תַּנֵּי. חָבִית שֶׁלְטֵבֵל שֶׁנִּתְרוֹעֳעָה. מֶבִיא כְּלִי אַחֵר וְנוֹתְנוֹ תַחְתֶּיהָ. נִתְמַלֵּא. אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אֹמֶרֶת שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ. וְהָא תַנֵּי. עַל הָעֲבֹט שֶׁלְעֲנָבִים. עַל הַמַּעֲטָן שְׁלְזֵיתִים [שֶׁמְּשָׁכָן.] לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה טֵבֵל וְזֵה טֵבֵל. זֶה יֵשׁ לוֹ מוּקְצֶה וְזֶה אֵין לוֹ מוּקְצֶה. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שְׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. [תַּנֵּי.] נֵר שֶׁכָּבָה מַצִּילִין אֶת שַׁמְנוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כָּבָה. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא אָמַר אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ. הָא לְהַצִּיל מַצִּילִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא דשבת פ''ד. חבית של טבל שנשברה וכו':
זאת אומרת וכו'. שהרי הטבל מוקצה הוא ועושין לו תקנה להצילו שלא כדרכו כלומר כלאחר יד וליתן כלי אחר תחתיו ולא לפנותו מחבית זו לחבית אחרת. ודוקא במוקצה כמו טבל שאינו מוקצה אלא לכתחלה אבל אם עבר ותיקנו מתוקן הוא הא בשאר מוקצה לגמרי לא כדלקמיה:
והא תני. סיפא דהתוספתא שם עביט של ענבים ומעטן של זתים שמשכן אחר שנתן לתוכן הענבים והזתים כדי שיתחממו משכן למקום אחד עד שיהו ראוין לגת ולבית הבד:
לא יטול מהן בי''ט. משום דאסח דעתיה מינייהו וקשיא רישא וסיפא אהדדי:
אמר רב חסדא. לא קשיא שאע''פ שזה טבל. חבית של טבל דרישא:
לפי שזה יש לו מוקצה וכו'. כלומר ענבים וזתים דהסיפא יש לו מוקצה לגמרי דלא נגמרה מלאכתן למעשר ואי אפשר לתקנן אבל טבל דרישא אין לו מוקצה לגמרי אלא מוכן הוא לענין דיעבד שאם עבר ותיקנו מתוקן:
הדא אמרה וכו'. כדפרישית דלמוקצה כמו טבל שאינו מוקצה לגמרי עושין לו תקנה כלאחר יד כדי להצילו:
תני נר שכבה. בי''ט או בשבת מצילין את שמנו כופה עליו את הכלי וכיוצא בזה שלא ישפך השמן:
דר''ש היא. דפליגי בתוספתא שם לר''מ כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר''ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו וא''כ ההיא ברייתא נר שכבה וכו' כר''ש היא:
אמר ר' שמואל בר רב יצחק. לא היא דאפי' ר''מ מודה בזה דלא אמר ר''מ אלא לטלטלו אסור דמאחר שהדליקו בו באותה שבת אקצי דעתיה מיניה הא להציל השמן במקומו בלא טלטול הנר מצילין אותו לדברי הכל:
וזה טבל. דהסיפא שהרי עדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר כדתנן בפ''ק דמעשרות מ''מ לא דמו:
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. חֲפֵי לְסוֹטוֹת אָסוּר לְטלְטְלָן. מְצַדְתְּא הַווְייָן פְרִיסִין וְהַוְייָן מִשְׁתַּרְפָן גַּו שִׁמְשָׁא. אַתּוֹן שָׁאֲלוּן לְרַב. מָהוּ מְטַלְטַלְתּוֹן. 19b אֲמַר לוֹן. [אָסוּר לִיגַּע בְּהוֹן.] חַשְׁבִין עֲלֵיהוֹן מִתְנַנִּין תְּוֹחְתֵּי רֵאשֵׁיכוֹן וְשָׁרִי לְכוֹן מְטַלְטָלְּתוֹן.
תַּנֵּי. נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת. נִתְמַלֵּא. שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עָשׂוּ אוֹתוֹ כִּנְהָרוֹת וּמַעְייָנוֹת שְׁבָּאוּ מחוּץ לִתְחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם. וְתַנֵּי כֵן. נְהָרוֹת וּמַעְייָנוֹת שֶׁבָּאוּ מִחוּץ לִתְחוּם לִתְחוּם. מְמַלֵּא מֵהֶן בַּשַּׂבָּת וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בִּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן. בתוספתא דמכילתין פ''ד הנהרות והמעיינות המושכין הרי הן כרגלי כל אדם:
תני. בתוספתא דשבת שם נותנין כלי וכו' ואינו חושש מלטלטלו:
עשו אותו בנהרות ומעיינות וכו'. כלומר אע''פ שהן באו מחוץ לתחום לא אמרינן דלאו דעתיה עלייהו הואיל ודרכן להיות מושכין לכאן וה''נ אע''פ שנתמלאו מן הדלף שלא היה דעתו לכך שופך ושונה ואינו חושש:
משנה: כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מִשּׁוּם רָשׁוּת מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת חַייָבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. אֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְרַקְּדִין. אֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם רָשׁוּת לֹא דָנִין לֹא מְקַדְּשִׁין לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין. וְאֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה לֹא מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחֲרִימִין וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב. כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו הן משום רשות. משום דאינך דסיפא הוו מצוה קרי לגביהן להנך רשות:
חייבין עליו. שלא לעשותו ביום טוב:
ואלו הן משום שבות. שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:
לא עולין באילן. גזירה שמא יתלוש:
ולא רוכבין על גבי בהמה. מפרש בבבלי גזירה שמא יחתוך זמורה להכותה להנהיגה:
ולא שטין על פני המים. גזירה שמא יעשה חבית של שייטין והוא חבית של חרס שאין לה פתח ואינו יכול להשתקע במים וכדתנן בפרק ב' דכלים הטהורין שבכלי חרס וכו' וחבית של שייטין:
ולא מספקין. כף על ירך:
ולא מטפחין. כף על כף ובגמרא כאן אמרו ולא מספקין סיפוק שבא מחמת חמתו ולא מטפחין טיפוח שהוא לרצונו:
ולא מרקדין. ברגל. והני תלתא גזירה שמא יתקן כלי שיר:
לא דנין. דין וזמנין דלא הוי מצוה כגון שיש בעיר גדול ממנו וכן לא מקדשין אשה זמנין דלא הוי מצוה גמורה כגון שיש לו אשה ובנים:
ולא חולצין ולא מייבמין. נמי כגון שיש כאן אחיו הגדול ממנו להכי קרי רשות דמצוה בגדול לייבם. וטעמא דהני כולהו גזירה שמא יכתוב:
אלו הן משום מצוה. שיש בהן מצוה גמורה ואסרום חכמים לעשות בשבת וביום טוב:
לא מקדישין. הקדש שאינו קבוע לו זמן:
ולא מעריכין. האומר ערכי או ערך פלוני עלי:
ולא מחרימין. לומר הרי בהמה זו חרם לשמים או לכהנים. וכולהו הני אסרו רבנן משום דדמי למקח וממכר שיוצא מרשותו לרשות הקדש:
ולא מגביהין תרומות ומעשרות. מפני שהוא כמתקן ואפי' ליתנם לכהן בו ביום דמיחזי משום שמחת יום טוב דכהן שצריך להן הוא מפרישן אף על פי כן אסור ודוקא בפירות דטבילי מאתמול אבל לאלו דטבילי האידנא כגון עיסה שנילושה בי''ט לאפרושי חלה ממנה מפרישין לה ויהבינן לכהן:
אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. מסקינן דהך סתמא אין בין וכו' כבית שמאי היא דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים דסברי לא הותרה הוצאה ביום טוב אלא לצורך אוכל נפש בלבד אבל אנן קיימא לן כבית הלל דסברי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך ועוד איכא הך דריש פרקין משילין פירות דרך ארובה דבי''ט מותר ובשבת אסור:
מתני' כל שהוא משום שבות. שחייבין עליו מדברי סופרים משום שבות או משום רשות והוא שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה. או משום מצוה. ואסרו חכמים לעשותו בשבת:
מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. שֶׁמָּא (תִּיטַק, תִינּוֹק) [תִינָּזֵק] הַבְּהֵמָה. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה הוֹגֵן אֶחָד גָּדוֹל. תַּנָּא רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל שְׁבִיתַת בְּהֵמָה כָמוֹהוּ. לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמוֹרֶךָ. כָּמֽוֹךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין נִשְׁעַנִּים בַּבְּהֵמָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בְּתָשׁ. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. נִשְׁעַנִּים. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּים. מָאן דְּאָמַר. נִשְׁעַנִּים. בָּהוּא דְמִיסְתַּמֵּיךְ צִיבְחַר. מָאן דְּאָמַר. אֵין נִשְׁעַנִּין. בַּכּוֹבֵשׁ אֶת כְּבֵדוֹ. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְלָא אֲמַר רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כְּלוּם. הֲוֵי דוּ אֲמַר. נִשְׁעַנִּין בְּבָרִיא וְאֵין נִשְׁעַנִּין בְּתָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני מה אמרו היה רוכב וכו'. שמא תינוק הבהמה מאמה בעוד שהוא יושב עליה והוי ליה כמניק אותה בידים וזה אסור בי''ט:
הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול. בן חמור גדול ושוב אינו יונק וא''כ נתת דבריך לשיעורין:
תנא ר' אחא וכו'. דשנייא היא גבי בהמה דטעמא אחרינא איכא שהוא מצוה על שביתת בהמה כמוהו עצמו דכתיב למען ינוח וגו' וס''ל דאדם מצוה על שביתת בהמתו בי''ט כמו בשבת:
נשענים בבהמה. סומכין עצמן על הבהמה בי''ט:
בבריא. אם הוא בריא מותר שאינו צריך לכך אלא כלאחר יד הוא עושה ולא הוה ליה משתמש בבעלי חיים:
בתש. שהוא אדם חלוש וצריך הוא לכך:
ר' יוסה אומר וכו'. וקאמר הש''ס דהכי מפרשינן לומר דלא פליגי דמ''ד נשענים בהוא דמיסתמך ציבחד שאינו סומך עליה אלא מעט בלט ומ''ד אין נשענים בכובש את כובד גופו עליה ואין חילוק בין אדם בריא או תש:
ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אליבא דר' יוסה קאמר הש''ס דהוא אמר איתפלגון ר' בא בר ממל וחברייא ולא ס''ל לתרץ דבריהם ולומר דלא פליגי דלא מיסתבר ליה לחלק בין סומך מעט או הרבה עליה דמ''מ משתמש בבעלי חיים הוא. והשתא לא ידעינן מי הוא האומר נשענים ומי האומר אין נשענים דר' יוסי סתם קאמר ר' בא בר ממל וחברייא חד אמר וכו' וכן נמי מסופקין אנחנו היאך מתרץ להני ברייתות דאית תנא תני נשענים ואית תנא תני אין נשענים אי ס''ל לר' יוסה לתרץ הברייתות כדשנינן לעיל או לא דס''ל דהברייתות ג''כ פליגי אהדדי:
מן מה דלא אמר וכו'. כלומר דפשיט לה הש''ס ממה שאנו רואין דלא אמר ר' יוסה בשם ר' בא בר ממל בהדיא כלום לגלות להיכן דעתו נוטה אלא סתמא קאמר איתפלגון וכו' חד אמר וכו' והשתא מאי בעי ר' יוסה בזה דקאמר איתפלגון ר' בא וכו' הלא פלוגתא דתנאי בברייתות היא ומה חידש בכך אלא הוי דש''מ דהוא אמר נשענים בבריא וכו' וכלומר דעל כרחך דרבי יוסה נמי כרב חסדא ס''ל לתרץ הברייתות דלעיל דמ''ד נשענים בבריא מיירי ומ''ד אין נשענים בתש מיירי ול''פ והלכך קאמר איתפלגון ר' בא וכו' לומר דאמוראי הוא דפליגי בהא אבל תנאי דברייתות לא פליגי אהדדי:
מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ אֵין עוֹלִין בָּאִילָן. שְׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח ִוְיַרְעִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹמְרִים לוֹ. רֵד. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַרְעִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני מה אמרו אין עולין באילן. אפי' בשאינו משתמש בו אם דטעמא שמא ישכח ויתלוש ויאכל מן הפירות שעליו או דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את האילן ונמצא משתמש במחובר הוא ונ''מ באילן סרק שאין לו פירות נשמעינה מן הדא דתני בברייתא היה רוכב ע''ג בהמה בי''ט אומרים לו רד א''כ ש''מ דטעמא הוי שמא ישכח וירעיד את הבהמה ונמצא משתמש בבעלי חיים הוא וא''כ ה''ה באילן טעמא משום הכי הוא ואי באילן סרק אסור:
רִבִּי <אָחָא> בְשֵׁם רַב. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבָּת. הִיא שׁוֹרְשֵׁי אִילָן הִיא קוּלְסֵי אַכְרוּב. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. אֲבָל אִם אֵין גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה כְּאָרֶץ הֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אחא בשם רב אסור לדוש וכו'. גריס להא לעיל בפ' בתרא דעירובין בהלכה ח' וגריס שם אסור לתלוש שרשי זמורה בשבת. וגי' דהכא יותר נכונה היא:
היא שרשי אילן היא שרשי קולסי כרוב. הכל דין אחד להם ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן שכל פחות מג' מהקרקע כקרקע הוא:
תַּנֵּי. אֵין עוֹלִין בָּאִילָן בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. נִיחָה לַח. יָבֵשׁ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִין. אָסוּר לָדוּשׁ עַל גַּבֵּי זְמוֹרָה בַשַּׁבַּת. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. גֶּפֶן שֶׁיָּֽבְשָׁה אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָֽסְרוּ אִילָן יָבֵשׁ מִפְּנֵי אִילָן לַח. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי אֲתַא וּפְרִי קוֹמֵי רַב. אֲמַר לֵיהּ. בֵיידָא [אֲ]תוּתֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. [בְהַהִיא] תַּמַּרְתָּא עָקִימְתָא. אֲמַר לֵיהּ. מָאן שָׁרָא לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל רב. מאן שרא לך זה לעשות בי''ט ורב לטעמיה כדאמר לקמיה שאף זמורה יבשה אסור להשתמש בה:
א''ל בההיא תמרתא עמיקתא. במקום שהתמרים גדילין בעמק ומשם לקחתיה:
וויידא אתיתה. מאיזה מקום הבאת אותה:
א''ל. רב:
אתא ופרי קומי רב. היה רץ לפני רב כשהיו מטיילין בי''ט והביא בידו זמורה יבשה:
דברי הכל. ודחי לה הש''ס דליתא אלא האי ברייתא כדברי הכל אתיא לפי שאסרו אילן יבש מפני אילן לח דלא ליתי לאחלופי:
אלא כר''מ. כלומר לא אתיא אלא כר''מ דפ''ז דכלאים דתנינן התם גפן שיבשה אסורה שאסור לזרוע זרעים בתוך עבודתה ואם זרע אינה מקדשת הזרעים לאסרן בהנאה ר''מ אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש ואמר עלה ר''א התם דרישא גפן שיבשה נמי דר''מ היא וכן גריס בהדיא לעיל בפ''ב דכלאים בהלכה ד' דר''מ היא דס''ל צמר גפן אוסר וה''ה לגפן שיבשה אבל לרבנן גפן שיבשה אינה אוסרת וא''כ האי ברייתא דמשוי ליה לאילן יבש כאילן לח נמי אליבא דר''מ דכלאים היא:
תני. בברייתא אין עולין באילן וכו'. ופריך ניחא לח דאיכא למיגזר שמא יתלוש אלא יבש אמאי וכי כך אנו אומרים אסור לדוש על גבי זמורה יבשה בשבת בתמיה הלא משנתייבש אין דינו כאילן:
הלכה: שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת וְרָשׁוּת שֶׁהִיא 20a מִצְוָה. אֵי זוֹ הִיא שְׁבוּת שֶׁהִיא רָשׁוּת. לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם [וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְרַקְּדִין.] אֵי זוֹ הִיא רָשׁוּת שֶׁהִיא מִצְוָה. לֹא דָנִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' שבות שהיא רשות וכו'. כלומר דמפרש אמאי קרי להני שבות ולהני רשות הרי כולהו משום שבות הוא דאסרו חכמים דלית בהו מלאכה להכי קאמר לפי דמתני' קא חשיב להני דרישא שיש בהן משום שבות והן אינן אלא רשות שאין בהן שום מצוה ולאינך קרי רשות לגבייהו שיש בהן מצוה כגון דנין וכו' אלא שאין בהן מצוה גמורה לעולם כדפרישית במתני' ולגבי הני דסיפא נמי קרי להו רשות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source