Vayedaber

Beitsah

Daf 20a

הלכה: שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת וְרָשׁוּת שֶׁהִיא 20a מִצְוָה. אֵי זוֹ הִיא שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת. לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם [וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְרַקְּדִין.] אֵי זוֹ הִיא רָשׁוּת שֶׁהִיא מִצְוָה. לֹא דָנִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' שבות שהיא רשות וכו'. כלומר דמפרש אמאי קרי להני שבות ולהני רשות הרי כולהו משום שבות הוא דאסרו חכמים דלית בהו מלאכה להכי קאמר לפי דמתני' קא חשיב להני דרישא שיש בהן משום שבות והן אינן אלא רשות שאין בהן שום מצוה ולאינך קרי רשות לגבייהו שיש בהן מצוה כגון דנין וכו' אלא שאין בהן מצוה גמורה לעולם כדפרישית במתני' ולגבי הני דסיפא נמי קרי להו רשות:

תַּנֵּי. אֵין עוֹלִין בָּאִילָן בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. נִיחָה לַח. יָבֵשׁ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִין. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבָּת. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. גֶּפֶן שֶׁיָּֽבְשָׁה אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָֽסְרוּ אִילָן יָבֵשׁ מִפְּנֵי אִילָן לַח. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי אֲתַא וּפְרִי קוֹמֵי רַב. אֲמַר לֵיהּ. בֵיידָא [אֲ]תוּתֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. [בְהַהִיא] תַּמַּרְתָּא עָקִימְתָא. אֲמַר לֵיהּ. מָאן שָׁרָא לָךְ.

Traduction

On a enseigné (dans une barayeta): il n’est pas permis de monter sur un arbre, soit vert, soit sec. On comprend l’interdit sur un arbre vert (de crainte que, par mégarde, on arrache une branche); mais pourquoi est-ce défendu sur un arbre sec? Est-ce ainsi qu’a été formulée la défense de dépiquer du blé le samedi sur un cep de vigne desséché? C’est que cet avis conforme à G, qui dit (104)(Kilayim 7, 2).: ''Auprès d’une vigne desséchée, on ne doit pas semer (pour éviter jusqu’à l’apparence du mal); mais, si le fait est accompli (par mégarde), on n’est pas obligé de brûler les produits.'' Toutefois, on a pu défendre l’arbre sec à l’égal de l’arbre vert (pour éviter toute confusion fâcheuse), et ledit enseignement serait de l’avis de tous. R. Hiya b. Ashé marchait devant Rav le jour de fête (pendant la promenade), avec une branche sèche à la main. —D’où l’as-tu apportée, demanda Rab? —De ce vallon où poussent les palmiers, dit-il. —Nul ne te l’a permis, dit Rav.

Pnei Moshe non traduit

תני. בברייתא אין עולין באילן וכו'. ופריך ניחא לח דאיכא למיגזר שמא יתלוש אלא יבש אמאי וכי כך אנו אומרים אסור לדוש על גבי זמורה יבשה בשבת בתמיה הלא משנתייבש אין דינו כאילן:

אלא כר''מ. כלומר לא אתיא אלא כר''מ דפ''ז דכלאים דתנינן התם גפן שיבשה אסורה שאסור לזרוע זרעים בתוך עבודתה ואם זרע אינה מקדשת הזרעים לאסרן בהנאה ר''מ אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש ואמר עלה ר''א התם דרישא גפן שיבשה נמי דר''מ היא וכן גריס בהדיא לעיל בפ''ב דכלאים בהלכה ד' דר''מ היא דס''ל צמר גפן אוסר וה''ה לגפן שיבשה אבל לרבנן גפן שיבשה אינה אוסרת וא''כ האי ברייתא דמשוי ליה לאילן יבש כאילן לח נמי אליבא דר''מ דכלאים היא:

דברי הכל. ודחי לה הש''ס דליתא אלא האי ברייתא כדברי הכל אתיא לפי שאסרו אילן יבש מפני אילן לח דלא ליתי לאחלופי:

אתא ופרי קומי רב. היה רץ לפני רב כשהיו מטיילין בי''ט והביא בידו זמורה יבשה:

א''ל. רב:

וויידא אתיתה. מאיזה מקום הבאת אותה:

א''ל בההיא תמרתא עמיקתא. במקום שהתמרים גדילין בעמק ומשם לקחתיה:

א''ל רב. מאן שרא לך זה לעשות בי''ט ורב לטעמיה כדאמר לקמיה שאף זמורה יבשה אסור להשתמש בה:

רִבִּי <אָחָא> בְשֵׁם רַב. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבָּת. הִיא שׁוֹרְשֵׁי אִילָן הִיא קוּלְסֵי אַכְרוּב. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. אֲבָל אִם אֵין גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה כְּאָרֶץ הֵם.

Traduction

– R. Aha dit au nom de Rav: il est interdit le samedi de battre du blé sur un cep de vigne desséché, et peu importe qu’il s’agisse de racines d’arbre, ou de celles d’un choux. La défense est dite si elles s’élèvent de 3 palmes au-dessus du sol, mais à une hauteur inférieure, ce n’est pas défendu, car c’est égal au sol même.

Pnei Moshe non traduit

ר' אחא בשם רב אסור לדוש וכו'. גריס להא לעיל בפ' בתרא דעירובין בהלכה ח' וגריס שם אסור לתלוש שרשי זמורה בשבת. וגי' דהכא יותר נכונה היא:

היא שרשי אילן היא שרשי קולסי כרוב. הכל דין אחד להם ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן שכל פחות מג' מהקרקע כקרקע הוא:

מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ אֵין עוֹלִין בָּאִילָן. שְׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַרְעִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַרְעִיד.

Traduction

– Pourquoi est-il défendu de monter en ce jour sur un arbre? Est-ce par crainte qu’oubliant la solennité du jour on arrache un fruit et qu’on le mange, ou est-ce parce qu’on pourrait secouer l’arbre? On peut savoir la réponse à cette question de ce qu’il est dit: si l’on voit un juif chevaucher en ce jour sur une bête de somme, on l’engagera à descendre, de crainte qu’il la secoue (acte interdit); ce sera donc la même crainte que l’on appliquera à celui qui monte sur un arbre (et l’interdit s’étendra par suite à un arbre stérile).

Pnei Moshe non traduit

מפני מה אמרו אין עולין באילן. אפי' בשאינו משתמש בו אם דטעמא שמא ישכח ויתלוש ויאכל מן הפירות שעליו או דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את האילן ונמצא משתמש במחובר הוא ונ''מ באילן סרק שאין לו פירות נשמעינה מן הדא דתני בברייתא היה רוכב ע''ג בהמה בי''ט אומרים לו רד א''כ ש''מ דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את הבהמה ונמצא משתמש בבעלי חיים הוא וא''כ ה''ה באילן טעמא משום הכי הוא ואי באילן סרק אסור:

מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. שֶׁמָּא (תִּיטַק, תִינּוֹק) [תִינָּזֵק] הַבְּהֵמָה. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה הוֹגֵן אֶחָד גָּדוֹל. תַּנָּא רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל שְׁבִיתַת בְּהֵמָה כָמוֹהוּ. לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמוֹרֶךָ. כָּמֽוֹךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בְּתָשׁ. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. נִשְׁעַנִּים. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּים. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּים. בָּהוּא דְמִיסְתַּמֵּיךְ צִיבְחַר. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בַּכּוֹבֵשׁ אֶת כְּבֵדוֹ. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְלָא אֲמַר רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כְּלוּם. הֲוֵי דוּ אֲמַר. נִשְׁעַנִּין בְּבָרִיא וְאֵין נִשְׁעַנִּין בְּתָשׁ.

Traduction

Pourquoi à cette vue engage-t-on un tel cavalier à descendre? Il est à craindre, disent les compagnons, qu’au moment d’être sur la bête, celle-ci se mette à s’allaiter (comme s’il avait provoqué cet acte interdit). Il peut se trouver, fit observer R. Yossé, que l’on monte une bête déjà grande (pour laquelle il n’y a plus cette crainte). Aussi, R. Aha b. Papa enseigna devant R. Zeira que c’est défendu parce que l’on est tenu de faire reposer ses animaux comme soi-même, selon ces mots (Ex 20, 12): afin que ton bœuf et ton âne reposent comme toi. Les uns permettent de s’appuyer sur un animal (105)B., Shabat 124.; d’autres le défendent. R. Hisda explique cette divergence d’avis: c’est que les uns parlent d’un homme sain (il s’y appuie sans besoin); les autres parlent d’un homme faible (qui a besoin d’un soutien, et dont l’effort est sensible). Selon R. Yossa, il y a une discussion à ce sujet entre R. Aba b. Mamal et les autres compagnons: le premier permet cet appui; d’autres le défendent. C’est que le premier parle de celui qui s’y adosse à peine; les autres, de celui qui s’y appuie de toutes ses forces. On ignorait par qui chacun de ces avis avaient été exprimés; mais de ce que R. Yossa n’a rien exprimé au nom de R. Aba b. Mamal, cela prouve que c’est lui qui est d’avis d’autoriser l’appui d’un homme sain, non d’un homme faible (adoptant l’explication de R. Hisda)

Pnei Moshe non traduit

מפני מה אמרו היה רוכב וכו'. שמא תינוק הבהמה מאמה בעוד שהוא יושב עליה והוי ליה כמניק אותה בידים וזה אסור בי''ט:

הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול. בן חמור גדול ושוב אינו יונק וא''כ נתת דבריך לשיעורין:

תנא ר' אחא וכו'. דשנייא היא גבי בהמה דטעמא אחרינא איכא שהוא מצוה על שביתת בהמה כמוהו עצמו דכתיב למען ינוח וגו' וס''ל דאדם מצוה על שביתת בהמתו בי''ט כמו בשבת:

נשענים בבהמה. סומכין עצמן על הבהמה בי''ט:

בבריא. אם הוא בריא מותר שאינו צריך לכך אלא כלאחר יד הוא עושה ולא הוה ליה משתמש בבעלי חיים:

בתש. שהוא אדם חלוש וצריך הוא לכך:

ר' יוסה אומר וכו'. וקאמר הש''ס דהכי מפרשינן לומר דלא פליגי דמ''ד נשענים בהוא דמיסתמך ציבחד שאינו סומך עליה אלא מעט בלט ומ''ד אין נשענים בכובש את כובד גופו עליה ואין חילוק בין אדם בריא או תש:

ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אליבא דר' יוסה קאמר הש''ס דהוא אמר איתפלגון ר' בא בר ממל וחברייא ולא ס''ל לתרץ דבריהם ולומר דלא פליגי דלא מיסתבר ליה לחלק בין סומך מעט או הרבה עליה דמ''מ משתמש בבעלי חיים הוא. והשתא לא ידעינן מי הוא האומר נשענים ומי האומר אין נשענים דר' יוסי סתם קאמר ר' בא בר ממל וחברייא חד אמר וכו' וכן נמי מסופקין אנחנו היאך מתרץ להני ברייתות דאית תנא תני נשענים ואית תנא תני אין נשענים אי ס''ל לר' יוסה לתרץ הברייתות כדשנינן לעיל או לא דס''ל דהברייתות ג''כ פליגי אהדדי:

מן מה דלא אמר וכו'. כלומר דפשיט לה הש''ס ממה שאנו רואין דלא אמר ר' יוסה בשם ר' בא בר ממל בהדיא כלום לגלות להיכן דעתו נוטה אלא סתמא קאמר איתפלגון וכו' חד אמר וכו' והשתא מאי בעי ר' יוסה בזה דקאמר איתפלגון ר' בא וכו' הלא פלוגתא דתנאי בברייתות היא ומה חידש בכך אלא הוי דש''מ דהוא אמר נשענים בבריא וכו' וכלומר דעל כרחך דרבי יוסה נמי כרב חסדא ס''ל לתרץ הברייתות דלעיל דמ''ד נשענים בבריא מיירי ומ''ד אין נשענים בתש מיירי ול''פ והלכך קאמר איתפלגון ר' בא וכו' לומר דאמוראי הוא דפליגי בהא אבל תנאי דברייתות לא פליגי אהדדי:

Beitsah

Daf 20b

וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. אָסוּר לְאָדָם לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יְתִיבִין. חָמוּן לְחַד בַּר נַשׁ פַּצֵּל מַיָּא לְכָא וֹלְכָא וְשָׁתִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לְרִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. לְאָדָם אָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. 20b אָמַר לִיהּ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְרוֹגְרוֹת.

Traduction

Ni de nager'', est-il dit. R. Jacob b. Zabdi dit au nom de R. Abahou: cet interdit prouve qu’il est défendu de se défaire d’un objet dans l’eau pour s’en débarrasser, et de même il est défendu d’amener à soi ce que l’on voyait à l’eau. R. Aba Maré et R. Matnia étant assis virent un homme fendre l’eau (avec sa coupe), puis en boire. Ceci, dit le 1er au second, ressemble à la défense exprimée par R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou, que l’on ne doit pas, dans l’eau, se débarrasser d’un objet pour le pousser. —Non, lui dit R. Matnia, c’est analogue à l’enseignement qui dit (106)Ibid., 22, 3.: ''Il est permis au besoin de briser un tonneau plein de figues sèches pour en manger'' (et c’est ce qui a eu lieu pour boire).

Pnei Moshe non traduit

זאת אומרת. מדאסור לשוט אע''ג דלא קעביד מידי אלא שמחלק המים ע''י כך א''כ אסור לאדם להשיט דבר מעל פני המים ולהביאו אצלו:

חמון לחד בר נש. שהיה מפצל ומחלק המים הילך והילך מן הקיסמין ושותה:

הדא היא דאמר ר' יעקב וכו'. וא''כ זה ג''כ אסור:

א''ל הדא היא דתנינן שובר אדם וכו'. כלומר מאי חזית דמדמית לה להא דר' יעקב בר זבדי ולאסור תדמה טפי להדא דתנינן שובר אדם את החבית לאכול הימנה וה''נ דזה עושה כן כדי לשתות וכי שבירת המים חמירא טפי משבירת החבית:

וְלֹא מְסַפְּקִין. סִיפּוּק שֶׁהוּא מֵחַמָּתוֹ. כְּמַה דְמַתְּ אָמַר וַיִּֽחַר אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת כַּפָּ֑יו.

Traduction

– ''Ni battre des mains.'' Il s’agit là d’un effet de l’indignation, comme il est dit (Nb 24, 10): la colère de Balak s’enflamma contre Bileam, et il frappa des mains.

Pnei Moshe non traduit

סיפוק שהוא מחמתו. מחמת החימה והכעס כמה דאת אמר ויחר אף וגו':

וְלֹא מְטַפְּחִין. טִיפּוּח שֶׁהוּא לִרְצוֹנוֹ. רִבִּי יוֹנָה וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. הֲוֵי דוּ אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. רִבִּי הֲוָה מְסַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. עֲבָר רִבִּי מֵאִיר וּשְׁמַע קָלְהוֹן. אָמַר. רַבּוֹתֵינוּ. הוּתְּרָה הַשַּׁבָּת. שְׁמַע רִבִּי קָלֵיהּ. אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדוֹתֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ. [וְאִית דְּאָֽמְרֵי. הָכֵין אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִצְנִעֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ.] שְׁמַע רִבִּי מֵאִיר קָלֵיהּ וַעֲרַק. נַפְקִין פְּרַיי בַתְרֵיהּ מִפְרֵי. אַפְרַח רוּחָא פִיקְייָלֵיהּ מֵעַל קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. אוֹדִיק רִבִּי מִן כַּווְתָּא וַחֲמָא קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. אֲמַר. לָא זְכִית אֲנָא לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִית קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲנָן לָא זְכִינָן לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִינָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּרִבִּי מִן לְ[גַו לְגִי]קִין דִּידֶּיהּ.

Traduction

– ''Ni les frapper l’une contre l’autre''. On entend par là un battement de mains volontaire (non d’emportement). R. Yona et les compagnons diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que cet acte est permis par le revers de la main (en raison du changement), et il est interdit par le devant de la main (comme d’ordinaire); l’autre le défend de toutes façons. On ne savait à qui attribuer chacun de ces 2 avis; mais comme R. Yona a raconté avoir vu de son temps des vieillards qui frappaient par le revers de la main le samedi, cela prouve que lui a exprimé l’avis de permettre ce mode, pourvu qu’il diffère de l’ordinaire. Lorsque Rabbi maria son fils R. Simon, on se livra le samedi au jeu de paume (par joie), en se servant du revers de la main. R. Méir, en passant, entendit le bruit de ce jeu et demanda s’il est permis en ce jour. Rabbi, en remarquant la voix du questionneur, s’écria: qui vient nous morigéner chez nous? Ou, selon une autre version: qui vient nous adresser une défense chez nous? A cette voix, R. Méir se retira. Sur ce, les gens de la noce se mirent à courir après lui (pour le ramener); par suite de la course, le vent détacha le foulard du cou de R. Méir, et de sa fenêtre Rabbi reconnut ainsi le cou de R. Méir, par derrière. Il s’écria: je n’ai bien compris les enseignements de la loi que depuis ma vue du cou de R. Méir par derrière. R. Yohanan et R. Simon b. Lakish dirent tous deux: nous n’avons été bien éclairés (Méir) par la lumière de la loi qu’après avoir vu le bout des doigts de Rabbi, hors de ses manches.

Pnei Moshe non traduit

טיפוח. קרי מה שהוא עושה לרצונו:

חד אמר הכין שרי. היה מראה אם עושה הוא כן שמטפח לאחורי ידיו והוי כלאחר יד שרי והכן אם מטפח מקמי ידיה אסור:

וחורנא. ואחרינא אמר בין מקמי ידיה ובין לאחורי ידיה אסור:

ולא ידעין. מי הוא האוסר ומי המתיר לאחורי ידיה. אלא מן מה דאמר ר' יונה יש זקנים בימינו שהיו מטפחין לאחורי ידיהון בשבתא הוי ר' יונה דהוא אמר הכין שרי והכין אסור:

רבי הוה מסב. היה משיא לר''ש בריה ובסעודת הנשואין היו מטפחין לאחורי ידיהון בשבת לשמחה:

רבותינו הותרה בשבת. בתמיה דס''ל הכין והכין אסור:

מי הוא זה שבא לרדותינו. להוכיחנו בתוך בתינו. ואית דאמרי שכך אמר רבי מי הוא זה שבא לצנעינו למחאות אותנו:

שמע ר''מ קליה. דרבי שהיה כועס על כך וערק משם:

נפקין. בני הנשואין:

פריי בתרי' מיפרי. היו רוצין אחריו במרוצה להחזירו ובהדי דערק אפריח רוחא פיקלייה. הסודר שלו מעל צווארי' דר''מ והצין רבי מן החלון וראה צוארו דר''מ:

אמר לא זכית אנא לאורייתא וכו'. על דרך ועיניך רואות מוריך שבכך אתה זוכה למאור החכמה של התורה:

אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. מן הבית יד שהיה תמיד על ידיה דרבי וזהו אמרם למה נקרא רבינו הקדוש שמעולם לא הניח ידו מטיבורו ולמטה וכי האיך אפשר זה אלא שהיה תמיד מכוסה בבית ידו ובלא בית יד לא היה נזהר בכך:

וְלֹא מְרַקְּדִין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. קִיפּוּץ. עוֹקֵר שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּאַחַת. רִיקּוּד. עוֹקֶר אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מַשְׁמִעֵי קוֹל אֲסוּרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר. מַקּוּשָׁה דִכְנִשְׁתָּא חַדְתָּא. רִבִּי לִיל בֵּירִבִּי אֶלֶּס מְקַשׁ עַל כַּסָּא. רִבִּי אִילָא עֲנֵי בְסִדְרָא. סְלַק לְבֵייתָא. אַשְׁכְּחוֹן דְּמֵיכִין. רְבַע לֵיהּ עַל סוּלְמָא בְּגִין דְּלָא מַקְשֶׁה עַל תִּרְעָא בְשׁוּבְתָא. רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה פְשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אִימִּי אֲזַל בְּעֵי מִתְעַרְתָּא בִקְרִיצְתָּא דְשׁוּבְתָא. שְׁרֵי מִיקַּשׁ עַל תִּרְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא. מָאן שְׁרֵה לָךְ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מָהוּ מַקֵשֶׁה עַל כְּרֵיסָא בְשׁוּבְתָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּחוֹלָא מָאן שָׁרָא לָךְ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַמָא. נְהַגִּין רַבָּנִן בַּחוֹלָה מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַעֲלָן. בִּבְגָדָיו מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַטָּן.

Traduction

Ni de danser''. R. Jérémie ou R. Zeira dit au nom de R. Houna: sauter, c’est lever les 2 pieds à la fois; danser, c’est lever un pied pendant le repos de l’autre. R. Eleazar dit que toute action faisant du bruit (produisant une résonnance) est interdite le samedi (107)B., Eruvin 104.. R. Samuel b. R. Isaac dit que son grand-père frappait lors de l’entrée à la synagogue (ou à la salle d’étude) neuve pour s’y réunir (108)Ou, selon une explication: il autorisait cet acte pour se réunir. V. suppl. à Ben-Chananja, Forschungen des wissenschfatl. Talmud Vereins, n° 5, 1866, col. 83.. R. Leil b. R. Ilam frappait du revers de la main. Comme R. Ila s’était attardé à la salle d’études et qu’il voulut rentrer chez lui, il se trouva que ses gens étaient endormis; il dut passer la nuit sur une échelle, parce qu’il ne voulait pas le samedi frapper sur la porte (et éveiller les siens). R. Jérémie avait l’habitude de se livrer, avec le fils de R. Imi, à l’explication des passages difficiles. Le jeune homme alla, le samedi matin, éveiller le maître, et frappa à la porte. Qui t’a permis d’agir ainsi, dit le père? C’est défendu. R. Aba b. Cahana demanda en présence de R. Yossa s’il est permis de se frapper sur le ventre pour activer une digestion pénible? C’est même interdit la semaine, répondit-il (c’est dangereux). R. Samuel b. Abdima dit que les rabbins autorisent un malade d’agir ainsi à partir du ventre et au-dessus; mais sur le ventre et au-dessous, il faut être vêtu à cet effet.

Pnei Moshe non traduit

קיפוץ. נקרא אם עוקר שתי רגליו כאחת וקופץ וריקוד נקרא בעוקר אחת ומניח אחת כדרך המרקדין בבית משתאות:

סבר מקושה דכנישתא חדתא. להקיש על בה''כ חדשה שהיה שם שיפתחו לו:

מקיש על כסא. כלאחר יד:

עני בסידרא. נתאחר בבית המדרש ועלה לביתו ומצאן ישנים ורבץ לו על הסולם ובשביל שלא להקיש על הדלת בשבת לא רצה להקיצם:

הוה פשיט. היה רגיל לשנות עם בריה דר' אימי והלך ורצה להקיצו לר' ירמיה בהשכמת הבקר בשבת והתחיל להקיש על השער א''ל אבא ר' אימי מאן שרא לך להקיש בשבת:

מהו מקשה על כריסא בשובתא. להקיש על בני מעיים שלו שיפתחו א''ל בחול מאן שרא לך לעשות כן מפני הסכנה:

נהגין רבנן. להתיר בחולה מפני הרפואה ולהקיש על בני מעיים מן הטיבור ולמעלן בידיו ואם מקיש בבגדיו כנגד כריסו אף מן הטיבור ולמטה מותר:

וְלֹא דָנִין. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה וְכָאן לִדְבַר תּוֹרָה.

Traduction

Ni juger'' R. Hiskia ou R. Aba dit au nom de R. Abahou qu’il est défendu de prononcer des jugements d’intérêt le vendredi. Mais une Mishna n’est-elle pas opposée à cet avis? ''C’est pourquoi, y est-il dit (109)J., (Sanhedrin 4, 6) ( 22b). on ne jugera ni le vendredi, ni la veille des fêtes, des questions capitales;'' n’en résulte-t-il pas que c’est permis pour les questions d’intérêt? Et de même R. Hiya a enseigné qu’il est permis de juger les affaires d’argent le vendredi, non les questions capitales? Dans la Mishna précitée, on expose la règle légale (qui en effet l’autorise) et ici la prescription rabbinique (plus sévère).

Pnei Moshe non traduit

והא מתני'. דסנהדרין פ''ד פליגא דקתני גבי דיני נפשות לפיכך אין דנין וכו' משמע דיני נפשות דוקא הא דיני ממונות דנין ותני ר''ח כן וכו':

אמרי כאן להלכה וכאן לד''ת. כלומר מתני' דהתם מד''ת מיירי דדיני נפשות אין דנין ודיני ממונות דנין והא דרבי אבהו להלכה שמד''ס אין דנין לכתחלה בע''ש. וגרסי' להא ריש כתובות ובסנהדרין שם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source