Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 84b
מַתְנִי' אֵלּוּ הֵן הַנֶּחְנָקִין הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵּית דִּין וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ
Traduction
MISHNA: These are the transgressors who are strangled in the implementation of the court-imposed death penalty: One who strikes his father or his mother, and one who abducts a Jewish person, and a rebellious elder according to the court, and a false prophet, and one who prophesies in the name of idol worship, and one who engages in intercourse with a married woman, and conspiring witnesses who testify that the daughter of a priest committed adultery, even though were she guilty, she would be executed by burning. And her paramour is also executed via strangulation as in any case where a man engages in intercourse with a married woman.
Rachi non traduit
מתני' אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין. כמו ממרים הייתם עם ה' (דברים ט':ז') שמסרב על פי ב''ד הגדול שבלשכת הגזית:
וזוממי בת כהן. אע''פ שהם היו מחייבין אותה שריפה אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל והיינו חנק כשאר בא על אשת איש כדמפרש קרא היא תשרף ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:
ובועלה. בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה:
גְּמָ' מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מְנָלַן דִּכְתִיב וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק
Traduction
GEMARA: The mishna teaches: One who strikes his father or his mother is executed by strangulation. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: ''One who strikes his father or his mother shall be put to death'' (Exodus 21:15), and every death stated in the Torah without specification is referring to nothing other than strangulation.
אֵימָא עַד דְּקָטֵיל לֵיהּ מִיקְטָל סָלְקָא דַּעְתָּךְ קְטַל חַד בְּסַיִיף וְאָבִיו בְּחֶנֶק
Traduction
The Gemara suggests: Say that one is not executed for striking his father or mother unless he kills him or her. The Gemara explains: Does it enter your mind to say that if one kills one other person, he is executed by beheading with a sword, but if he kills his father or mother he is executed by strangulation? That is not reasonable.
Rachi non traduit
גמ' ס''ד. בתמיה:
קטל חד בסייף. כדתנן בפרקין לעיל (סנהדרין דף עו:) אלו הן הנהרגים הרוצח ועיר הנדחת:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר חֶנֶק קַל אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חֶנֶק חָמוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that strangulation is a more lenient form of execu-tion than decapitation. But according to the one who said that strangulation is a more severe form of execution than decapitation, what is there to say? Perhaps one is liable to receive the death penalty for striking his father or mother only if he kills the parent, and the added severity for killing a parent is in terms of the specific form of death penalty.
Rachi non traduit
מאי איכא למימר. הכא דאיכא למדרש דאביו בחנק:
אֶלָּא מִדִּכְתִיב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת וּכְתִיב אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת שְׁמַע מִינַּהּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא הַכָּאָה סְתָם לָאו מִיתָה הוּא
Traduction
The Gemara answers: Rather, prove that one is executed by strangulation for striking his father or mother even if he does not kill them from the fact that it is written: ''One who strikes a man and he dies shall be put to death'' (Exodus 21:12), and it is written: ''Or if in enmity he struck him with his hand and he died he shall be put to death'' (Numbers 35:21). Learn from these verses in which it states: Strikes and he dies, that anywhere that there is mention of striking without specifying a resultant death, it is not referring to a case where the blow caused one’s death.
Rachi non traduit
אלא מדכתיב מכה איש ומת. היכא דבעי מיתה מפרש מיתה בהדיא:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב מַכֵּה אִישׁ וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מַכֵּה אִישׁ וָמֵת הֲוָה אָמֵינָא אִישׁ דְּבַר מִצְוָה אִין קָטָן לָא כְּתַב רַחֲמָנָא כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ נְפָלִים אֲפִילּוּ בֶּן שְׁמוֹנָה צְרִיכִי
Traduction
The Gemara notes: And it was necessary for the Torah to write: ''One who strikes a man,'' and it was necessary for the Torah to write: ''Anyone who kills a soul, the murderer shall be slain on the basis of witnesses'' (Numbers 35:30), since if the Merciful One wrote only: ''One who strikes a man and he dies,'' I would say that one who strikes a man, i.e., an adult, who is obligated in the fulfillment of mitzvot, yes, he is executed, but one who kills a minor, no, he is not executed. Therefore, the Merciful One writes: ''Anyone who kills a soul.'' And if the Merciful One wrote only: ''Anyone who kills a soul,'' I would say that one is executed even if he killed a non-viable newborn, or even if he killed a child born after a gestation period of eight months, who, in talmudic times, was also considered non-viable. Consequently, both verses are necessary.
Rachi non traduit
אפילו נפלים. כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי:
Tossefoth non traduit
ה''ג ואצטריך למכתב מכה איש ומת ואצטריך למכתב ואיש כי יכה כל נפש. ולא כמו שכתוב בספרים כל מכה נפש דבפרק יוצא דופן (נדה מד:
ושם) גמרינן בן יום אחד דההורגו חייב ומפיק ליה מדכתיב ואיש כי יכה כל נפש נפש כל דהו:
איש דבר מצוה אין. יש ספרים שכתוב בהן אשה לא ואע''ג דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' הני מילי בפרשה שנאמרה בלשון זכר אבל היכא דכתיב איש בהדיא ממעטין אשה כדפירש שלהי פרק ד' מיתות (לעיל סנהדרין סו.) גבי מקלל אביו ואמו:
הוה אמינא אפילו נפלים. תימה א''כ היכי מיחייב דמי וולדות הא מיחייב מיתה וי''ל דה''א דהכא גזירת הכתוב היא היכא דלא נתכוין לוולדות כדאשכחן לרבי ונתתה נפש תחת נפש ממון אי נמי נהי דהוה מיחייב אנפל לאחר שנולד קודם שנולד לא מיחייב:
וְאֵימָא אַף עַל גַּב דְּלָא עָבֵיד בֵּיהּ חַבּוּרָה אַלְּמָה תְּנַן הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה
Traduction
The Gemara asks: But if that is the source for the halakha that one is liable for striking his father or mother, why not say that he is liable even though he did not wound him or her and draw blood? Why, then, did we learn in a mishna (85b): One who strikes his father and his mother is not liable unless he wounds them?
אָמַר קְרָא מַכֵּה אָדָם וּמַכֵּה בְהֵמָה מָה מַכֵּה בְהֵמָה עַד דְּעָבֵיד בַּהּ חַבּוּרָה דִּכְתִיב בַּהּ נֶפֶשׁ אַף מַכֵּה אָדָם עַד דְּעָבֵיד חַבּוּרָה
Traduction
The Gemara answers that the verse states: ''And one who strikes an animal shall pay for it; and one who strikes a person shall be put to death'' (Leviticus 24:21), juxtaposing one who strikes an individual with one who strikes an animal. An earlier verse states: ''One who strikes the soul of an animal shall pay for it'' (Leviticus 24:18). Based on this it is derived: Just as one who strikes an animal is not liable unless he wounds it and draws blood, as ''soul'' is written concerning it, and it can be derived from the verse: ''For the blood is the soul'' (Deuteronomy 12:23), that the term ''soul'' is a reference to blood, so too, one who strikes a person is not liable unless he causes a wound and draws blood.
Rachi non traduit
כתיב ביה נפש. ונפש משמע דם דהוה חבורה:
מַתְקֵיף לַהּ רַב יִרְמְיָה אֶלָּא מֵעַתָּה הִכְחִישָׁהּ בַּאֲבָנִים הָכִי נָמֵי דְּלָא מִיחַיַּיב אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְנֶפֶשׁ בְּהֵמָה דְּהָא אִי נָמֵי הִכְחִישָׁהּ בַּאֲבָנִים חַיָּיב תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְנֶפֶשׁ אָדָם
Traduction
Rav Yirmeya objects to this proof: If that is so, then in a case where one weakened the animal by placing a burden of stones upon it and thereby injured or killed it, would one say that so too in that case he is not liable because he did not draw blood? Clearly he is liable to pay for the damage that he caused. Rather, with regard to the term soul in the verse: ''One who strikes the soul of an animal,'' if it is not a matter that is relevant to the soul of an animal, as even in a case where one weakens the animal by placing a burden of stones upon it, he is liable, apply it to the matter of the soul of a person, and thereby derive that one who strikes his parent is liable to be executed only if he wounds his parent and draws blood.
Rachi non traduit
הכחישה. לבהמה:
באבנים. דלא עשה בה חבורה:
לנפש אדם. דהיינו אביו דאף על גב דלא בעינן מיתה חבורה מיהא בעינן:
Tossefoth non traduit
הכחישה באבנים כו'. בהכחשה דלא הדרא איירי דאם לא כן לא שייך נזק דמקרי שבת מידי דהוה אהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור ובבהמה לא שייכי ד' דברים:
אֶלָּא הֶקֵּישָׁא לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא דְּבֵי חִזְקִיָּה
Traduction
The Gemara asks: But if the fact that one who strikes his parent is liable only if he draws blood is derived based on the principle: If it is not a matter, why do I need the juxtaposition between the striking of a man and the striking of an animal? The Gemara answers: The juxtaposition is necessary in order to derive the halakha for that which is taught in a baraita in the school of Ḥizkiyya: Just as in the case of one who strikes an animal there is no distinction between one who does so unwittingly and one who does so intentionally, and in both cases he is liable to pay damages, so too, in the case of one who strikes a person there is no distinction between one who does so intentionally and is executed, and one who does so unwittingly and is not executed. In both cases he is exempt from paying damages based on the principle that one receives only the greater punishment.
Rachi non traduit
אלא הקישא למה לי. דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא הואיל וילפת ליה מאם אינו ענין:
לכדתניא דבי חזקיה. בב''ק [בהמניח] (דף לה.) לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו':
הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ תַּנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ תַּנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה הֶיקֵּישָׁא לְמָה לִי
Traduction
The Gemara asks: This works out well according to the one who holds in accordance with the opinion of the tanna of the school of Ḥizkiyya, but according to the one who does not hold in accordance with the opinion of the tanna of the school of Ḥizkiyya, why do I need the juxtaposition between the striking of a man and the striking of an animal?
Rachi non traduit
הניחא וכו'. פלוגתא דרבי יוחנן ורשב''ל בכתובות באלו נערות (כתובות דף לד:):
Tossefoth non traduit
אלא למאן דלית ליה דתנא דבי חזקיה. פירשתי לעיל בפ' הנשרפין (סנהדרין דף עט:
ד''ה בין):
מָה מַכֵּה בְהֵמָה לִרְפוּאָה פָּטוּר אַף מַכֵּה אָדָם לִרְפוּאָה פָּטוּר
Traduction
The Gemara answers: He derives that just as one who strikes an animal for medical purposes is exempt from payment of restitution, so too, one who strikes a person for medical purposes is exempt, even if it results in the death of the one that he treated.
Rachi non traduit
מה מכה בהמה לרפואה. כגון מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה:
אף מכה אדם. דהיינו אביו:
לרפואה פטור. ממיתה ואע''ג דחבורה היא:
דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ בֵּן מַהוּ שֶׁיַּקִּיז דָּם לְאָבִיו רַב מַתְנָא אָמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ רַב דִּימִי בַּר חִינָּנָא אָמַר מַכֵּה אָדָם וּמַכֵּה בְהֵמָה מָה מַכֵּה בְהֵמָה לִרְפוּאָה פָּטוּר אַף מַכֵּה אָדָם לִרְפוּאָה פָּטוּר
Traduction
The Gemara explains: As a dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to whether a son may let blood for his father? Is he liable for wounding his father? Rav Mattana says that it is written: ''And you shall love your neighbor as yourself'' (Leviticus 19:18); just as one would want others to heal him when the need arises, one must heal others when the need arises. It is prohibited for one to do to others only those actions that he would not want done to him. Therefore, it is permitted for one to heal his father even if the procedure entails wounding him. Rav Dimi bar Ḥinnana says: This is derived from the juxtaposition between one who strikes a person and one who strikes an animal. Just as one who strikes an animal for medical purposes is exempt from paying restitution, so too, one who strikes a person for medical purposes is exempt from liability.
Rachi non traduit
ואהבת לרעך כמוך. לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו:
רַב לָא שָׁבֵיק לִבְרֵיהּ לְמִישְׁקַל לֵיהּ סִילְוָא מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא לָא שָׁבֵיק לִבְרֵיהּ לְמִיפְתַּח לֵיהּ כְּווֹתָא דִּילְמָא חָבֵיל וְהָוְיָא לֵיהּ שִׁגְגַת אִיסּוּר
Traduction
The Gemara relates: Rav did not allow his son to extract a thorn from him, due to the concern that his son would unwittingly wound him. Mar, son of Ravina, did not allow his son to pierce his blister, lest he wound him, which would be an unwitting violation of a prohibition.
Rachi non traduit
סילוא. קוץ ישב לו בבשרו:
למפתח ליה כוותא. כויה להוציא ליחה ממנה:
אִי הָכִי אַחֵר נָמֵי אַחֵר שִׁיגְגַת לָאו בְּנוֹ שִׁגְגַת חֶנֶק
Traduction
The Gemara challenges this: If so, this should be a concern when another who is not his son treats him as well, as it is prohibited for one Jew to injure another. The Gemara explains: There is a distinction, as when another treats him, the concern is that the individual would be in unwitting violation of a prohibition. By contrast, when his son treats him, the concern is that he would be in unwitting violation of a prohibition punishable by strangulation.
Rachi non traduit
אי הכי אחר נמי. לא ליפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב (דברים כ''ה:ג') לא יוסיף פן יוסיף:
שגגת לאו. כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל:
וְהָדִתְנַן מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ לֵיחוּשׁ דִּילְמָא חָבֵיל וְהָוְיָא לַהּ שִׁגְגַת סְקִילָה
Traduction
The Gemara asks: But with regard to that which we learned in a mishna (Shabbat 122b): It is permitted on Shabbat to move an ordinary hand needle used for sewing garments to extract a thorn with it, why is it permitted to extract a thorn on Shabbat? Let us be concerned lest he wound the individual in the process, which would be an unwitting violation of a prohibition punishable by stoning.
Rachi non traduit
מחט של יד. היא מחט קטנה שתופרין בה בגדים ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק כל הכלים (שבת דף קכב:) גבי ושל שקאין לפתוח בו את הדלת קרי ליה להא קטנה מחט של יד:
דילמא חביל. ועביד חבורה בשבת:
הָתָם מְקַלְקֵל הוּא
Traduction
The Gemara answers: There, even if one wounds the individual, he is unwittingly performing a labor for a destructive purpose, i.e., he is causing an injury, and one is liable to be executed only for the performance of a labor for a constructive purpose on Shabbat.
Rachi non traduit
מקלקל הוא. וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת דמלאכת מחשבת כתיב ואין מחייב אמקלקל אלא רבי שמעון ומקלקל בחבורה רבי שמעון נמי לא מחייב אלא במתכוון לכך דהוי צריך לחבלה אבל הנוטל קוץ אין צריך לחבלה וברצונו לא יחבל:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְקַלְקֵל פָּטוּר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיב מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that one who performs a labor on Shabbat for a destructive purpose is exempt. But according to the one who said that even when performing the labor for a destructive purpose, there are cases where one is liable if he benefits from the action, what is there to say?
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא
Traduction
The Gemara answers: Whom did you hear that said that one who is destructive in causing a wound is liable to be executed if there is a constructive element to his action? It is Rabbi Shimon,
Tossefoth non traduit
מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר''ש. פלוגתא דר' יהודה ור''ש במקלקל בחבורה ומקלקל בהבערה לא מצינו בפירוש לא במשנה ולא בברייתא ובפרק האורג (שבת דף קו. ושם) דחק רש''י לפרש דנפקא מפלוגתא דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הלכך אין לך חובל ומבעיר שאינו מקלקל ואפילו מבעיר עצים לתבשילו מקלקל הוא אצל העצים ומה שהוא מתקן אצל אחרים לרבי שמעון לא חשיב ליה דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא אם כן כי חייב הכתוב חובל ומבעיר מדאצטריך למשרי מילה ומדאסר הבערה דבת כהן על כרחיך במקלקל נמי חייב אבל רבי יהודה סבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הלכך חיוב דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו משכחת לה ואע''פ שמקלקל הוא אצל מלאכה עצמה מתקן הוא אצל אחרים ולרבי יהודה בכי האי גוונא מלאכה היא משום תיקון דאחרים אבל מקלקל ואינו מתקן פטור לשון הקונט' כתבתי השתא הא דאמרי' התם בפרק האורג (שם) תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר אמר ליה פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה כו' משמע מתוך פי' הקונטרס דר' אבהו כר''ש ורבי יוחנן דבעי צריך לכלבו ולאפרו כר' יהודה וזהו תימה א''כ אמאי א''ל פוק תני לברא אטו משום דס''ל כרבי יהודה מאן דתני כר''ש משתיק ליה דכי האי גוונא פריך פרק קמא דחולין (דף טו.) ועוד אי חשיב תיקון גמור צריך לכלבו ולאפרו אמאי נקט חובל ומבעיר ועוד דר''ש אפי' בחובל ומבעיר בעי שתהא צריכה לגופה כדמסיק בשמעתין גבי חובל ובשלהי ספק אכל (כריתות דף כ:) גבי הבערה על כן נראה דר' אבהו ור' יוחנן אליבא דר''ש פליגי דר' אבהו כר''ש כדאיתא בפרק האורג (שבת דף קו.) ורבי יוחנן סבר דאפילו ר' שמעון בעי תיקון קצת ומיהו לא חשיב תיקון שיתחייב בכך לר' יהודה דאין דרך לחבול בחבירו ליתן לכלב ולשרוף גדיש בשביל אפר ופלוגתא דמקלקל בחבורה דרבי יהודה ורבי שמעון קים ליה להש''ס או בקבלה או שמא ברייתא שנויה בשום מקום וכי תימא לרבי אבהו כיון דליכא תיקון א''כ צריכה לגופה היכי משכחת לה הא משכחת לה באיסורי הנאה שסבור שיכול ליהנות וליתן לכלבו וכן מבעיר באיסורי הנאה שסבור שיכול לבשל קדירה ועוד יש לדקדק פלוגתא דמקלקל בחבורה מדתנן בפסחים פר' אלו דברים (פסחים דף עב:

ושם עג. ושם) ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואמרי' בגמ' מאן תנא דשני ליה בין ראוין לשאינן ראוין ר''ש הוא ואמרינן התם לעיל מיניה דאיירי בטועה אלמא מחייבינן מתעסק ואמרינן בפ' ספק אכל (כריתות ד' יט:) הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב ומדמחייב רבי שמעון מתעסק בחבורה שמע מינה מקלקל נמי מיחייב ור' יהודה יש לדקדק דפטר מדתנן בפ' כל הכלים (שבת ד' קכב:) ומייתי בסמוך דמחט של יד (מותר) ליטול בה את הקוץ דמשמע ליה להש''ס דאתיא ככולי עלמא כי ההיא דשלהי שבת (ד' קנז.) דאמרי' אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר' שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה ומנא ליה דמודה ר' שמעון בה אלא משמע ליה דבסתמא דהתם מודו כ''ע היכא דלא משכח פלוגתא וכיון דר' יהודה מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה לא אפשר למישרי מחט של יד ליטול בה את הקוץ אי לאו משום דסבירא ליה מקלקל בחבורה פטור ואע''ג דאמרי' בפ' כירה (שבת דף מב.) דשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה ובפ' ספק אכל (כריתות דף יט:) מסיק ר''נ אליבא דשמואל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב לאו משום דסבירא ליה הכי לשמואל אלא אליבא דמאן דמחייב קאמר ותדע דבשילהי האורג (שבת דף קז.) אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר המפיס מורסא ומנא לן דפטור ומותר דתנן מחט של יד (מותר) ליטול בה את הקוץ ומדשרי ליטול הקוץ ש''מ דקסבר מקלקל בחבורה פטור דמטעם מלאכה שאינה צריכה לגופה לא שרינא דהא סבירא ליה דחייב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source