כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקה. וא''ת דבנגע באחד בלילה אמרו חכמים אם ראוהו חי מבערב טהור שספק טומאה ברה''ר ספקו טהור משמע דברה''י אפילו ראוהו חי טמא והשתא הך קופה היכי דמיא או ברה''ר מאי טעמא דרבי יוחנן דמטמא ואי ברה''י מ''ט דחזקיה דמטהר וי''ל דברה''י איירי וחזקיה יפרש הברייתא דבראוהו חי מבערב טהור אפילו ברה''י וספק טומאה ברה''ר טהור דקאמר היינו דהוי כאילו הוא ספק טומאה ברה''ר כיון שהיא בדוקה תחלה ואגב דברישא נקט האי לישנא במילתיה דר''מ היכא דלא ראוהו חי מבערב מתחלה דקתני בתוספתא ר''מ מטהר ברה''ר נקט נמי במילתייהו דחכמים בסיפא רה''ר:

והא אשה מכוסה היא. פי' רש''י דלא נפל בה דם מעלמא וקשה דכ''ש שהיא טמאה דאין לתלות בדם אחר אלא בא מגופה לכך י''ל מכוסה היא שהמקום סתום וכשהדם יוצא נפתח והיה לה להרגיש וא''ת והא בקופה בדוקה פליגי דאי לאו הכי מאי מועיל כשהיא מכוסה וא''כ מאי פריך והא אשה מכוסה מאי מועיל כסוי כיון דלאו כבדוקה דמיא וי''ל שרוצה ליישב אפי' אי חשיב לה כבדוקה:

שכל הטמאות כשעת מציאתן. לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה דטהורה דכל הטמאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו וא''ת מאי פריך מככר הנתונה על גבי דף דלמא בככר של חולין איירי וי''ל דאפילו בחולין לא היה לנו לעשות כל כך לתלות באדם טהור שהנפילה נראית יותר והיה לנו לטמא ממקום למקום כיון דלא אפשר ליפול אלא אם כן נגע אי בשום מקום אנו מחמירין אפילו בקדשים:

ומי תלינן והא אנן תנן כו'. וא''ת והיא הנותנת משום דאזלינן בתר שעת מציאתה לגמרי אפילו ממקום למקום לתלות לכך מחט שנמצאת מלאה חלודה טהורה לגמרי ואע''ג דמצינן למימר דהיינו דקאמר וכ''ת כשעת מציאתן לגמרי בין לקולא בין לחומרא מ''מ מאי ס''ד דמקשה וי''ל דס''ד כיון דמחמיר כל כך בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום [ע''כ אינו טעם גמור דדוקא בקדשים הוא ומשום חומרא] א''כ במחט לא היה לו לטהר לגמרי משום שעת מציאתה אלא הוה ליה למימר השתא הוא דעלתה חלודה:

ככר הנתונה על גבי דף. וא''ת שאני התם שאין בו דעת לישאל כדאמר בסמוך וי''ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקום למקום אפילו בקדשים לא היה לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה:

שאני אומר אדם טהור. וא''ת דהכא תלינן באדם טהור ובפ''ק דחולין (דף ט:) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה תלינן באדם טמא וכן פ''ק דפסחים (דף י:) גבי קורדום ותירץ ר''ת דגבי כלים הנמצאין דווקא גזרינן טומאה משום דאית להו טהרה במקוה וליכא פסידא אבל באוכלין דאיכא פסידא דלית להו טהרה במקוה לא החמירו אי נמי הכא מוכחא מילתא דאדם טהור הסירה בכוונה כדי שלא תפול על מדף טמא אבל בעלמא טמאין בין באוכלין בין בכלים דליכא למימר אדם בכוונה עשה לתקנתא:

לא נצרכה אלא למקום מדרון. פירוש כשהמדף במקום מדרון דאפילו נפל הככר על גבי מדף לא נשאר לשם אבל אם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור: