אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שָׁפִין אֶת הַכֶּסֶף בְּקְרֶטִיקוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין שָׁפִין. מָאן דְּאָמַר. שָׁפִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין שָׁפִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ בְיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשנתנו מערב י''ט. על כלי הכסף ונתרכך ואין כאן משום ממתק וכשנתנו בי''ט על הכלי ושף בו ועדיין קשה הוא הוה ליה ממחק:
שפין את הכסף בקרטיקין. גרטיקין הוא משמרי יין כשנתייבשו ונתקשו וחפין ושפין בו את הכלים לנקותו:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 18a מַמְתִּקִין אֶת הַחַרְדָּל בַּגַּחֶלֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מַמְתִּקִין. מָאן דְּאָמַר. מַמְתִּקִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַגַּחֶלֶת. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַמְתִּקִין. בְּשֶׁנָּתַן אֶת הַגַּחֶלֶת עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ממתקין את החרדל בגחלת. שדרך לכבות את הגחלת או אבן ניסוקת לתוכו כדי למתקו:
בשנתנו על גבי הגחלת. מלמעלה ואין כל הגחלת נכבה:
בשנתן את הגחלת עליו. כלומר לתוכו דאז מכבה הוא:
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הוּא פּוֹחֵת כַּתְּחִילָּה וְנוֹטֵל׃ רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וּבִלְבַד כְּנֶגֶד הַפְּחָת. וְהָא תַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין. אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. וּבַכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשבת מפקפקין התירו אבל לא מפקיעין וכו'. אבל שבכלים כגון תיבה סגורה על ידי קשר מותר הכל דאין בנין וסתירה בכלים קתני מיהת מודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע מותר בי''ט ולא מחלקינן לענין מה שהוא נוטל אם כנגד המקום שחותך הקשר או אם מן הצדדים ומינה דלר''מ מה שהוא מתיר לפחות הבית וליטול נמי אין חילוק בין אם הוא נוטל ממה שכנגד הפתח או אם מן הצדדין וקשיא להא דקאמר לר''מ ובלבד שכנגד הפתח. ולא משני מידי:
וחותכין. דקסבר האי תנא דאין סתירה בבנין שהוא בקרקע ומשום שמחת י''ט התירו:
ומתירין את הקשר. דלאו קשר של קיימא הוא:
שמפקפקין. מרככין ומפקיעין אותן בי''ט:
מודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע. דברים שעשויים לסגור על מה שהוא בקרקע כגון דלתי פתחי בורות ומערות והן סגורים בקשרי חבלים:
והא תני. בתוספתא פ''ג. והובאה לעיל בשבת פ' ואלו קשרים בהלכה א' ובסוף פ' תולין ולקמן בפ' משילין בהלכה ב'. וגי' דהכא עיקרית וכמו שכתובה באלו המקומות שציינתי ובגי' התוספתא יש ט''ס:
ר''מ אומר וכו' ובלבד כנגד הפתח. הוא נוטל אבל לא מן הצדדים שלא התיר ר''מ אלא מה שהוא צריך לכבוד יו''ט:
משנה: אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי וְאֵין עוֹשִׂין פֶּיחָמִין וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵירוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חותכין וכו'. דפתילה נמי כלי הוא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון:
ואין חותכין אותה לשנים. לפי שהוא מתקן כלי ולמעכה ביד שתהא חלקה מותר:
חותכה באור לשתי נרות. שנותן שני ראשי הפתיל' בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות. והלכה כר' יהודה:
מתני' אין פוחתין את הנר. ליטול אחד מן הבצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר מפני שהוא עושה כלי. ונוסחת המשניות אין פותחין וכך הוא נוסחת הרמב''ם ופירש שני כוסות או שתי נרות שהן מחוברין בתחלת עשייתן אין פותחין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי:
ואין עושין פחמין. דאינהו נמי כלי לצורפי זהב:
הלכה: תַּנִּי. לָפַּסִּים סְתוּמוֹת. עֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לֹא יִפְתַּחֵם בְּיוֹם טוֹב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמַכְשִׁיר כֶּלִי בְיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בתוספתא פ''ג:
אין פותחין לפסין סתומין ורשב''ג מתיר. לפסים כלי חרס סתומות והן עשויין כמין כדור חלול מבפנים ולאחר שמלבנים אותן בכבשן פותחין אותן באמצע ונעשין שני כלים:
תַּמָּן תַּנִּינָן. עַל לְפָסִין אִרוֹנִיּוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן׃ אַתְיָא דִיחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתוּמָה דְתַמָּן. וְדִיחִידָייָה דְתַמָּן כִּסְתוּמָה דְהָכָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שלא נגמרה מלאכתן. דס''ל מה שחותכין אותן זו היא גמר מלאכתן ועד שלא נחתכו לשנים לא נגמרו:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות:
ג' דברים אמרו לפני ר' ישמעאל וכו' ועל לפסים ארוניות. כמו ערוניות שמשתמשין בהן בעיירות ועשויין כדלעיל:
שהן טהורות באהל המת. כל זמן שלא פתחו אותן דכלי חרס אינו מטמא מגבו אלא מאוירו דכתיב וכל כלי פתוח זה כלי חרס שהטומאה מקדמת לפתחו לפי שאינו מיטמא אלא דרך פתחו ואינו מיטמא מגבו וכלים אלו אין להן אויר:
וטמאות במשא הזב. בטומא' היסט שאם ניטלטלו או נתנענעו במשא הזב טמאים אע''פ שאין להן אויר:
אתייא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן. יחידאה דהתוספתא דהכא והוא רשב''ג דמתיר דס''ל דשם כלי עליו אע''פ שעדיין לא נפתח ולפיכך מתיר הוא לפתחו בי''ט דאין כאן מתקן מנא וזהו כסתמא דהתם ת''ק דעדיות דמטמא במשא הזב דנגמרה מלאכתן חשיב ליה מאחר שכבר נתלבנו בכבשן:
ודיחידאה דתמן. ר''א בר' צדוק דלא משוי להו כלי עד שיפתחו זהו כסתמא דהכא והוא ת''ק דהתוספ':
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. בְּקַעַת סוֹמְכָהּ לַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תְכַסְכֵּס. תַּנֵּי: אֵין מְכַבִּין אֶת הַבְּקַעַת בִּשְׁבִיל לָחוּס עָלֶיהָ. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תָעַשֵּׁן אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַקְּדֵירָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בְּשֶׁאֵין שָׁם אֲוִיר. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם אֲוִיר מַשְׁלִיכָהּ לָמֲוִיר וְדַייוֹ. אָמַר רִבִּי נָסָא. וְיֵאוּת. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. הָדָא קִילוּרִיתָה שָׁרֵי מִישׁוֹף וּמִיכְחוֹל מִינָהּ בְּיָמָא טָבָא. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּאן לְשִׁימּוּר כָּאן לִרְפוּאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בקעת. בוערת שעל הכירה לאחר שנסתלקה הקדיר' ואינו יכול לכבותה סומכה לכותל שתהא נכבית מאליה ובשביל שלא תכסכס מחמת האש שבתוכה ותתפרק ותתקלקל:
תני. בתוספתא שם:
בשביל לחוס עליה. שלא תבער כולה:
בשאין שם אויר. כלומר שאין לו מקום להשליכה לחוץ על הרוח:
ודיו. כלומר והיא נכבית מחמת הרוח ואין כאן חשש:
א''ר נסא ויאות. בתמיה וכי כן אנן אמרין הדא קלוריתא וכו'. כלומר הרי זה דומה לקילורית של עין שאסור לכחול עינו ממנה בי''ט משום רפואה וכי תאמר בה שמשיף ממנה חוץ לעין וכדי שיכנס הכחול לתוך העין מאליו זה ודאי אסור וה''נ היכי נאמר שמשליכה לחוץ על הרוח שמא נכבית והרי זה כמכבה הוא:
א''ר מנא. לא דמי למשיף בכחול חוץ לעין לפי שכאן לשימור שאינו מתכוין אלא שתהא הבקעת משומרת לו לכשיצטרך ולא עביד מידי שהרי מאליה היא נכבית אבל כאן גבי קילורית אפי' אם משיף הוא בכחול חוץ לעין סוף סוף לרפואה הוא מתכוין שבודאי יכנס לתוך העין וכמאן דעביד רפואה בידים הוא:
שֶׁלֹשָׁה דִבָרִים נֶאֶמְרוּ בִפְתִילָה לְהַחֲמִיר וּשְׁלֹשָׁה לְהָקֵל. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָֽמְרוּ לְהַחֲמִיר. אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם. וְאִין מְפַסְפְּסִין אוֹתָהּ בָּאוּר. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָֽמְרוּ לְהָקֵל. מוֹעֲכִין אוֹתָהּ וְשׁוֹרִין אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן. וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. 18b בְּצָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. מֵבִיא שְׁתֵּי נֵרוֹת ונוֹתְנָהּ בִּשְׁנֵיהֶן וְחוֹלְקָהּ בָּאוּר לִשְׁנֵי נֵירוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רַב. מוֹהַטִין אֶת הַפְּתִילָה בְיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין מקיפין וכו'. ומפרש דטעמא משום בונה:
תני. בתוספתא פ''ג:
לא יצא סומא במקלו וכו'. דהוי דרך חול ואיכא זילותא לי''ט:
הואיל והוא מותר בדבר אחד. לצאת במקלו יהא מותר בכל הדברים דחשיב ת''ק בברייתא שאין יוצא בכסא. א''נ דאמקל קאי הואיל ומותר לסומא לצאת במקל הותר במקל גם כן להנהיג את הבהמה. ובנוסחת המשניות גריס במתני' על זה ור''א בר''ש מתיר:
ג' דברים נאמרו בפתילה וכו'. תוספתא סוף פ''ג:
ואין מפספסין. אין מהבהבין אותה באור להסיר הצמר והשער סביב:
מועכין אותה. ביד לחלוק הצמר והשער דכלאחר יד הוא:
בצריך לשניהן. כדפרישית במתני':
מוחטין את הפתילה בי''ט. כשנעשה פחם בראש הפתילה ומחשיך האור מסירין הפחם ביד:
משנה: אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּייָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַייִם אֲבָל מְכַבְּשִׁין. אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵירָה בַבַּקַּעַת. וְכֵן הַדֶּלֶת. אֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשפות עליהן. לערוך ולהושיב את הקדירה משום דדמי לבנין:
ואין סומכין את הקדרה בבקעת. של עצים וכן הדלת אין סומכין אותה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ולשארי תשמישין עצים מוקצים הן:
אין מנהיגין את הבהמה במקל בי''ט. שנראה כמוליכה למכור בשוק:
מתני' נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו. כמו לחצוץ ליטול הבשר החוצץ בין שיניו ואף מן החצר נוטל הוא:
ומגבב מן החצר ומדליק. וכן אם רוצה להדליק מגבב הוא מכל החצר שכל מה שבחצר מוכן הוא:
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק. דוקא משלפניו אבל לא מן החצר דאיכא טירחא יתירה ומאתמול לאו להכי קיימי וכן להדליק דוקא דלא ניתנו עצים אלא להסקה ולא לחצוץ בו שיניו ובתרתי פליגי וכן הלכה שאין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה ולא יחתכנו ולא יתקננו לכך אא''כ היה לח וראוי הוא למאכל בהמה שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין בי''ט בין בשבת ואין בו משום תיקון כלי:
ואין מקיפין שתי חביות. אין מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:
מתני' אין שוברין את החרס. כשצולין דגים על האסכלה חותכין קנים או קש או שוברין חרסית או חותכין נייר ושורין במים וסודרין אותן על גב האסכלה מפני שהמתכת מתתמם ושורף את הדג:
לצלות בו מליח. דג:
אין גורפין תנור וכיריים. אם נפל מתוכו מן הטפל והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא וכרבנן דס''ל מכשירי אוכל נפש אסורי:
אבל מכבשין. משכיבין את האפר והעפר כדי שיהא חלק ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו ואם אי אפשר לאפות אא''כ גורפו מותר:
הלכה: הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן סִיקִירָה אֲסִיר מֵיעֲבֲד בְּיוֹמָא טָבָא. דְּהוּא מַקְטַע בְּגוּמֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא אמרה. מדקתני אין שוברין את החרס וכו' אלמא דכל כה''ג תקוני מנא הוא ואע''פ שא''צ לתיקון החרס אלא כדי להניחו על האסכלא בשביל שלא ישרף את הדג וכן בגריפת התנור וכיריים אינו אלא בשביל שלא ישרף הפת מ''מ כתיקון כלי הוא א''כ ש''מ מכאן:
ההן סיקורה אסור מיעבד ביומא טבא. סיקירה הוא אבן מאבני הצבע כמו ששנינו בסם ובסיקרא וסודרן אבנים אלו זו אצל זו למלאכתן. ונזכר זה לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' דקחשיב שם כמה חטאות הוא חייב עד גמר מלאכה. ההן סיקורא וכו' כד מקטע בגומא משום מחתך וכו' והכא לענין סידורן בלבד הוא דקאמר שאף לסדרן אסור בי''ט משום דהוא מקטע בגומין כשמסדרן ודוחקן להיות מונחין בשוה מקטע הגומין והחידודין היוצאין מהן וזה אסור בי''ט דומיא דשבירת כלי חרס וגריפת תנור וכיריים דמתני':
גמ' מה ביניהון. במאי קא מיפלגי:
לעשות ציבור ביניהון. אם יכול לעשות ציבורין צבורין בחצר דעל דעתיה דר''א מותר דקסבר דאין חוששין שלא יהא נראה כמכין למחר ועל דעתייהו דרבנן אין עושין ציבור משום דמיחזו כמכין אותן למחר:
בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה רַבָּה אֲתַת מֵיפָה גַּו תַּנּוּרָא. אַשְׁכַּחַת כִּיפָּה בַגַוֵּיהּ. אֲתַת שְׁאָלַת לַאֲבוּהָא. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין גָּֽרְפִין. אָֽמְרָה. לֵינָה יָֽכְלָה. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין כָּֽבְשִׁין. יָֽדְעָה הֲווָת. אֶלָּא דַהֲווָת בְְּעָיָא מִישְׁמַע מִן אָבוּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתת מיפה גו תנורא. היתה רוצה לאפות בהתנור בי''ט:
ואשכחת כיפה של עפר. בתוכו ובאת ושאלה לאביה וא''ל בתחלה איזלין גרפין התנור ולנסותה בא אם יודעת היא שאסור וכשאמרה לו לית אנא יכלה לפי שאסור זה בי''ט אמר לה איזלין כבשין את העפר. וקאמר הש''ס ידעה הוות שזה אסור וזה מותר אלא שהיתה רוצה לשמוע הדבר מפי אביה:
רַב אָמַר. מַצִּילִין מִן הַתַּנּוּר לַכִּירָה. אֲבָל לֹא מִכִּירָה לַתַּנּוּר. רַב אַבָּא בַּר חָנָה אָמַר. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. אֲבָל לֹא מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַב. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית אֲבָל לֹא מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מצילין מן התנור לכירה. נוטלין הקדרה מן התנור לאחר שנתבשלה ומתיירא שלא יקדיח התבשיל מחמת חום התנור שהוא מרובה מציל אותה ומניחה ע''ג הכירה שאין חומה כמו התנור אבל לא מן הכירה לתנור:
רב אבא בר חנה. מתיר בשתיהן אבל לא מניחין מערבית לשחרית של מחר ור' אבון בשם רב קאמר דאף זה מותר אבל לא מניחין בתחלה מיו''ט לחול אא''כ נשאר ממה שנתבשל לצורך י''ט:
אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. מִשֵּׁם בּוֹנֶה. תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא סוּמֵא בְמַקְלוֹ וְלֹא רוֹעֶה בְתַרְמִילוֹ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הוֹאִיל וְהוּא מוּתָּר בְּדָבָר אֶחָד. יְהֵא מוּתָּר בְּכָל הַדְּבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין מקיפין וכו'. ומפרש דטעמא משום בונה:
תני. בתוספתא פ''ג:
לא יצא סומא במקלו וכו'. דהוי דרך חול ואיכא זילותא לי''ט:
הואיל והוא מותר בדבר אחד. לצאת במקלו יהא מותר בכל הדברים דחשיב ת''ק בברייתא שאין יוצא בכסא. א''נ דאמקל קאי הואיל ומותר לסומא לצאת במקל הותר במקל גם כן להנהיג את הבהמה. ובנוסחת המשניות גריס במתני' על זה ור''א בר''ש מתיר:
ג' דברים נאמרו בפתילה וכו'. תוספתא סוף פ''ג:
ואין מפספסין. אין מהבהבין אותה באור להסיר הצמר והשער סביב:
מועכין אותה. ביד לחלוק הצמר והשער דכלאחר יד הוא:
בצריך לשניהן. כדפרישית במתני':
מוחטין את הפתילה בי''ט. כשנעשה פחם בראש הפתילה ומחשיך האור מסירין הפחם ביד:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קִיסָם לַחֲצוֹץ בּוֹ שִׁנָּיו וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשפות עליהן. לערוך ולהושיב את הקדירה משום דדמי לבנין:
ואין סומכין את הקדרה בבקעת. של עצים וכן הדלת אין סומכין אותה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ולשארי תשמישין עצים מוקצים הן:
אין מנהיגין את הבהמה במקל בי''ט. שנראה כמוליכה למכור בשוק:
מתני' נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו. כמו לחצוץ ליטול הבשר החוצץ בין שיניו ואף מן החצר נוטל הוא:
ומגבב מן החצר ומדליק. וכן אם רוצה להדליק מגבב הוא מכל החצר שכל מה שבחצר מוכן הוא:
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק. דוקא משלפניו אבל לא מן החצר דאיכא טירחא יתירה ומאתמול לאו להכי קיימי וכן להדליק דוקא דלא ניתנו עצים אלא להסקה ולא לחצוץ בו שיניו ובתרתי פליגי וכן הלכה שאין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה ולא יחתכנו ולא יתקננו לכך אא''כ היה לח וראוי הוא למאכל בהמה שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין בי''ט בין בשבת ואין בו משום תיקון כלי:
ואין מקיפין שתי חביות. אין מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:
מתני' אין שוברין את החרס. כשצולין דגים על האסכלה חותכין קנים או קש או שוברין חרסית או חותכין נייר ושורין במים וסודרין אותן על גב האסכלה מפני שהמתכת מתתמם ושורף את הדג:
לצלות בו מליח. דג:
אין גורפין תנור וכיריים. אם נפל מתוכו מן הטפל והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא וכרבנן דס''ל מכשירי אוכל נפש אסורי:
אבל מכבשין. משכיבין את האפר והעפר כדי שיהא חלק ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו ואם אי אפשר לאפות אא''כ גורפו מותר:
הלכה: מַה בֵינֵיהֶן. לַעֲשׂוֹת צִיבּוּר בֵּינֵיהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹשִׂין צִיבּוּרּ. כַל דַּעִתִּהוֹן דְּרַבָּנִן. אֵין עוֹשִׂין צִיבּוּרּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא אמרה. מדקתני אין שוברין את החרס וכו' אלמא דכל כה''ג תקוני מנא הוא ואע''פ שא''צ לתיקון החרס אלא כדי להניחו על האסכלא בשביל שלא ישרף את הדג וכן בגריפת התנור וכיריים אינו אלא בשביל שלא ישרף הפת מ''מ כתיקון כלי הוא א''כ ש''מ מכאן:
ההן סיקורה אסור מיעבד ביומא טבא. סיקירה הוא אבן מאבני הצבע כמו ששנינו בסם ובסיקרא וסודרן אבנים אלו זו אצל זו למלאכתן. ונזכר זה לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' דקחשיב שם כמה חטאות הוא חייב עד גמר מלאכה. ההן סיקורא וכו' כד מקטע בגומא משום מחתך וכו' והכא לענין סידורן בלבד הוא דקאמר שאף לסדרן אסור בי''ט משום דהוא מקטע בגומין כשמסדרן ודוחקן להיות מונחין בשוה מקטע הגומין והחידודין היוצאין מהן וזה אסור בי''ט דומיא דשבירת כלי חרס וגריפת תנור וכיריים דמתני':
גמ' מה ביניהון. במאי קא מיפלגי:
לעשות ציבור ביניהון. אם יכול לעשות ציבורין צבורין בחצר דעל דעתיה דר''א מותר דקסבר דאין חוששין שלא יהא נראה כמכין למחר ועל דעתייהו דרבנן אין עושין ציבור משום דמיחזו כמכין אותן למחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source