Le texte Le vocabulaire Les révisions
Berakhoth
Daf 19b
הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנַן: שׁוּרָה הָרוֹאָה פְּנִימָה — פְּטוּרָה, וְשֶׁאֵינָהּ רוֹאָה פְּנִימָה — חַיֶּיבֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַבָּאִים מֵחֲמַת הָאָבֵל — פְּטוּרִין, מֵחֲמַת עַצְמָן — חַיָּיבִין.
Traduction
We learned in the mishna that those standing in the row, those in the interior row, are exempt from reciting Shema and the others are obligated. The Sages taught this more expansively in the Tosefta: The consolers standing in a row from which one sees inside the area where the mourners are passing are exempt, and those standing in a row from which one does not see inside are obligated. And Rabbi Yehuda elaborates and says: The consolers standing in the row who come on account of the bereaved are exempt, while those who come on account of their own curiosity are obligated to recite Shema.
Rachi non traduit
הרואה פנימה. את חלל ההקף אחורי שורה הפנימית והאבל יושב שם:
מחמת עצמן. ולא מחמת כבוד שלא באו לנחם אלא לראות את המאורע:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַמּוֹצֵא כִּלְאַיִם בְּבִגְדוֹ — פּוֹשְׁטָן אֲפִילּוּ בַּשּׁוּק. מַאי טַעְמָא: ''אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה''', כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב.
Traduction
We learned that some who come to console the bereaved are exempt from Shema as a means of honoring the deceased. The Gemara expands the discussion to raise the general question: To what degree does preserving human dignity take precedence over mitzvot enumerated in the Torah? Rav Yehuda said that Rav said: One who discovers diverse kinds [kilayim], i.e., a prohibited mixture of wool and linen, in his garment, must remove them even in the public marketplace. He may not wait until he reaches home. What is the reason for this? As it is stated: ''There is neither wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord'' (Proverbs 21:30). From here, the general principle: Anywhere that there is desecration of the Lord’s name, one does not show respect to the teacher, is derived.
Rachi non traduit
אין חכמה. חשובה נגד ה':
מֵתִיבִי: קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, וְלִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה, בָּא בַּטְּהוֹרָה — בָּאִין עִמּוֹ בַּטְּהוֹרָה, בָּא בַּטְּמֵאָה — בָּאִין עִמּוֹ בַּטְּמֵאָה מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ. אַמַּאי? לֵימָא ''אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד ה'''!
Traduction
The Gemara cites several sources to challenge this principle. The Gemara raised an objection from a baraita: After they buried the deceased and returned, and on their way there are two paths before them, one ritually pure and one ritually impure, e.g., it passes through a cemetery, if the mourner comes on the pure path, they come with him on the pure path; if he comes on the impure path, all of the funeral participants accompany him on the impure path in order to show him respect. Why would they do this? Let us say here too that, ''There is neither wisdom, nor understanding…against the Lord!''
Rachi non traduit
אחת טמאה. שיש בה קבר:
בא בטהורה. האבל:
תַּרְגְּמַהּ רַבִּי אַבָּא בְּבֵית הַפְּרָס דְּרַבָּנַן.
Traduction
Rabbi Abba explained that the baraita is referring to a path that passes through an area where there is uncertainty with regard to the location of a grave or a corpse [beit haperas]. For example, with regard to a field in which there is a grave that was plowed and no longer intact, the entire field is deemed impure due to concern that the plow scattered bones throughout the field. The field is impure only by rabbinic law but not according to Torah law. Since it is only prohibited by rabbinic law, one is permitted to walk through the field to show the mourner respect.
Rachi non traduit
בבית הפרס. דלא מטמא אלא מדרבנן והוא שדה שנחרש בו קבר וחשו חכמים שמא דלדלו כלי המחרישה את העצמות והדורס עליהן מסיטן ועצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל וכיון דמדרבנן הוא דאסור רבנן הוא דאחלוה ליקרייהו גבי אבל:
דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ אָדָם בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה בַּר אָשֵׁי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בֵּית הַפְּרָס שֶׁנִּדַּשׁ — טָהוֹר.
Traduction
The Gemara cites proof that the legal status of a beit haperas is unlike the legal status of impurity by Torah law: Rav Yehuda said that Shmuel said: One who passes through a beit haperas may blow on the dust before taking each step, so that if there is a bone beneath the dust, he will expose it, avoid it, and walk. One may not rely on that method of examination with regard to impurity by Torah law. And Rav Yehuda bar Ashi said in the name of Rav: A beit haperas that has been trodden underfoot, creating a path, is pure, and one no longer need be concerned about bones. Clearly, the entire prohibition is a stringency decreed by the Sages.
Rachi non traduit
מנפח אדם. לפניו שאם הי' שם עצם יראנו דאי דאורייתא הוא לא הוינן מזלזלינן ביה כולי האי למיסמך אנפיחה והך בדיקה לעושה פסח אישתרי ולא לאוכלי תרומה כדאמרינן בחומר בקדש (חגיגה דף כה:):
שנדש. ברגלים:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: מְדַלְּגִין הָיִינוּ עַל גַּבֵּי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים, לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אֲפִילּוּ לִקְרַאת מַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאִם יִזְכֶּה, יַבְחִין בֵּין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם. אַמַּאי? לֵימָא ''אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'''!
Traduction
The Gemara cites additional proof with regard to the extent to which human dignity overrides mitzvot in the Torah. Come and hear, as Rabbi Elazar bar Tzadok the priest said: I and my fellow priests would jump over coffins of the deceased in order to hurry towards kings of Israel to greet them. And they did not say this only towards kings of Israel, but they said this even towards kings of the nations of the world, so that if one will be privileged to witness the redemption of Israel, he will distinguish between kings of Israel and kings of the nations of the world. The priest violated the Torah prohibition to become ritually impure through contact with the dead, in order to show respect for a king. And why is this? Let us say here too: ''There is neither wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord.''
Rachi non traduit
מדלגין. מארון לארון:
לקראת מלכי ישראל. הרי לכבוד הבריות עוברים על נפש לא יטמא (ויקרא כ''א:א') דהא ר' אלעזר בר צדוק כהן הוה כדאמרינן בבכורות (דף לו.):
Tossefoth non traduit
מדלגין היינו על גבי ארונות. תימה לפ''ה דפי' גולל כיסוי של ארון דתני' כל אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק וא''כ גם הגולל מטמא באהל והיאך היו מדלגין עליו וי''ל דלא קשה דהא תני' בשמחות (פ''ד הלכה כא) כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה וגולל ודופק אין נזיר מגלח עליהן כדתנן במס' נזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נד.) והיה אומר ר''ת דליתי' להני כללי דהא אמר התם רביעית דם אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא חצי לוג ואפילו הכי כהן מוזהר עליו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דרביעית דם הבא מב' מתים טמא ומפקינן ליה מעל כל נפשות מת לא יבא וי''ל דהתם מכל מקום הוי שם טומאה שהנזיר מגלח עליה אבל גולל ודופק אינו כלל בנזיר ולכך אין כהן מוזהר עליו אי נמי הא ברייתא סברה כזקנים הראשונים [נזיר נג.] שהיו אומרי' רביעית דם גם בתגלחת נזיר ומיהו תימא אמאי אין המת מטמא באהל כיון שהכסוי עצמו מקבל טומאה דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אם כן מטמא באהל וי''ל דאין מטמא אלא צד חיצון שבו אבל צד פנימי טהור כדתנן במסכת אהלות בפט''ו (משנה ט) חבית שהיא מלאה משקין טהורים ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה מטמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין לפי שצד פנימי כולו טהור ומיהו תימה לפ''ה דפירש בפ''ק דערובין (דף טו) גבי אין עושין מבעלי חיים גולל ודופק לקבר ואי גולל היינו כסוי הארון וכי עושין מבעלי חיים כסוי לארון ע''כ פר''ת דגולל היינו מצבה וכן דרך בני אדם ליתן בהמה על הקבר לסימן עד שיתנו עליו מצבה:
כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֹהֶל, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָלָל טֶפַח — חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה. וְשֶׁאֵין בּוֹ חָלָל טֶפַח — אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה.
Traduction
The Gemara responds to this challenge by saying that it must be understood in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: By Torah law, a tent over a corpse, as long as there is a handbreadth of space between the corpse and the tent over it, constitutes a barrier before the spread of impurity and nothing above the tent can become ritually impure due to impurity imparted by the corpse. And when there is not a handbreadth of space between the corpse and the tent over it, the tent does not constitute a barrier before the spread of impurity and the ''pressed'' ritual impurity, can reach the heavens.
Rachi non traduit
דבר תורה. הלכה למשה מסיני:
אינו חוצץ בפני הטומאה. דנקראת טומא' רצוצה ובוקעת ועולה:
וְרוֹב אֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חָלָל טֶפַח. וְגָזְרוּ עַל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהֶן. וּמִשּׁוּם כְּבוֹד מְלָכִים לָא גְזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
Traduction
Most coffins have a handbreadth of space. Consequently, their impurity does not spread above the coffin. However, the Sages issued a decree regarding coffins in which there is a handbreadth of space because of those coffins in which there is not. Nevertheless, due to respect for kings, the Sages did not issue a decree in a case involving them and the priests were permitted to jump over the coffins, as it is permitted by Torah law. Therefore, there is no proof from here regarding the question of whether or not human dignity overrides Torah law.
Tossefoth non traduit
רוב ארונות יש להם חלל טפח. וצ''ל שראש הארון פתוח שאם היה סתום אדרבה כי יש בו פותח טפח מטמא ואפילו בצד הריקן שבו כדאמרינן במסכת אהלות בפ''ז (מ''א) נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור פי' בצד הריקן מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה טפח ע''ט על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום אלמא בקבר סתום אינו מטמא כל סביביו אלא כשיש עליו טפח אבל בטומאה רצוצה אינו מטמא אלא כנגד הטומאה ולא מצד הריקן ובפרק המוכר פירות (ב''ב דף ק:) יש להאריך:
תָּא שְׁמַע: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה [אֶת] לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.
Traduction
The Gemara cites an additional proof from a baraita: Come and hear: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah.
Rachi non traduit
את לא תעשה. קס''ד כל ל''ת קאמר:
וְאַמַּאי? לֵימָא ''אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'''! תַּרְגְּמַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ''לֹא תָסוּר''. אֲחִיכוּ עֲלֵיהּ, לָאו דְּ''לֹא תָסוּר'' דְאוֹרָיְיתָא הִיא?!
Traduction
The Gemara asks: Why? Let us also say here: ''There is neither wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord.'' Rav bar Shaba interpreted this prohibition, which is overridden by human dignity, before Rav Kahana as referring to the prohibition of: ''According to the Torah taught to you and the ruling handed down to you, you shall do, you shall not deviate to the left or the right from that which they tell you'' (Deuteronomy 17:11). The Yeshiva students laughed at him, as the prohibition of ''you shall not deviate'' is by Torah law, like all other Torah prohibitions. Why should human dignity override it any more than any other Torah prohibition?
Rachi non traduit
בלאו דלא תסור וגו'. אחיכו עליה. אינהו סבור דאפי' אמרו לו דבר תורה והוא עומד בפני הכבוד יעבור עליו והא האי נמי דאורייתא הוא:
אָמַר רַב כָּהֲנָא: גַּבְרָא רַבָּה אָמַר מִילְּתָא, לָא תְּחִיכוּ עֲלֵיהּ. כָּל מִילֵּי דְרַבָּנַן אַסְמְכִינְהוּ עַל לָאו דְּ''לֹא תָסוּר'', וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שְׁרוֹ רַבָּנַן.
Traduction
Rav Kahana replied to them: A great man has spoken, do not laugh at him. The Sages based all rabbinic law on the prohibition of ''you shall not deviate''; however, due to concern for human dignity, the Sages permitted suspension of rabbinic law in cases where the two collide. All rabbinic decrees are predicated on the mitzva in the Torah to heed the judges in each generation and to never stray from their words. Therefore, when the Sages suspend a decree in the interest of preserving human dignity, human dignity is overriding a Torah prohibition. In any case, it only overrides rabbinic decrees.
Rachi non traduit
כל מילי דרבנן וכו'. והכי קאמר להו דבר שהוא מדברי סופרים נדחה מפני כבוד הבריות וקרי ליה ל''ת משום דכתיב לא תסור. ודקא קשיא לכו דאורייתא הוא. רבנן אחלוה ליקרייהו לעבור על דבריהם היכא דאיכא כבוד הבריות כגון לטלטל בשבת אבנים של בית הכסא לקנוח (שבת דף פא:) או מי שנפסקה ציצית טליתו בכרמלית לא הצריכו להניח טליתו שם וליכנס לביתו ערום (מנחות דף לח.):
תָּא שְׁמַע: ''וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם'' — פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם מֵהֶם, וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם מֵהֶם.
Traduction
The Gemara cites an additional proof from a baraita: Come and hear: With regard to the laws of returning a lost object, it is stated: ''You shall not see the ox of your brother or his sheep go astray and ignore them; return them to your brother'' (Deuteronomy 22:1). The baraita explains that the seemingly extraneous expression and disregard them must be understood to give license that at times you disregard lost objects and at times you do not disregard them.
הָא כֵּיצַד? אִם הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ הָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלַאכְתּוֹ מְרוּבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ''וְהִתְעַלַּמְתָּ''. אַמַּאי, לֵימָא ''אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'''!
Traduction
How so? If he was a priest and the lost object was in the cemetery, or if he was an elder and it is beneath his dignity to tend to a lost object of that kind, or if he had more work to do than another person and he does not want to set it all aside when another person is available to tend to the lost object. Therefore, with regard to those cases it is stated: And disregard them to permit one to refrain from returning the object. Why? Let us say here, too: Although handling the lost object would be beneath his dignity, ''there is neither wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord.''
Rachi non traduit
והיא בבית הקברות. האבדה:
ואינה לפי כבודו. אין האבדה חשובה לפי כבודו להשיבה:
או שהיתה מלאכתו מרובה. שדמי בטול מלאכתו לרדוף אחריה יתרים על דמי האבדה ולא ירצו הבעלים להשיב לו יותר ממה שמשיב להם ונמצא הוא מפסיד:
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ''וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם''. וְלִיגְמַר מִינַּהּ? אִיסּוּרָא מִמָּמוֹנָא לָא יָלְפִינַן.
Traduction
The Gemara answers: There it is different, as it is written: ''And disregard them,'' indicating that under certain circumstances one is permitted to disregard a lost object. In that case, there is a biblical directive that creates an exception to the prohibition: ''You may not disregard'' (Deuteronomy 22:3). We found a case in which human dignity overrides a Torah prohibition. The Gemara suggests: Let us derive a general principle that human dignity takes precedence over all mitzvot in the Torah from this case. This possibility is rejected: We do not derive halakhot pertaining to prohibitions from monetary laws, and the case of the lost object merely entails a monetary loss, unlike other prohibitions.
Rachi non traduit
ונגמר מינה. לגבי כלאים דאמרן פושטן אפילו בשוק:
ממונא. קל מאיסורא:
תָּא שְׁמַע.
Traduction
The Gemara cites an additional proof from a baraita. Come and hear what was said in the Torah with regard to the Nazirite: ''He shall not become impure for his father or his mother or his brother or his sister in their death, for the crown of his God is on his head'' (Numbers 6:7). Since it was already written with regard to the Nazirite: ''He shall not come upon a dead body'' (Numbers 6:6), why is it necessary to elaborate and specify his parents and siblings?
''וּלְאַחֹתוֹ'' מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, יָכוֹל יַחְזוֹר וְיִטַּמָּא? — אָמַרְתָּ: לֹא יִטַּמָּא.
Traduction
The Sages derived through halakhic midrash that each of these relationships come to teach a specific nuance of the law. They learned: To what purpose did the verse state: And his sister? To teach that one who was going to slaughter his Paschal lamb and to circumcise his son, both of which are positive mitzvot that if he fails to fulfill them, he is punished with karet, and he heard that a relative of his died, I might have thought that he should return and become ritually impure with the impurity imparted by a corpse. You said: ''He shall not become impure''; the death of his relative will not override so significant a mitzva from the Torah.
Rachi non traduit
ולאחותו מה תלמוד לומר. בנזיר כתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא וסמיך ליה לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם דהא כולהו בכלל על נפש מת לא יבא היו ולמה יצאו לאביו פרט למת מצוה לאמו מה תלמוד לומר משום מת מצוה לא איצטריך דמלאביו נפקא ודרשי ליה בספרי ללמוד שאם היה נזיר זה כהן דהוו עליה שתי קדושות אף הוא לאמו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאחיו מה תלמוד לומר הרי שהיה כ''ג והוא נזיר אף הוא לאחיו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ולאחותו מה תלמוד לומר אם אינו ענין לזה תנהו ענין למי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה:
ושמע שמת לו מת. מקרוביו יכול יטמא להם:
אמרת לא יטמא. הואיל ועונת שחיטת הפסח היא וחלה עליו חובת הפסח שהוא בכרת אם יטמא בטל מלעשות פסח ולמול את בנו נמי מצות כרת היא. ואית דאמרי בערבי פסחים נמי קאמר דמילת זכריו מעכב הפסח:
Tossefoth non traduit
ולאחותו מה ת''ל. גבי נזיר כתיב על (כל נפשות) [נפש] מת לא יבא וכתיב בתריה לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא וכולהו יתירי נינהו דמנפש מת נפקא ודרשינן לאביו מה תלמוד לומר לגופיה לא איצטריך דהא מנפש מת נפקא כולהו ולא בא אלא להוציא מת מצוה שמותר לטמא בו לאמו מה תלמוד לומר לגופיה לא איצטריך ולהתיר מת מצוה דמלאביו נפקא אלא להביא שאם היה נזיר וכהן שיש עליו שתי קדושות אין הכתוב מזהירו מלטמא אלא לאמו אבל מטמא הוא למת מצוה לאחיו מה תלמוד לומר שאם היה כהן גדול ונזיר דקדושתו חמור דגם בלא נזירות אסור לטמא לקרוביו אעפ''כ לאחיו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ואם אינו ענין לנזיר גרידא ולא לכהן הדיוט נזיר תנהו ענין לכ''ג נזיר ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שאם היה כ''ג ונזיר והלך לשחוט פסחו ולמול את בנו דאיכא מצות טובא אפ''ה לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה:
אמרת לא יטמא. מפני שקאי על אדם שהוא נזיר וכהן גדול ועושה פסח משמע דעושה פסח גרידא רשאי לטמא לקרובים ותימה דבזבחים (פי''ב דף ק.) גבי מעשה דיוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח וטמאוהו אחיו בע''כ ופריך מהא ברייתא דהכא דקאמר לא יטמא ומאי פריך דילמא שאני הכא דמיירי דכל קדושות האלו בו כדפרישי' אבל עושה פסחו גרידא אימא רשאי לטמא על כן נראה לפרש אמרת לא יטמא אפי' עושה פסחו גרידא וא''ת מהיכא פשיטא ליה אמרת לא יטמא וי''ל כדפירש''י דלא אתי עשה שאין בו כרת כטומאת קרובים וידחה עשה שיש בו כרת כגון עושה פסח וגם מילה שייך בה כרת וא''ת התם דפריך על מעשה דיוסף הכהן מנ''ל [לתלמודא] דהכא מיירי בעושה פסחו לחוד וי''ל מדלא כייל גבי עושה פסחו כמו גבי אחרים מי שהיה נזיר וכהן הדיוט דמעיקרא נקט נזיר לחוד ואח''כ נזיר וכהן הדיוט וכו' וא''ת מנא ליה (לתלמודא) דהאי קרא בעושה פסחו ולמול את בנו הא קרא כתיב בנזיר וי''ל אם אינו ענין בנזיר דהא כתיבי פסוקים אחרים דמטמא במת מצוה תנהו ענין להולך לשחוט פסחו וכו'. והשר מקוצי מיישב פירש''י דמיירי הכא דיש בו כל הקדושות הללו כו' ומ''מ פריך התם גבי יוסף הכהן דע''כ אף בעושה פסח גרידא אינו רשאי לטמא דאי ס''ד עושה פסח מטמא לקרובים. ולאחותו למה לי למימר דמטמא למת מצוה כיון דמטמא לקרובים אלמא עושה פסחו אינו מעלה עליו שום חומרא טפי א''כ פשיטא דמטמא למת מצוה וכי תימא מכל מקום צריך קרא דמטמא למת מצוה מפני שיש בו ג' קדושות נזיר וכהן ועושה פסח ולעולם אימא לך דעושה פסח גרידא מטמא לקרובים לא היא דהא כבר שמעינן מלאביו ולאמו ולאחיו דנזיר וכ''ג לא מהני מידי למת מצוה א''כ ע''כ קראי לא אצטריכו אלא למעלה דפסח ולמה לי פשיטא דאי מטמא לקרובים כ''ש למת מצוה ואע''ג דאצטריך קרא דלאמו לכהן הדיוט ונזיר דמטמא למת מצוה אע''ג דכתב קרא דמטמא לקרובים ואצטריך קרא שהן ב' קדושות אע''ג דשמעינן כבר דמעלה דנזיר לא מהני מידי למת מצוה מלאביו ה''מ כהן דקדושתו קדושת עולם ומשום הכי יש לנו לומר כי יש לו שתי קדושות דטפי קדושה ולכך אצטריך קרא אבל עושה פסח שקדושתו לפי שעה אם אתה מתיר לו לקרובים ה''ה למת מצוה מכ''ש דמאי חזית ליתן לו קדושה טפי גבי מת מצוה יותר מן הקרובים. א''נ יש לפרש בקוצר הברייתא מדתניא גרידא על ישראל נזיר ואח''כ נזיר וכהן הדיוט ואח''כ נזיר וכ''ג וא''כ מסברא יש לנו לומר (כי יש) דאינו מטמא לקרובים כמו נזיר וכלהו אינך ודוק מעצמך:

יָכוֹל: כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם כָּךְ אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה — תַּלְמוּד לוֹמַר ''וּלְאַחוֹתוֹ'' — לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא,
Traduction
I might have thought: Just as he does not become impure for his relatives, so he does not become impure for a corpse with no one to bury it [met mitzva]. The verse states: ''And his sister''; he may not become impure for his sister, as someone else can attend to her burial,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source