בשעה שהיו בתוך העיר וצריכין לתקן. א''נ אאנשי המחנה גופן קאי דמה שנכנסו מהתבואות דמאי עמהם בבואן לעיר מהמלחמה כבר נפטרו בהיותם במחנה והיוצאים עמה מעיר בתחלה כבר נתחייבו בדמאי מקודם וצריכין לתקן:
דמיי תיקן לא תיקן. איידי דאיירי בדמאי מייתי להא כדגרסינן בסוף מעשר שני למה נקרא דמאי מפני שספק הוא דא מאי אם תיקן אם לא תיקן:
וּמִלְּעָרֵב. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי אָמַר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת. אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין דְּבַר תוֹרָה הֵן. וְיֵשׁ חֲצֵירוֹת בַּמַּחֲנֶה. לִסְתּוֹר אוֹהָלִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה. כְּהָדָה דְתַנֵּי. אוֹהָלִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה צְרִיכִין עֵירוּב. אוֹהָלִים שֶׁבִּשְׁייָרָה אֵינָן צְרִיכִין עֵירוּב. יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר. אַף חוֹנִים בְּכָל מָקוֹם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נֶהֱרָגִין שָׁם נִקְבָּרִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשׂוּ כְהֲרוּגֵי פֹּלֶמוֹסִיּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אָסוּר לְפַנּוֹתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר לְפַנּוֹתָן. אָמַר רַב חַסְדַּיי. מָאן דָּמַר. מוּתָּר לְפַנּוֹתָן. בִּמְכוּנָסִין. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לְפַנּוֹתָן. בִּמְפוּזָרִין. כְּשֵׁם שֶׁבַּהֲלִיכָתְן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. כָּךְ בַּחֲזִירָתָן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא מִֽי יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשׁוֹב וְיִצְפּוֹר מֵהַ֣ר הַגִּלֳע֑ד. וְלָמָּה הֵן חוֹזְרִין בַּצְּפִירָה. מִפְּנֵי הַשּׂוֹנְאִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. כְּשֵׁם שֶׁבַּהֲלִיכָתְן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. כָּךְ בַּחֲזִירָתָן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים.
Traduction
–Ils sont aussi dispensés de l’eruv, dit la Mishna. Toutefois, dit R. Hiya b. Ashé, la dispense n’est applicable qu’à l’eruv des cours; mais l’eruv pour la jonction des distances (au delà de 2000 coudées) est prescrit légalement et ne peut pas être abrogé. Cependant, y a-t-il lieu d’appliquer au camp l’eruv des cours? (et n’en résulte-t-il pas qu’il s’agit de celui des distances)? Il s’agit de permettre le transport d’une tente à l’autre au milieu du camp (ce serait là l’eruv des cours, qui est inutile en cas de guerre). Ainsi, l’on a enseigné: entre les tente d’un même camp, il n’y a pas lieu de poser l’eruv de jonction; c’est exigible entre les tentes d’une même caravane. Juda b. Téma ajoute: les guerriers peuvent aussi camper partout, et sur la place où ils sont tombés, on les enterre, n’agissant pas à leur égard comme les païens font pour ceux qui sont morts au combat, polemo''. Selon les uns, il n’est pas permis de les déplacer du tout; selon d’autres, c’est permis; ce que R. Hisda explique ainsi: C’est permis, lorsqu’ils sont entassés en grand nombre (pour leur creuser à chacun une tombe spéciale, il faut d’abord les enlever); il est interdit de les déplacer lorsqu’ils sont dispersés (et qu’il suffit de creuser sur place). Comme ils sont dispensés de 4 prescriptions au départ, ils le sont aussi au retour (de crainte d’un retour offensif à l’arrière). R. Yossé b. R. Aboun déduit cette dernière autorisation de ce qu'il est dit (Jg 7, 3) S'il est un homme qui a peur et regrette le foyer, qu'il s'en retourne de bonne heure de la montagne de Galaad or, ce départ précipité avait lieu pour échapper à l’éventualité d’une embûche, offrant autant de dangers que la marche en avant. Aussi, R. Yossé b. R. Aboun vint confirmer au nom de Rav que la dispense a lieu aussi bien au retour qu’au départ.
Pnei Moshe non traduit
ויש חצרות במחנה. בתמיה וקאמר אין להתיר אוהלים שבמחנה וכו' כצ''ל:
שלא תאמר יעשו כהרוגי פולמוסיות. החיילים מאומות שאינן מקפידין על כך:
אסור לפנותן. אח''כ:
במכונסין. הרבה במקום אחד מותר לפנותן ולקברן במקום אחר שזהו כבודן:
שמע לה מן הדא. שאף בחזירתן מהמלחמה פטורין הן מד' דברים אלו דכתיב גבי גדעון מי ירא וגו' ויצפור ולשון השכמה הוא בצפרא ולמה הן חוזרין בצפרא מפני השונאין שמתייראין מהם שלא יראו וירגישו בהן וא''כ גם בחזירה צריכין לזרז עצמן כמו בהליכה הלכך פטורין מכל אלו וכן ר' יוסי בר' בון אמר בהדיא בשם רב דאף בחזירתן פטורין הן מארבעה דברים:
הדרן עלך פרק מבוי
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source