Beitsah
Daf 14b
הלכה: מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם לֹא הָֽיְתָה נְבֵילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲסוּרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן׃ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אִין הַמּוּמְחֶה תוֹרָה. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה עֲבַד רְאִיַית בְּכוֹר כִּרְאִיַית 14b טְרֵיפָה. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר בְיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. דְּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם. וּרְאִיַית טְרֵיפָה מִדִּבְרֵיהֶן. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. מַפְרִישִׁין אֶת הַדְּמַאי בְיוֹם טוֹב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. וְהָא תַנֵּי. עֶגֶל [בְּכוֹר] שֶׁנּוֹלַד מִן הָטְּרֵיפָה בְיוֹם טוֹב מוּתָּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁעָבַר הַמּומְחֶה וְרָאָהוּ. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וּסְבַר מֵימַר. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אַייתֵי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתָה דְבַר קַפָּרָה מִדְּראוֹמָא וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. וְקִיבְּלָהּ וְחָזַר בֵּיהּ.
Traduction
L’avis de R. Juda exprimé ici (§ 4) est en contradiction avec ce qu’il dit ailleurs (72)(Shabat 24, 4).: selon R. Juda, si l’on n’avait pas de la charogne morte dès la veille, il est interdit d’en prendre pour la jeter aux chiens, parce qu’elle n’a pas été préparée d’avance à cet effet; pourquoi donc permet-il ici, comme si l’animal était prêt, qu’un expert descende l’examiner et le touche? C’est qu’il se conforme à ce qu’ailleurs (73)B., Bekhorot 36b. il permet d’égorger ou de laisser examiner la blessure de l’animal par n’importe qui, la présence de l’expert n’étant pas exigible à cet effet (et, dès lors, l’animal est supposé être toujours prêt). R. Houna explique au nom de R. Aba que, quant au fait même de l’examen le jour de fête, R. Juda l’autorise, parce qu’il considère le fait de voir une telle blessure survenue au premier-né à l’égal du défaut d’aptitude arrivé à une bête égorgée; et comme ce dernier examen en cas de doute est permis en ce jour, il sera permis aussi d’examiner le premier-né tombé dans un puits. Mais, objecta R. Judan, la défense de rédimer en ce jour des fruits soumis au doute (Demaï) est un précepte rabbinique (non légal), et c’est par mesure rabbinique qu’il est permis en ce jour d’examiner les défauts douteux que l’on remarque sur une bête égorgée; pourquoi cet examen est-il permis en ce jour, et est-il défendu d’approprier à la consommation les fruits douteux? (question non résolue). – R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: dès qu’un défaut a été reconnu à un premier-né la veille de la fête, et que l’expert se prononce seulement à son sujet en ce jour de fête, elle n’est plus considérée comme prête (selon R. Simon). Mais un enseignement ne dit-il pas que si un veau premier-né est mis bas en un jour de fête, il est permis dès lors de l’égorger, et fût-il survenu d’un animal déclaré impropre à titre de bête ''déchirée'' (défectueuse), il est permis d’user de ce premier-né, en raison du défaut qu’il apporterait en naissant et que forcément l’expert vient seulement d’examiner? On peut expliquer ce cas spécial, dit R. Hisda, en supposant que le passage fortuit de l’expert et son examen favorable autorisent de l’égorger (mais, en principe, cet examen serait interdit). Lorsque devant R. Imi on rapporta la discussion exposée dans la Mishna entre R. Juda et R. Simon, il pensa qu’en une telle discussion l’avis de R. Juda l’emporte en règle; mais R. Oshia présenta un enseignement au nom de Barkappara du Midi, disant que les autres sages professent l’avis tel qu’il a été formulé par R. Simon (or, l’avis des sages sert en général de règle). Dès lors, R. Imi renonça à ce qu’il avait dit d’abord, et l’avis de R. Simon prédomina. – (74)Suit un passage déjà traduit au (Pessahim 3, 3)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מחלפה שיטתיה דר' יהודה וכו'. דהא התם בשלהי מי שהחשיך גבי מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים קאמר ר' יהודה אם לא היתה נבלה מע''ש אסורה אלמא הואיל דמאתמול לא הוה דעתיה עליה אסור משום מוקצה לדידיה:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה דירד מומחה ויראה וכו' ואמאי הא מאתמול לא הוה דעתיה עליה דמי יימר דמזדקק ליה חכם לראות ובין השמשות אסחי דעתיה מיניה ומוקצה הוא:
ר' יודה כדעתיה דר' יודה אמר אין המומחה תורה. בפ''ד דבכורות דתנינן שם השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר דראיית המומחה אינה תורה לומר דדוקא המומחה שנטל רשות לראות הבכורות הוא שיתיר אלא אפילו ג' הדיוטות יכולין לראות אם הוא מום קבוע להתירו ונטילת רשות מהני לראותו אף ביחיד והלכך לא אסחי דעתיה מיניה דמימר אמר אי לא מזדקיק ליה חכם בג' הדיוטות סגי:
ר' הונא בשם ר' אבא דר' יודה הוא וכו'. כלומר אין דודאי ר' יהודה כדעתיה ובהא מודינא לך אלא דאכתי בעינן לפרש טעמיה דר' יודה דהכא דנהי דרומיא דר' יהודה אדר' יהודה ל''ק כדשנינן מיהו טעמא בעינן אגופה דדינא דמתיר לראות מומי הבכור בי''ט ולא אמרי' דמיחזי כדן את הדין הלכך קאמר דהיינו טעמיה דר' יהודה עביד ראיית הבכור כראיית טריפה כמה דאת אמר תמן כלומר גבי טריפה ודאי מותר לראות בהמה שנשחטה בי''ט ונולד בה איזה ספק אם היא טריפה או לא וה''נ לר' יהודה בראיית מומי הבכור בי''ט:
ר' יודן בעי. לא שייכא הכא אלא אגב דאיירי בראיית טריפה בי''ט מייתי הא דר' יודן שהקשה על הא דתנן אין מפרישין תרומות ומעשרות בי''ט ושל דמאי נמי בכלל וכדתנינן דספק חשיכה הוא דמעשרין את הדמאי הא בשבת ובי''ט לא ואמאי הא דמאי מדבריהן הוא מספק שמא לא עישר העם הארץ תבואה זו וראיית הטריפה כלומר לבדוק אחר טרפיות ג''כ מדרבנן הוא וא''כ כמה דאת אמר רואין את הטריפה בי''ט נימא נמי ודכוותה מפרישין את הדמאי בי''ט ולא משני מידי:
ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה כל שמומו ניכר וכו'. לפרש דברי ר''ש במתני' קאמר דלא תימא הא דקתני כל שאין מומו ניכר מעי''ט היינו שלא היה בו מום מעי''ט דלא היא אלא אפי' היה מומו ניכר מעי''ט ולא התירו מומחה אלא בי''ט אין זה מן המוכן ואסור לשוחטו בי''ט וכטעמא דפרישית במתני' וכל שאין מומו ניכר דקאמר שאין ניכר להתירו מעי''ט הוא:
והא תני. בברייתא חדא עגל בכור וכו' האי מן הטריפה לאו דוקא הוא דמה ענין זה אצל מומי הבכור אלא לרבותא הוא דנקיט שאפי' נולד היום מן הטריפה דליכא למימר ביה מוכן אגב אמו הוא וה''ה כל שנולד היום מותר קתני מיהת עגל בכור שנולד היום וע''כ שנולד מומו עמו היום הוא שהרי אין הבכור נשחט בזמן הזה אא''כ היה בו מום וקתני מותר אלמא שרואה הוא המומחה היום להתירו וקשיא להא דר' אבהו:
תיפתר שעבר המומחה וראהו. היום והואיל ולא היה בחזקת איסור מותר בדיעבד לשחטו אבל לכתחלה אסור לראות המום היום ואפי' נולד הוא ומומו עמו:
אתא עובדא קומי ר' אימי. בדינא דמתני' וכסבור היה דהלכה כר' יהודה כפי הכלל ר' יהודה ור''ש הלכה כר' יהודה ואייתי רב הושעיה מתניתא וכו' דשנה לדברי ר''ש בלשון חכמים ש''מ דהלכתא כוותיה וקיבלה ר' אימי וחזר בו ממה דאמר מעיקרא:
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לַבּוֹר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְיִשְׁחוֹט. וְהַשֵּׁינִי עוֹשִׂין לוֹ פַרְנָסָה בִמְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁע אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְלֹא יִשְׁחוֹט. וְיַעֲרִים וְיַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁינִי. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לִשְׁחוֹט אֶחָד מֵהֶן מוּתָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמָּן מִשּׁוּם בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. אָמַר רִבִּי אִידִי. כָּאן שְׁבוּת. וְכָאן חַייָב חַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָכָא כְּדֵי לָחוּס עַל נִיכְסֶיהֶן שֶׁל יִשַׂראֵל. תַּמָּן מָה אִית לָךְ. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יֹאשִׁיָה. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְהָדֵין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אותו ואת בנו שנפלו לבור וכו'. גרסי' להא לעיל בפרק ג' דפסחים בהלכה כיצד מפרישין חלה בטומאה בי''ט וע''ש:
Beitsah
Daf 15a
משנה: 15a בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן:
Traduction
Une bête morte ne devra pas être déplacée de l’endroit qu’elle occupe. Il est arrivé que l’on a eu à consulter R. Tarfon pour un tel cas et pour de la pâte sacerdotale (Halla) devenue impure; il entra dans la salle d’études pour s’informer sur ce qu’il y avait à faire: on lui dit qu’il est interdit de les déplacer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
משנה: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּיה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל נִימְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר:
Traduction
On ne devra pas, en principe, faire la répartition du montant d’une bête à consommer le jour de fête (comme pour une vente proportionnelle); mais après avoir établi ce compte la veille de la fête, il sera permis de l’égorger ce jour et de la diviser en autant de parts qu’il y a de cotisants. R. Juda permet de peser de la viande contre un vase ou une broche (que l’on pèsera le lendemain pour savoir le poids); les autres sages disent de ne pas toucher du tout à la balance.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
הלכה: הָא לְהוֹסִיף מוֹסִיפִין. הָיוּ חֲמִשָּׁה נַעֲשִׂין עֲשָׂרָה.
Traduction
Il est interdit en ce jour de se compter (§ 6) pour diviser les parts d’un animal acheté en commun; mais il est permis d’accroître le nombre des participants, de l’élever p. ex. de 5 à 10.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. טָעוּ חֲמִשָּׂה זִקֵינִים שֶׁהוֹרוּ לָרִבִּי טַרִפוֹן בְּלוֹד. אָמַר רַב מַתָּנָה. בִּבְכוֹר הֲוָה עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּיטְמֵאת. מַה זוֹ קוֹדֶשׁ אַף זוֹ קוֹדֶשׁ. בְּעוֹן קוֹמֵי לֵוִי. מָהוּ לִרְאוֹת אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר. לְאַפֵּק לְבָר. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בְּבַיִת אָפֵל. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא שֶׁמָּא תִימָּצֵא טְרֵיפָה וִיהֵא אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אַתְייָא דְּרַב מַתָּנָה כִשְׁמוּאֵל. וּדְלֵוִי כְרַב. אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Traduction
Samuel dit: les 5 vieillards qui à Lod ont enseigné à R. Tarfon l’interdit de toucher à une telle bête se sont trompés (loin de partager l’avis de R. Juda, qui défend de toucher à ce qui est hors de la pensée, il adopte l’avis opposé de R. Simon). Non, dit R. Matna, ils ne se sont pas trompés, car il s’agissait d’une charogne de premier-né (en ce cas, R. Simon défend aussi d’y toucher). En effet, dit R. Abin, la Mishna paraît le confirmer, puisqu’elle dit que l’on consulta ''à ce sujet et pour la Halla devenue impure''; c’est que les 2 objets sont des saintetés. – On demanda devant Levi s’il est permis d’examiner une bête ''déchirée'' (ayant un défaut grave douteux) dans une pièce obscure. —Non, dit Levi, il faut la porter au dehors. —Mais, objecta R. Imi, nous avons bien entendu que, dans une maison obscure (75)(Negaim 2, 3)., on ne pourra pas examiner les plaies murales (il est interdit de percer des ouvertures à cet effet); mais où est-il dit qu’il est défendu d’y examiner une défectuosité d’animal égorgé? —En effet, répondit R. Yossé b. R. Aboun, ce n’est pas sous le rapport de l’obscurité que la question a été posée, mais au point de vue de la fête, de crainte qu’en cas de rejet de la consommation, il soit interdit de ne plus toucher à cette bête. L’avis émis par R. Matna (que la Mishna traite d’une charogne de premier-né) est conforme à Samuel (qui adopte l’avis de R. Simon au sujet de ce qui est hors de la pensée), et celui de Levi (de porter au dehors la bête à examiner) est conforme à Rav (qui adopte l’avis de R. Juda sur le rejet de la pensée et défend d’y toucher). R. Aba dit avoir entendu dire R. Juda au nom de Samuel que l’avis de R. Juda au sujet de l’interdit de toucher à ce qui est rejeté de la pensée sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source