רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּירִבִּי חֲנִינָה שְׁאִיל. כָּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַיּוֹם מוֹלִיד בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה מוֹלִיד בַּלַּיְלָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי הַתַּרְנְגוֹלֶת הֲרֵי אֵין תַּשְׁמִישָׁהּ אֶלָּא בַיּוֹם וְהִיא יוֹלֶדֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שַׁנָייָא הִיא. שֶׁכֵּן הִיא יוֹלֶדֶת בְּלֹא זָכָר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם גִּידּוּל. עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד מִן הַטִּרֵפָה בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. נַעֲשֶׂה כְדָבָר מוּכָן טָמוּן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוּכָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עגל שנולד מן הטריפה בי''ט מותר. דאע''ג דלא שייך כאן לומר דמוכן אגב אמו הוא אפ''ה מותר דנעשה כדבר מוכן שטמון בדבר שאינו מוכן וכשיוצא ממנו נשאר הוא מוכן:
שנייא היא. היכא דיולדת בלילה שכן היא יולדת לפעמים בלא זכר אלא בספנא מארעא ודוקא אותה יולדת היא אף בלילה:
הרי התרנגולת וכו'. והיא יולדת בין ביום ובין בלילה כדאשכחן דלפעמים יולדת בלילה:
ר' אבהו וכו' שאיל. על האי ברייתא ששנינו כל שתשמישו ביום וכו' כהאי התיבון דלקמיה:
עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ לַשְּׁחִיטָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מְעַתָּה מִדְבָּרִית תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. 2a צְבִייָה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. חָזַר רִבִּי זְעוּרָה וְאָמַר. עֵגֶל מֵאֶתְמוֹל הוּא גוֹמֵר. בְּרַם הָכָא. בּוֹ ביּוֹם נִגְמְרָה בוֹ בַיּוֹם נוֹלְדָה. אָמַר רִבִּי בָּא. אַתְייָא כְמָאן דְּאָמַר. הַבְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטְעִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. הַבְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְסוּייָמִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁסִּייֵם אֵימָתַי עָלָה עָלֶיהָ זָכָר. גּוֹזָל שֶׁנּוֹלָד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ בַשְּׁחִיטָה. לֹא כֵן תַּנֵּי. בֵּיצִים שֶׁרִיקִימוּ. גּוֹזָלִים שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ עֲלֵיהֶן כְּנָפַיִם אֲסוּרִין מִשּׁוּם שֶׁקֶץ. וְאֵין לוֹקִים עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְאָמַר רִבִּי חַגַּי. וִאֲפִילוּ שְׁחָטָן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִילִּין דְּנַפְקֲין וְכַנְפֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. דמיירי באלין דנפקין מקליפתן ועם כנפיהון עליהן:
גוזל שנולד ביו''ט וכו'. כדלעיל גבי עגל. ופריך לא כן תני בברייתא ביצים שריקמו וכו' ואפי' שחטן אסורין משום שקץ :
אמר ר' בא אתייא. האי טעמא דר''ז לחלק בין עגל לבין ביצה כמ''ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין דבהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים כדאמר בהאי תלמודא בפרק החולץ בהלכה י''א ופליגי התם אם יולדת נמי לחדשים מקוטעין או לשלימין דוקא ומילתא דר''ז לא אתיא אלא כהאי מ''ד דיולדת ג''כ למקוטעין וכשנכנסת לחדש התשיעי ראויה היא שתלד בכל יום ויום ודעתיה על הולד אבל כמ''ד בהמה יולדת לחדשים מסויימין וט' שלימין בדוקא א''כ הגע עצמך דבכה''ג שסיים לו היום אימתי שעלה עליה הזכר ולא כלו תשעה חדשים שלימין עד בו ביום שנולד העגל והוא יו''ט והשתא איכא איסור מוקצה עליה ודמי לביצה שבו ביום נגמרה ובו ביום נולדה ואנן סתמא אמרי' עגל שנולד בי''ט מותר ומשמע דבכל גווני מותר ושמעינן השתא דלא אתיא מילתיה דר''ז אלא כמ''ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין:
חזר ר' זעירא ואמר. דטעמא אחרינא איכא הכא להתיר עגל שנולד ביו''ט ולא דמי לביצה לפי שהעגל מאתמול הוא גומר כלומר שהרי היה יכול להיות נולד יום או יומים קודם י''ט וא''כ לא אקצי דעתיה מיניה ברם הכא בביצה אי אפשר שתלד עד שתהא הביצה נגמרת ובו ביום נגמרה בו ביום נולדה ויש כאן איסור מוקצה:
ר''ז בעי. עלה דמעתה נימא נמי דמדברי' תהא מותרת לשחטה ביו''ט ואנן תנן בשלהי מכלתין אין משקין ושוחטין את המדברית משום מוקצה. ואמאי הרי מיהת מתרת עצמה לאכילה בשחיטה ואזדא ליה נמי איסור מוקצה וכן צבייה שבאת לידו בי''ט תהא מותרת ולא תיאסר משום מוקצה לפי שהיא מתרת עצמה לאכילה בשחיטה בתמיה:
עגל שנולד ביו''ט מותר. ולא דמיא לביצה שאסורה משום מוקצה לפי שהעגל מתיר עצמו בלידתו ולהיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו וכיון דאיתקן לשחיטה איתקן נמי לענין מוקצה:
דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. מַה. כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. סְתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָכֵין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹֹֹא בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה בֵּין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. [לִשַׁן] מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. קֵיבַת הַנָּכְרִי וְקֵיבַת הַנְּבֵילָה אֲסוּרָה כְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כְּשֵׁירָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַטְּרֵיפָה קֵיבָתָהּ אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּטְרֵיפָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַכְּשֵׁירָה קֵיבָתָהּ מוּתֶּרֶת כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. וַאֲפִילוּ דְּיִסְבְּרוּן בֵּית שַׁמַּי (לְ)[כְּ]בֵית הִלֵּל בַּמִּשְׁנָה (הָרִאשׁוֹנָה) [הָאַחֲרוֹנָה] . בֵיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה בְבָנָיו שֶׁלְיְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַיי שֶׁבִּיקְעוּ לָהֶם זְאֵיבִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת צֹאן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִין וְהִתִּירוּ קֵיבוֹתֵיהֶם. אָ‍ֽמְרוּ. בֵּיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שביקעו להם זאבים. שדרסום ואסרו אותם משום דרוסת הזאב ואף על פי כן התירו קיבותיהם וכך אמרו דלא דמיא קיבה לביצה:
ואתייא. הא דאמרן כהאי דאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן וכו':
ואפילו דיסברון וכו'. כלומר דמשני דלא כדס''ד דקיבה וביצה דמיין אהדדי דלאו מילתא היא אלא דמצינן לאוקמי להא דב''ש וכן להא דב''ה כמשנה האחרונה בקיבה ולא קשיא מידי דשאני קיבה מביצה דביצה גידולי גופה היא ובהך סברא פליגי דב''ש סברי הואיל כיוצא בה נמכרת בשוק לאו כגופה ממש חשבינן לה ואם אין כיוצא בה נמכרת אז הוא דהויא כגופה וב''ה סברי אפי' כיוצא בה נמכרת מ''מ גידולי גופה היא שנתגדלה במעי נבלה ואע''פ שלא נגמרה לגמרי מיהת מקצת גידוליה בנבילה היא וכנבילה חשיבא אבל קיבה ממקום אחר באת ובין לב''ש ובין לב''ה אמרינן דלאו כגופה חשיבא דכפירשא בעלמא הבאה לה ממקום אחר היא ותרוייהו כמשנה האחרונה ס''ל:
וטריפה כו'. והא דקתני בסיפא דסיפא וטריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ולא אמרי' כגופה חשיבא זהו כמשנה אחרונה שלאחר חזרה ורישא וסיפא קודם החזרה נשנית ומשנה לא זזה ממקומה. שמעינן מיהת השתא שחזרו ממשנה ראשונה וקבעו להלכה כמשנה אחרונה והדרינן להקושיא דלעיל דב''ש כמשנה האחרונה וב''ה כמשנה הראשונה בתמיה הרי חזרו ממשנה הראשונה והיכי נשנית בעדיות להא דב''ה כוותה:
כשירה שינקה וכו'. וכן הא דקתני ברישא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה אלמא דמה שהוא בתוך הקיבה לאו כפירשא היא אלא כחלב ממש חשבינן ליה נמי כמשנה ראשונה אתיא וקודם חזרה נשנית דאכתי לא הוה אמרי דכפירשא בעלמא היא:
כמשנה ראשונה. כלומר רישא דמתני' דקתני קיבת נבלה אסורה אלמא לא כפירשא בעלמא אלא כגופה חשיבא זהו כמשנה ראשונה:
כמשנה ראשונה כשירה שינקה מן הטריפה וכו'. מילתא אחריתא היא ואגב דמייתי רישא דהך מתני' מפרש לה לכולה ועוד דשייך נמי למסקנת הקושיא וב''ה כמשנה ראשונה בתמיה. וכלומר דהא חזינן דקתני בהאי מתני' כמשנה ראשונה והדר קתני כמשנה אחרונה כדמפרש ואזיל:
לשון מתניתא. דפרק כל הבשר מסייעא לר' חייה בר בא דקאמר למשנה אחרונה אין מעמידין בקיבת הנכרי ששנינו שם קיבת הנכרי וקיבת הנבילה אסורה אלמא דקיבת נכרי לחוד ושל נבילה לחוד ואי טעמא דשל נכרי נמי משום נבילה הויא למה לי למיתני תרוייהו אטו לא ידעינן דשחיטת נכרי נבילה היא אלא דאשמעינן דשל נכרי טעמא אחרינא נמי איכא ואף משנה אחרונה דסברינן דפירשא בעלמא היא מ''מ של נכרי אסורה משום לתא דע''ז וכר''א והיינו דקאמר לשון מתניתא מסייעא לר' חייה בר בא דאפי' למשנה אחרונה חיישינן בשל נכרי מטעמא דאמרן:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. אמר הכין ודלא כר' חייה בשמיה אלא ה''ק בראשונה וכו' חזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת הנכרי וכלומר לפי משנה הראשונה היו שניהן שוין לאיסורא ולפי משנה האחרונה שניהן שוין להיתירא דסתם מחשבת נכרי לע''ז לא אמרינן:
שמואל בר אבא בעי. על הא דר' חייה בשם ר' יוחנן מאי האי דקאמרת בענין קיבת הנכרי הא האי מילתא כר''א דפ''ב דחולין היא דאזלא דקאמר סתם מחשבת עכו''ם לע''ז והרי סתים לן תנא לעיל בפ''ב שם דלא כר''א. דתנינן שם בהלכה ג' בשר הנכנס לע''ז מותר ואמרינן התם זו להוציא מדברי ר''א שאומר מחשבת נכרי לע''ז:
מעמידין בקיבת הנבילה. של ישראל דסבירא לן דקיבה פירשא בעלמא היא אבל אין מעמידין בקיבת הנכרי משום דסתם שחיטת הנכרי לע''ז היא ובע''ז אפי' פירשה אסור:
חזרו לומר. במשנה אחרונה:
בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה. של ישראל ולא בקיבת הנכרי ומטעמא דקיבת הנבילה כגופה חשיבא:
דאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר משנה ראשונה ואחרונה מאי היא דאמר ר''ח וכו' וכדמסיק לקמן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בֵּיצַת נְבֵילָה אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. מַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. גְּמוּרָה הָ‍ֽייְתָה עַד שֶׁלֹּא תִתְנַבֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק תְּהֵא מוּתֶּרֶת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. נִמְצֵאתָ מַתִּיר שְׁלָל שֶׁלְבֵּיצִים. וּבֵית שַׁמַּי 2b כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וב''ש כמשנה אחרונה וב''ה כמשנה הראשונה. כצ''ל כלומר בתמיה דלמאי דחזינן דב''ש וב''ה פליגי בכיוצא בה נמכרת בשוק וב''ה אוסרין א''כ דברי ב''ה אזלי כמשנה הראשונה דע''ז שם דאסרו להעמיד הגבינה בקיבת נבילה דכגופה הואי וקס''ד דקיבה וביצה חדא דינא אית להו וקשיא דהרי חזרו בהן כדלקמיה ומשנה האחרונה לאו כגופה חשיבא היא:
אם אומר את כן וכו'. כלומר באין כיוצא בה נמכרת אין להקל שמכיון שלא נגמרה הויא כבני מעיה וקשורה בשלל של ביצים ולא נתיר שלל של ביצים של נבילה:
מעתה אפילו אין כיוצא בה וכו'. דנימא נמי שנתהווה בה הביצה קודם שנתנבלה:
גמורה היתה. דמאחר שנמצאת נגמרת אמרינן גמורה היתה עד שלא נעשית נבילה:
ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. שקליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק מותרת כדברי ב''ש וכו'. וגרסי' לסוגיא זו בפ''ב דע''ז בהלכה ז':
תמן תנינן. בפ''ה דעדיות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source