Le texte Le vocabulaire Les révisions
Horayoth
Daf 6b
אֶלָּא מֵעַתָּה נַיְיתוֹ פַּר בְּהוֹרָאָה! וְכִי תֵּימָא, הָכִי נָמֵי – טָפִי לְהוּ שְׁבָטִים.
Traduction
The Gemara challenges: If that is so, that the priests are characterized as a congregation, let them bring a bull as an unwitting communal offering if they perform a transgression on the basis of the ruling of the court. And if you would say indeed it is so, that is difficult, as the number of tribes has increased to thirteen.
Rachi non traduit
אלא מעתה. דכהנים איקרו קהל לייתו פר בהוראה:
וכ''ת הכי נמי טפי להו שבטים. לר''ש הויין י''ג שבטים ותנן רבי שמעון אומר י''ג פרים פר לכל שבט ושבט ופר לב''ד דלא הוו אלא י''ב שבטים:
אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי יַעֲקֹב: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לָא אִיקְּרוּ קָהָל, דִּכְתִיב: ''הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְגוֹ'''. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲחוּזָּה – אִיקְּרִי קָהָל, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ אֲחוּזָּה – לָא אִיקְּרִי קָהָל.
Traduction
Rather, Rav Aḥa, son of Rabbi Ya’akov, said: The tribe of Levi is not characterized as a congregation, as it is written: ''Behold, I will make you fruitful and multiply you, and I will make of you a congregation of peoples; and I will give this land to your descendants after you for an everlasting possession'' (Genesis 48:4). It is derived from here that any tribe that has an ancestral possession bequeathed to it is characterized as a congregation, and any tribe that does not have an ancestral possession bequeathed to it is not characterized as a congregation. The tribe of Levi has no ancestral land, and the priests who are from the tribe of Levi have no ancestral land.
Rachi non traduit
אלא אמר רב אחא בר יעקב שבטו של לוי לא איקרי קהל. והוא הדין לכהנים דלא איקרו קהל דכהנים הויין בכלל שבט לוי (ואכתי נוקמה) כר' שמעון:
ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם כל שיש לו אחוזה איקרי קהל. וכהנים ולוים אין להם אחוזה:
אִם כֵּן, חָסְרִי לְהוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים! אָמַר אַבָּיֵי: ''אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי''. אָמַר רָבָא, וְהָא כְּתִיב: ''עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם'', לְנַחֲלָה הוּקְשׁוּ וְלֹא לְדָבָר אַחֵר!
Traduction
The Gemara challenges: If so, the twelve tribes are lacking in number, as without the tribe of Levi there are only eleven. Abaye said that it is stated: ''Ephraim and Manasseh shall be like Reuben and Simeon to me'' (Genesis 48:5), and they are counted as two tribes. Rava said: But isn’t it written: ''After the name of their brethren shall they be called in their inheritance'' (Genesis 48:6), indicating that it is with regard to inheritance that they are likened to tribes, but not with regard to another matter?
Rachi non traduit
כראובן ושמעון יהיו לי. דבתרי שבטים חשיב להו כראובן ושמעון:
והא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם. דלנחלה הוקשו אפרים ומנשה לשאר שבטים שיהיו נוטלים בנחלה כשאר שני שבטים ולא לדברים אחרים הוקשו אבל אין מביאין ב' פרים ואכתי חסרי להו מי''ב שבטים אלא שמעינן מינה דלוי איקרי קהל וכהנים לא איקרי קהל ושותפין נינהו ולא מתוקמא כר''ש דקרא הכי משמע ומולדתך:
וְלָא? וְהָא חֲלוּקִין בַּדְּגָלִים! כְּנַחֲלָתָן כָּךְ חֲנִיָּיתָן, כְּדֵי לְחַלֵּק כָּבוֹד לַדְּגָלִים.
Traduction
The Gemara challenges: And are they not considered independent tribes concerning other matters as well? But aren’t they separate with regard to the banners under which the Jewish people traveled in the wilderness? There were three tribes represented by each banner, and the three tribes under the banner of Manasseh were Manasseh, Ephraim, and Benjamin. The Gemara answers: In accordance with the division of the tribes according to their inheritances, so was the division of the tribes in their encampment around the Tabernacle. This was in order to honor the banners, so that there would be three tribes affiliated with each banner.
Rachi non traduit
כנחלתם כך חנייתם. שיעקב אבינו חלק להם את הארץ וציום היאך יחנו לדגליהם וכן מצינו במדרש תנחומא דיעקב אבינו תקן להם דגלים וחלק להם הארץ וכן מצינו איש על דגלו באותות באות אשר צוה להם אביהם שלאותן רוחות שנחלקו לשאת מטתו לאותן רוחות חנו לדגליהם והיינו דאמרי' כנחלתן כך חנייתן:
וְהָא חֲלוּקִים בַּנְּשִׂיאִים! הָהוּא, לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים. דְּתַנְיָא: שְׁלֹמֹה עָשָׂה שִׁבְעָה יְמֵי חֲנוּכָּה, וּמָה רָאָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת שְׁנֵים עָשָׂר יְמֵי חֲנוּכָּה? כְּדֵי לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים.
Traduction
The Gemara asks: But aren’t they separate with regard to the matter of princes of the tribes, as the tribes of Ephraim and Manasseh had separate princes? The Gemara answers: That was in order to honor the princes, and there is no proof that they are two different tribes with regard to other matters. This is as it is taught in a baraita: Solomon set seven days of dedication of the Holy Temple, and what did Moses see that led him to set twelve days of dedication for the Tabernacle? He did so in order to honor the tribal princes, so that the prince of each tribe would bring his offering on his own day. Due to the honor each prince deserved, Ephraim and Manasseh are considered two tribes.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ?
Traduction
The Gemara asks: What conclusion was reached about Rabbi Shimon’s opinion? Does he hold that a sin-offering brought by several partners is different from a communal sin-offering, as Rav Yosef explained, or does he hold that there is no difference between them, as Abaye explained?
Rachi non traduit
מאי הוי עלה. אי הוה דוקא הא דאביי דאמר דשמעינן ליה לר''ש דאמר דחטאת השותפין אינה מתה או לאו דוקא:
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת: וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, וְחַטָּאת שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ, וְחַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר וְלַד חַטָּאת בְּצִבּוּר, שֶׁאֵין צִבּוּר מַפְרִישִׁין נְקֵבָה. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר תְּמוּרַת חַטָּאת בְּצִבּוּר, שֶׁאֵין תְּמוּרָה בְּצִבּוּר. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּצִבּוּר, שֶׁאֵין צִבּוּר מֵתִים.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear proof, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: There are five sin-offerings that are left to die, as they may not be sacrificed: The offspring of a sin-offering born after its mother was consecrated as a sin-offering; the substitute of a sin-offering, which assumes sacred status but may not be sacrificed; a sin-offering whose owners have died; a sin-offering whose owners’ sin was atoned for with another offering; and a sin-offering whose first year has passed, as a sin-offering may be brought only within the animal’s first year. And you cannot state a case of the offspring of a communal sin-offering, as the congregation does not designate a female as a sin-offering, And you cannot state a case of a substitute of a communal sin-offering, as there is no substitute for a communal offering. And you cannot state a case of a sin-offering whose owners have died in the case of a communal sin-offering, as the public does not die.
Rachi non traduit
ת''ש דתניא ר''ש אומר וכו' שאין צבור מפרישין נקבה. שאין אתה מוצא קרבן צבור שהיתה באה נקבה:
שאין תמורה בצבור. דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דלשון יחיד הוא ולא צבור ושותפין והכי מפרש בפ''ק דמס' תמורה (דף יג.):
שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ – לֹא שָׁמַעְנוּ, יָכוֹל יָמוּתוּ? אָמַרְתָּ: יִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ, מַה מָּצִינוּ בִּוְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְשֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ – בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִבּוּר, אַף שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ – בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִבּוּר.
Traduction
With regard to a sin-offering whose owners’ sin was atoned for and a sin-offering whose first year has passed, we did not hear whether the halakha applies to communal sin-offerings as well. One might have thought they too shall be left to die. You say: One shall derive the vague from the explicit. What did we find with regard to the offspring of a sin-offering, the substitute of a sin-offering, and a sin-offering whose owners died? We found that these matters are stated only with regard to an individual sin-offering, but not with regard to a communal sin-offering. So too, these matters of a sin-offering whose owners’ sin was atoned for and a sin-offering whose first year has passed are stated only with regard to an individual sin-offering, but not with regard to a communal sin-offering. Likewise, one may derive that an individual’s sin-offering must be left to die, while a sin-offering owned by partners is not left to die.
Rachi non traduit
שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה לא שמענו. אם מתים בצבור אי לא:
וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר? רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּחַד מָקוֹם גְּמִיר.
Traduction
The Gemara asks: And does one derive the halakha of the possible from the impossible? Some of these cases are by their very nature not relevant to communal sin-offerings. One cannot derive the halakha from them with regard to cases that could be relevant to communal sin-offerings. The Gemara answers: Rabbi Shimon learns all these halakhot of sin-offerings that are left to die as a tradition in one place, i.e., as a single halakha. In cases where not all the categories of sin-offerings left to die apply, no category of sin-offerings that are left to die applies.
Rachi non traduit
וכי דנין אפשר משאי אפשר. הא ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה אי אפשר בצבור וקא אמר מה מצינו:
הא לא קשיא דלא הוי דנין אפשר משאי אפשר משום דר''ש בחד מקום גמיר להו דכי נצטוו ישראל על ד' חטאות בחד מקום גמיר להו הלכה למשה מסיני שיהיו נהוגות יחד במקום אחד או ביחיד או בצבור וקא דייק ר''ש אי ס''ד בצבור הנך כולהו מי איתנהו יחד בצבור אלא ש''מ דביחיד אמורה ולא בצבור דכי היכי שמתו בעליה ולד חטאת ותמורת חטאת ליתנהו בצבור ה''נ שכיפרו בעליה ושעברה שנתה ליתנהו בצבור דעל כרחין ילמוד סתום מן המפורש והכי אמרינן במס' תמורה בפ' יש בקרבנות יחיד (ד' טז:) אמר ר''ש בן לקיש ארבע נתנו להם דמתות והחמישי' ירעה ויחד ניתנו שיהיו נוהגות במקו' א' ומספק העמידום על חמש שיהיו חמשתן מתות ואי ס''ד דארבע ניתנו להם בצבור הנך כולהו ד' מתות מי איתנהו בצבור הא לא משכחת לה דאפשר בצבור אלא שנים ותו לא אלא על כרחך ילמוד סתום מן המפורש וקא דייקא מהא מתניתא דכי היכי דאמר ר''ש ה' חטאות מתות ביחיד ולא בצבור דמההיא דוקיא דייק ר''ש דיחיד ולא בשותפין דהיינו ב''ד משום דאי אתה יכול לומר ולד חטאת בשותפין שאין השותפין מביאין נקבה דפר ושעיר הוא דמביאין ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בשותפות שאין תמורה בשותפין דעלמא וכ''ש בב''ד דה''נ תנן במס' תמורה (דף יג.) אין השותפין עושין תמורה וילמוד סתום מן המפורש מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ביחיד דברים אמורים ולא בשותפין אף חטאת שמתו בעליה ושכפרו (על) בעליה ושעברה שנתה ביחיד ולא בשותפין דחטאת שמת אחד מן השותפין קרבה הלכך הא דקתני מת אחד מב''ד פטור לא מתקומא אליבא דר''ש:
הַדְרָן עֲלָךְ הוֹרוּ בֵּית דִּין
Traduction
MISHNA: In a case where an anointed priest, i.e., the High Priest, issued an erroneous ruling for himself permitting performance of an action prohibited by Torah law, if he issued the ruling unwittingly and then unwittingly performed the transgression in accordance with his ruling, he is liable to bring a bull as a sin-offering for an unwitting transgression by the anointed priest. If he issued the ruling unwittingly, and performed the transgression intentionally, or if he issued the ruling intentionally and performed the transgression unwittingly, he is exempt from liability to bring any offering, as there is a principle: The legal status of the ruling of an anointed priest for himself is like that of the ruling of the court for the general public. Therefore, the High Priest is liable to bring the bull as a sin-offering for his unwitting transgression in a case when the court would be liable to bring the bull as a communal sin-offering for an unwitting transgression performed by the general public.
מַתְנִי' הוֹרָה כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג – מֵבִיא פַּר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג – פָּטוּר, שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ כְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר.
Traduction
GEMARA: The mishna teaches: If he issued the ruling unwittingly and then unwittingly performed the transgression in accordance with his ruling, he is liable to bring a bull. The Gemara asks: Isn’t this obvious? This is certainly a case of an unwitting transgression, for which the Torah deems him liable to bring an offering.
Rachi non traduit
פרק שני - הורה כהן משיח
מתני' הורה כהן משיח. הורה שוגג ועשה מזיד או שהורה מזיד ועשה שוגג פטור מקרבן שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב''ד לצבור מה הוראת ב''ד לצבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף הוראת כהן משיח לעצמו אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה כדמפרש בגמרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו בית דין מזידין ועשו קהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לא דיניה כיחיד ופטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא (דף יא.) מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה:
Tossefoth non traduit
מזיד ועשה שוגג. תימה היכא הוי שוגג בלא הוראה אי אכיל בשתיקה ולא מיקרי הוראה הא מאחר שאינו מורה לאחרים כי אם לעצמו מה לי בשתיקה מה לי בדיבור:
(אין) [כהוראת] בית דין כו'. כמה עניינים שונה הכא מה שכבר שנה בפרק קמא אלא משום דאתי לפרושי רישא אמאי שוה להוראת צבור לענין שוגג ועשה כו' משום דשוו פר כהן משיח וצבור להדדי:
גְּמָ' שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג – מֵבִיא פַּר. פְּשִׁיטָא!
Traduction
Abaye said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where he issued an erroneous ruling and forgot the reason that was the basis upon which he issued the ruling, and at the moment that he erred and performed the transgression, he said: I am hereby performing this action with my ruling in mind. As, lest you say: Since if the reason that was the basis upon which he issued the ruling became known to him at that moment, perhaps he would have retracted his ruling, therefore if he nevertheless performed his transgression, his status is like that of an intentional transgressor, and let him not be liable to bring an offering; to counter this, the tanna teaches us that this too is a case of an unwitting transgression.
Rachi non traduit
גמ' שוגג ועשה שוגג מביא פר פשיטא. דכי הורה בשוגג ועשה שוגג דהוי שוגג מעליא ומביא פר קרבן:
Tossefoth non traduit
שוגג ועשה שוגג פשיטא. לעיל בפ''ק (הוריות ד:) דקתני שוגגין ועשו שוגגין לא פריך נמי פשיטא וצריך לומר אגב דתנא הכא דהתם ליכא לשנויי כדהכא דהיכי סלקא דעתך למימר דכולהו סנהדרין שכחו מאיזה טעם הורו:
אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה, וְשָׁכַח מֵאֵיזֶה טַעַם הוֹרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁטָּעָה אָמַר: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתוֹ, דְּמַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִתְיְדַע לֵיהּ, [שֶׁמָּא] הָדַר בֵּיהּ – כְּמֵזִיד דָּמֵי וְלָא לִחַיַּיב, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
§ The mishna teaches: If he issued the ruling unwittingly, and performed the transgression intentionally, or if he issued the ruling intentionally and performed the transgression unwittingly, he is exempt. The Gemara asks: From where are these matters, the halakhot unique to the sin-offering for an unwitting transgression by the anointed priest, derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: It is written: ''If the anointed priest shall sin so as to bring guilt upon the people'' (Leviticus 4:3), from which it is derived that the liability of the anointed priest is incurred like that of the general public. The Gemara discusses this derivation. As one might have thought that the verse is superfluous: Could this not be derived through logical inference?
Rachi non traduit
מהו דתימא כיון דאי מתידע ליה. מאיזה טעם הורה שמא היה חוזר בו מאותו טעם וכי שכח ההוא טעמא ואף על פי כן הוא עושה ותולה בהוראתו ראשונה אימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קא משמע לן:
מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג כּוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ''לְאַשְׁמַת הָעָם'', הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר. שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִין הוּא:
Traduction
Rachi non traduit
(שיכול. לגמור מדין קל וחומר שמשיח כצבור ולא צריך למכתב לאשמת העם אע''ג דאילו לא נאמר לאשמת העם הייתי למד מן הדין):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source