Le texte Le vocabulaire Les révisions
Makoth
Daf 19a
מֵאֵימָתַי (מ)חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם – מִשֶּׁיִּרְאוּ פְּנֵי הַבַּיִת. כְּמַאן – כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּכּוּרִים מִקְצָתָן בַּחוּץ וּמִקְצָתָן בִּפְנִים, שֶׁבַּחוּץ – הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁבִּפְנִים – הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ לְכָל דִּבְרֵיהֶם.
Traduction
from when is a non-priest who eats first fruits liable to receive death at the hand of Heaven for their consumption? One is liable from when the fruits will enter inside the Temple. The Gemara notes: In accordance with whose opinion is this halakha stated? It is in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to first fruits, some of which are outside and some of which are inside the Temple, the halakhic status of those that are outside the Temple is like that of non-sacred produce for all matters concerning them, and the halakhic status of those that are inside the Temple is like that of consecrated produce for all matters concerning them.
Rachi non traduit
מאימתי חייבין עליהן. מיתה זר האוכלן:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בִּכּוּרִים, הַנָּחָה – מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, קְרִיָּיה – אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן.
Traduction
§ Rav Sheshet says: With regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them; while the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them.
כְּמַאן – כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּזְמַן הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם, וְיֹאכְלֶנּוּ? וְדִין הוּא: בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם, מָה בְּכוֹר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת – אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
Traduction
The Gemara notes: In accordance with whose opinion is this halakha stated? It is in accordance with the opinion of this tanna, Rabbi Yishmael, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says three statements in the name of three elders, and one of those statements is that which Rabbi Yishmael says: One might have thought that a person would bring second-tithe produce up to Jerusalem in the present, after the destruction of the Temple, and eat it. And ostensibly, it could be derived by means of a logical inference that one may not do so: A firstborn offering requires bringing it to the place, to Jerusalem, and eating it there, and second-tithe produce requires bringing it to the place; just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
Rachi non traduit
שלשה דברים. זו אחת מהן וכולן שנויין בספרי:
יכול יעלה אדם כו'. קסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריך להפריש מעשרות וקאמר יכול יעלנו ויאכלנו בירושלים בלא פדיון:
Tossefoth non traduit
יכול יעלה אדם מעשר בידו בזמן הזה. ויאכלנו בלא פדיון דקדושה (. ירושלים) לא בטלה לענין מעשרות:
מָה לִבְכוֹר שֶׁכֵּן טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ! בִּכּוּרִים יוֹכִיחוּ. מָה לְבִכּוּרִים, שֶׁכֵּן טְעוּנִים הַנָּחָה!
Traduction
Rabbi Yishmael continues and counters: What is notable about a firstborn? Bringing the firstborn to Jerusalem is required only in the presence of the Temple, because it is notable in that it requires placement of its blood and its sacrificial portions upon the altar; will you say the same with regard to second-tithe produce, which requires only that it be consumed in Jerusalem? He then suggests: First fruits will prove that placement of blood upon the altar is not a factor, as they do not require placement of blood upon the altar, and yet they are brought to Jerusalem only in the presence of the Temple. Rabbi Yishmael counters: What is notable about first fruits? They are notable in that they require placement alongside the altar. Perhaps, since second-tithe produce does not require placement at all, even in the present one must bring it to Jerusalem and eat it there.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְאָכַלְתָּ [שָּׁם] לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ''' – מַקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵינוֹ אֶלָּא לִפְנֵי הַבַּיִת – אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ אֶלָּא לִפְנֵי הַבַּיִת. וְאִם אִיתָא, לִיפְרוֹךְ: מָה לְבִכּוּרִים – שֶׁכֵּן טְעוּנִין קְרִיָּיה וְהַנָּחָה!
Traduction
Rabbi Yishmael concludes: Therefore, the verse states: ''And you shall eat before the Lord your God…the tithe of your grain…and the firstborn of your herd and your flock'' (Deuteronomy 14:23); the Torah juxtaposes second-tithe produce to the firstborn. Just as the firstborn may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple. The Gemara explains: the proof of Rav Sheshet’s opinion from the baraita is: And if it is so that the lack of recitation of the Torah verses invalidates the ritual of first fruits, let the baraita refute the derivation by saying: What is notable about first fruits? They are notable in that they require recitation of the Torah verses and placement alongside the altar.
Rachi non traduit
ת''ל כו'. לפיכך טעון בית ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ובמעשר מיבעי ליה:
אָמַר רַב אָשֵׁי: נְהִי דְּעִיכּוּבָא לֵיכָּא, מִצְוָה מִי לֵיכָּא? וְלֵימָא מִצְוָה וְלִיפְרוֹךְ! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כֵּיוָן דְּאִיכָּא בִּכּוּרֵי הַגֵּר, דְּבָעֵי לְמֵימַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע [ה'] לַאֲבֹתֵינוּ'', וְלָא מָצֵי אָמַר – לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.
Traduction
Rav Ashi said: There is no proof from the fact that recitation is not mentioned. Although the lack of recitation does not invalidate the first fruits, is there no mitzva? Everyone agrees that there is a mitzva to recite the Torah verses. And therefore let the tanna say that there is a mitzva to recite the portion; and refute the proof from first fruits in that manner, as in the case of second tithe there is no mitzva to recite Torah verses. Rather, Rav Ashi said that there is a different reason that recitation was omitted from the refutation: It is that there is the case of the first fruits of a convert, who needs to recite: ''I have come to the land that the Lord swore unto our fathers'' (Deuteronomy 26:3), and since he cannot say it, as the Lord did not swear to give the land to the ancestors of the convert, he brings the first fruits but does not read the portion. Therefore, the obligation to recite the Torah verses is not clear-cut for the tanna and he did not mention it.
Rachi non traduit
מצוה מי ליכא. וכיון דמצוה איכא נפרוך נמי קרייה דמצוה:
לא פסיקא ליה. ומיהו בישראל אפילו עיכובא איכא למימר:
Tossefoth non traduit
ולימא מצוה כו'. פירוש שכן טעונין קריאה למצוה קודם שיאכל בכורים ומעשר שני אוכלין אותו בלא שום. קריאה ומה שקורין למעשר בשנה שלישית היה ואז לא היה נוהג כלל מעשר שני:
וְלִיהְדַּר דִּינָא וְתֵיתֵי בַּ''מָּה הַצַּד''! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ.
Traduction
The Gemara asks: Why was it necessary for the tanna to derive that second-tithe produce is not brought to Jerusalem at present from the juxtaposition in the verse? And let the derivation revert to its starting point, and derive the halakha through an analogy derived from the common factor of first fruits and the firstborn. Each of the sources neutralizes the significance of the notable factor in the other, leaving the common factor: One must bring them to Jerusalem. From there it may be derived that second-tithe produce, which one must also bring to Jerusalem, need not be brought there when the Temple is not standing. The Gemara answers: The juxtaposition is necessary due to the fact that this analogy can be refuted: What is notable about the common factor that is true of both first fruits and the firstborn? It is notable in that they have an aspect involving the altar, which is not so in the case of second tithe.
Rachi non traduit
וניהדר דינא וניתי במה הצד. למה לי היקישא נימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נוהגין אלא בפני הבית:
צד מזבח. זה למתן דמים וזה להנחה:
Tossefoth non traduit
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח. ויש למפרך שכן אסורים לזרים כדפריך רבה לעיל. והא דאמר בברייתא בכורים יוכיחו צ''ל דמיירי בבכורים שהופרשו בפני חורבן הבית דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן דתנן פרק שני. דבכורים יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובכורים אינן אלא בשבעה מינין ובפני הבית:
וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא – בְּכוֹר נָמֵי, אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא – אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי תִּבְּעֵי!
Traduction
The Gemara asks: And what opinion does Rabbi Yishmael hold that led to his initial assumption that one is obligated to bring a firstborn animal to Jerusalem only when the Temple is standing? If he maintains in general that the initial consecration of the Temple sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever, and the location of the Temple remains sacred even after the Temple was destroyed, then one should also be obligated to bring a firstborn animal to the place of the Temple and sacrifice it on an altar and eat it. If he maintains that the initial consecration of the Temple sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify Jerusalem forever, then he should raise a dilemma even with regard to a firstborn, whether it may be eaten in Jerusalem.
Rachi non traduit
ומאי קסבר. האי תנא דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר:
אי קסבר קדושה ראשונה. של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ וקא מיבעיא ליה מי קרינא ביה השתא בלא חומה לפני ה' אלהיך או לא וקא פשיט מעשר מבכור:
אפי' בכור נמי. יקרב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא סבירא ליה מקריבים אע''פ שאין בית כדאמרינן במגילה נקראת (דף י.):
ה''ג ואי קסבר לא קדשה אפילו בכור נמי. תיבעי. ואי קסבר קדושת הבית בטלה ומיבעיא ליה במעשר הואיל ואינו צריך לבית אי מתאכיל בירושלים לפני ה' קרינא ביה אי לא אפי' בכור נמי כי האי גוונא תיבעי ליה כגון בכור שנזרק דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים מהו שיאכלוהו:
Tossefoth non traduit
אפילו בכור נמי. צ''ל דמיירי אם עשה מזבח וזרק דמו אליבא דקדושת בית לא בטלה דמקריבין אע''פ שאין בית דבלא מזבח פשיטא דבכור לא דהא בעי מתן דם ואימורים ואם תאמר לימא דבכור דברייתא דקאמר מה בכור וכו' מיירי היכא דלא עשה מזבח וי''ל דלההוא ודאי לא הוה מדמי בכור למעשר ולא דמי ליה מעשר:
ואי סבר לא קדשה אפילו בכור נמי תיבעי. כך גרסת רש''י דמוקי ליה בבכור שנשחט ונזרק דמו קודם חורבן דההוא הוי דומיא דמעשר כדפ''ה וא''ת אי לא קדשה אם כן לא משכחת לה מעשר דקדושת הארץ בטלה וי''ל דודאי קדושת בית לא קדשה אבל קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא לענין מעשרות אבל קשה דאי לא קדשה קדושת הבית לעולם א''כ במות מותרות דהא בהא תליא כדמוכח במגילה (דף י.) ואם כן יביא מעשר שני ויהא נאכל בכל ערי ישראל כדאמרינן בזבחים (דף קיב:) באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל העיר וי''ל דמיירי שגדל לפני הבית שהוזקק להביאו למקום ובהכי ניחא נמי קושיא קמייתא ומסיק דלעולם לא קדשה כהאי גוונא אבל קשה לגירסא זו דאמרינן למסקנא דלא קדשה אם כן מאי מיבעי לעיל יכול יעלה פשיטא דלא יעלה בירושלים יותר משאר עיירות כיון דלא קדשה ותו גבי בכור נמי למה לי היקשא דבשרו לדמו תיפוק ליה דבלאו ההיקשא דהיכא דאכיל הוי להו כחוץ לחומה כיון דלא קדשה והוי ליה כאוכל קדשים בחוץ ועוד קשה דקאמר ולעולם דלא קדשה כו' ומקשינן בשרו לדמו משמע דאי אמר קדשה מתאכיל בכור בלא בית ולא הוי ממעטינן מהך היקישא וקשה דהא מוכח פרק קדשי קדשים (זבחים ס.) דמזבח שנפגם אין אוכלין קדשים קלים ואמאי הא מוכח הכא היכי דקדשה דנאכל אפילו ליכא מזבח ושאני הכא דלא קדשה לכן צריך לומר דגריס לעיל ואי סבר לא קדשה מעשר נמי והכי פירושא אפילו מעשר נמי לא יהא מתאכיל בירושלים כלל בלא פדיון דלא הוי כלל לפני ה' אלהיך ואין לתמוה אי לא קדשה אם כן לא משכחת מעשר דקדושת הארץ בטלה דודאי קדושת בית לא קידשה אבל קדושת הארץ קדשה לעתיד לבא לענין מעשרות ולא תליא הא בהא אבל הכא מיירי שאין המזבח כלל בנוי וגריס לעולם קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא וטעמא דבכור לאו משום קדושת הארץ אלא משום דאתקש בשרו לדמו דבעינן שיהא המזבח קיים בשעת אכילת בשרו הלכך כל כמה דילפינן דבכור לא מתאכיל מעשר נמי לא מתאכיל בלא פדיון ואם תאמר ברייתא דאמרה בכורים יוכיחו מנלן דבכורים לא מתאכלי כשאין מזבח אם הונחו אצל מזבח וחרב דבעי למילף מעשר מינייהו ויש לומר דודאי הא דאמרינן בברייתא בכורים יוכיחו מיירי בבכורים שלא הובאו כלל בפני הבית עד לאחר חורבן ובודאי היה להש''ס להשיב דאם כן לא שייך כלל לדמות מעשר לבכורים אלו שהרי צריכים הנחה וצריכים לבית גם בשביל הנחה ולא בשביל אכילה לחוד ומעשר לא צריך לבית אלא בשביל אכילה לבד אלא דלא חייש ליה לפי שאינו נשאר במסקנא ומה שזקוק הש''ס להעמיד בבכור שנזרק דמו לפני הבית ואינו מעמידו כשהובא אחר הבית כמו בכורים משום דתנא מסיים קרא דהקיש הכתוב ואין נכון להעמיד בבכור שהוא אחרי הבית שלא דמי כלל למעשר דהא מחוסר מתן דם ואימורין כדפ''ל ולא שייך להקיש מעשר לבכור אלא דוקא כשאין הבכור צריך לבית אלא דוקא בשביל האכילה דלפני ה' והשתא הויא דומיא דמעשר דודאי במשא ומתן יכול להיות דומה מעשר לבכורים שהובאו אחר הבית אף על גב דלא נשאר במסקנא ובכור נמי שבתחלת הברייתא יכול היה להיות בבכור שאחר הבית אלא שאז לא היה טועה דהא לא שייך כלל לדמות לו מעשר והיינו דמותיב שכן אין טעון מתן דמים:
אָמַר רָבִינָא: לְעוֹלָם קָסָבַר קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וְהָכָא בִּבְכוֹר שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ קוֹדֶם חוּרְבַּן הַבַּיִת, וְחָרַב הַבַּיִת וַעֲדַיִין בְּשָׂרוֹ קַיָּים. וּמַקְּשִׁינַן בְּשָׂרוֹ לְדָמוֹ, מָה דָּמוֹ בַּמִּזְבֵּחַ – אַף בְּשָׂרוֹ בַּמִּזְבֵּחַ. וּמַקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר.
Traduction
Ravina said: Actually, Rabbi Yishmael maintains that the initial consecration of the Temple sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify Jerusalem forever; and why is it obvious to him that the firstborn is not eaten? It is because here, he is stating the halakha with regard to the case of a firstborn whose blood was sprinkled before the destruction of the Temple, and the Temple was then destroyed, and its flesh is still intact. And based on a juxtaposition: ''You shall sprinkle their blood upon the altar…and their flesh shall be for you'' (Numbers 18:17–18), we compare the status of its flesh to the status of its blood; just as its blood must be sprinkled at a time when the altar is standing, so too its flesh may be eaten only at a time when the altar is standing. And he compares the status of second-tithe produce to the status of a firstborn offering, and derives that one may partake of second-tithe produce in Jerusalem only when the Temple is standing.
Rachi non traduit
אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה והכא. דקא פשיט ליה למעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר עסקינן והא דפשיטא ליה דלא מתאכיל משום דאיתקש בשרו לדמו דכתיב ואת דמם תזרוק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך וגו' ויליף מיניה בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את הבשר ולא משנהרס המזבח:
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶקֵּשׁ? מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין הוּא.
Traduction
The Gemara asks: And does a matter derived via juxtaposition then teach another matter via juxtaposition? The principle with regard to the halakhot of consecrated matters is that a halakha derived via one of the hermeneutical principles cannot serve as the basis for derivation of another halakha; each halakha requires its own source. The Gemara answers: Second tithe of grain is non-sacred produce, and halakhot of non-sacred matters derived via hermeneutical principles may serve as the basis for deriving other halakhot using hermeneutical principles.
Rachi non traduit
וכי דבר הלמד בהיקש. מן הדם:
חוזר ומלמד. על המעשר בהיקש הא קיימא לן בזבחים באיזהו מקומן (זבחים דף מט:) שאין למדין בקדשים למד מן הלמד:
חולין הוא. ובחולין למדין למד מן הלמד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source