תַּנֵּי. אֵין עוֹלִין בָּאִילָן בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. נִיחָה לַח. יָבֵשׁ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִין. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבַּת. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. גֶּפֶן שֶׁיָּֽבְשָׁה אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָֽסְרוּ אִילָן יָבֵשׁ מִפְּנֵי אִילָן לַח. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי אֲתַא וּפְרִי קוֹמֵי רַב. אֲמַר לֵיהּ. בֵיידָא [אֲ]תוּתֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. [בְהַהִיא] תַּמַּרְתָּא עָקִימְתָא. אֲמַר לֵיהּ. מָאן שָׁרָא לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל בההיא תמרתא עמיקתא. במקום שהתמרים גדילין בעמק ומשם לקחתיה:
א''ל רב. מאן שרא לך זה לעשות בי''ט ורב לטעמיה כדאמר לקמיה שאף זמורה יבשה אסור להשתמש בה:
תני. בברייתא אין עולין באילן וכו'. ופריך ניחא לח דאיכא למיגזר שמא יתלוש אלא יבש אמאי וכי כך אנו אומרים אסור לדוש על גבי זמורה יבשה בשבת בתמיה הלא משנתייבש אין דינו כאילן:
אלא כר''מ. כלומר לא אתיא אלא כר''מ דפ''ז דכלאים דתנינן התם גפן שיבשה אסורה שאסור לזרוע זרעים בתוך עבודתה ואם זרע אינה מקדשת הזרעים לאסרן בהנאה ר''מ אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש ואמר עלה ר''א התם דרישא גפן שיבשה נמי דר''מ היא וכן גריס בהדיא לעיל בפ''ב דכלאים בהלכה ד' דר''מ היא דס''ל צמר גפן אוסר וה''ה לגפן שיבשה אבל לרבנן גפן שיבשה אינה אוסרת וא''כ האי ברייתא דמשוי ליה לאילן יבש כאילן לח נמי אליבא דר''מ דכלאים היא:
דברי הכל. ודחי לה הש''ס דליתא אלא האי ברייתא כדברי הכל אתיא לפי שאסרו אילן יבש מפני אילן לח דלא ליתי לאחלופי:
אתא ופרי קומי רב. היה רץ לפני רב כשהיו מטיילין בי''ט והביא בידו זמורה יבשה:
א''ל. רב:
וויידא אתיתה. מאיזה מקום הבאת אותה:
הלכה: שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת וְרָשׁוּת שֶׁהִיא 20a מִצְוָה. אֵי זוֹ הִיא שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת. לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם [וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְרַקְּדִין.] אֵי זוֹ הִיא רָשׁוּת שֶׁהִיא מִצְוָה. לֹא דָנִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שבות שהיא רשות וכו'. כלומר דמפרש אמאי קרי להני שבות ולהני רשות הרי כולהו משום שבות הוא דאסרו חכמים דלית בהו מלאכה להכי קאמר לפי דמתני' קא חשיב להני דרישא שיש בהן משום שבות והן אינן אלא רשות שאין בהן שום מצוה ולאינך קרי רשות לגבייהו שיש בהן מצוה כגון דנין וכו' אלא שאין בהן מצוה גמורה לעולם כדפרישית במתני' ולגבי הני דסיפא נמי קרי להו רשות:
רִבִּי <אָחָא> בְשֵׁם רַב. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבָּת. הִיא שׁוֹרְשֵׁי אִילָן הִיא קוּלְסֵי אַכְרוּב. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. אֲבָל אִם אֵין גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה כְּאָרֶץ הֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
היא שרשי אילן היא שרשי קולסי כרוב. הכל דין אחד להם ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן שכל פחות מג' מהקרקע כקרקע הוא:
ר' אחא בשם רב אסור לדוש וכו'. גריס להא לעיל בפ' בתרא דעירובין בהלכה ח' וגריס שם אסור לתלוש שרשי זמורה בשבת. וגי' דהכא יותר נכונה היא:
מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ אֵין עוֹלִין בָּאִילָן. שְׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח ִוְיַרְעִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַרְעִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני מה אמרו אין עולין באילן. אפי' בשאינו משתמש בו אם דטעמא שמא ישכח ויתלוש ויאכל מן הפירות שעליו או דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את האילן ונמצא משתמש במחובר הוא ונ''מ באילן סרק שאין לו פירות נשמעינה מן הדא דתני בברייתא היה רוכב ע''ג בהמה בי''ט אומרים לו רד א''כ ש''מ דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את הבהמה ונמצא משתמש בבעלי חיים הוא וא''כ ה''ה באילן טעמא משום הכי הוא ואי באילן סרק אסור:
מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. שֶׁמָּא (תִּיטַק, תִינּוֹק) [תִינָּזֵק] הַבְּהֵמָה. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה הוֹגֵן אֶחָד גָּדוֹל. תַּנָּא רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל שְׁבִיתַת בְּהֵמָה כָמוֹהוּ. לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמוֹרֶךָ. כָּמֽוֹךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בְּתָשׁ. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. נִשְׁעַנִּים. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּים. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּים. בָּהוּא דְמִיסְתַּמֵּיךְ צִיבְחַר. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בַּכּוֹבֵשׁ אֶת כְּבֵדוֹ. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְלָא אֲמַר רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כְּלוּם. הֲוֵי דוּ אֲמַר. נִשְׁעַנִּין בְּבָרִיא וְאֵין נִשְׁעַנִּין בְּתָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דלא אמר וכו'. כלומר דפשיט לה הש''ס ממה שאנו רואין דלא אמר ר' יוסה בשם ר' בא בר ממל בהדיא כלום לגלות להיכן דעתו נוטה אלא סתמא קאמר איתפלגון וכו' חד אמר וכו' והשתא מאי בעי ר' יוסה בזה דקאמר איתפלגון ר' בא וכו' הלא פלוגתא דתנאי בברייתות היא ומה חידש בכך אלא הוי דש''מ דהוא אמר נשענים בבריא וכו' וכלומר דעל כרחך דרבי יוסה נמי כרב חסדא ס''ל לתרץ הברייתות דלעיל דמ''ד נשענים בבריא מיירי ומ''ד אין נשענים בתש מיירי ול''פ והלכך קאמר איתפלגון ר' בא וכו' לומר דאמוראי הוא דפליגי בהא אבל תנאי דברייתות לא פליגי אהדדי:
ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אליבא דר' יוסה קאמר הש''ס דהוא אמר איתפלגון ר' בא בר ממל וחברייא ולא ס''ל לתרץ דבריהם ולומר דלא פליגי דלא מיסתבר ליה לחלק בין סומך מעט או הרבה עליה דמ''מ משתמש בבעלי חיים הוא. והשתא לא ידעינן מי הוא האומר נשענים ומי האומר אין נשענים דר' יוסי סתם קאמר ר' בא בר ממל וחברייא חד אמר וכו' וכן נמי מסופקין אנחנו היאך מתרץ להני ברייתות דאית תנא תני נשענים ואית תנא תני אין נשענים אי ס''ל לר' יוסה לתרץ הברייתות כדשנינן לעיל או לא דס''ל דהברייתות ג''כ פליגי אהדדי:
ר' יוסה אומר וכו'. וקאמר הש''ס דהכי מפרשינן לומר דלא פליגי דמ''ד נשענים בהוא דמיסתמך ציבחד שאינו סומך עליה אלא מעט בלט ומ''ד אין נשענים בכובש את כובד גופו עליה ואין חילוק בין אדם בריא או תש:
בתש. שהוא אדם חלוש וצריך הוא לכך:
בבריא. אם הוא בריא מותר שאינו צריך לכך אלא כלאחר יד הוא עושה ולא הוה ליה משתמש בבעלי חיים:
נשענים בבהמה. סומכין עצמן על הבהמה בי''ט:
תנא ר' אחא וכו'. דשנייא היא גבי בהמה דטעמא אחרינא איכא שהוא מצוה על שביתת בהמה כמוהו עצמו דכתיב למען ינוח וגו' וס''ל דאדם מצוה על שביתת בהמתו בי''ט כמו בשבת:
הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול. בן חמור גדול ושוב אינו יונק וא''כ נתת דבריך לשיעורין:
מפני מה אמרו היה רוכב וכו'. שמא תינוק הבהמה מאמה בעוד שהוא יושב עליה והוי ליה כמניק אותה בידים וזה אסור בי''ט:
וְלֹא דָנִין. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה וְכָאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
והא מתני'. דסנהדרין פ''ד פליגא דקתני גבי דיני נפשות לפיכך אין דנין וכו' משמע דיני נפשות דוקא הא דיני ממונות דנין ותני ר''ח כן וכו':
אמרי כאן להלכה וכאן לד''ת. כלומר מתני' דהתם מד''ת מיירי דדיני נפשות אין דנין ודיני ממונות דנין והא דרבי אבהו להלכה שמד''ס אין דנין לכתחלה בע''ש. וגרסי' להא ריש כתובות ובסנהדרין שם:
וְלֹא מְרַקְּדִין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. קִיפּוּץ. עוֹקֵר שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּאַחַת. רִיקּוּד. עוֹקֶר אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מַשְׁמִעֵי קוֹל אֲסוּרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר. מַקּוּשָׁה דִכְנִשְׁתָּא חַדְתָּא. רִבִּי לִיל בֵּירִבִּי אֶלֶּס מְקַשׁ עַל כַּסָּא. רִבִּי אִילָא עֲנֵי בְסִדְרָא. סְלַק לְבֵייתָא. אַשְׁכְּחוֹן דְּמֵיכִין. רְבַע לֵיהּ עַל סוּלְמָא בְּגִין דְּלָא מַקְשֶׁה עַל תִּרְעָא בְשׁוּבְתָא. רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה פְשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אִימִּי אֲזַל בְּעֵי מִתְעַרְתָּא בִקְרִיצְתָּא דְשׁוּבְתָא. שְׁרֵי מִיקַּשׁ עַל תִּרְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא. מָאן שְׁרֵה לָךְ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מָהוּ מַקֵשֶׁה עַל כְּרֵיסָא בְשׁוּבְתָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּחוֹלָא מָאן שָׁרָא לָךְ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַמָא. נְהַגִּין רַבָּנִן בַּחוֹלָה מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַעֲלָן. בִּבְגָדָיו מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַטָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
קיפוץ. נקרא אם עוקר שתי רגליו כאחת וקופץ וריקוד נקרא בעוקר אחת ומניח אחת כדרך המרקדין בבית משתאות:
סבר מקושה דכנישתא חדתא. להקיש על בה''כ חדשה שהיה שם שיפתחו לו:
מקיש על כסא. כלאחר יד:
עני בסידרא. נתאחר בבית המדרש ועלה לביתו ומצאן ישנים ורבץ לו על הסולם ובשביל שלא להקיש על הדלת בשבת לא רצה להקיצם:
הוה פשיט. היה רגיל לשנות עם בריה דר' אימי והלך ורצה להקיצו לר' ירמיה בהשכמת הבקר בשבת והתחיל להקיש על השער א''ל אבא ר' אימי מאן שרא לך להקיש בשבת:
מהו מקשה על כריסא בשובתא. להקיש על בני מעיים שלו שיפתחו א''ל בחול מאן שרא לך לעשות כן מפני הסכנה:
נהגין רבנן. להתיר בחולה מפני הרפואה ולהקיש על בני מעיים מן הטיבור ולמעלן בידיו ואם מקיש בבגדיו כנגד כריסו אף מן הטיבור ולמטה מותר:
וְלֹא מְטַפְּחִין. טִיפּוּח שֶׁהוּא לִרְצוֹנוֹ. רִבִּי יוֹנָה וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. הֲוֵי דוּ אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. רִבִּי הֲוָה מְסַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. עֲבָר רִבִּי מֵאִיר וּשְׁמַע קָלְהוֹן. אָמַר. רַבּוֹתֵינוּ. הוּתְּרָה הַשַּׁבָּת. שְׁמַע רִבִּי קָלֵיהּ. אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדוֹתֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ. [וְאִית דְּאָֽמְרֵי. הָכֵין אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִצְנִעֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ.] שְׁמַע רִבִּי מֵאִיר קָלֵיהּ וַעֲרַק. נַפְקִין פְּרַיי בַתְרֵיהּ מִפְרֵי. אַפְרַח רוּחָא פִיקְייָלֵיהּ מֵעַל קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. אוֹדִיק רִבִּי מִן כַּווְתָּא וַחֲמָא קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. אֲמַר. לָא זְכִית אֲנָא לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִית קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲנָן לָא זְכִינָן לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִינָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּרִבִּי מִן לְ[גַו לְגִי]קִין דִּידֶּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מי הוא זה שבא לרדותינו. להוכיחנו בתוך בתינו. ואית דאמרי שכך אמר רבי מי הוא זה שבא לצנעינו למחאות אותנו:
שמע ר''מ קליה. דרבי שהיה כועס על כך וערק משם:
נפקין. בני הנשואין:
פריי בתרי' מיפרי. היו רוצין אחריו במרוצה להחזירו ובהדי דערק אפריח רוחא פיקלייה. הסודר שלו מעל צווארי' דר''מ והצין רבי מן החלון וראה צוארו דר''מ:
אמר לא זכית אנא לאורייתא וכו'. על דרך ועיניך רואות מוריך שבכך אתה זוכה למאור החכמה של התורה:
אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. מן הבית יד שהיה תמיד על ידיה דרבי וזהו אמרם למה נקרא רבינו הקדוש שמעולם לא הניח ידו מטיבורו ולמטה וכי האיך אפשר זה אלא שהיה תמיד מכוסה בבית ידו ובלא בית יד לא היה נזהר בכך:
רבותינו הותרה בשבת. בתמיה דס''ל הכין והכין אסור:
רבי הוה מסב. היה משיא לר''ש בריה ובסעודת הנשואין היו מטפחין לאחורי ידיהון בשבת לשמחה:
ולא ידעין. מי הוא האוסר ומי המתיר לאחורי ידיה. אלא מן מה דאמר ר' יונה יש זקנים בימינו שהיו מטפחין לאחורי ידיהון בשבתא הוי ר' יונה דהוא אמר הכין שרי והכין אסור:
וחורנא. ואחרינא אמר בין מקמי ידיה ובין לאחורי ידיה אסור:
חד אמר הכין שרי. היה מראה אם עושה הוא כן שמטפח לאחורי ידיו והוי כלאחר יד שרי והכן אם מטפח מקמי ידיה אסור:
טיפוח. קרי מה שהוא עושה לרצונו:
וְלֹא מְסַפְּקִין. סִיפּוּק שֶׁהוּא מֵחַמָּתוֹ. כְּמַה דְמַתְּ אָמַר וַיִּֽחַר אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת כַּפָּ֑יו.
Pnei Moshe (non traduit)
סיפוק שהוא מחמתו. מחמת החימה והכעס כמה דאת אמר ויחר אף וגו':
וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. אָסוּר לְאָדָם לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יְתִיבִין. חָמוּן לְחַד בַּר נַשׁ פַּצֵּל מַיָּא לְכָא וֹלְכָא וְשָׁתִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לְרִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. לְאָדָם אָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. 20b אָמַר לִיהּ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְרוֹגְרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל הדא היא דתנינן שובר אדם וכו'. כלומר מאי חזית דמדמית לה להא דר' יעקב בר זבדי ולאסור תדמה טפי להדא דתנינן שובר אדם את החבית לאכול הימנה וה''נ דזה עושה כן כדי לשתות וכי שבירת המים חמירא טפי משבירת החבית:
הדא היא דאמר ר' יעקב וכו'. וא''כ זה ג''כ אסור:
חמון לחד בר נש. שהיה מפצל ומחלק המים הילך והילך מן הקיסמין ושותה:
זאת אומרת. מדאסור לשוט אע''ג דלא קעביד מידי אלא שמחלק המים ע''י כך א''כ אסור לאדם להשיט דבר מעל פני המים ולהביאו אצלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source