Vayedaber

Beitsah

Daf 3b

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׂאוֹר כְּזַּיִת וְחָמֵץ כַּכּוֹתְבָת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת:

Traduction

L’Ecole de Shammaï établit comme mesure d’interdit à Pâques l’équivalent d’une olive pour le levain et d’une figue sèche pour le pain levé; l’école de Hillel adopte l’olive pour mesure uniforme dans les deux cas (plus sévère).

Pnei Moshe non traduit

מתני' ב''ש אומרים שאור בכזית. בגמרא דהתם מסיק דלענין אכילה כ''ע לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כשיעורו של זה כן של זה כי פליגי לענין ביעור ב''ש סברי מדכתב רחמנא לתרוייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חימוצו קשה ואפ''ה חייב לבער ק''ו לשאור שחימוצו קשה אלא ש''מ דלענין ביעור שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ולא ילפינן ביעור מאכילה וב''ה סברי דילפינן ביעור מאכילה. והני תלת מילי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה גבי י''ט לפיכך תני להו הכא גבי הדדי:

משנה: הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן. וּמוֹדִין שֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן.

Traduction

Après avoir égorgé au jour de fête un animal des bois ou un oiseau, il faut, selon l’école de Shammaï, retourner de la terre avec un pieu et en prendre pour couvrir le sang (14)C'est ce que prescrit la Bible, (Lv 17, 13).; selon l’école de Hillel, l’on ne pourra égorger un de ces animaux qu’après avoir préparé d’avance de la terre servant à couvrir le sang. Tous deux reconnaissent qu’en cas de fait accompli il faut creuser la terre pour couvrir le sang (acte indispensable après l’égorgement). En outre, de la cendre d’un foyer (si l’on en a) est toujours considérée comme préparée et peut remplacer la terre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השוחט חיה ועוף בי''ט. לישנא דהשוחט הוה משמע בדיעבד ומדקתני סיפא ומודים שאם שחט וכו' מכלל דרישא לאו דיעבד הוא הלכך מפרש התם בגמרא דה''ק הבא לשחוט חיה ועוף בי''ט ונמלך בב''ד כיצד יעשה. בש''א ב''ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר שיש לו נעוץ והכינו מבעוד יום וכלו' שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה ודוקא כשהוא נעוץ בעפר תיחוח שראוי לכיסוי שאינו מחוסר כתישה:

וב''ה אומרים לא ישחוט. לכתחלה אא''כ היה לו עפר מוכן שמותר לטלטלו:

ומודים שאם עבר ושחט שיחפור בדקר. שהכין בעפר תיחוח ויכסה:

שאפר כירה מוכן הוא. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אפלוגתייהו קאי וה''ק ואפר כירה מוכן הוא. שאם יש לו אפר כירה אינו צריך הזמנה דדעתו עליה. ולא שנו אלא שהוסק מעי''ט אבל הוסק בי''ט אסור דלאו דעתיה עליה מאתמול ואם היה רמץ חם שראוי לצלות בו ביצה אע''פ שהוסק בי''ט הואיל דחזי להפוכי ביה ולצלות בו שקיל נמי ומכסה בו:

הלכה: [הלכה ב]. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְבִיעוּרוֹ. הָא לַאֲכִילָה כַזַּיִת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי חִזְקִיָּה. אָמַר לֵיהּ. מָן הֵן שְׁמַע רַב הָדָא מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. [וְאוּף] (וַ)אֲנָן אָ‍ֽמְרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. דִּי לֹא כֵן. נִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כְּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא שנו. דפליגי ב''ש בחמץ אלא לביעורו וכו'. כדפרישית במתני':

בין לביעור בין לאכילה כזית. לפרש לדברי ב''ה קאי דלא תימא הואיל דר' יוסי בן חנינה מפרש דפלוגתייהו בביעור הוא ועל זה קאמרי ב''ה זה וזה בכזית. אבל באכילה לב''ה שאור מחייבי אף בפחות מכזית דהואיל וחימוצו קשה מחמירי ב''ה בשאור יותר מבחמץ לענין אכילה כדאשכחן דמחמירי גבי חמץ לענין ביעור ה''נ מחמירי גבי שאור לענין אכילה הלכך קמ''ל דלב''ה בין לביעורו בין לאכילה כזית בין שאור ובין חמץ:

מן הן שמע רבי וכו'. דרך כבוד אמר לר' חזקיה אם שמע כך וממי שמע לו זה בשם ר' יוחנן:

ואף אנן אמרין. כן דר' אבהו קיבל זה מר' יוחנן ומוכרח הוא לב''ה דאם לא כן אלא דמחמירין ב''ה באכילה בשאור אם כן קשיא ניתני בריש כריתות שלשים ושבע כריתות בתורה דקתני התם ל''ו כריתות וקחשיב האוכל חמץ בפסח ואם איתא דשיעורו של שאור חמיר באכילה מבחמץ א''כ ה''ל למיתני האוכל כזית חמץ בפסח וכחצי זית שאור אלא ודאי דשיעורן שוה לב''ה אף לאכילה וקתני האוכל חמץ ושאור נמי במשמע משום דשיעור אחד להן:

הַכֹּל מוֹדִין בִּנְשָׁרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַה בֵין נְשָׁרִין מַה בֵין בֵּצִים. אִילּוּ נְשָׁרִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין. אִילּוּ בֵצִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן מוּתָּרוֹת. מֵעַתָּה נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב [לֹא] תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. וְכֵינִי. לֹא דַייֶךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ. שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא שֶׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עִיטּוּרֵי סוּכָּה 3b מָה הֵן. חָזַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילַךְ בַּהֲכִינָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה קְדוּשַּׁת (שִׁבְעָה) [סוּכָּה חָל] עֲלֵיהֶן. מִיכָּן וָהֵילַךְ קְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן. מֶה אָתָא מִישְׁאוֹל. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי קְדושּׁוֹת הֵן.

Traduction

Tous reconnaissent l’interdit de manger le même jour les fruits tombés de l’arbre (imprévus). Donc, demanda R. Aboun b. Hiya devant R. Zeira, pourquoi cette différence entre les fruits à terre et l’œuf né en ce jour? C’est que si les fruits étaient encore adhérents aux branchés, ils seraient certes interdits, tandis que l’œuf au sein de la poule devient accessible par le fait de l’égorgement de la mère. Si pour cette cause, l’œuf devient permis, l’œuf né en un jour de fête ne devrait pas être apte à la consommation le lendemain samedi (jour où l’on n’égorge pas), ni l’œuf survenu un jour de Shabat ne devrait être accessible le lendemain si c’est un jour de fête (contrairement à l’enseignement précité)? C’est que, fut-il répliqué, il faudrait attribuer à Hillel un surcroît d’aggravations, et dire qu’il ne s’est pas contenté de cette sévérité d’interdire la consommation d’un œuf né en ce jour de fête, ou un samedi, qu’il faut encore par surcroît, reporter cette sévérité plus grave sur le lendemain. Mais, observa R. Jérémie (12)5.J., (Shabat 3, 6) (t. 4, p.48). permet-on d’employer les ornements de la Sukaavant le 8e jour de la fête des tentes? Non, répond R. Jérémie lui-même, pendant les 7 jours de la fête des tentes ces ornements font partie inhérente de la Suka (ils sont hors de la pensée); à partir de là, ils sont comme pris pour l’usage habituel; selon R. Yossé, pendant les 7 jours ils comportent la sainteté de la fête (c’est là ce qui les rend interdits), ce qui n’a plus lieu ensuite. C’est donc autrement qu’il faut poser la question et demander si le dernier jour de la fête des tentes étant un vendredi, il est permis de toucher aux ornements le samedi? Autrement dit, cette série de solennités constitue-t-elle deux parties distinctes (de façon à permettre en ce dernier jour ce qui était interdit auparavant), ou non? (Question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

הכל מודים. אפי' ב''ש מודים בנשרין. פירות הנושרין מן האילן בי''ט שהן אסורין:

מה בין נשרין מה בין בצים. לב''ש. והשיב לו לא דמי דאלו נושרין באמותיהן כשהן מחוברות באילן שמא אינן אסורין בתמיה ואלו בצים במעי אמן שמא אינן מותרות שהרי לד''ה השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות כדלעיל וא''כ מוכנין הן אגב אמן:

מעתה. לב''ה דקי''ל כוותייהו דלא שרו אגב אמה נימא נמי נולדה בי''ט לא תאכל בשבת וכו' ואמאי קאמר הת''ק דהתוספ' דלעיל בי''ט ושבת הסמוכין דלד''ה נולדה בזה מותרת בזה:

א''ל וכיני. וכן אתה אומר בתמיה:

לא דייך וכו'. דאפי' בי''ט עצמו לא אסרו ב''ה אלא משום חומרא בעלמא כדקאמר טעמייהו בריש ההלכה נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו:

ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה. שעיטרה בקרמים וסדינין מה הן לאחר שבעה אם מותרין הן ביום טוב האחרון:

חזר ר' ירמיה ואמר. דמסתברא כל שבעה הן בטלין על גב סוכה ואסורין בהנאה ומכאן ואילך כמוכנין הן דלא איתסרו אלא בשבעת ימי הסוכה:

אמר ר' יוסה. דלא היא דכל שבעה קדושת סוכה חל עליהן ומוקצין הן למצות סוכה ומכאן והילך בי''ט האחרון קדושת י''ט עליהן כלומר מחמת קדושת י''ט אסורין הן שהרי בין השמשות די''ט האחרון אכתי מוקצין משום קדושת סוכה הן דאי איתרמי ליה סעודתא בעי' למיתב בה ומיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצו לכולא יומא:

מה אתא מישאול י''ט שחל להיות ערב שבת. כלומר ואם באת לשאול ולהסתפק הכי היא דבעית למישאל אם י''ט האחרון חל להיות ע''ש מה הן בשבת:

כמ''ד שתי קדושות הן. כלומר וכן צריך אתה לשאול אי קי''ל כמ''ד י''ט ושבת הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן והאסור בזה מותר בזה וא''כ עיטורי סוכה מותרין הן בשבת שאחר י''ט או דילמא קדושה אחת הן ואסורין אף בשבת שלאחריו:

Beitsah

Daf 4a

הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְבַשֵּׁל נְבֵילָה בְיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר. לוֹקֶה. שֶׁלֹּא הוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל אֶלָּא לַאֲכִילָה בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עַל הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵעַתָּה הַחוֹרֵשׁ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל חֲרִישָׁה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה חֲרִישָׁה כְדַרְכָּהּ. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפוֹ שֶׁלְּדָבָר. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי אָחָא. אָמַר לֵיהּ. 4a אַתָּה אָמַרְתָּה הָדָא מִילְּתָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלָּל. וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. נֹאמַר עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. לֹא כֵן סָ‍ֽבְרִנָן מֵימַר. רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. נֵימַר. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלָשְׁתָּם אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. אֶלָּא מִילִּין דִּצְרִיכָן לְרַבָּנִן פְּשִׁיטָן לְכוֹן. פְּשִׁיטָן לְרַבָּנִן צְרִיכָן לָכוֹן. קָצַר לְצוֹרֶךְ עֲשָׂבִים חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאֵינוֹ חַייָב מִשֵּׁם שֶׁהוּא מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. לָא צוֹרְכָה דְּילָא. קָצַר לְיַיפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב מִשֵּׁם קוֹצֵר וּמִשֵּׁם שֶׁהוּא מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי חָרַשׁ וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי קָצַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מְסַייְעָן לְרִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּג שֶׁסְּחָטוֹ. אִם לְגוּפוֹ פָטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר הֲרֵי זֶה חַייָב. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי סָחַט וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוֹצִיא צִיר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' המבשל נבילה בי''ט אינו לוקה. גרסי' להא לעיל בשבת פרק כלל גדול הלכה ב' עד מכל מקום הרי הוציא ציר ושם פירשתי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source