Beitsah
Daf 14a
משנה: 14a בְּהֵמָה מְסוּכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׁדֶה לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמֹּטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
Traduction
On ne devra pas égorger en ce jour une bête blessée mortellement (exposée à mourir, sans pouvoir en tirer profit), à moins d’être certain que l’on pourra en manger encore la valeur d’une olive avant la nuit; selon R. aqiba, il suffit pour cette autorisation d’avoir assez de temps pour qu’après l’avoir égorgée et apprêtée on puisse en manger l’équivalent d’une olive. Si on l’a égorgée au champ, on ne devra pas l’apporter entière sur une tige ou perche, mais l’emporter à bras par membres dépecés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה מסוכנת. שהוא ירא שמא תמות והוא אינו צריך לה שכבר סעד סעודתו:
לא ישחוט אא''כ ידוע שהוא יכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום. כלומר שיש שהות כל כך שעוד היום יכול לאכול ממנה כזית צלי:
ר''ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה. שהוא מופשט מעורו ומזומן ועומד הוא ואין הלכה כר''ע:
שחטה בשדה. לאו אמסוכנת בלחוד קאי אלא כל ששחט בהמה בשדה בי''ט לא יביאנה במוט ובמוטה כדרך שנושאין משא בחול במוט או במוטה שהוא כמשאוי שני בני אדם לפי שצריך לשנות מעובדא דחול אלא מביא בידו אברים אברים:
משנה: בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יֵרֵד הַמּוּמְחֶה וְיִרְאֶה אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט. וְאִם לָאו לֹא יִשְׁחוֹט. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן׃
Traduction
Si un premier-né d’animal est tombé dans un puits (et dont il est à craindre que la blessure produite par la chute soit mortelle), il faudra, selon R. Juda, qu’un homme expert descende et examine si le défaut survenu est dangereux; en ce cas, il faut monter l’animal et l’égorger; au cas contraire, non. Selon R. Simon, si ce défaut n’est pas reconnu dès la veille de la fête, la bête est considérée comme non préparée (et, comme elle est hors de la pensée, on n’y peut plus toucher).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בכור שנפל לבור. בכור בזמן הזה שאינו נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאיליו הוא קדוש והשוחטו כשהוא תם שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת ומתני' שנפל בו מום מעי''ט מיירי אלא שלא נראה למומחה אם הוא מום עובר או מום קבוע דאי לאו הכי לא הוה ר' יהודה שרי ליה דהא אית ליה מוקצה ולא הוה דעתיה עליה מאתמול אלא ודאי דה''ק בכור בעל מום שלא הראהו מבעוד יום לחכם להתירו ונפל לבור בי''ט וירא שמא ימות שם:
ר' יהודה אומר ירד המומחה ויראה. אם המום שהיה בו מאתמול מום קבוע הוא יעלה וישחוט דמשום מוקצה ליכא דדעתיה עליה מאתמול וס''ל לר' יהודה דרואין מומין בי''ט:
ואם לאו. שהמום של אתמול אינו מום קבוע לא ישחוט ואפי' עבר והעלהו וקמ''ל דאפי' נעשה בו היום מום קבוע לא ישחוט דלא אמרי' דעתיה עליה מאתמול אא''כ אותו מום בעצמו יהיה מום קבוע מאתמול וראוי לישחט עליו:
ר''ש אומר וכו'. ר''ש ס''ל אין רואין מומין בי''ט וטעמא שאם אתה מתיר לראות המום שנפל בו מערב י''ט אתי לראות אף המום שנולד בו בי''ט והאי אסור משום מוקצה דאע''ג דלית ליה לר''ש מוקצה בכי הא מודה כדתנן בשלהי מכלתין אין משקין ושוחטין את המדבריות ואמרי' דאתיא נמי כר''ש דהני כגרוגרות וצמוקין דמי דאסחי דעתיה מינייהו וה''נ לא הוי מאתמול דעתיה עילויה והלכך אפי' נולד בו המום מעי''ט לא היה דעתיה עליה דמי יימר דמזדקיק ליה חכם לראותו:
הלכה: רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. שְׁחָטָהּ וְאָֽכְלוּ זְאֵיבִים בְּנֵי מֵיעֵיהָ כְשֵׁירָה. שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִים לַכּוֹשֶׁר. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא נִיקְבוּ. חֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִים כְּשֵׁירִין. תַּנֵּי. אֲבָל מֵבִיאָהּ הוּא עַל גַּב עוֹרָהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מְשַׁייֵר מִמֶּנָּה אֵבֶר אֶחָד וּמֵבִיאוֹ עִמּוֹ.
Traduction
R. Aba dit au nom des rabbins (71)'''''' J., (Berakhot 9, 4), fin; B., Hulin 9a.'''''' de là bas (Babylone): si après l’égorgement il survient un loup qui enlève les intestins avant qu’on les ait examinés (pour apprécier si l’animal était sain), on suppose qu’ils n’avaient rien de défectueux et l’animal tué pourra être mangé; on ne craint pas que ces intestins aient été troués; car, jusqu’à preuve contraire, on présume qu’ils sont intacts. On a enseigné: en rapportant la bête des champs, on peut aussi emporter la peau; à cet effet, on aura soin de laisser un membre sur la peau et de l’emporter ensemble (l’un fait passer l’autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' בא בשם רבנן דתמן. מבבל:
שחטה וכו'. גרסי' להא לעיל בברכות בפ' הרואה בהלכה ג' ולאו בי''ט קאי אלא איידי דאיירי במסוכנת מייתי להא דאין חוששין לחומרא:
ואכלו זאבים וכו'. ואין כאן לבודקן ושמא היה נמצא בהן איזה ספק טריפה אפ''ה כשירה:
לכושר. בחזקת כשרות:
וחש לומר שמא ניקבו. אע''ג דכבר קאמרי שחזקת בני מעיים לכושר מ''מ פריך אם אתיליד איזה רעותא כגון שהחזירן כשהן נקובים ניחוש שמא ניקבו בתחלה היו ועלה קאמר דאפ''ה אין חוששין ותלינן בזאב דחזקת בני מעיים כשרין הן ובכל מקום דאיכא למיתלי תלינן:
תני. בברייתא:
אבל מביאה הוא על גב עורה. כלומר עם עורה דאע''ג דאין העור ראוי היום אפ''ה מטלטלין העור אגב בשרה וכדמפרש ואזיל כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ואינו מפשיטו ואגב האבר מביאו להעור עמו:
Beitsah
Daf 14b
הלכה: מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם לֹא הָֽיְתָה נְבֵילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲסוּרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן׃ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אִין הַמּוּמְחֶה תוֹרָה. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה עֲבַד רְאִיַית בְּכוֹר כִּרְאִיַית 14b טְרֵיפָה. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר בְיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. דְּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם. וּרְאִיַית טְרֵיפָה מִדִּבְרֵיהֶן. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. מַפְרִישִׁין אֶת הַדְּמַאי בְיוֹם טוֹב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. וְהָא תַנֵּי. עֶגֶל [בְּכוֹר] שֶׁנּוֹלַד מִן הָטְּרֵיפָה בְיוֹם טוֹב מוּתָּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁעָבַר הַמּומְחֶה וְרָאָהוּ. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וּסְבַר מֵימַר. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אַייתֵי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתָה דְבַר קַפָּרָה מִדְּראוֹמָא וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. וְקִיבְּלָהּ וְחָזַר בֵּיהּ.
Traduction
L’avis de R. Juda exprimé ici (§ 4) est en contradiction avec ce qu’il dit ailleurs (72)(Shabat 24, 4).: selon R. Juda, si l’on n’avait pas de la charogne morte dès la veille, il est interdit d’en prendre pour la jeter aux chiens, parce qu’elle n’a pas été préparée d’avance à cet effet; pourquoi donc permet-il ici, comme si l’animal était prêt, qu’un expert descende l’examiner et le touche? C’est qu’il se conforme à ce qu’ailleurs (73)B., Bekhorot 36b. il permet d’égorger ou de laisser examiner la blessure de l’animal par n’importe qui, la présence de l’expert n’étant pas exigible à cet effet (et, dès lors, l’animal est supposé être toujours prêt). R. Houna explique au nom de R. Aba que, quant au fait même de l’examen le jour de fête, R. Juda l’autorise, parce qu’il considère le fait de voir une telle blessure survenue au premier-né à l’égal du défaut d’aptitude arrivé à une bête égorgée; et comme ce dernier examen en cas de doute est permis en ce jour, il sera permis aussi d’examiner le premier-né tombé dans un puits. Mais, objecta R. Judan, la défense de rédimer en ce jour des fruits soumis au doute (Demaï) est un précepte rabbinique (non légal), et c’est par mesure rabbinique qu’il est permis en ce jour d’examiner les défauts douteux que l’on remarque sur une bête égorgée; pourquoi cet examen est-il permis en ce jour, et est-il défendu d’approprier à la consommation les fruits douteux? (question non résolue). – R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: dès qu’un défaut a été reconnu à un premier-né la veille de la fête, et que l’expert se prononce seulement à son sujet en ce jour de fête, elle n’est plus considérée comme prête (selon R. Simon). Mais un enseignement ne dit-il pas que si un veau premier-né est mis bas en un jour de fête, il est permis dès lors de l’égorger, et fût-il survenu d’un animal déclaré impropre à titre de bête ''déchirée'' (défectueuse), il est permis d’user de ce premier-né, en raison du défaut qu’il apporterait en naissant et que forcément l’expert vient seulement d’examiner? On peut expliquer ce cas spécial, dit R. Hisda, en supposant que le passage fortuit de l’expert et son examen favorable autorisent de l’égorger (mais, en principe, cet examen serait interdit). Lorsque devant R. Imi on rapporta la discussion exposée dans la Mishna entre R. Juda et R. Simon, il pensa qu’en une telle discussion l’avis de R. Juda l’emporte en règle; mais R. Oshia présenta un enseignement au nom de Barkappara du Midi, disant que les autres sages professent l’avis tel qu’il a été formulé par R. Simon (or, l’avis des sages sert en général de règle). Dès lors, R. Imi renonça à ce qu’il avait dit d’abord, et l’avis de R. Simon prédomina. – (74)Suit un passage déjà traduit au (Pessahim 3, 3)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מחלפה שיטתיה דר' יהודה וכו'. דהא התם בשלהי מי שהחשיך גבי מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים קאמר ר' יהודה אם לא היתה נבלה מע''ש אסורה אלמא הואיל דמאתמול לא הוה דעתיה עליה אסור משום מוקצה לדידיה:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה דירד מומחה ויראה וכו' ואמאי הא מאתמול לא הוה דעתיה עליה דמי יימר דמזדקק ליה חכם לראות ובין השמשות אסחי דעתיה מיניה ומוקצה הוא:
ר' יודה כדעתיה דר' יודה אמר אין המומחה תורה. בפ''ד דבכורות דתנינן שם השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר דראיית המומחה אינה תורה לומר דדוקא המומחה שנטל רשות לראות הבכורות הוא שיתיר אלא אפילו ג' הדיוטות יכולין לראות אם הוא מום קבוע להתירו ונטילת רשות מהני לראותו אף ביחיד והלכך לא אסחי דעתיה מיניה דמימר אמר אי לא מזדקיק ליה חכם בג' הדיוטות סגי:
ר' הונא בשם ר' אבא דר' יודה הוא וכו'. כלומר אין דודאי ר' יהודה כדעתיה ובהא מודינא לך אלא דאכתי בעינן לפרש טעמיה דר' יודה דהכא דנהי דרומיא דר' יהודה אדר' יהודה ל''ק כדשנינן מיהו טעמא בעינן אגופה דדינא דמתיר לראות מומי הבכור בי''ט ולא אמרי' דמיחזי כדן את הדין הלכך קאמר דהיינו טעמיה דר' יהודה עביד ראיית הבכור כראיית טריפה כמה דאת אמר תמן כלומר גבי טריפה ודאי מותר לראות בהמה שנשחטה בי''ט ונולד בה איזה ספק אם היא טריפה או לא וה''נ לר' יהודה בראיית מומי הבכור בי''ט:
ר' יודן בעי. לא שייכא הכא אלא אגב דאיירי בראיית טריפה בי''ט מייתי הא דר' יודן שהקשה על הא דתנן אין מפרישין תרומות ומעשרות בי''ט ושל דמאי נמי בכלל וכדתנינן דספק חשיכה הוא דמעשרין את הדמאי הא בשבת ובי''ט לא ואמאי הא דמאי מדבריהן הוא מספק שמא לא עישר העם הארץ תבואה זו וראיית הטריפה כלומר לבדוק אחר טרפיות ג''כ מדרבנן הוא וא''כ כמה דאת אמר רואין את הטריפה בי''ט נימא נמי ודכוותה מפרישין את הדמאי בי''ט ולא משני מידי:
ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה כל שמומו ניכר וכו'. לפרש דברי ר''ש במתני' קאמר דלא תימא הא דקתני כל שאין מומו ניכר מעי''ט היינו שלא היה בו מום מעי''ט דלא היא אלא אפי' היה מומו ניכר מעי''ט ולא התירו מומחה אלא בי''ט אין זה מן המוכן ואסור לשוחטו בי''ט וכטעמא דפרישית במתני' וכל שאין מומו ניכר דקאמר שאין ניכר להתירו מעי''ט הוא:
והא תני. בברייתא חדא עגל בכור וכו' האי מן הטריפה לאו דוקא הוא דמה ענין זה אצל מומי הבכור אלא לרבותא הוא דנקיט שאפי' נולד היום מן הטריפה דליכא למימר ביה מוכן אגב אמו הוא וה''ה כל שנולד היום מותר קתני מיהת עגל בכור שנולד היום וע''כ שנולד מומו עמו היום הוא שהרי אין הבכור נשחט בזמן הזה אא''כ היה בו מום וקתני מותר אלמא שרואה הוא המומחה היום להתירו וקשיא להא דר' אבהו:
תיפתר שעבר המומחה וראהו. היום והואיל ולא היה בחזקת איסור מותר בדיעבד לשחטו אבל לכתחלה אסור לראות המום היום ואפי' נולד הוא ומומו עמו:
אתא עובדא קומי ר' אימי. בדינא דמתני' וכסבור היה דהלכה כר' יהודה כפי הכלל ר' יהודה ור''ש הלכה כר' יהודה ואייתי רב הושעיה מתניתא וכו' דשנה לדברי ר''ש בלשון חכמים ש''מ דהלכתא כוותיה וקיבלה ר' אימי וחזר בו ממה דאמר מעיקרא:
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לַבּוֹר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְיִשְׁחוֹט. וְהַשֵּׁינִי עוֹשִׂין לוֹ פַרְנָסָה בִמְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁע אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְלֹא יִשְׁחוֹט. וְיַעֲרִים וְיַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁינִי. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לִשְׁחוֹט אֶחָד מֵהֶן מוּתָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמָּן מִשּׁוּם בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. אָמַר רִבִּי אִידִי. כָּאן שְׁבוּת. וְכָאן חַייָב חַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָכָא כְּדֵי לָחוּס עַל נִיכְסֶיהֶן שֶׁל יִשַׂראֵל. תַּמָּן מָה אִית לָךְ. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יֹאשִׁיָה. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְהָדֵין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אותו ואת בנו שנפלו לבור וכו'. גרסי' להא לעיל בפרק ג' דפסחים בהלכה כיצד מפרישין חלה בטומאה בי''ט וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source