Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 22a
תִּיפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָבָא: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל'' וְאָכַל עָפָר, בְּכַמָּה? תִּפְשׁוֹט עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת! כִּי קָאָמְרִינַן – בְּמִידֵּי דְּבַר אֲכִילָה קָאָמְרִינַן.
Traduction
answer that which Rava asks with regard to one who says: On my oath I will not eat, and who then ate dirt. Rava’s question is: How much must he eat in order to be liable? Based on the Rabbis’ statement, you could answer that he is not liable unless there is an olive-bulk that he has eaten. The Gemara rejects this conclusion: When we say in the mishna that there are no cases where a person who eats less than a full measure is liable, we say it with regard to items that are edible.
Rachi non traduit
תיפשוט כו'. מדקתני מתני' היכן מצינו כו' אלמא בעפר נמי בכזית בעינן:
כי קאמרינן. היכן מצינו כו' במידי דבר אכילה קאמרינן:
וַהֲרֵי קוּנָּמוֹת! קוּנָּמוֹת נָמֵי כִּמְפָרֵשׁ דָּמֵי.
Traduction
The Gemara asks: But aren’t konamot an example of a case where one is liable for eating even less than an olive-bulk? The Gemara answers: Konamot are also like a case where he specifies that any amount is forbidden for consumption.
Rachi non traduit
והרי קונמות. האומר קונם ככר זו עלי אוסר עצמו בכל שהוא שבה כדלקמן:
כמפרש דמי. לפי שאינו מזכיר בה שם אכילה כל שהוא קאמר:
אָמַר לָהֶן: הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. וְלָא?! וַהֲרֵי מְגַדֵּף! מְדַבֵּר וְאוֹסֵר קָאָמְרִינַן, וְהַאי מְדַבֵּר וְחוֹטֵא הוּא.
Traduction
§ The mishna teaches that Rabbi Akiva said to the Rabbis: Where do we find one who speaks and is liable to bring an offering for it, as this oath taker merely speaks, i.e., takes an oath, and brings an offering for it? The Gemara asks: And do we not? But isn’t a blasphemer liable to bring an offering according to the opinion of Rabbi Akiva (see Karetot 7a)? The Gemara answers: We are speaking of one who speaks and in doing so generates a prohibition. And this one, the blasphemer, is merely one who speaks and sins but does not bring an offering.
Rachi non traduit
והרי מגדף. מברך את השם דפליג רבי עקיבא אדרבנן בכריתות (דף ז.) ואמר מגדף מביא קרבן:
Tossefoth non traduit
והרי מגדף. ה''נ הוה מצי למפרך משבועת העדות והא דפריך ממגדף משום דאפי' חטאת קבועה מייתי:
וַהֲרֵי נָזִיר! מֵבִיא קָרְבָּנוֹ עַל דִּבּוּרוֹ קָאָמְרִינַן, וְהַאי מֵבִיא קָרְבָּן – לְאִשְׁתְּרוֹיֵי לֵיהּ חַמְרָא הוּא דְּקָא מַיְיתֵי.
Traduction
The Gemara challenges: But doesn’t a nazirite render wine forbidden to himself through speech, by making a vow? And he does bring an offering. The Gemara answers: We are speaking of one who brings an offering specifically for his speaking, and this one, the nazirite, brings an offering at the end of his naziriteship in order to permit wine to himself.
Rachi non traduit
והרי נזיר. שמדבר ואוסר בדבורו ומביא קרבן ביום תגלחתו:
על דבורו. שהחליף דבורו:
וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ! אוֹסֵר לְעַצְמוֹ קָאָמְרִינַן, וְהַאי אוֹסֵר עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ הוּא.
Traduction
The Gemara challenges: But isn’t consecrated property a case where one renders an item forbidden via speech alone and brings an offering for its misuse? The Gemara answers: We are speaking of one who, by speaking, generates a prohibition for himself, and nevertheless brings an offering. And this one, who consecrates an item, generates a prohibition for the whole world.
Rachi non traduit
והרי הקדש. שמדבר ואוסר בדבורו את שהוא מקדיש ואם החליף דבורו ונהנה ממנו מביא קרבן מעילה:
Tossefoth non traduit
והרי הקדש. תימה מאי פריך דנימא דמתני' הכי קאמר היכן מצינו מדבר ומביא קרבן על דבורו בלא שום מעשה שזה מדבר ומביא קרבן בלא שום מעשה כגון שבועה שאוכל ולא אכל אבל הקדש מביא קרבן על מה שאכל שעשה מעשה:
הֲרֵי קוּנָּמוֹת! קָסָבַר אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת.
Traduction
The Gemara challenges: Aren’t konamot an example of a case where one renders an item forbidden to himself by speech alone and brings an offering for using it? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that there is no prohibition of misuse of consecrated property with regard to konamot.
Rachi non traduit
והרי קונמות. שלא אסרה אלא עליו ואם אכל ממנו קס''ד דמביא קרבן מעילה שהקונם לשון הקדש הוא:
אין מעילה בקונמות. דלא קרינן ביה מקדשי ה' (ויקרא ה) שהרי חולין הוא אצל כל אדם:
אָמַר רָבָא: מַחֲלוֹקֶת בִּסְתָם, אֲבָל בִּמְפָרֵשׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל בְּכָל שֶׁהוּא. מַאי טַעְמָא? מְפָרֵשׁ נָמֵי כִּבְרִיָּה דָּמֵי.
Traduction
§ Rava says: The dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis is with regard to where one took the oath without specifying that he is liable for eating any amount. But in a case where he specifies that his oath applies to any amount, everyone agrees that he is liable for eating any amount. What is the reason for this? One who specifies this renders any amount significant like a whole entity.
וְאָמַר רָבָא: מַחְלוֹקֶת בְּ''שֶׁלֹּא אוֹכַל'', אֲבָל בְּ''שֶׁלֹּא אֶטְעוֹם'' – דִּבְרֵי הַכֹּל בְּכָל שֶׁהוּא. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לִיטְעוֹם נָמֵי – כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי; קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
And Rava says: The dispute is with regard to a case where one takes an oath saying: On my oath I will not eat, but in a case where one says: On my oath I will not taste, all agree that he is liable for tasting any amount. The Gemara asks: Isn’t it obvious that he is liable in that case? Tasting has no defined measure. The Gemara answers: Rava nevertheless taught it, lest you say that even if one takes an oath saying: I will not taste, he is liable only if he eats an olive-bulk, as people say: To taste, as a way of saying: To eat. Therefore, Rava teaches us that this is not the case.
Rachi non traduit
מהו דתימא אטעום נמי. לשון אכילה הוא כדאמרי אינשי נטעום מידי:
אָמַר רַב פָּפָּא: מַחְלוֹקֶת בִּשְׁבוּעוֹת, אֲבָל בְּקוּנָּמוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל בְּכָל שֶׁהוּא. מַאי טַעְמָא? קוּנָּמוֹת נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא קָא מַדְכַּר שְׁמָא דַּאֲכִילָה, כְּדִמְפָרֵשׁ דָּמֵי.
Traduction
§ Rav Pappa says: The dispute in the mishna is with regard to oaths, but with regard to konamot, all agree that one is liable for eating any amount. What is the reason for this? Indeed, with regard to konamot, since in the vow he did not explicitly mention eating, which has a defined measure, but only that the item is forbidden to him like an offering, it is as if he specified that he is liable for eating any amount.
Rachi non traduit
קונמות כיון דלא מדכר שום אכילה כדמפרש דמי גרסינן:
Tossefoth non traduit
אבל בקונמות דברי הכל בכל שהוא. תימה דחמיר קונם מהקדש ואיהו גופיה לא אסיר אלא משום דהוי כהקדש והקדש בעי שוה פרוטה:
מֵיתִיבִי: שְׁנֵי קוּנָּמוֹת מִצְטָרְפִין, שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת אֵין מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קוּנָּמוֹת כִּשְׁבוּעוֹת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיב בְּכָל שֶׁהוּא, לְמָה לִי לְצָרֵף?
Traduction
The Gemara raises an objection from that which is taught in a baraita: Items that are forbidden by two konamot combine to produce a full measure for which one is liable; items forbidden by two oaths do not so combine. Rabbi Meir says: Items forbidden by konamot are like those forbidden by oaths. The Gemara explains the objection: And if it enters your mind that with regard to items forbidden by konamot, one is liable for eating any amount, why do I need them to combine?
Rachi non traduit
קונמות. שתי ככרות שאסרן עליו בקונם:
מצטרפין. מעט מזה ומעט מזה לכזית:
שתי שבועות. שתי ככרות שנשבע עליהן:
אין מצטרפות. ולקמן מפרש טעמא והשתא סלקא דעתיה לפי שהזכיר שם אכילה על זו ושם אכילה על זו:
דְּאָמַר: ''אֲכִילָה מִזּוֹ עָלַי קוּנָּם'', ''אֲכִילָה מִזּוֹ עָלַי קוּנָּם''. אִי הָכִי, אַמַּאי מִצְטָרְפוֹת? סוֹף סוֹף – זִיל לְהָכָא לֵיכָּא שִׁיעוּרָא, וְזִיל לְהָכָא לֵיכָּא שִׁיעוּרָא! דְּאָמַר: ''אֲכִילָה מִשְּׁתֵּיהֶן עָלַי קוּנָּם''.
Traduction
The Gemara answers: They combine in a case where he said: Eating from this one is konam for me; eating from that one is konam for me. Since he explicitly mentions eating, he is not liable unless he eats an olive-bulk. The Gemara asks: If so, why do they combine to produce a full measure? Ultimately, since he took two separate vows, go to this item and there is not a full measure, and go to that item and there is not a full measure. The Gemara answers: They combined to produce one full measure when he said: Eating from both of them is konam for me.
דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי שְׁבוּעוֹת – דְּאָמַר: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל מִשְּׁתֵּיהֶן'', אַמַּאי אֵין מִצְטָרְפִין? אָמַר רַב פִּנְחָס: שָׁאנֵי שְׁבוּעוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁחֲלוּקוֹת לְחַטָּאוֹת, אֵין מִצְטָרְפוֹת.
Traduction
The Gemara asks: In the corresponding situation with regard to oaths, where he said: On my oath I will not eat from both of them, why do they not combine? Rav Pineḥas said: Oaths are different. Since two items that are forbidden by a single oath are distinct with regard to sin-offerings, in that one is liable to bring a sin-offering for eating each one, so too eating a small amount from each does not combine in order to produce a full measure.
Rachi non traduit
אמאי אין מצטרפות. הרי על שתיהן הזכיר שם אכילה אחת:
מתוך שחלוקות לחטאות. מתוך ששתי ככרות הללו חשובות שתים לענין חטאת בשבועה זו אם אמר שבועה שלא אוכל מזו ומזו ואכל כזית מזו וכזית מזו בהעלם אחד חייב. שתים כדתנן [לקמן] שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין פת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת ומייתינן לה בתורת כהנים מוהיה כי יאשם לאחת מאלה לחייבו על כל אחת ואחת וגו' וכי אמר נמי מזו ומזו שתי שבועות חשיבי הלכך כי אכל מזו חצי שיעור ומזו חצי שיעור אין מצטרפות אבל קונמות אין חלוקות לאשמות למאן דאמר יש מעילה בקונמות דאם נהנה וחזר ונהנה בהעלם אחד חדא הוא דמיחייב דכולהו חדא מעילה כדתנן (מעילה דף כ.) צירף את המעילה לזמן מרובה ואם בשני העלמות אפי' מחדא מינייהו נמי וכן לענין מלקות אם בהתראה אחת חדא הוא דלקי ואי בשני התראות אפי' מחדא מינייהו שהרי עובר וחוזר ועובר כדתנן (מכות דף כא.) נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת:
Tossefoth non traduit
מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפין. פי' בקונטרס אבל קונמות אם נהנה וחוזר ונהנה בהעלם אחד חדא הוא דמיחייב דכולה חדא מעילה היא כדתנן צירף את המעילה לזמן מרובה ואין נראה להביא ראיה משם דהתם לחומרא תנן ליה שאם נהנה מחצי פרוטה וחזר ונהנה לזמן מרובה חצי פרוטה מצטרף כאילו נהנה כל הפרוטה בבת אחת ולא היה צריך לפרש אלא דלענין חטאת חלוקה משום דכתיב (ויקרא ה':
ד') לאחת מאלה אבל גבי מעילה לא כתיב הכי:
אִי הָכִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קוּנָּמוֹת כִּשְׁבוּעוֹת – בִּשְׁלָמָא שְׁבוּעוֹת, הוֹאִיל וַחֲלוּקוֹת לְחַטָּאוֹת; אֶלָּא קוּנָּמוֹת, אַמַּאי לָא? אֵיפוֹךְ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁבוּעוֹת כְּקוּנָּמוֹת. וְלֵית לֵיהּ לִדְרַב פִּנְחָס.
Traduction
The Gemara asks: If so, how did Rabbi Meir say that items forbidden by konamot are like those forbidden by oaths and do not combine to produce a full measure? Granted that items forbidden by oaths do not combine, since they are distinct with regard to sin-offerings, but why do items forbidden by konamot not combine? The Gemara answers: Reverse the language so that the baraita has Rabbi Meir say: Items forbidden by oaths are like items forbidden by konamot. Neither combines to produce a full measure, and Rabbi Meir does not accept the statement of Rav Pineḥas that items forbidden by oaths are different.
Rachi non traduit
שבועות כקונמות. מצטרפות ואע''ג דחלוקות דלית ליה לדרב פנחס ובלא איפוך לא מיתרצא דאי הוה מתרץ ר' מאיר דאמר בקונמות אין מצטרפין לית ליה לדרב פנחס הוה קשיא לן בין שבועות בין קונמות אמאי אין מצטרפין הרי על שתיהן לא הזכיר אלא אכילה אחת אבל השתא דאמר מצטרפות ולית ליה לדרב פנחס לא קשיא מידי:
רָבִינָא אָמַר: כִּי קָאָמַר רַב פָּפָּא – לְעִנְיַן מַלְקוֹת; כִּי תַּנְיָא הָהִיא – לְעִנְיַן קָרְבָּן, דְּבָעֵינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה.
Traduction
Ravina said: When Rav Pappa says that one is liable for eating any amount of an item forbidden by konamot, that is with regard to the matter of lashes. When it is taught in the baraita that items forbidden by konamot combine to produce a full measure, that is with regard to the matter of an offering for misuse of consecrated property, where we require that one derive benefit equal to the value of one peruta from the forbidden item.
Rachi non traduit
כי אמר רב פפא. בקונמות כל שהוא למלקות קאמר וכי תניא ההיא דמצטרפין לענין קרבן מעילה וצירוף דקתני לאו לכזית אלא לשוה פרוטה:
Tossefoth non traduit
רבינא אמר כי קאמר רב פפא למלקות כו'. לרבינא נמי טעמא דרבנן כדרב פנחס כדמסיק בסמוך ובא רבינא לחדש דאין צריך לומר איפוך דכיון דר''מ לאו טעמא דנפשיה קאמר אלא לדבריהם דרבנן קאמר להו כדקאמר בסמוך וטפי ניחא ליה לאפוכי דרבי מאיר לרבנן בההיא בתרייתא דמייתי מלהגיה ולהפך דר''מ משום דבין שבועות לקונמות ובין קונמות לשבועות לא טעי תנא:
לְמֵימְרָא דְּסָבְרִי רַבָּנַן יֵשׁ מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת?! וְהָתַנְיָא: ''כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ'', וַאֲכָלָהּ – בֵּין הוּא בֵּין חֲבֵירוֹ מָעַל; לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן. ''כִּכָּר זוֹ עָלַי הֶקְדֵּשׁ'' – הֲרֵי הוּא מָעַל, חֲבֵירוֹ לֹא מָעַל; לְפִיכָךְ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
The Gemara asks: Is that to say that the Sages hold that the halakhot of misuse of consecrated property extend to items forbidden by konamot? But isn’t it taught in a baraita: If one said: This loaf is consecrated, and subsequently ate it, then either he or another who ate it is liable for misusing consecrated property; consequently, since the loaf is consecrated, it is subject to redemption. If one said: This loaf is forbidden to me as if it were consecrated, i.e., it is konam for me, and then he ate it, he is liable for misusing consecrated property, but another is not liable for misusing consecrated property; consequently, since the loaf is not fully consecrated, it is not subject to redemption. This is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
ויש לה פדיון. שתופסת פדיונה והיא יוצאה לחולין דבהקדש כתיב (ויקרא כז) ופדה בערכך:
אין לה פדיון. להתירה לו שלא נאמר פדיון באיסורין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source