Vayedaber

הוֹדָה בְּמִקְצָת קַרְקָעוֹת – פָּטוּר. בְּמִקְצָת כֵּלִים – חַיָּיב.

Traduction

If he admitted to part of the claim about the land, he is exempt. If he admitted to part of the claim about the vessels, he is liable to take an oath.

Rachi non traduit

הודה במקצת קרקעות פטור. שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן בפירקין (שבועות דף מב:) ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה:

הודה במקצת כלים חייב. שבועה אף על הקרקעות ע''י גלגול דשבועה מקצת כלים:

Tossefoth non traduit

הודה במקצת קרקע פטור. אצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטים והודה לו בשעורים:

טַעְמָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת – דְּקַרְקַע לָאו בַּת שְׁבוּעָה הִיא; הָא כֵּלִים וְכֵלִים דּוּמְיָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת – חַיָּיב!

Traduction

The Gemara infers: The reason he is exempt in the first cases is that the claim was for vessels and land, as a claim with regard to land is not subject to an oath; but if the claim was for vessels of one type and vessels of another type, or for wheat and barley, similar to the case of a claim for vessels and land in that the defendant admitted to owing one type and denied owing the other type, he is liable to take an oath.

Rachi non traduit

הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות. כלומר משני מינין והודה באחד וכפר באחד חייב:

הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ כֵּלִים וְכֵלִים נָמֵי פָּטוּר; וְהָא דְּקָתָנֵי כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת – קָא מַשְׁמַע לַן דְּכִי הוֹדָה בְּמִקְצָת כֵּלִים, חַיָּיב אַף עַל הַקַּרְקָעוֹת.

Traduction

The Gemara rejects the inference: No, it is possible that the same is true, i.e., that even if the claim was for vessels of one type and vessels of another type, and the defendant admitted to owing one type and denied owing the other type, he is exempt. And the reason that the mishna teaches specifically the case where the claim is for vessels and land is that this teaches us that in a case where the defendant admitted to a part of the claim with regard to the vessels, he is liable to take an oath concerning the land as well.

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? זוֹקְקִין?! תְּנֵינָא: ''זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן''!

Traduction

The Gemara asks: What is this teaching us? Does it teach the halakha that an admission to a part of the claim about vessels also binds the land to the oath? We learn this in a mishna in tractate Kiddushin (26a): When there is a claim against a person for movable property and land, and he is liable to take an oath concerning the movable property, the movable property binds the property that serves as a guarantee, i.e., land, so that he is forced to take an oath concerning it too.

Rachi non traduit

זוקקין. הכלים זוקקין את הקרקעות לשבועה:

תנינא. במסכת קדושין נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

הָא עִיקָּר, הָהִיא אַגַּב גְּרָרָא נַסְבַהּ.

Traduction

The Gemara answers: This mishna is the primary reference to this halakha, as it discusses the halakhot of oaths, whereas that mishna cites it incidentally, in the context of a broader survey of the difference between these two types of property.

וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין, וְהוֹדָה לוֹ בְּאַחַת מֵהֶן – פָּטוּר. וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִישַׁר, וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן! אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן.

Traduction

And Rabbi Ḥiyya bar Abba disagrees with Shmuel and says that Rabbi Yoḥanan says: If one claimed that another owes him both wheat and barley, and the latter admitted to owing him one of them, he is exempt from taking an oath. The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Yitzḥak say to Rav Naḥman: You have spoken well in the name of Shmuel, i.e., in saying that the defendant is liable to take an oath in the aforementioned case; and so also said Rabbi Yoḥanan? If so, Rabbi Yoḥanan agrees with Shmuel, and not with Rabbi Ḥiyya bar Abba. The Gemara answers: They are amora’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan.

תָּא שְׁמַע: טְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִין – פָּטוּר, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּיב. טַעְמָא דִּטְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִין; הָא חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן – חַיָּיב!

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof against the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba from the mishna: If one claimed that another owes him wheat, and the defendant admitted to owing him barley, he is exempt; and Rabban Gamliel deems him liable to take an oath. The Gemara infers: The reason he is exempt is that he claimed that he owes him wheat and the defendant admitted to owing him barley; but if the claim was for both wheat and barley, and the defendant admitted to owing him one of them, he would be liable to take an oath.

הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין נָמֵי פָּטוּר, וְהַאי דְּקָתָנֵי הָכִי – לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

Traduction

The Gemara rejects this proof: It is possible that the same is true, i.e., that even if the claim was for both wheat and barley the defendant is exempt. And the fact that the mishna teaches specifically this case, where the claim was specifically for wheat, is in order to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabban Gamliel, as he holds that even in this case one is liable to take an oath.

תָּא שְׁמַע: טְעָנוֹ כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת; וְהוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, בְּקַרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים – פָּטוּר. הוֹדָה בְּמִקְצָת קַרְקַע – פָּטוּר. בְּמִקְצָת כֵּלִים – חַיָּיב. טַעְמָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת – דְּקַרְקַע לָאו בַּת שְׁבוּעָה הִיא; הָא כֵּלִים וְכֵלִים דּוּמְיָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת – חַיָּיב!

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: If one claimed that another owes him vessels and land, and the defendant admitted to owing him vessels but denied the claim of land, or if he admitted to owing him land but denied the claim of vessels, he is exempt from taking an oath. If he admitted to part of the claim with regard to the land, he is exempt. If he admitted to part of the claim with regard to the vessels, he is liable to take an oath. The Gemara infers: The reason he is exempt in the first cases is that the claim was for vessels and land, as a claim with regard to land is not subject to an oath; but if the claim was for vessels of one type and vessels of another type, similar to the case of a claim for vessels and land in that the defendant admitted to owing one type and denied owing the other type, he is liable to take an oath.

הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ כֵּלִים וְכֵלִים נָמֵי פָּטוּר; וְהָא קָמַשְׁמַע לַן – דְּהוֹדָה בְּמִקְצָת כֵּלִים, חַיָּיב אַף עַל הַקַּרְקָעוֹת. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? זוֹקְקִין?! תְּנֵינָא: זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת, לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן! הָא עִיקָּר, הָהִיא אַגַּב גְּרָרָא נַסְבַהּ.

Traduction

The Gemara rejects this: It is possible that the same is true, that even if the claim was for vessels of one type and vessels of another type he is exempt. And the mishna teaches specifically the case where the claim is for vessels and land because this teaches us that if the defendant admitted to a part of the claim with regard to the vessels, he is liable to take an oath concerning the land as well. The Gemara asks: What is this teaching us? Does it teach the halakha that an admission to part of the claim about vessels also binds the land to the oath? We learn this in a mishna in tractate Kiddushin (26a): The movable property binds the property that serves as a guarantee, so that he is forced to take an oath concerning it too. The Gemara answers: This mishna is the primary reference to this halakha, whereas that mishna cites it incidentally.

Rachi non traduit

הכא עיקר. דכולה מסכת בהלכות שבועה:

וההיא. דקדושין:

אגב גררא נסבה. איידי דתנא התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בלא משיכה תני בהדייהו שאף הם זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לשבועה:

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: טְעָנוֹ שׁוֹר וְהוֹדָה לוֹ בְּשֶׂה, שֶׂה וְהוֹדָה לוֹ בְּשׁוֹר – פָּטוּר. טְעָנוֹ בְּשׁוֹר וָשֶׂה וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן – חַיָּיב.

Traduction

Rabbi Abba bar Memel raised an objection to the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba from a baraita: If one claimed that another owes him an ox, and the latter admitted to owing him a sheep, or conversely, if the claim was for a sheep and the defendant admitted to owing him an ox, he is exempt from taking an oath. If one claimed that another owes him an ox and a sheep, and the defendant admitted to owing him one of them, he is liable to take an oath.

אֲמַר לֵיהּ: הָא מַנִּי – רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. אִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲפִילּוּ רֵישָׁא נָמֵי!

Traduction

Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him in response: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, who deems the defendant liable to take an oath even if his admission was not of the same type of item as the claim. Rabbi Abba bar Memel responded: If it is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, the defendant should be liable to take an oath even in the first clause of the baraita, where the claim is for an ox and the admission is with regard to a sheep.

אֶלָּא הָא מַנִּי – אַדְמוֹן הִיא; וְלָא דַּחוֹיֵי מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא תַּלְמוּד עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי – אַדְמוֹן הִיא.

Traduction

Rabbi Ḥiyya bar Abba explained: Rather, in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Admon, who holds that the admission must be of the same type as the claim, and maintains nevertheless that in a case where one claims that another owes him jugs of oil, and the latter admits that he owes him jugs, but not the oil, the defendant is liable to take an oath (see 38b). And I am not dismissing your objection insubstantially; rather, it is a set tradition in the mouth of Rabbi Yoḥanan, who would say: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Admon.

Rachi non traduit

אדמון היא. דבעי הודאה ממין הטענה ומיהו היכא דטענו שנים והודה לו באחד מהם חייב והא דאדמון במתני' היא מיהו הכא במסכת שבועות לא מפרשין בגמרא במאי פליגי אבל בפרק בתרא דכתובות (דף קח:) מפרשינן דבהכי פליגי:

Tossefoth non traduit

לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא. תימה דר' חייא בר אבא גופיה מוקי מילתא דאדמון כוותיה בפ' בתרא דכתובות (דף קח:) דמסיק לאדמון יש בלשון הזה לשון קנקנים ומיגו דמשתבע אקנקנים משתבע נמי על שמן מחמת גלגול וי''ל דמשום רבנן הוא דאצטריך לאסוקי דאיירי שהודה במקצת קנקנים ואפ''ה פטרי רבנן משום דלא תקשי ליה ממילתייהו דרבנן כדקאמר מעיקרא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב אבל אדמון לעולם מחייב אפי' הודה בכל הקנקנים דבתרתי פליגי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן וביש בלשון הזה לשון קנקנים ודייק לה מדלא קתני במתניתין פלוגתייהו בחטין ושעורין או בשור ושה ונקט כדי יין וכדי שמן משמע דפליגי ביש בלשון הזה לשון קנקנים ומדקאמר נמי ר''ג רואה אני את דברי אדמון ואי דוקא בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן פליגי מאי רואה אני את דברי אדמון הא אפי' בטענו חטין והודה לו בשעורין מחייב ופליגי נמי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהם דאי ביש בלשון הזה לשון קנקנים דוקא פליגי הוה להו לרבנן למימר בהדיא אין בלשון הזה לשון קנקנים ואדמון מחייב במודה בכל הקנקנים מדלא נקט במתניתין והודה לו מקצת קנקנים אלא נקט בקנקנים דמשמע בכולהו ולא מוקי לה במקצת קנקנים אלא משום רבנן דלא משתמע מילתייהו דאין בלשון הזה לשון קנקנים אלא בכה''ג וה''ק אין ההודאה ממין הטענה דלא מיבעיא במודה בכל הקנקנים דפטרי דהא אפי' יש בלשון הזה לשון קנקנים נמי פטור אלא אפילו הודה במקצת קנקנים נמי פטור דאין בלשון הזה לשון קנקנים:

אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טְעָנוֹ חִטִּין, וְקָדַם וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִין – אִם כְּמַעֲרִים, חַיָּיב. אִם בְּמִתְכַּוֵּין, פָּטוּר.

Traduction

§ Rav Anan says that Shmuel says: If one intended to claim from another wheat and barley, and claimed that he owes him wheat, and before he finished his claim, the defendant first admitted that he owes him barley, in this case, if the defendant did so as one who employs artifice, so that he would be exempt from taking an oath concerning the wheat, he is liable to take an oath. But if he did so as one who intends to respond to the claim, without any ulterior motive, he is exempt.

Rachi non traduit

טענו חטין וקדם והודה בשעורין. מי שהיה לו לטעון על חבירו חטין ושעורין וטענו חטין ולא הספיק לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך בידי:

אם כמערים. אם נראה לב''ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים חייב לו שבועה אם אמר לו זה שניהם יש לי בידך:

ואם במתכוין. להשיב לו על טענתו של חטין ולא כקופץ פטור:

וְאָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טְעָנוֹ שְׁתֵּי מְחָטִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאַחַת מֵהֶן – חַיָּיב; לְפִיכָךְ יָצְאוּ כֵּלִים לְמָה שֶׁהֵן.

Traduction

And Rav Anan says that Shmuel says: If one claimed that another owes him two needles, and the latter admitted to owing him one of them, he is liable to take an oath. It is for this reason that vessels were singled out in the verse, to teach that one is liable to take an oath in a case of admission to part of a claim involving vessels of any value.

Rachi non traduit

לפיכך יצאו כלים. ליכתב בפירוש:

למה שהן. להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה למכתב (שמות כ''ב:ו') כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן שווייהן שתי כסף:

אָמַר רַב פָּפָּא: טְעָנוֹ כֵּלִים וּפְרוּטָה, וְהוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּפְּרוּטָה – פָּטוּר. הוֹדָה בַּפְּרוּטָה וְכָפַר בַּכֵּלִים – חַיָּיב.

Traduction

Rav Pappa says: If one claimed that another owes him vessels and also one peruta, and the latter admitted to owing him the vessels but denied the claim that he owes him the peruta, he is exempt from taking an oath. If he admitted that he owes him one peruta but denied the claim that he owes him the vessels, he is liable to take an oath.

Rachi non traduit

וכפר בפרוטה פטור. כדמפרש ואזיל כרב דאמר כפירה שתי כסף בעינן:

כפר בכלים. ואפילו כל דהו כדאמרינן לכך יצאו כלים למה שהן ואי משום הודאה ממין הכפירה בהא סבירא ליה כשמואל דאמר טענו בחטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב:

חֲדָא כְּרַב, וַחֲדָא כִּשְׁמוּאֵל. חֲדָא כְּרַב – דְּאָמַר: כְּפִירַת טַעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף. חֲדָא כִּשְׁמוּאֵל – דְּאָמַר: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאַחַת מֵהֶן – חַיָּיב.

Traduction

The Gemara comments: One of these rulings is in accordance with the opinion of Rav, and the other one is in accordance with the opinion of Shmuel. The former one, that if the defendant denied owing the peruta he is exempt, is in accordance with the opinion of Rav, who says that the denial of a claim must be of least the value of two silver ma’a in order to render the defendant liable to take an oath. The latter one, that if he denied owing the vessels he is liable to take an oath, is in accordance with the opinion of Shmuel, who says that if one claimed that another owes him both wheat and barley, and the latter admitted to owing him one of them, he is liable to take an oath.

Tossefoth non traduit

וחדא כשמואל. וכן הלכה ואע''ג דקי''ל. כרבי יוחנן לגבי שמואל חדא דלרבי יוחנן נמי חייב אליבא דחד אמורא ועוד דקי''ל כרב נחמן בדיני ועוד דרב פפא דהוא בתרא סבירא ליה כשמואל וכן פר''ח בשמעתין וכן עיקר ולא כמו שפסק ר''ח בכתובות (דף קח:) כרבי חייא בר אבא:

''מָנֶה לִי בְּיָדֶךָ'', ''אֵין לְךָ בְּיָדִי'' – פָּטוּר. אָמַר רַב נַחְמָן: וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ שְׁבוּעַת הֶיסֵּת. מַאי טַעְמָא? חֲזָקָה אֵין אָדָם תּוֹבֵעַ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עָלָיו.

Traduction

§ The mishna teaches that if the claimant said: I have one hundred dinars in your possession, and the defendant responded: Nothing of yours is in my possession, he is exempt. Rav Naḥman says: And the court administers an oath of inducement [heisset], an oath instituted by the Sages, to him. What is the reason? There is a presumption that one does not make a claim unless he has a valid case against the other party. Therefore, even though there is no admission to part of the claim, the defendant’s denial should be examined through an oath.

Rachi non traduit

היסת. לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה כמו (שמואל א כ''ו:י''ט) אם ה' הסיתך בי: אין אדם מעיז פניו [כו']:

אַדְּרַבָּה, חֲזָקָה אֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ! אִשְׁתְּמוֹטֵי הוּא דְּקָא מִשְׁתְּמִיט לֵיהּ, סָבַר: עַד דְּהָוֵי לִי וּפָרַעְנָא לֵיהּ.

Traduction

The Gemara objects: On the contrary; there is a presumption that a person does not exhibit insolence by lying in the presence of his creditor to deny the entire debt. Therefore, the defendant’s denial of the entire claim suggests that he is telling the truth. The Gemara answers that a debtor’s categorical denial is not necessarily out of insolence; he may be temporarily avoiding paying him. He rationalizes doing so by saying to himself: I am avoiding him only until the time that I have enough money, and then I will repay him.

Tossefoth non traduit

אדרבה אין אדם מעיז כו'. וא''ת דאמרי' בפירקין מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז כו' וי''ל אע''ג דכופר הכל נמי משתמיט מ''מ אין לו כל כך פנים לכפור הכל כמו לכפור במקצת וליכא מיגו:

אשתמוטי הוא דקמשתמיט. תימה דבפ''ק דב''מ (דף ו. ושם) דייק אלא הא דאמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת (דרבנן) נימא מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא אמאי לא משני דאשתמוטי קא משתמיט כדמשני אהתם דלעיל וי''ל משום דפריך בהדי הך פירכי טובא ותו הא דתני רבי חייא כו' דלא מצי לשנויי הכי:

תִּדַּע, דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב חִסְדָּא: הַכּוֹפֵר בְּמִלְוֶה – כָּשֵׁר לְעֵדוּת. בְּפִקָּדוֹן – פָּסוּל לְעֵדוּת.

Traduction

Know that denial of a debt is not considered an outright lie, as Rav Idi bar Avin says that Rav Ḥisda says: One who denies a claim with regard to a loan is fit to bear witness even if his denial is proven untrue. By contrast, one who denies a claim with regard to a deposit and is proven to be lying is disqualified from bearing witness. The distinction is clearly based on the aforementioned reasoning: A debtor who denies the debt may be avoiding payment until he has enough money, whereas a bailee who denies having been given a deposit clearly intends to steal the item.

Rachi non traduit

תדע. דאמרינן אשתמוטי אשתמיט:

הכופר במלוה. ובאו עדים והוא לא נשבע כשר לעדות ולא אמרן חשיד אממונא הוא אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין עכשיו בידו במה לפרוע:

בפקדון פסול לעדות. ואפילו לא נשבע דמשעה דכפר איחשיד ליה אממונא ובב''מ בפ''ק (דף ה:) מוקמי' ליה בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה דליכא למימר אירכס ליה ומשתמיט עד דבחיש ומשכח ליה:

Tossefoth non traduit

בפקדון פסול לעדות. בפרק קמא דב''מ (דף ה:) מוקי לה דנקיט ליה בידיה ובמלוה אפילו נקיט ליה בידיה זוזי כשר דמלוה להוצאה ניתנה והוא שמא צריך למעות:

רַב חֲבִיבָא מַתְנֵי אַסֵּיפָא – ''מָנֶה לִי בְּיָדֶךָ'', אָמַר לוֹ ''הֵן''; לְמָחָר אָמַר לוֹ ''תְּנֵהוּ לִי'', ''נְתַתִּיו לָךְ'' – פָּטוּר. וְאָמַר רַב נַחְמָן: מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ שְׁבוּעַת הֶיסֵּת.

Traduction

Rav Ḥaviva teaches Rav Naḥman’s statement as referring to the latter clause in the mishna: If one said to another: I have one hundred dinars in your possession, and the latter said to him: Yes, and the next day the claimant said to him: Give the money to me, and the defendant responded: I already gave it to you, he is exempt. And Rav Naḥman says: Nevertheless, the court administers an oath of inducement to him.

Rachi non traduit

מתני אסיפא. להא דרב נחמן:

מַאן דְּמַתְנֵי אַרֵישָׁא – כָּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא;

Traduction

The Gemara explains the difference between the two versions of Rav Naḥman’s statement: With regard to the one who teaches it in reference to the former clause, where the defendant denied the existence of the debt, all the more so does this amora agree that an oath of inducement is administered in the case of the latter clause, where the defendant admitted to the existence of the debt, and merely claimed that he paid it.

Rachi non traduit

כ''ש אסיפא. דהא אודי ליה עליו ואיכא דררא דממונא: