Beitsah
Daf 5a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ אֲבָל מַטֵּהוּ מְחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
Traduction
L’école de Shammaï dit: il n’est pas permis de transporter une échelle d’un pigeonnier à l’autre (c’est un objet hors de la pensée), mais seulement de la pencher d’une cloison à l’autre; Hillel le permet. Shammaï ne permet de prendre l’échelle en ce jour que si l’on y a touché dès la veille (en signe de destination); Hillel prescrit seulement d’avoir dit d’avance quels pigeons ou veut prendre en ce jour pour la consommation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך. בבבלי איכא תרי לישני לרב חנן בר אמי בפירושא דפלוגתייהו ללישנא קמא בר''ה היא דפליגי דב''ש אסרו שהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך וב''ה שרו דסברי שובכו מוכיח עליו שניכר שהסולם של שובך הוא אבל ברשות היחיד לכ''ע מותר וללישנא בתרא ברה''י הוא דפליגי לב''ש אסור דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וב''ה שרו אע''ג דבעלמא דינא הכי כאן התירו משום שמחת י''ט אבל בר''ה אפי' ב''ה מודו דאסור וכל זה דוקא בסולם של שובך אבל בסולם של עליה לכ''ע אסור בטלטול ואפי' בהטיה מחלון לחלון אסור:
ב''ש אומרים לא יטול. מיוני שובך ויוני עליה:
אא''כ נענע מבעוד יום ודוקא בבריכה ראשונה הוא דפליגי ב''ש שמדרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה להיות צוות לאמה לפי שדרך היונים שיולדים בריכה בכל חדש וחדש והן שני גוזלות זכר ונקבה ומפסיקין בתקופת טבת וחוזרים ויולדים בניסן וקסברי ב''ש דחיישינן דילמא חייס אבריכה ראשונה והלכך בדבור בעלמא לא סגי דשמא כי אתא למישקל למחר מימלך וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך אבל משנענע וממשמש אותן מבעוד יום לשוחטן למחר תו לא חיישינן לאימלוכי ובית הלל סברי לא חיישינן לאימלוכי ובעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ואפילו בבריכה ראשונה אבל בבריכה שניה אפי' לב''ש בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי:
וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן. הָדָא דְאַתָּ אָמַר. בְּאֵפֶר שֶׁהוּסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֲבָל בְּאֵפֶר שֶׁהוּסַּק בְּיוֹם טוֹב לֹא בְדָא. בְּשֶׁלֹּא שָׁחַט. אֶבָל אִם שָׁחַט מוּטָּב שֶׁיִּטּוֹל מֵאֵפֶר שֶׁהוּסַּק בְּיוֹם טוֹב. וְאַל יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. 5a חֲבֵרַייָא אָ‍ֽמְרִין. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דוּ אָמַר. מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאִינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה דוּ אָמַר. הוֹאִיל וְאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה בְלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָ‍ֽיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. קְעָרָה שֶׁחָקְקָה קוֹף מָהוּ. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי זְעוּרָה וְרַב הַמְנוּנָא. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. נַעֲשֶׂה כְמוּקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא יָדַע בּוֹ. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. נַעֲשֶׂה כְטֵבֵל שֶׁתִּיקְּנוֹ שׁוֹגֵג. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. מָהוּ לִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּב מְקוֹמָהּ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אָסוּר לִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
Traduction
Tous deux reconnaissent, est-il dit, qu’en cas d’égorgement accompli, il faut creuser la terre pour couvrir le sang; et la cendre d’un foyer est toujours supposée prête. '' Toutefois, c’est seulement vrai pour la cendre d’un foyer allumé la veille du jour de fête, non de celle d’un foyer allumé en ce même jour (nouvellement produite); mais encore cette restriction n’est-elle applicable qu’au cas où le fait n’est pas encore accompli (où l’on s’informe d’avance du procédé à adopter); car si l’égorgement a déjà eu lieu, mieux vaut employer la cendre d’un foyer allumé en ce jour plutôt que de creuser la terre fraîchement (et de se livrer à un travail grave). Les compagnons d’études permettent ce dernier acte, car selon eux le précepte affirmatif de couvrir le sang l’emporte sur la défense négative de ne pas troubler le repos de la fête. Cette explication est justifiable, d’après R. Yossa (19)'''''' Cf. J., (Halla 2, 1),; (Nedarim 2, 9) (14) fin ( 38b).'''''', qui admet la prépondérance de l’ordre affirmatif sur le négatif, même lorsqu’ils ne sont pas énoncés l’un auprès de l’autre (dans un même chap.); mais, d’après R. Yossé, qui exige pour l’adoption de cette prépondérance que les deux préceptes soient rapprochés dans le texte (ce qui n’a pas lieu ici), lorsqu’on a commencé à remplir un précepte (20)'''''' J., (Pessahim 10, 6); (Rosh Hashana 1, 10).'''''', on doit l’achever (en couvrant le sang quand même). R. Zeira demanda si l’on peut se servir en ce jour d’une écuelle perforée dans du bois par un singe? R. Yossé b. R. Aboun dit que c’est un sujet en discussion entre R. Zeira et R. Hamnona: l’un l’interdit, l’autre le permet. L’un l’interdit à titre d’objet imprévu et hors de la pensée, à l’égal de fruits qu’on a étendus et qui sont devenus secs, sans qu’on l’ait su d’avance; l’autre le permet au même titre que si des fruits non rédimés l’ont été par mégarde (quoique ce soit interdit en ce jour, on pourrait les manger). Même d’après ce dernier avis, peut-on en user à la place même où cet objet est né? —Certes, fut-il répondu, puisque nul n’interdit de l’employer ce jour à terre.
Pnei Moshe non traduit
ומודים וכו' הדא דאת אמר שאפר הכירה מוכן הוא ומכסה בו באפר שהוסק מערב י''ט אבל באפר שהוסק בי''ט כנולד הוא דמעיקרא הוה עצים והשתא אפר
לא יכסה בו אלא יחפור בדקר שיש לו נעוץ מבעוד יום ויכסה בו:
בד''א בשלא שחט. עדיין אלא שבא לשאול אומרים לו שאם אין לו אפר שהוסק מעי''ט אל ישחט אבל אם שחט ויש לו אפר שהוסק היום ואין לו דקר נעוץ מבעוד יום מה יעשה וקאמר הש''ס מוטב שיטול מאפר שהוסק בי''ט שאינו אלא משום מוקצה ונולד ואל יחפור בדקר ויכסה דדמי למלאכה בי''ט:
חברייא אמרין. דלא איכפת לן בהא ואם ירצה יחפור בדקר ויכסה לפי שמצות עשה של כיסוי הדם דוחה למצוה בל''ת של י''ט והיינו טעמייהו דב''ה דמודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה:
על דעתיה דר' יונה דהוא אמר וכו'. פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי לעיל בריש פ''ב דחלה ולקמן סוף פ''ג דנדרים:
אע''פ שאין כתובה בצידה. ממש או באותו ענין ניחא הא דחברייא אלא לדעתיה דר' יוסי דקאמר דבעינן דוקא שכתובה בצידה כמו לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דמינה ילפינן דכל מצות עשה דוחה ל''ת מאי איכא למימר הא כיסוי הדם אינה כתובה בצידה דל''ת די''ט:
מכיון כו'. וקאמר דאפ''ה שרי שמכיון שהתחיל במצוה ושחט לשם שמחת י''ט אומרים לו מרק המצוה ותכסה הדם:
קערה שחקקה קוף. בי''ט מהו להשתמש בה משום מוקצה:
נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו. הבעלים מאתמול דאסור כדאמרי' בריש פרקין וה''נ כן:
נעשה כטבל שתיקנו שוגג. בי''ט דאע''ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אם עבר ותיקנו מתוקן וה''נ כן:
מ''ד מותר מהו להשתמש ע''ג מקומה. כלומר אפי' למ''ד מותר להשתמש בהקערה מ''מ במקומה איכא למיבעי דאפשר אותו המקום שניטל ממנו הקערה כנולד הוא דמעיקרא היה אותה חתיכה עליו. וקאמר הש''ס כך אנו אומרים אסור להשתמש ע''ג הקרקע בי''ט בתמיה ומאי תיבעי לך:
Beitsah
Daf 5b
הלכה: יְהוּדָה בְרִבִּי חִייָה נְפַק לִבְרָא. שְׁאַלוּן לֵיהּ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה מָהוּ. אֲמַר לוֹן. שְׁרֵי. כַּד דְּאָתָא גַּבֵּי אָבוּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה בָא לְיָדֶיךָ. אָמַר. הִיתַּרְתִּי לָהֶן סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. וְאָקִים תַּנָּייֵהּ קוֹמוֹי וְתַנָּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּסוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ. אֲבָל בְּסוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אָסוּר. מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ אִם עָשָׂה הוּא מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל כְּחִישִׁין הֵן. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ יָכוֹל הוּא לַעֲמוֹד 5b עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לָעֲלִייָה. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לְשׁוֹבָךְ.
Traduction
Comme Juda b. Hiya sortant de la ville parcourait des villages, on lui demanda s’il est permis d’employer, à cet effet, l’échelle servant à monter au grenier. Il répondit que c’est permis. A son retour chez son père, celui-ci lui demanda ce qui lui était arrivé, et le fils raconta l’autorisation qu’il a donnée. Son père fit alors lever un tanna (auteur d’enseignement), qui lui dit: Hillel permet dans la Mishna de déplacer l’échelle du pigeonnier, non celle du grenier. Pourquoi cette distinction? —C’est que, dit R. Jacob b. Aha, pour l’échelle du pigeonnier, si même l’on s’en est servi la veille pour un travail, il est aisé de la reconnaître à la faiblesse de ses degrés, tandis que celle du grenier sert chaque jour au travail (et de celui qui l’emploie au jour de fête, ou peut supposer qu’il travaille au toit en ce jour). R. Yossé b. R. Aboun énonce un autre motif: sur une échelle de pigeonnier on ne se tient pas pour un travail pénible (on ne peut donc pas en ce cas être soupçonné), comme on se tient sur celle du grenier. Cependant il arrive parfois d’employer l’échelle du grenier à monter au pigeonnier, ou celle du pigeonnier pour monter au grenier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יהודה בר חייה נפק לברא. הלך מחוץ לעיר בין הכפרים:
ואקים תניי קומוי. העמיד תנא אחד לפניו ותני ליה הך ברייתא בד''א דב''ה מתירין בסולם של שובך וכו':
סולם של שובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן. כלומר דהיינו טעמא דשל שובך שרו ב''ה משום דניכר הוא שאינו עומד למלאכה שאם עושה בו איזה מלאכה אינו יכול מפני שהשליבות שלו כחישין הן חלושין ואינן סובלין משא אבנים כדי להעלותן ולתקן גגו והיינו דקאמר מאתמול כלומר שאינו מתוקן לכך לעשות בו מלאכה לא קודם י''ט ולא מעולם ולא אתי למיחשדיה ולומר להטיח גגו הוא דצריך אבל סולם של עליה שעומד הוא לעולם לכך ועושה בו מלאכתו מאתמול וכן כל יום ויום אתו למיחשדיה שיאמרו שהיום ג''כ שהוא רואה שגגו אינו מתוקן ומטלטלו כדי להטיח גגו והלכך אסור:
כחישין הן. על השליבות קאמר וכלומר שבזה ניכר שהוא של שובך וכדפרישית:
א''ר יוסי בר' בון וכו'. כצ''ל סולם של שובך אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו סולם של עליה יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. וחילופי תיבות יש כאן בספרי הדפוס. ויש לפרש נמי לפי הכתוב לפנינו ולשון בתמיה הוא וכי זה יכול הוא לעמוד עליו בשעת מלאכה וזה אינו יכול לעמוד עליו. וכלומר דר' יוסי בר' בון נמי מפרש לטעמא דמחלקינן בין של שובך לשל עליה ומוסיף הוא בזה דלא צריך להאי דר' יעקב בר אחא שעומד מתחלה לכך אלא דהיינו טעמו כל שהוא ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכה חששו בו מפני מראי' העין שיאמר לעשות מלאכתו הוא צריך הלכך סולם של שובך שאינו ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכתו התירו בו לטלטלו משובך לשובך דליכא ביה משום מראית העין אבל סולם של עליה שחזק הוא ויכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו על הגג חששו בו ואסרוהו:
סולם של שובך וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר הא דהתירו בסולם של שובך אע''פ שלפעמים משתמש הוא בו לעלות לעליה אפ''ה מותר וכן סולם של עליה אע''פ שלפעמים הוא עולה בו לשובך אסור דבתר מילתא שעומד לכך אזלינן:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִיעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר. מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
Traduction
Selon Shammaï, est-il dit, il n’est permis de prendre l’échelle en ce jour que si l’on y a touché la veille. —Est-ce que Shammaï ne se contredit pas? Il est dit ailleurs (21)Plus loin, 4, 6, fin ( 62d). V. Frankel, Mabo, etc. 133a.: R. Éliézer dit encore qu’il est permis, en se tenant la veille du Shabat de la 7e année agraire auprès de fruits interdits et hors de la pensée, de se dire que l’on en mangera le lendemain (la destination seule suffit, sans le contact); or, R. Éliézer (22)'''''' Cf. ci-dessus, (Suka 2, 8), pp. 18-19; J., (Yebamot 13, 8) ( 13d).'''''' n’est-il pas un Shammaïte? Il y a une plus grande gravité, fut-il répondu, à l’égard d’un objet vivant, comme les pigeons (ils sont en dehors de la pensée si l’on n’y a pas touché la veille).
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים לא יטול וכו'. מחלפה שיטתון דב''ש דתנינן תמן. לקמן ספ''ד ועוד אמר ר''א וכו' ויאמר מכאן אני אוכל למחר אלמא דבהזמנה בעלמא סגי:
וכי ר''א לאו שמותי הוא. בתמיה הלא מתלמידי ב''ש הוא והכי אמרינן בכל מקום דר''א מב''ש הוא א''כ ס''ל לב''ש הכי ואמאי אמרו כאן לא יטול אא''כ עשה מעשה ונענע מבעוד יום:
חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי שמוקצה הוא ביותר ולפיכך עד שינענע בידו מעי''ט:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל׃ מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר. מִכָּן וְעַד כָּאן: וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵן. עוֹד אִינּוּן אִית לָהוֹן חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לֵוִי מַקַּשׁ עַל שׁוֹבְכֵיהּ. וְאָמַר. יִזְכֶּה לי שׁוֹבְכִי לְמָחָר.
Traduction
– ''Hillel prescrit d’avoir désigné d’avance quels pigeons on prendra.'' N’est-il pas aussi en contradiction avec les autres rabbins? Ils disent (à l’opposé de R. Éliézer précité) qu’il faut désigner par un indice depuis quel endroit jusqu’à quel autre on en mangera le lendemain (sans les désigner un à un); pourquoi donc renchérit-on sur cette sévérité en exigeant l’indication de chaque objet? A cet égard aussi on peut répondre que l’on est plus sévère pour des animaux en vie (comme les pigeons), que pour des fruits. R. Yossé b. R. Aboun Levi dit qu’il suffit de frapper sur le pigeonnier, en disant que l’on se propose le lendemain d’en prendre de là (cette désignation sommaire suffit).
Pnei Moshe non traduit
ב''ה אומרים וכו'. ופריך אכתי מחלפה שיטתון דרבנן דתמן דפליגי אדר''א ואומרים עד שירשום ויעשה סימן ויאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר ונהי דמחמרי מדר''א מיהת סברי דבסימן מכאן ועד כאן סגי אע''פ שאינו פורש אלו הפירות ואלו הפירות אני אוכל למחר והכא קסברי ב''ה דמיהת צריך שיפרוט ויאמר זה וזה אני נוטל והא רבנן דר''א לא פליגי אדב''ה:
ומשני עוד אינון אית להון וכו'. כלומר דודאי גם לרבנן צריכין אנו לסברא זו דחומר הוא בבעלי חיים יותר מבמוקצה דפירות מיהו בהא פליגי דלר''א יש ברירה ולרבנן אין ברירה:
אמר ר' יוסי בר' בון. כך היה מנהגו של לוי שהיה מקיש על שובכו מבעוד יום ואמר יזכה לי שובכי למחר מה שארצה ליטול ממנו דס''ל שא''צ לפרוש ולומר זה וזה אני נוטל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source