Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 10b

חַטַּאת הַכִּפּוּרִים'', וְאִיתַּקּוּשׁ חִיצוֹן לִפְנִימִי.

Traduction

the sin-offering of the atonements'' (Numbers 29:11). ''One goat for a sin-offering'' is referring to the external goat, and ''the sin-offering of the atonements'' is referring to the internal goat. With this verse, the external goat is juxtaposed with the internal goat, and therefore the limitations imposed on the atonement of the internal goat are also to be applied to the external goat.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ כּוּ'.

Traduction

§ The mishna teaches: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon a version of his opinion that differs from that of the mishna above: The goats of the New Moons atone for a ritually pure person who unwittingly partook of ritually impure sacrificial food. The goats of the Festivals exceed them, as they atone both for a ritually pure person who partook of ritually impure sacrificial food and also atone for cases of defiling the Temple or its sacrificial foods where one did not have awareness, neither at the beginning nor at the end. The goats of Yom Kippur further exceed them, as they atone both for a ritually pure person who partook of ritually impure sacrificial food and for cases of defiling the Temple or its sacrificial foods in which one did not have awareness, neither at the beginning nor at the end; and they also atone for cases in which one did not have awareness at the beginning but did have awareness at the end.

מַאי שְׁנָא דְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים דְּלָא מְכַפְּרִי אַדִּרְגָלִים – דְּאָמַר קְרָא ''עֲוֹן'', עָוֹן אֶחָד הוּא נוֹשֵׂא וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁנֵי עֲוֹנוֹת; דִּרְגָלִים נָמֵי לָא נִיכַפְּרוּ אַדְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים – דְּאָמַר קְרָא ''אוֹתָהּ'', אוֹתָהּ הוּא נוֹשֵׂא עָוֹן וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן! ''אוֹתָהּ'' לֹא מַשְׁמַע לֵיהּ.

Traduction

The Gemara asks: What is different about the goats of the New Moons that they do not atone for that which the goats of the Festivals atone? The Gemara answers: As the verse states with regard to any one of the goats of the New Moons: ''And He gave it to you to bear the sin of the congregation'' (Leviticus 10:17), which teaches that it bears, i.e., atones for, one sin but does not bear two sins. The Gemara asks: If so, the goats of the Festivals should also not atone for that which the goats of the New Moons atone, as that same verse states: ''And He gave it to you,'' which indicates that it bears, i.e., atones for, that sin, but nothing else bears that sin. Why then does Rabbi Shimon ben Yehuda cite Rabbi Shimon as holding that the goats of the Festivals do atone for that which the goats of the New Moons atone? The Gemara answers: Rabbi Shimon does not learn anything from the word ''it.'' Accordingly, he holds that any one of the goats of the Festivals can atone for two different sins.

Tossefoth non traduit

אותה לא משמע ליה. וא''ת א''כ מנלן דמכפר אאין בה ואין בה דלמא לא מכפר אלא אדר''ח גרידא דהיינו טהור שאכל את הטמא ולא טמא שאכל את הקודש דבשלמא לר''ש כיון דדריש אותה על כרחך מיבעי ליה לאוקומה כפרה דרגלים אאין בה ואין בה כדקתני לעיל ולר''מ נמי אע''ג דלא דריש אותה אתי שפיר דהא דריש חטא שאין מכיר בו אלא ה' וגם אית ליה ג''ש דעון עון מציץ וילפינן כולהו מר''ח אבל לר''ש בן יהודה דלא דריש אותה ולא דריש נמי חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהא קאמר דראש חדש לא מכפרת אלא על טהור שאכל את הטמא קשה וי''ל דלענין זה ודאי דריש אותה כיון דלרגלים אין להם כפרה אחרת אלא זאת אבל בשיש לרגלים כפרה אחרת דהיינו אין בה ואין בה מכפר נמי אדראש חדש ולא פשיטא ליה דרשה דאותה דסבירא ליה דאין סברא למעט שלא ישא אחר אותו עון אלא בשאינו נושא אלא עון זה והשתא אתי שפיר הא דפריך לעיל אלא דרגלים אמאי לא מכפרי אדר''ח פי' אמאי לא מכפרי נמי אדר''ח ולא פשיטא ליה דרשה דאותה כיון שיש להן כפרה אחרת כדפרישית מיהו גבי דרשה דאחת בשנה דפשיטא ליה טפי מדרשה דאחת יכפר צריך לפרש כדפירשתי לעיל ועי''ל דלר''ש בן יהודה איתקוש שעירי רגלים לשעיר החיצון מה חיצון מכפר על דבר שיש בו כרת דהיינו טומאת מקדש וקדשיו אף שעירי רגלים כן:

מַאי שְׁנָא דִּרְגָלִים דְּלָא מְכַפְּרִי אַדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – דְּאָמַר קְרָא ''אַחַת בַּשָּׁנָה'', כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה; אִי הָכִי, דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי לָא נִיכַפְּרוּ אַדִּרְגָלִים – ''אַחַת'' כְּתִיב, כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת! ''אַחַת'' לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

Traduction

The Gemara asks further: What is different about the goats of the Festivals that they do not atone for that which the goats of Yom Kippur atone? As the verse states with regard to the goat of Yom Kippur: ''Once a year'' (Exodus 30:10), which teaches that this atonement for the specific case that it atones for should be only once a year, and therefore no other offering can atone for it. The Gemara challenges: If so, the goats of Yom Kippur should also not atone for that which the goats of the Festivals atone, as it is written: ''Once a year,'' which teaches that the goats effect one atonement for only one case but cannot effect two atonements for two cases. Why then does Rabbi Shimon ben Yehuda cite Rabbi Shimon as holding that the goats of Yom Kippur atone for everything that the goats of the Festivals atone for? The Gemara answers: Rabbi Shimon does not learn anything from the word ''once.'' Accordingly, he holds that the goats of Yom Kippur can atone for three different cases.

Rachi non traduit

ה''ג אחת לא משמע ליה. דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב:

אַמַּאי? דְּכִי כְּתִיב ''אַחַת'' – בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים כְּתִיב. אִי הָכִי, דִּרְגָלִים נָמֵי נְכַפְּרוּ אַדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּכִי כְּתִיב ''אַחַת'' – בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים כְּתִיב!

Traduction

The Gemara asks: Why doesn’t he expound the word ''once''? He does not expound it because when the word ''once'' is written, it is written with regard to the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, and so the halakha derived from that verse has no bearing on the capacity of the goat whose blood presentation is performed outside the Sanctuary to atone. The Gemara asks: If so, the goats of the Festivals also should atone for that which the goats of Yom Kippur atone, as when the phrase ''once a year'' is written, it is written with regard to the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, so the halakha derived from that verse has no bearing on whether another offering can atone for that which the external goat atones.

לְעוֹלָם ''אַחַת'' מַשְׁמַע לֵיהּ; וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ''וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה'' – קַרְנוֹתָיו דְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הוּא דְּכַפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת, הָא דְּחִיצוֹן אֲפִילּוּ שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת.

Traduction

The Gemara answers: Actually, he does learn a halakha from the word ''once,'' and he holds that it also teaches about the capacity of the external goat to atone, as the Gemara explained above. But it is different here, with regard to the derivation that the goat cannot effect two atonements, as the verse states: ''And Aaron shall bring atonement upon its corners once a year'' (Exodus 30:10). The emphasis on ''upon its corners'' teaches that it is only with regard to the internal goat, whose blood presentation is performed upon the corners of the internal altar, that it effects one atonement for only one case but cannot effect two atonements for two different cases, but the external goat, whose blood presentation is performed upon the corners of the external altar, can effect even two different atonements.

Rachi non traduit

אלא לעולם אחת משמע ליה נמי אחיצון דהא איתקוש ושאני הכא דאמר קרא כו'. הכי פירושא אחת דסיפיה דקרא דממעטינן מינה שאין אחר מכפר כפרתו דסמיך יכפר לבשנה משמע ליה נמי אחיצון דהא בשעיר פנימי כתיב ביה כדכתיב מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר וחטאת יום הכפורים היינו פר כהן גדול ושעיר וכיון דבשעיר הפנימי כתיב וחיצון איתקש לפנימי דרשינן נמי אחיצון שאין אחר מכפר כפרתו אבל אחת דרישיה דקרא דדרשי' מיניה דהוא אינו מכפר כפרת אחרים לא מידריש אחיצון דהא לאו בשעיר כתיב אלא במזבח כתיב וכפר אהרן על קרנותיו של מזבח הפנימי אחת הלכך שעיר החיצון לא מימעיט מהכא דלאו למזבח איתקש:

אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמִידִין שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לַצִּבּוּר, נִפְדִּין תְּמִימִים.

Traduction

§ Animals purchased with funds collected for public offerings may be sacrificed only during the fiscal year in which those funds were given. For this purpose, the fiscal year begins on the first of Nisan. Generally, once an animal has been consecrated as an offering, then even if for some reason it may no longer be sacrificed, it still cannot be redeemed unless it develops a blemish. Rabbi Yoḥanan teaches an exception to this halakha: Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Lambs consecrated for the daily offerings that were not needed by the public during the fiscal year in which they were purchased are redeemed, even if they are unblemished, and they may then be used for non-sacred purposes.

Rachi non traduit

תמידים שלא הוצרכו לצבור. שלקחום ממעות תרומת הלשכה ותנן (ערכין דף יג.) אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר''ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות צבור ממעות התרומה של אשתקד כדאמר במסכת ראש השנה (דף ז.) חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ונמצאו בכל שנה ושנה ארבעה טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישנה והיינו לא הוצרכו לצבור להקריב בשנה שעברה:

נפדין תמימין. להכשירן בשנה זו מחללין אותן על מעות חולין ואותם המעות ילכו למותר התרומה ישנה שעושין מהן רקועי פחים ציפוי לבית קודש הקדשים כדתנא במסכת שקלי' (פ''ד מ''ד) וכיון שיצאו לחולין חוזרים ולוקחים אותם ממעות תרומה חדשה ויקרבו בשנה זו ואע''ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקיימא לן (מנחות דף קא.) מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אלו של צבור נפדים ולקמיה מפרש טעמא ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה החדשה שאין הקדש מתחלל על הקדש הא מילתא נקט הכא משום דמותביה לקמן ממתני':

יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן צָיֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ? וְכִי קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה?

Traduction

Rabba was sitting and reciting this halakha. Rav Ḥisda said to him: Who will listen to you and Rabbi Yoḥanan, your teacher, with regard to this halakha? Rav Ḥisda clarified: But the sanctity that was inherent in them, to where has it gone? Since these animals were consecrated as offerings, they should have been endowed with inherent sanctity. Only sanctity that inheres in an item’s value, i.e., an item consecrated to the Temple treasury, can be desacralized through redemption, but an item with inherent sanctity can never be desacralized.

Rachi non traduit

קדושה שבהן. קדושת הגוף שבהן דקים לן שאינה מתחללת בלא מום היכן הלכה:

Tossefoth non traduit

קדושה שבהן להיכן הלכה. וא''ת הא בפרק בתרא דכתובות (דף קה. ושם) אמר דדייני גזירות נוטלין שכרם מתרומת הלשכה וכן (שם קו.) מגיהי ספרים וטובא חשיב התם אלמא לב ב''ד מתנה עליהן ומאי קשיא ליה הכא וי''ל דשאני התם דלא קדש קדושת הגוף:

אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ לָא תִּסְבְּרַהּ דְּלָא אָמְרִינַן ''קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה''?! וְהָתְנַן: מוֹתַר הַקְּטוֹרֶת, מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מְעוֹת הָאוּמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

Traduction

Rabba said to him: Don’t you also hold that we do not say that the question: The sanctity that was inherent in them, to where has it gone, poses a difficulty? But didn’t we learn in a mishna (Shekalim 4:5): In any fiscal year, one may use only incense that was purchased with funds collected for that year. Accordingly, the mishna asks: With regard to the surplus incense that remained unused at the end of the fiscal year, what would the Temple treasurers do with it in order to render it usable for the following year? They would separate from the Temple treasury the wages for the artisans who worked for the Temple, and those funds would thereby be desacralized. And then they would desacralize the surplus incense by transferring its sanctity to that money that had been set aside for the artisans. Then, they would give the now-desacralized incense to the artisans as their wages, and finally, they would repurchase it with funds from the new collection carried out for the coming year.

Rachi non traduit

ואת לא תסברא. דבמידי דצבור לא אמרינן קדושה שבהן להיכן הלכה היכא דחילול לצורך תקנה:

מותר הקטורת. הנותר בכל שנה מתרומה ישנה:

מה היו עושין בה. להכשירה לשנה הבאה דאין לך שנה שאין בה מותר קטורת משלשת מנים יתירים שמפטמין בכל שנה למלוא חפנים ביוה''כ ואי אפשר שיכנסו כולם בחפניו כדתניא בכריתות (דף ו:) אחת לששים או לשבעים שנה היתה חציה של שיריים:

מפרישין שכר האומנין. מתרומת הלשכה שכר אומני בית אבטינס מפטמי הקטורת דאמר במסכת יומא (דף לח.) שהיו נוטלין בכל שנה שנים עשרה מנים:

ומחללין אותה על שכר מעות האומנין. מזכין המעות לאומנין על ידי אחד מן הגזברים והרי הן חולין ואחר כך יחללו הקטורת עליהם ונותנין אותה לאומנין והרי היא חול וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה והכי צניע מילתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה דזילא מילתא:

Tossefoth non traduit

מותר הקטורת. פ''ה מותר משלשה מנין היתירים בכל שנה ממלוא חפנים ביוה''כ דאי אפשר שיכנסו כולם בחפניו ובחנם פירש כן דבלאו הכי יש מותר שבכל שנה היו מפטמין שס''ה מנים למנין ימות החמה וג' מנים לחפני כה''ג ביום הכפורים ומשס''ה היה נשאר בכל שנה פשוטה י''א מנין כמנין ששנות החמה יתירים על שנות הלבנה ואע''פ שהיו צריכין למלאות בהן לשנים מעוברות שהן גו''ח י''א י''ד י''ז י''ט מ''מ צריכין היו לחדש בר''ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה ומיהו הא דתניא בפ''ק דכריתות (דף ו:) ' דא' לע''ב שנה היו בו חצאים של שיריים א''א לפרש אלא ממותר ג' מנים של יום הכפורים שהרי כל מותר של י''א של שנה פשוטה היו צריכין למלאות במעוברות ובסוף המחזור חמה ולבנה שוין רק שעה אחת ותפ''ה חלקים אלא המותר שלשה מנים היה נשאר ולא היה נכנס בחפניו אלא חצי מנה וב' מנים וחצי נשאר בכל שנה נמצא לע''ב שנה ק''פ מנים ועוד חסר ד' מנים לפלגא דשס''ח ולא דק וי''ס דל''ג שתים אלא אחת לשבעים שנה ותו לא וכן יש בירושלמי פרק טרף בקלפי וניחא טפי למימרא דלא דק דאי גרסי' שתים לא ניחא כל כך ובפטום הקטורת הכתוב במחזורים גרס אחת לששים שנה או לשבעים שנה ויכול להיות כשכלים ס' שנה בשתי שנים פשוטות זו אחר זו:

מפרישין. לא גרסי' ממנה שמתרומת הלשכה היו מפרישין והתם במסכת שקלים (דף ו.) לא איירי בתרומת הלשכה ומאי ממנה שייך:

מפרישין שכר האומנין. פ''ה שמזכין להן ע''י אחד מן הגזברין ולפי' הא דקאמר בסמוך ומחללין אותה על מעות האומנין היינו מדעתן מאחר שכבר זכו בהן ומיהו לשון מפרישין לא משמע אלא הפרשה בעלמא וקאמר נמי נותנין אותה לאומנין בשכרן משמע שעדיין לא זכו בשכרן ולכך נראה דלב ב''ד מתנה עליהן ובהפרשה בעלמא יהיו חולין ואם תאמר ולמה להו כולי האי יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן ומיהו לבן עזאי דאמר במס' שקלים בפ' התרומה (שם) דאין הקדש מתחלל על המלאכה ניחא ואפי' לר''ע נמי דאמר מתחלל על המלאכה ה''מ בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוים לקרבנות צבור דגבי הני מיתניא אבל בקטורת של צבור החמירו טפי אי נמי הכא איירי בשכר פטום אומני הקטורת של שנה חדשה וצריך ליתן להן מתרומה חדשה ולמאי דאמרינן במעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יד:
ושם) דהני אומנין באומני הבנין מ''מ אין יכולין לתת הקטורת בשכרן דאין נותנין שכרן אלא מקדושת בדק הבית:

וְאַמַּאי? נֵימָא: ''קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה''!

Traduction

Rabba explains the proof from the mishna: One could ask: But why should the method described work? Let us say: The sanctity that was inherent in the incense, to where has it gone? It cannot be removed by redeeming it. Perforce, even you must concede that this question does not pose a difficulty.

Rachi non traduit

נימא קדושה שבהן להיכן הלכה. דס''ד שהמכתשת כלי שרת הוא וכיון דקדשה לה בכלי הויא לה קדושת הגוף ואילו מידי דיחיד שקדש בכלי אין לו פדיון:

אֲמַר לֵיהּ: קְטוֹרֶת קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קְטוֹרֶת,

Traduction

Rav Ḥisda said to him: Did you say that there is a proof from the halakhot of incense? One cannot compare incense to animals consecrated for the daily offerings, since incense is different,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source