Vayedaber

Simple Havroutah

Sanhedrine

Daf 6a

וְכִי תֵּימָא: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ – לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין! גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית?

Traduction

And if you would say the Rabbis disagree with Rabban Shimon ben Gamliel with regard to the minimum number of judges necessary to adjudicate, but doesn’t Rabbi Abbahu say: With regard to a court of two judges that adjudicated cases of monetary law of any type, which would include cases of admissions and loans, everyone agrees that their judgment is not a valid judgment, as a court with fewer than three judges is invalid? The Gemara rejects this question: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? Although Rabbi Abbahu asserts that all agree that two judges cannot issue a binding judgment, Shmuel differs. According to Shmuel, the Rabbis hold that the judgment of two judges is considered binding.

Rachi non traduit

גברא אגברא. רבי אבהו אדשמואל שמואל סבר פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל:

Tossefoth non traduit

וכי תימא פליגי רבנן עליה כו'. למאי דפי' בקונטרס לעיל (סנהדרין דף ג.) דמאן דדריש בצדק תשפוט לאכשורי חד לית ליה עירוב פרשיות תימה מאי קאמר וכ''ת הא ודאי פליג עליה מאן דלית ליה עירוב פרשיות ומאי קאמר נמי ר' אבהו שנים שדנו לד''ה אין דיניהן דין אין זה ד''ה דהא איכא דלית ליה עירוב פרשיות דסבירא ליה דיניהם דין על כן נראה כדפרי' לעיל (שם) דההיא דרשה דבצדק תשפוט אפילו למאן דאית ליה עירוב פרשיות והשתא שמואל ורבי אבהו פליגי אליבא דמאן דאית ליה עירוב פרשיות וד''ה דקאמר רבי אבהו ה''ק לד''ה דאית להו עירוב פרשיות שנים שדנו אין דיניהם דין אי נמי כדפירש לעיל (סנהדרין דף ב:) דאפי' למאן דלית ליה עירוב פרשיות קסבר ר' אבהו שנים שדנו אין דיניהם דין ממשפט אחד וברייתא דלעיל דאם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי סברא נמי שפיר דאין דיניהן דין כדפירש לעיל (סנהדרין דף ה.):

גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת – לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי אֲבָהוּ: דָּן אֶת הַדִּין וְזִיכָּה אֶת הַחַיָּיב, וְחִיֵּיב אֶת הַזַּכַּאי, טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר, טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, וּמְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.

Traduction

§ Since it was mentioned incidentally, the Gemara discusses the matter itself: Rabbi Abbahu says: With regard to a court of two judges that adjudicated cases of monetary law of any type, which would include cases of admissions and loans, everyone agrees that their judgment is not a valid judgment. Rabbi Abba raised an objection to Rabbi Abbahu from a mishna (Bekhorot 28b): If a single judge adjudicated a case of monetary law and erroneously exonerated the litigant who should have been deemed liable, or deemed liable the litigant who should have been deemed exempt, or if one issued a halakhic ruling whereby he deemed ritually impure that which is actually pure, or deemed pure that which is impure, what he did is done, i.e., his ruling is binding. And the judge nevertheless pays from his house, i.e., from his own pocket, for the loss he has caused. Evidently, the ruling of even a single judge constitutes a valid judgment.

Rachi non traduit

דן את הדין. במומחה ליכא למימר מדקתני סיפא אם היה מומחה לב''ד:

ומשלם מביתו. בפירקין דלקמן (סנהדרין דף לג.) מוקי לה שנשא ונתן ביד מדקתני מה שעשה עשוי אלמא דיניה דינא דאי לא דינא ליהדר:

דן את הדין. יחידי משמע:

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּקַיבְּלוּהוּ עֲלַיְיהוּ. אִי הָכִי, אַמַּאי מְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ? דְּאָמְרוּ לֵיהּ: דָּיְינַתְּ לַן דִּין תּוֹרָה.

Traduction

The Gemara responds: Here we are dealing with a case in which the litigants accepted the singular judge upon themselves, and it is for that reason that his ruling is binding. Otherwise, it would not be binding, as a halakhic court must contain a minimum of three judges. The Gemara asks: If so, that the litigants agreed to accept whatever ruling the judge issued, why must the judge pay from his own house? The Gemara answers: The judge is liable because the case is where they said to him: Adjudicate the case for us according to Torah law. Since he did not issue a halakhically proper judgment, he is liable.

Rachi non traduit

דין תורה. וכיון דטעה לאו דין תורה דן:

אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרַבִּי אַבָּא: דִּטְעָה בְּמַאי? אִילֵימָא דִּטְעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה, וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַבִּי אַמֵּי: טָעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה חוֹזֵר? אֶלָּא דִּטְעָה בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת.

Traduction

Rav Safra said to Rabbi Abba: This ruling applies when he erred in what respect? If we say that he erred in a matter that appears in the Mishna, and he mistakenly ruled against an explicitly stated halakha, that is difficult. But doesn’t Rav Sheshet say that Rabbi Ami says: If the judge erred in a matter that appears in the Mishna, the decision is revoked and the case retried? Rather, the case is where he erred in his deliberation.

Rachi non traduit

בדבר משנה. שמשנה מפורשת שטעה בה:

חוזר. מחזיר את הדין ואינו משלם מביתו דכיון דדבר מפורש הוא אין דינו דין:

הֵיכִי דָּמֵי בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן תְּרֵי תַנָּאֵי וּתְרֵי אָמוֹרָאֵי דִּפְלִיגִי אַהֲדָדֵי, וְלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, וְסוּגְיַין דְּעָלְמָא אַלִּיבָּא דְּחַד מִינַּיְיהוּ, וַאֲזַל אִיהוּ וַעֲבַד כְּאִידַּךְ – הַיְינוּ שִׁיקּוּל הַדַּעַת.

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances of an error in deliberation? Rav Pappa said: The circumstances of an error in deliberation are where, for example, there are two tanna’im or two amora’im who disagree with one another, and the halakha was not stated in accordance with the opinion of one Sage or with the opinion of the other Sage; and the standard practice is in accordance with the opinion of one of them, and he went and executed the judgment in accordance with the other opinion; this is an error in deliberation.

Rachi non traduit

וסוגיא דעלמא. הילוך דינא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך הלכך דיניה לא הדר וכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר האי בעל דין דנקט לא בעי לשלומי דאמר ליה פסקת לי לדינאי ומיהו איהו בעי שלומי כיון דסוגיין דעלמא כאידך:

לֵימָא כְּתַנָּאֵי: בִּיצּוּעַ בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פְּשָׁרָה בְּיָחִיד. סַבְרוּהָ, לְכוּלֵּי עָלְמָא מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין.

Traduction

§ The Gemara suggests: Let us say that the dispute between Shmuel and Rabbi Abbahu about a court composed of two judges is parallel to a dispute between tanna’im, as detailed in the following baraita: Mediation can be performed by a panel of three judges; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Compromise can be performed by even a single judge. The Sages assumed that everyone agrees that we compare compromise to judgment, and require the same amount of judges for each process.

Rachi non traduit

לימא כתנאי. הא דאמרינן דשמואל ור' אבהו פליגי:

ביצוע. פשרה:

סברוה. רבנן אמוראי בני הישיבה ובעו למימר מהכא דבדשמואל ורבי אבהו פליגי:

מקשינן פשרה לדין. דכתיב (שמואל ב ח':ט''ו) משפט וצדקה ואמרינן לקמן דזהו ביצוע אלמא דאיתקוש למשפט:

דכולי עלמא. רבנן ורבי מאיר:

Tossefoth non traduit

מקשינן פשרה לדין. פירש בקונטרס מדכתיב (שמואל ב ח':
ט''ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה וגו' ותימה דהא תניא לקמן כשם שהדין בג' כך הפשרה בג' משמע דמקיש פשרה ומוכח לקמן דההוא תנא אית ליה דרשות לבצוע ורבי יהושע בן קרחה סבר מצוה אלמא לא דריש ת''ק משפט וצדקה לענין ביצוע דאי מקרי צדקה אם כן הוה מצוה ומההוא קרא נמי דכתיב (זכריה ח':ט''ז) אמת ומשפט שלום ליכא למידרש ביצוע דאיתקש שלום למשפט דאם כן הוי מצוה לבצוע דשלום נמי מצוה הוא:

דכולי עלמא מקשינן פשרה לדין. פי' דכ''ע ר' מאיר וחכמים אבל רשב''ג דלעיל ודאי לא מקיש:

ביצוע בג'. אע''ג דמקשי פשרה לדין לאו לכל דבר מקשינן דבדין אזלינן בתר רובא אם שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב או איפכא ובפשרה לא אזלינן בתר רובא עד שיסכימו שלשתן לדעת אחד כדאמר בפ' בתרא דמסכת ע''ז (עב.) כדשיימי בי תלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בי תלתא:

מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, וּמָר סָבַר: דִּין בִּשְׁנַיִם? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין, וּמָר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין.

Traduction

What, is it not that they disagree in this matter, that one Sage, Rabbi Meir, holds that judgment and compromise can be performed by a minimum of three judges, and one Sage, the Rabbis, holds that judgment and compromise can be performed even by two judges? The Gemara rejects this analysis: No, it is that everyone holds that judgment must be performed by a minimum of three judges, and here, they disagree with regard to this matter: One Sage, Rabbi Meir, holds that we compare compromise to judgment, and one Sage, the Rabbis, holds that we do not compare compromise to judgment.

Tossefoth non traduit

לא דכ''ע כו'. תימה דלא קאמר לשמואל ודאי תנאי הוא לרבי אבהו מי לימא תנאי היא דכי האי גוונא אורחא דהש''ס בכל דוכתא:

לֵימָא: תְּלָתָא תַּנָּאֵי בִּפְשָׁרָה, דְּמָר סָבַר בִּשְׁלֹשָׁה, וּמָר סָבַר בִּשְׁנַיִם, וּמָר סָבַר בְּיָחִיד. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא: מַאן דְּאָמַר תְּרֵי – אֲפִילּוּ חַד נָמֵי, וְהַאי דְּקָאָמַר תְּרֵי – כִּי הֵיכִי דְּלִיהְווֹ עֲלֵיהּ סָהֲדִי.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that there are three opinions of tanna’im with regard to mediation leading to compromise, as one Sage, Rabbi Meir, holds that mediation must be performed by a panel of three judges; and one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that it can be performed by two judges; and one Sage, the Rabbis, holds that it can be performed by a single judge. The Gemara rejects this suggestion. Rav Aḥa, son of Rav Ika, and some say Rabbi Yeimar bar Shelamya, said: The one who says mediation must be performed by two judges would say that it may even be performed by one. And the reason that he says two is merely that there would be two witnesses to the proceedings, who could testify about them if necessary. In that way, neither side could later deny the terms of the compromise.

Rachi non traduit

תלתא תנאי. פליגי בפשרה ר''מ סבר בשלשה רבן שמעון בן גמליאל סבר לעיל (סנהדרין דף ה:) בשנים ורבנן דפליגי אדרבי מאיר סברי ביחיד:

מאן דאמר תרי אפילו בחד. מכשר דכיון דלא מקשינן ליה לדין מה לי תרי מה לי חד:

אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ פְּשָׁרָה אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ צְרִיכָה קִנְיָן, לְמַאן דְּאָמַר צְרִיכָה – תְּלָתָא לְמָה לִי? תִּסְגֵּי בִּתְרֵי וְלִיקְנֵי מִינֵּיהּ! וְהִלְכְתָא: פְּשָׁרָה צְרִיכָה קִנְיָן.

Traduction

Rav Ashi says: Learn from that discussion that compromise does not require a formal act of acquisition, which would legally transfer rights to the settlement payment to the other party. As if it enters your mind that compromise requires an act of acquisition to finalize its terms, according to the one who says it requires an act of acquisition, why do I need a formal court of three judges? Let it suffice with two judges, and let one litigant perform an act of acquisition with the other litigant to signify their commitment to abide by the compromise. If a formal act is required to grant halakhic force to the compromise, there is no advantage to having a panel of three judges with the status of a formal court. The Gemara concludes: But nevertheless, the halakha is that a compromise requires an act of acquisition to finalize its terms.

Rachi non traduit

תיסגי בתרי וליקני מיניה. דכיון דקנו מיניה למה לי בית דין לא תהא אלא מתנה בעלמא ומדעתו והיא מתקיימת אלא להכי בעינן תלתא לייפות כח בית דין דאף על גב דלא קנו מיניה לא ניהדרו:

והלכתא פשרה צריכה קנין. ואפילו נעשית בשלשה:

Tossefoth non traduit

תיסגי בתרי וליקני מיניה. אע''ג דמפרש בירושלמי טעמא דר' מאיר משום דפשרה נמי צריכה הכרע דעת מ''מ מתוך דברי ר''מ משמע דתרי נמי שעשו פשרה כמו שהיו רגילין שלשה לעשות לא עשו ולא כלום ובעלי דינין יכולין לחזור בהן:

והלכתא פשרה צריכה קנין. והא דלא סגי בתרי משום דהוי כמו קנין בטעות דלא בקיאי בפשרה שפיר:

צריכה קנין. אם נפרש דקנין של פשרה עושין קודם הפשרה וקונין זה מזה לעשות כמו שיאמרו הדיינין הן לשלם הן למחול אין לדקדק מכאן דבעלמא מחילה צריכה קנין דמה שצריך הכא קנין על המחילה משום דאי לאו הוי קנין הוי כמו מחילה בטעות שלא היה יודע שיאמרו למחול כל כך ואף על גב דהשתא דאיכא קנין הוי כמו קנין בטעות מיהו אלימא מילתא טפי בקנין מבלא קנין ואפילו אם נפרש שהקנין הוא לאחר הפשרה אכתי אין ראיה מכאן דמצי למימר דהקנין על אותו שיש לו לאחר לפרוע אבל להאי דמחיל אין צריך קנין ומיהו בהלכות גדולות פירש בהלכות דינין דצריך קנין על המחילה אף על פי שעושין הקנין אחר הפשרה ומכל מקום אין ללמוד מכאן על שאר מחילה שתהא צריכה קנין דמחילה שעל ידי פשרה אף על פי שיודע מה מוחל דומה למחילה בטעות לפי שמוחל על פי עצתם של דיינין שהשיאו אותו למחול לפיכך צריך לאלם הדבר ע''י קנין ונראה להביא ראיה דמחילה אינה צריכה קנין מהא דאמר בפרק המקבל (ב''מ דף קיב. ושם) גבי שכיר המחהו אצל חנווני ואצל שולחני אינו עובר עליו ופליגי התם רב ששת אמר אינו חוזר עליו (רבא) אמר חוזר דמשמע דבלא קנין איירי דאי בקנין מאי טעמא דמאן דאמר חוזר אבל בלא קנין פליגי בהכי דמר סבר כשהמחהו לא לגמרי פטרו לבעל הבית שלא יחזור עליו ומר סבר לגמרי פטרו אלמא מחילה לא צריכה קנין ועוד ראיה דפריך בפ''ק דקדושין (דף טז.) גבי עבד עברי קונה עצמו בשטר למה לי שטרא לימא ליה באפי תרי זיל ובלא קנין איירי דאי בקנין מאי משני עבד עברי גופו קנוי אכתי תקשה לן שטרא למ''ל יפקירנו לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור אלא על כרחך לא פריך אלא מלשון הכתוב בשטר כלומר למה לי שטר אותו לשון עצמו שכותב בשטר הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה עוד ראיה מהא דתנן בסוף הנושא (כתובות דף קד.) שאם שהתה כ''ה שנים ולא תבעה כתובתה מסתמא מחלה ובלא קנין איירי כדמוכח מעובדא דחמתיה דרבי חייא ומטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור אף משעורים דמודה הוי בהו אין ראיה דהתם על כרחך לאו משום דאמרינן מדלא תבע להו סתמא אחלינהו הוי פטור אלא היינו טעמא מדלא תבע שעורים מודה הוא דלא מיחייב ליה שעורים מדפריך עלה בסוף המניח (ב''ק דף לה:

ושם) מהא דתנן היו הניזקין שנים כו' הניזק אומר גדול הזיק את הגדול ומזיק. אומר לא כי אלא קטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן ומסיק דאפילו כדאמר מזיק לית ליה והתם אי אפשר להיות הטעם כלל משום מחילה שהרי הוא עומד וצווח ומבכור שנטל חלק כפשוט דאמר ויתר (ב''ב דף קכו.) אין לדקדק נמי כלל מכאן חזר רבינו יצחק בר' מרדכי שהיה רגיל לפרש דדוקא נקט בחזקת הבתים (ב''ב דף מ. ושם) קנין בפני שנים אבל אי ליכא ב' אין הקנין קנין דהא מסקינן הכא דפשרה צריכה קנין ואפילו הכי קאמרי רבנן פשרה ביחיד והא דנקט התם בפני ב' משום דאין צריך לומר כתובו ואין ראיה מכאן כלל דיכול להקנות בפני שנים לקיים הפשרה שעשה ביחיד ור''ת היה מדקדק מדאמרינן בפרק הזהב (ב''מ דף מו. ושם) היה עומד בגורן ואין בידו מעות כו' ואי אמרת מטבע ניקנה בחליפין ניקני ליה מעות אגב סודר ופשוט מיניה דאין ניקנית בחליפין דדוחק היה ליה לאוקמי בגברא ערטילאי והשתא אמאי לא משני כגון דליכא תרי ואין קנין מועיל אלא בפני שנים אלא ש''מ דודאי מהני ויש דוחין משום דסתם גורן מצויין בה בני אדם:

תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֵׁם שֶׁהַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה, כָּךְ בִּיצּוּעַ בִּשְׁלֹשָׁה.

Traduction

§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 1:2–8): Just as judgment is performed by three judges, so too, mediation is performed by three judges.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source