Beitsah
Daf 6b
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדְּרִיסָה וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עָלָיו בָּשָׂר וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר.
Traduction
Shammaï interdit de prendre le billot pour couper de la viande dessus; Hillel le permet. Shammaï défend de mettre la peau sous les pas des gens pour faire marcher dessus (commencement de tannerie), et même de la soulever s’il n’y reste pas un peu de chair; Hillel le permet. Shammaï défend d’enlever les volets de la devanture en ou jour de fête; Hillel permet même de les remettre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים אין מסלקין את התריסין בי''ט. תריסין הן דלתות של חניות העשויות כמין תיבות כמו שיש לחניות של מוכרי בשמים ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע ובאותן דלתות סוגרין בהן אותן פתחי התיבות ולפעמים מסלקין אותן תריסין מפתח התיבה ונותנין עליהן הסממנין שבחנות:
וב''ה מתירין אף להחזיר. משום דבעי לאפוקי תבלין לצורך י''ט ואי לא שריית ליה לאהדורי לא יפתח אותן ואתי לאמנועי משמחת י''ט ובבבלי קאמר דבתריסין שאין להם ציר כלל כ''ע לא פליגי דשרי וכשיש להן ציר מן הצד כ''ע לא פליגי דאסור גזירה שמא יתקע וחייב משום מכה בפטיש כי פליגי בתריסין שיש להן ציר באמצע שהוא כעין בליטה ותוחבין אותה בחור שבאמצע דופן פתח החנות דב''ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד דדמי לבנין וב''ה סברי לא גזרינן:
ב''ש אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. עלי הוא יד של עץ גדול הרבה ועגול הוא שכותשין בו את הריפות וכיוצא בהן ואין נוטלין אותו בי''ט לחתוך עליו בשר הואיל ומלאכתו לאיסור:
וב''ה מתירין. שאף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו:
לפני הדריסה. שידרסו עליו בני אדם שלא יהא נפסד:
ולא יגביהנו. לטלטלו לאחר הפשטתו:
וב''ה מתירין. דאי לא שריית ליה לא שחיט כדי שלא להפסיד את העור וממנע משמחת יו''ט:
הלכה: [בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.] הָא שֶׁלֹּא לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר אָסוּר. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי (בָּא) חִינְנָה בַּר שְׁלֶמְיָה בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי נְחֶמְיָה בְּזַייָרָה וּבִמְזוֹרָה וּבוּכְנָה. בְּזַייָרָה. דּוּ עֲצַר בֵּיהּ. וּמְזוֹרָה. דּוּ חֲבַט בֵּיהּ. וּבוּכְנָה. דּוּ כָתַת בֵּיהּ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים וכו' וב''ה מתירין. ומפרש לקצב עליו בשר לצורך י''ט הוא דב''ה מתירין הא שלא לקצב עליו בשר אסור לטלטלו בי''ט והדא היא דאמר ר' חנינא וכו'. לעיל בשבת פרק כל הכלים בהלכה ב':
מודים חכמים לר' נחמיה. דאמר שם כל הכלים אין ניטלין אלא לצורך ובכלים דקחשיב לקמיה מודים לו חכמים:
בזיירה ומזורה ובוכנה. כדמפרש ואזיל בזיירה הוא כלי דהוא עצר ביה שעשוי הוא לעצור ולדחוק את המשקה שיצא ובמזורה דהוא חביט ביה את המוץ והפסולת ובבוכנא דהוא כתיש ביה ולפי שהכלים הללו מקפיד עליהן ואין נוטלין אלא לצורך מה שמותר לעשות היום:
שְׁמוּאֵל אָמַר. הַמְּלָחֵם אֵת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב חַייָב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְקַשְׁיָא. דָּבָר שֶׁאִילּוּ עֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת. 6b בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אַף הוּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ. וְלֹא יִפְתַּח. אַף הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי אָחָא. מַחֲזִיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר כָּל צוֹרְכוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּשֶׁאֵין שָׁם פֶּתַח. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם פֶּתַח מִשְׁתַּמֵּשׁ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' המלחם את התריסין. כמו המחלם ומלשון הדר חלים הוא לפי שהן עשויין כמין שני פרקים ומחוברין ע''י ציר וכשמסלקן מפתח החנות פותח אותן ומפרקן ומניחן על העצים שלפני החנות ונותן עליהן הדברים שהוא מוכר וכשהוא מחזיר מחלים ומחבר אותן הפרקים בציר הקבוע באחד מהן ותוחבו בחור שבהשני ומחזירן לסגור את פתח החנות וגרסי' להא לעיל בשבת פ' הבונה בהלכה א' ושם לא גריס בי''ט אלא סתם המלחם את התריסין חייב משום בונה ובשבת קאי דאלו בי''ט אין כאן אלא משום לאו:
וקשיא. לשמואל וכי דבר שאם נשאו בשבת חייב חטאת יהיו ב''ה מתירין אף להחזיר לכתחלה בי''ט בתמיה:
התירו סופו מפני תחלתו וכו'. שאם לא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י''ט שלא יהא מצוי לקנות דברים הצריכים להיום ומשום שמחת י''ט התירו חכמים:
אמר ר' אחא. דאיכא לשנויי ג''כ דכשאמר שמואל חייב בשמחזיר כל צרכו ותוקע הציר בחוזק וכי קשרו בית הלל להחזיר בעלמא ובלבד שלא יחזיר כל צרכו ולתקעו בחוזק:
כשאין שם פתח אחר. להחנות אבל אם יש שם פתח אחר בזה לא התירו לסלק ולהחזיר אלא משתמש הוא דרך אותו הפתח:
Beitsah
Daf 7a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Traduction
L’école de Shammaï défend, le jour de fête, de porter de l’intérieur, sur la voie publique un enfant ou un lulav (à la fête des tentes), ou le rouleau de la loi; celle de Hillel le permet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מוציאין לא את הקטן וכו'. דמידי דלאו צורך אכילת נפש הן:
וב''ה מתירין. דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך וכגון שיש בו איזו צורך מצוה או צורך הנאה כגון מפתח ביתו לאפוקי הוצאות אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב''ה דאסור:
הלכה: הָא גָדוֹל אָסוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אֲפִילוּ גָדוֹל מוּתָּר. וְלֵיידָא מִילָּה תַנִּינָן קָטָן. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ כוֹחָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי עַד אֵיכָן הָיוּ מַחְמִירִין. שְׁמוּאֵל מִיטְעַן מֵעֶרֶס לָעֶרֶס. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נֹאמַר דַּהֲוָה אֵיסְתֶנֵיס. אָמַר לֵיהּ. בָּרֵי הֲוָה מִינִּי וּמִינָּךְ. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אֲבָנִים שֶׁיָּשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶן בְּנַעַרוֹתֵינוּ עָשׂוּ עִמָּנוּ מִלְחָמָה בְזִקְנוּתֵינוּ. רִבִּי יוֹנָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל מַסְטוֹבְייָתָה [בָּרְייָתָא] דְּסִדְרָה דְבַר עוּלָּא דְּאִינּוּן צְנִינִין. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל טַבֻּלָה בַּרְייָתָא דְסִדְרָא דְּאַסִּי דְּאִינּוּן צְנִינִין. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה נְחַת מַסְחֵי בְהָדֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּה. וַהֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ עַל תְּרֵין גּוּתַיִּין. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. אָֽמְרוּן לֵיהּ. מָהוּ הָכֵן. אֲמַר לוֹן. שִׁימַּרְתִּי כוֹחִי לְזִיקְנוּתִי. רַב חוּנָה לָא נְחַת לְבֵית ווַעֶדְא. רַב קַטִּינָא שְׁאִיל. לָא כֵן תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הָאַיסְתֶנֵיסִין.
Traduction
Il est donc défendu (selon Hillel) de porter du dehors une grande personne. le fils de R. Yossé b. R. Aboun dit: c’est même permis pour une grande personne; et la Mishna parle d’un enfant, pour faire ressortir davantage la sévérité des Shammaïtes, qui l’interdisent même pour ce dernier. Il se laissait porter d’un côté de la rue à l’autre. C’est peut-être là une exception, dit R. Zeira devant R. Yossé, s’il était faible asqhno''. —Non, fut-il répliqué, il était très bien portant, plus fort que nous tous. On a enseigné que R. Ismaël b. Rabbi dit: les pierres où nous étions assis pendant notre jeunesse nous font parfois la guerre (douleurs rhumatismales) en notre vieillesse (il faut, dès la jeunesse, se prémunir). Aussi, R. Yossa recommandait aux compagnons d’études de ne pas s’asseoir sur le banc de pierre (30)''J. Lévy fait dériver l'araméen [110] de [110], lit. On songe volontiers à l'égyptien mastaba '''' champ de repos funèbre ''''. V. ma note '''' les tombes juives '''' dans Gazette archéologique, (an 7, 1881)-82, p. 79.'', au dehors de l’école d’Oula, où l’on peut se refroidir. C’est aussi la recommandation que faisait Rav à ses disciples sur la planche (tabula) extérieure de l’école d’Assé. R. Abahou, se rendant aux bains publics dhmosiai de Tibériade, s’appuyait sur ses 2 Goths (servants); et comme ils ployaient sous le faix, il les redressait chaque fois: s’il en est ainsi, lui dirent-ils, que tu es si fort, pourquoi t’appuies-tu sur nous? C’est que, répondit-il, je conserve (31)Ehrmann, Aus Palästina u. Babylon, ch. 6, 164, pp. 175 et 275, traduit ce mot au passé: sens peu probable. mes forces pour la vieillesse (je ne les dissipe pas en ma jeunesse). R. Houna, perclus, ne pouvait pas, aux jours de fête, se rendre à la réunion d’études; R. Qetina observa alors qu’un enseignement permet, en ce cas, de transporter les gens qui ne peuvent par marcher.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא גדול אסור. להוציאו שהרי יכול להלך ברגליו:
ר' בון אמר אפי' גדול מותר. ולאיזה דבר תנינן קטן משום שבא להודיעך כחן של ב''ש שמחמירין אף בקטן:
שמואל מיטען. היה מניח את עצמו לטוענו בכסא משכונה לשכונה. ערס לשון שורה הוא ודוגמתו פ''ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא משורת הבתים שבצד ר''ה לשורה שכנגדה:
נאמר. אפשר דהוה איסתניס ואין ללמוד לשאר בני אדם ממנו אמר ליה בריא וחזק הוה מיני ומינך:
אבנים שישבנו עלינו בנערותינו. ולא הרגשנו כלום עשו עמנו מלחמה בזקנותינו כלומר אח''כ הרגשנו בימי הזקנה את מה שהטרחנו בעצמנו בימי נערותינו וללמד דרך ארץ בא שצריך לשמור עצמו בימי הנערות ואף שאינו מרגיש בדבר מפני שסופו להיות מרגיש בימי הזקנה וכהאי דשמואל שאף שהיה בריא וחזק שימר עצמו להיות נטען ע''י בני אדם כדי להחזיק כחו לעת זקנתו וכהאי דלקמן והא דר' אבוהו:
על מסטוביתה. איצטבא החיצונה של בית המדרש דבר עולא לפי שהן צוננים ושל אבנים היתה שלא תצטננו עצמיכם:
טבלא ברייתא. דף החיצונה של בית המדרש דאסי ושל אבנים הי':
ר' אבהו. היה יורד לרחוץ עצמו בזה המרחץ של טבריה והיה מסתמך עצמו על תרין גוותיין הן נערים גדולים המשרתים אותו:
שרעין. והיה מטין ליפול לארץ וזקפון הוא שרעין והוא זקפן וא''ל מהו הכין אם כחך גדול כל כך מפני מה אתה מסתמך עלינו בהליכתך ואמר להן שימרתי כחי לעת זקנותי:
רב הונה לא נחת לבית וועדא. בי''ט שהיה תש כחו מלילך ברגליו:
רב קטינה שאל. וכי לא כך תני וכו' והיה לו להיות נטען בכסא ע''י בני אדם:
[בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר.] שָׁוִין שֶׁלֹּא יְגָֽרְדֶנּוּ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְחובָּר לוֹ. כְגוּפוֹ הוּא. אִם בְּפָרוּשׁ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא קַרְתָּחַייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּה שְׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. נוֹתֵן עָלֶיהָ כִכָּר וּמְטַלְטְלָהּ. כְּהָדָא 7a אַנְטִיכֵי נַפְלַת עַל רִבִּי יִרְמְיָה בְשׁוּבְתָא. וְחָֽשְׁבוּן עָלֶיהָ וְרִימוּנָהּ. לֹא שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא בְגִין רִבִּי יִרְמְיָה דְלָא יְסַכֵּן. שָׁוִין שֶׁלֹּא יְמַלְּחֶנּוּ. תַּנֵּי. אֲבָל הוּא מוֹלֵחַ עָלָיו בָּשָׂר לִצְלִי. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ הוּא אָדָם דְּבַר מְרוּבֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְבַר מְמוּעָט. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים. מְלַח הָכָא וּמְלַח הָכָא. עַד דְּהוּא מְלַח כּוּלֵּיהּ.
Traduction
La prise du billot (permise par Hillel) est défendue s’il ne s’agit pas de couper de la viande. (27)Suit un passage déjà traduit, ibid., 17, 2, t. 4, p. 170. – Quant à la peau, tous s’accordent à dire qu’il est défendu de la gratter. Dans quelles conditions est-il dit que sur la peau il devra être resté un peu de chair? Si celle-ci est adhérente à la peau, il va sans dire qu’on peut la transporter comme le corps; si c’est de la chair détachée, posée sur la peau, c’est conforme à ce qu’a dit R. Jacob b. Aha, ou Hinena de Carthagène au nom de R. Oshia (28)Ibid., 16, 3 (p. 163).: lorsqu’il y a de l’argent dans un double sac, que l’on ne veut pas laisser perdre le samedi, on met au-dessus du sac une miche de pain, et l’on peut ensuite emporter le tout (l’un faisant passer le reste)? Ainsi, une grande marmite dite Antikhi (29)Ibid., p. 44, et n. étant tombée un samedi sur R. Jérémie, les hommes se consultèrent sur ce qu’il y avait à faire, et ils finirent par enlever cette marmite (malgré l’interdit de transporter un objet aussi lourd)? C’est pour ne pas blesser R. Jérémie que l’on agit ainsi, sans admettre pour cela que l’avis de R. Oshia sert de règle. Tous deux (Shammaï comme Hillel) s’accordent à dire qu’il est interdit de saler la peau (acte équivalent au tannage); mais on a enseigné qu’il est permis, sur cette peau, de saler de la viande dans la mesure usitée pour un rôti. Les compagnons d’étude disent au nom de Rabbi: il est permis de saler une grande quantité, bien que l’on en mangera seulement une petite part (et que la peau en tirera profit). Aussi R. Aha dit au nom de Rav qu’agissant par ruse (dans l’intérêt de la peau), on salera une part de viande d’un côté, puis autant d’un autre côté, de façon à répandre successivement un peu de sel partout.
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים וכו' שוין שלא יגרדנו. אע''פ שב''ה מתירין שיגביהנו מודים שצריך ליזהר שלא יגרד את השער מן העור על ידי שמגביה אותן:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו בעור אם במחובר לו הבשר שעליו א''כ כגופו הוא ופשיטא דמותר:
אם בפרוש וכו'. כלומר אי מיירי בפרוש הבשר ממנו אלא שמונח עליו וקמ''ל דאף ב''ש מתירין להגביהו מפני הבשר שמונח עליו א''כ הדא היא דאמר ר' יעקב וכו' דיסקיא שק שיש בתוכה מעות נותן עליה ככר ומטלטלה אגב הככר וה''נ מטלטל העור אגב הבשר שעליו:
כהדא. עובדא:
אנטיכי. הוא כלי המוזכר לעיל בפ' כירה והוא כבד ונפל על ר' ירמיה בשבת:
וחשבון עליה ורימונה. ובאו אנשים וחשבו מה לעשות ולבסוף הרימוהו אותו ממנו ואע''פ שאין לטלטלו אגב כובדו. ולא שהלכה כר' הושעיה ותאמר שעשו כדקאמר ר' הושעיה בדיסקיא אלא בשביל שלא יסתכן ר' ירמיה הרימו אותו ממנו:
שוין שלא ימלחנו. להעור מפני שהוא כמעבד:
בשר לצלי. כלומר אבל מעט מלח כמליחת בשר לצלי מותר ליתן ולמלוח עליו דכה''ג לא מיחזי כעיבוד:
מולח הוא אדם. בי''ט:
דבר מרובה. חתיכה גדולה ואע''פ וכו':
ר' אחא. אמר הכי הורה רב שע''י הערמה מותר שהוא מולח כאן מעט וכאן מעט כלומר לזה אני רוצה עדשהוא מולח את כולו:
רַב חוּנָה הוֹרֵי לְרֵישׁ גָּלוּתָא לָצֵאת בְּכִסֵּא. רַב חִסְדָּא בָעֵי. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בַּכִּסֵּא אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. אֲפִילוּ תַלְמִיד חֲכָמִים אֵינוֹ טוֹעֶה בַדָּבָר הַזֶּה. וְרַב חוּנָה טָעֵי. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי לְבַר גֵּירוֹנְטִי אַסְיָא מִיטְעַנָּה בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מְבַקְּרָא בַּיישִׁייָא בְשׁוּבְתָא. מִייָשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיטְעַן בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מִידְרוֹשׁ בַּצִּיבּוּרָא בְשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן לְרִבִּי זְעוּרָה. כַּד תֵּיעוֹל לַדְּרוֹמָא אַתְּ שְׁאִיל לָהּ. אִשְׁתְּאָלַת לְרִבִּי סִימוֹן. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ לָרַבִּים בּוֹ. אֶלָּא שֶׁמָּא יִצְרְכוּ לוֹ הָרַבִּים. דֵּלֹמָא. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הוֹרֵי פִיתָּא לְאֻרְסִקִינָס בְּשׁוּבִתָא. שֶׁמָּא יִצָּֽרְכוּ לוֹ הָרַבִּים.
Traduction
R. Houna enseigna que le chef de la captivité peut seul, ce jour, se faire transporteur en fauteuil. Mais, objecta R. Hisda n’est-il pas dit (32)Tossefta à ce, ch. 3. que nul ne pourra se faire transporter, ni homme, ni femme? Quoi, s’écria-t-on, même un disciple instruit ne se tromperait pas à ce sujet, et R. Houna se tromperait! (C’est qu’un motif particulier l’a guidé en émettant son avis, et qu’il s’agit d’un malade). R. Jérémie conseilla à Bar-Garenti, médecin, de se faire porter dans des draps pour aller visiter ses malades le samedi (sans fatigue). Mesa, de l’école de R. Jossé b. Levi, se faisait de même porter dans des draps pour se rendre à la salle d’études exposer le sujet d’enseignement public le samedi. R. Zériqan dit à R. Zeira: lorsque tu te rendras au midi, tu t’informeras si cette façon de transporter est autorisée. En y allant, R. Zeira consulta R. Simon, qui lui répondit au nom de R. Josué b. Lévi: c’est non-seulement permis lorsqu’il est certain qu’il y a utilité pour le public à ce que le maître soit présent, mais même en cas de doute sur cette utilité. Un jour, R. Eliézer, R. Aba Maré et R. Matnia professèrent aussi qu’il est permis le samedi d’apporter des mets au gouverneur Ursicinus (33)Legat de Gallus. Frankel, Mabo Jérus., 56a, l'explique par: interdit de porter un certain médecin Ursicinus dans une litière en forme de tonneau, [111]., car peut-être l’ensemble des habitants aura besoin de recourir à lui.
Pnei Moshe non traduit
אפילו תלמיד חכם. ואינו חכם ממש אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי בתמיה אלא בודאי טעם היה לו בדבר שאיסטניס היה או כיוצא בזה:
מיעול. לעלות לבקר חולים בשבת:
מיעול מידרוש. לעלות ולדרוש בשבת והיה נטען ע''י בני האדם בסדינים:
את שאיל לה. אם יש היתר בדבר הזה:
אלא שמא יצרכו לו רבים. ג''כ מותר:
דילמא. מעשה וכו' שהורו לטלטל ולהביא פת לארכסקינס שר ומושל אחד בשבת שמא יצרכו לו הרבים:
תַּנֵּי. וְלֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין. וְאָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְאוֹכְלִין. אֲבָל בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְכֵּלִים לֹא בְדָא. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב וּמַתְנֵי וּמַפְתְּחָא דִפְּלֹמַנְטָרִין בְּיָדֵיהּ. פִּילְפְּלִין הֲוָה לֵיהּ בְּגַווָהּ.
Traduction
On a enseigné: il n’est pas permis de sortir avec une clef; Hillel le permet. Toutefois, dit R. Oshia b. R. Isaac, c’est permis seulement pour la clef qui garde les comestibles, non pour celle d’autres objets. Mais R. Abahou n’était-il pas assis à enseigner en ayant en mains la clef du porte-manteau (34)Buxtorf traduit par double boîte (à bijoux), dérivé de [111], sens peu admissible ici.? C’est qu’il y avait aussi là du poivre (considéré comme comestible).
Pnei Moshe non traduit
תני וכו'. בתוספתא פ''ק וגריס שם יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר''ה ואינו חושש:
אבל במפתח של כלים לא בדא. התירו:
ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פלמנטרין היא כלי שעושין להניח בו חפצים ומטלטלין ועשוי כמין קינים קינים בהבדל דפין ומחיצות:
פילפלין הוה ליה בגווה. והרי זה כמפתח של אוכלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source