Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 79a

גָּנַב וְהִקְדִּישׁ; גָּנַב וְהִקִּיף; גָּנַב וְהֶחְלִיף; גָּנַב וְנָתַן בְּמַתָּנָה; גָּנַב וּפָרַע חוֹבוֹ; גָּנַב וּפָרַע בְּהֶקֵּיפוֹ; גָּנַב וְשָׁלַח סִבְלוֹנוֹת בְּבֵית חָמִיו – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

Traduction

The baraita continues: If he stole an animal and consecrated it, or if he stole an animal and sold it on credit, i.e., without receiving any money for it at the time, or if he stole an animal and exchanged it for another item, or if he stole an animal and gave it to another as a gift, or if he stole an animal and used it to repay his debt, or if he stole an animal and used it to pay for an item he purchased on credit, or if he stole an animal and sent it in the form of presents to his betrothed in his father-in-law’s house, in all of these cases he pays the fourfold or fivefold payment, as these acts are all considered forms of selling. This concludes the baraita.

Rachi non traduit

והקיף. מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים:

גנב ופרע בהקיפו. שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו:

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אַשְׁמְעִינַן רֵישָׁא גָּנַב וְנָתַן לְאַחֵר וְטָבַח – דְּיֵשׁ שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵירָה. אַף עַל גַּב דִּבְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵירָה, הָכָא יֵשׁ שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵירָה.

Traduction

The Gemara asks: What is this baraita teaching us? All of the halakhot it states are obvious. The Gemara answers: The first clause teaches us, through the case of one who stole an animal and gave it to another and that person slaughtered or sold it on his behalf, that in this case there is agency for transgression. Even though in the entire Torah there is a principle that there is no agency for transgression, here there is agency for transgression. The Torah’s principle is that a transgression committed by an agent who was appointed by another person is not considered the act of the one who appointed the agent, but the independent act of the agent himself. The case discussed by this baraita is an exception to the rule, as here, the agent’s slaughter or sale of the animal is legally considered the action of the thief.

מַאי טַעְמָא? ''וּטְבָחוֹ'' וּ''מְכָרוֹ''; מָה מְכִירָה – דְּלָא אֶפְשָׁר דְּלָאו עַל יְדֵי אַחֵר, אַף טְבִיחָה עַל יְדֵי אַחֵר – מִחַיַּיב.

Traduction

What is the reason that this case is an exception to the principle? It is because the verse states: ''And slaughters it or sells it'' (Exodus 21:37), which juxtaposes the two acts of slaughtering and selling. This teaches that just as one becomes liable for selling, which by definition is impossible without another party, i.e., the buyer, so too one becomes liable for slaughtering even when it is by means of another party, i.e., when the thief instructs another person to slaughter the animal on his behalf.

וְאַשְׁמְעִינַן סֵיפָא גָּנַב וְהִקְדִּישׁ – מָה לִי מְכָרוֹ לְהֶדְיוֹט, מָה לִי מְכָרוֹ לַשָּׁמַיִם.

Traduction

And the latter clause of the baraita teaches us a novelty in the case of one who stole an animal and consecrated it. The novelty is that this is considered a sale despite the fact that there is no purchaser. This is due to the following argument: What difference is it to me if he sold the animal to an ordinary person, and what difference is it to me if he sold it to Heaven by consecrating it? If the animal changes ownership, it is considered a sale, and it does not matter if the new owner is an ordinary person or the Temple treasury.

Tossefoth non traduit

גנב והקדיש משלם ד' וה'. כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ואיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך למימר מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעליו עליו ואין להקשות אמאי לא פריך לעיל (בבא קמא דף עו.) וליפלוג וליתני בדידיה בד''א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית משלם תשלומי ארבעה וחמשה כדפריך לעיל ולפלוג וליתני בדידיה בד''א בקדשים קלים דלעיל פריך שפיר דהוי הכל קדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית לא בעי לפלוגי דסתם קדושה דשור ושה דמחיים הוי למזבח אע''ג דהתם מפליג וקאמר טבח ואח''כ הקדיש משלם ארבעה וחמשה ואותו הקדש הוי קדשי בדק הבית התם לא הוי מחיים ולמ''ד יאוש לא קני א''ש שכשמקדיש לאחר יאוש לאו דידיה קמקדיש ולמ''ד יאוש קני וחיובו הוה דוקא לפני יאוש אבל אחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר אפ''ה מחייב אהקדש אע''ג דלא חייל הקדש מקמי יאוש כי היכי דמחייב במכר ומתנה קודם יאוש אע''ג דלא אהנו מעשיו שלא חל המכר והמתנה כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בדבר שבידו להקדיש:

מַתְנִי' גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם; אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם, וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם; אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם – פָּטוּר.

Traduction

MISHNA: If one stole an animal in its owner’s domain, i.e., he took hold of it or established control over it but had not yet removed it from the owner’s premises, and then he slaughtered it or sold it outside of the owner’s domain; or if he stole an animal outside of the owner’s domain and slaughtered it or sold it in the owner’s domain; or if he stole an animal and slaughtered it or sold it, and all of this occurred outside the owner’s domain, in all of these cases, he must pay the fourfold or fivefold payment. But if he stole it and slaughtered or sold it, and all of this occurred in the owner’s domain, he is exempt from any of the fines for theft, as it is not considered theft until the stolen object is actually removed from the owner’s premises.

Rachi non traduit

מתני' וטבחו ומכרו חוץ מרשותו. כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב (לרב יהודה) וקנאו:

או שגנב חוץ מרשותו. קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור דלא נעשה עליו גנב:

Tossefoth non traduit

אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור. בשלא הגביהו עסקינן דבהגביהו הוי קני וחייב כדלקמן:

הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ הוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת בְּעָלִים, וָמֵת – חַיָּיב.

Traduction

If the thief was in the process of leading the animal and leaving the owner’s premises, and it died while it was still in the owner’s domain, the thief is exempt from all fines. If he lifted it up or led it out of the owner’s domain and then the animal died, he is liable for his theft. For an act to be considered theft, the thief must acquire the item by pulling it or moving it, which are ineffective forms of acquisition on the owner’s premises; or by lifting it up, which is effective even when performed in the owner’s domain.

Rachi non traduit

היה. גנב מושכו ויוצא פטור מכלום:

הגביהו. אפי' ברשות בעלים שהרי הגבהה קונה בכל מקום במסכת קדושין (דף כה:):

נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹב, לְשׁוֹמֵר חִנָּם, לְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וּלְשׂוֹכֵר; וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וָמֵת – חַיָּיב.

Traduction

If the thief gave the animal as payment for the redemption of his firstborn son, or as payment to a creditor, or conveyed it for safeguarding to an unpaid bailee, or lent it to a borrower, or conveyed it for safeguarding to a paid bailee, or leased it to a renter, and he was leading out the animal and it died in the owner’s domain, the thief is exempt from all fines. If that individual, following the thief’s instructions, lifted up the animal or led it out of the owner’s domain, and it subsequently died, the thief is liable for the theft. The thief is liable for instructing another to remove the animal for the purposes of payment of a debt, safekeeping, borrowing, or rental, as this is tantamount to the thief taking it with his own hands.

Rachi non traduit

נתנו. בעליו לבכורות בנו לכהן בה' סלעים של פדיון הבן. ל''א נתנו גנב לבכורות בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל:

היה מושכו. הכהן או בעל חוב או השומר ומת ברשות בעלים:

פטור. הגנב מכלום ולשון אחרינא עיקר האי חייב אגנב קאי דמחייב גנב בקנין שלוחיו דאי בנותנו בעליו מאי חייב נהי דשואל מצי למימר חייב באונסין אלא שאר שומרים מי חייבי במתה כדרכה ועוד לגבי כהן ובעל חוב מאי חייב ופטור איכא הפסיד ולא הפסיד מבעי ליה:

Tossefoth non traduit

או שהוציאו מרשות בעלים כו'. בריש אלו נערות (כתובות דף לא:
ושם.) פליגי רב אחא ורבינא חד אמר שהוציאו לסמטא אבל לרה''ר לא קני ודייק מסיפא הוציאו דומיא דהגביהו דאתי לרשותיה ואידך אמר אפילו הוציאו לרה''ר קנה ודייק מרישא דמת ברשות בעלים פטור הא חוץ לרשות חייב אפי' הוציאוהו לרה''ר ונראה דההוא פליג אאביי ורבא דאמרי בהמוכר את הספינה (ב''ב דף פד:) משיכה קונה בסמטא אבל לא ברה''ר ואין נראה לחלק כלל בין קניית גנב שאין אלא להתחייב באונסין ולשאר קניות מדדרשינן לעיל (בבא קמא דף סה.) גבי גנב אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין משמע דלא מחייב אלא במקום שראוי לקנות כי היכי דדרשינן גיטין (דף עז.) ונתן בידה ונראה דהלכה כאביי ורבא מדמייתי מילתייהו בהמוכר [את] הספינה (שם) משמע שהם עיקר ולא שייך כאן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרבינא לקולא:

נתנו לבכורות בנו או לב''ח. אותו לשון שפירש בקונטרס דאבעלים קאי רחוק מאד חדא שצריך לפרש לאותו לשון שמת בפשיעה ולא כי אורחיה ועוד דלשון חיוב ופטור לא שייך אבכורות בנו וב''ח וצריך לדחות דמשום אחרינא נקט חיוב ופטור ועוד דבתוספתא (פ''ז) קתני הגביהו או נתנו לבכורות בנו משמע דאגנב קאי דאי אבעלים מה צריך הגבהה והא דידיה הוא ועוד דראיה דמייתי ממתני' בגמרא אבעיא דתקנו משיכה בשומרים אי אפשר ליישבה להאי לישנא לפי מה שמפרש בגמ' ול''א שפירש בקונטרס נתנו הגנב לבכורות בנו הוא עיקר דמתחייב הגנב במשיכת הני וא''ת ואמאי מחייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה וי''ל דהנהו לא ידעי דאתי לידיה באיסורא אלא סבורין שהיה שלו ובין ללישנא דמפרש בפ''ק דבבא מציעא (דף י:
ושם) טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דשליח בר חיובא הוא ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובין ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שייך לכאן דהתם אין יודע שהשליח יעבור אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבור שהוא שלו ולעיל (בבא קמא עא.) גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח על ידי אחר ופריך וכי היכן מצינו שזה חוטא וזה מתחייב הוי מצי למימר דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר והאמת אבל ק''ק היכי יליף מה מכירה ע''י אחר אף טביחה כו' דלמא דוקא כשסבור שהוא שלו כיון דליכא יתור: [ועיין תוס' קדושין מב: ד''ה אמאי]:

גְּמָ' בָּעֵי אַמֵּימָר: תִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִים, אוֹ לֹא?

Traduction

GEMARA: Ameimar raises a dilemma: Did the Sages institute the requirement of pulling or leading an animal with regard to bailees, or not? When an animal or other item is purchased, the parties to the sale are not bound by the deal until the purchaser performs an act of acquisition, one of which is pulling the animal or leading it along. Did the Sages institute an ordinance that the same applies to bailees? In other words, does the bailee’s obligation to safeguard the animal or item begin as soon as he consents to watch it, or only after he has taken the animal and moved it even minimally?

Rachi non traduit

גמ' תיקנו משיכה בשומרים. שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

אָמַר רַב יֵימַר, תָּא שְׁמַע: נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ, לְשׁוֹמֵר חִנָּם וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וּלְשׂוֹכֵר; הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר. מַאי, לָאו שׁוֹמֵר – וּשְׁמַע מִינַּהּ תִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין?

Traduction

Rav Yeimar said: Come and hear a proof from the mishna: If the thief gave the animal as payment for the redemption of his firstborn son, or as payment to a creditor, or conveyed it for safeguarding to an unpaid bailee, or lent it to a borrower, or conveyed it for safeguarding to a paid bailee, or rented it to a renter, and he was leading out the animal and it died in the owner’s domain, the thief is exempt from payment. What, is it not talking about the bailee leading out the animal, when it states that the thief is exempt? And if so, conclude from this mishna that the Sages instituted the requirement of pulling with regard to bailees. If the bailee’s obligation begins immediately upon his consent to watch over the item, it would be considered stolen by the thief at that stage, even before the bailee moves it.

Rachi non traduit

מאי לאו. היה מושכו שומר ומת חייב גנב במשיכת שומר:

גמ' תיקנו משיכה בשומרים. שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

Tossefoth non traduit

תיקנו משיכה בשומרין או לא. הא לא מבעי ליה אי משעת משיכה [או משעת מלאכה] מתחייבים כל חד וחד כדיניה שומר חנם בפשיעה ושומר שכר בגניבה ואבידה ושואל באונסין דפשיטא דמשעת משיכה מתחייבים דאם לא כן מאימתי דבהשואל (ב''מ דף צח:
ושם) תנן אם אמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב ובגמרא אמר פרה במשיכה ובשמעתין דשואל קורדום (שם צט.) אמר אי לאונסים מ''ש פרה דמשעת שאלה אלא אור''י דמבעי ליה בשואל ושוכר אי מצי משאיל ומשכיר למיהדר ביה אפי' משך עד שיתחיל במלאכה או לא דאיכא למ''ד גבי שואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ומצי משאיל הדר ביה וכן בפרה עד שיעשה בה מלאכה ופשיט ליה ממתניתין דנתנו לבכורות בנו דקתני הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב מאי לאו שומר ומדמחייב גנב אמשיכת שומר ש''מ דמשיכה גמורה הוא שאין יכול לחזור בו שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב במשיכתו ומשני לא גנב שהיה גנב מושכה מבית שומרים ותנא גנב שגנבו מבית שומרים ומיירי שלא נתן לבכורות בנו ולבעל חובו לגמרי דא''כ הוו בעלים ולא שומר אלא אפותיקי בעלמא עשה להם שאם לא יפרע עד יום פלוני שיהא קנוי להם ורב הונא דאמר בפרק השואל דלא ביקע בו מצי משאיל הדר ביה הוה דחי הכי ולא חייש לפירכא דבסמוך מה לי גנב מרשות שומר מה לי גנב מרשות בעלים ובהאיש מקדש (קדושין דף מז: ושם) איכא תנא כרב הונא דאפי' במלוה יכול לחזור כל זמן שלא הוציאו כ''ש שאילה וג' מחלוקות בדבר דלרב הונא לא תקנו משיכה בשומר ולר''א תקנו כדקאמר התם ופליגא דר''א ולר' אלעזר נמי מדאורייתא יכול לחזור אלא שחכמים תקנו דלא מצי הדר ביה משעת משיכה ועוד קאמר התם ופליגא אדרבי אמי דאמר ר' אמי המשאיל קורדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה משמע דסבר דקנה מדאורייתא דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אין יכול לחזור כמו נתנה לבלן בפרק הזהב (ב''מ דף מח. ושם) א''כ הוי חומרא דאתי לידי קולא דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה:

אֲמַר לֵיהּ: לָא, גַּנָּב.

Traduction

Ameimar said to Rav Yeimar: No, this is not necessarily the correct interpretation of the mishna. The mishna may mean that the owner gave the animal to his creditor or to a bailee, and subsequently a thief came to steal it from the house of the creditor or the bailee, and it was the thief who was leading the animal out of those premises when it died.

Rachi non traduit

לא גנב. והכי קאמר נתן בעל הבית לבכורות בנו כו' ובא גנב לגונבו משם היה מושכו ויוצא כו':

הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא! תְּנָא גַּנָּב שֶׁגָּנַב מִבֵּית הַבְּעָלִים, וּתְנָא גַּנָּב שֶׁגָּנַב מִבֵּית שׁוֹמֵר.

Traduction

Rav Yeimar asked: How can that clause of the mishna refer to an animal that died as the thief was leading it out? The mishna already taught this halakha in the first clause. Ameimar answered: Nevertheless, it is possible that the mishna taught this halakha concerning a thief who stole an animal from its owner’s house, and then taught it again with regard to a thief who stole an animal from a bailee’s house.

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תְּדַחֲיֵיהּ; מָה לִי גַּנָּב שֶׁגָּנַב מִבֵּית שׁוֹמֵר, מָה לִי גַּנָּב שֶׁגָּנַב מִבֵּית בְּעָלִים?

Traduction

Rav Ashi said to Ameimar: Do not reject Rav Yeimar’s argument by means of this alternative interpretation of the mishna. It is not reasonable to assert that the mishna taught this halakha twice, as what difference is it to me if the thief stole it from the bailee’s house and what difference is it to me if the thief stole it from the owner’s house? There is no halakhic distinction between these two cases. Therefore, the mishna would not have discussed both of them.

אֶלָּא לָאו שׁוֹמֵר – וּשְׁמַע מִינַּהּ תִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין? שְׁמַע מִינַּהּ. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּלָקוֹחוֹת, כָּךְ תִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין.

Traduction

Rather, is it not more reasonable to say that the mishna should be interpreted as meaning that the bailee was leading the animal out of the owner’s house at the behest of the thief, as Rav Yeimar claimed? And therefore, one should conclude from the mishna that the Sages instituted the requirement of pulling with regard to bailees. The Gemara affirms: Conclude from the mishna that they did. It was also stated explicitly that Rabbi Elazar says: Just as the Sages instituted the requirement of pulling with regard to purchasers, so too they instituted the requirement of pulling with regard to bailees.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּלָקוֹחוֹת, כָּךְ תִּיקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין. וּכְשֵׁם שֶׁהַקַּרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, כָּךְ שְׂכִירוּת נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.

Traduction

This is also taught in a baraita: Just as the Sages instituted the requirement of pulling with regard to purchasers, so too they instituted the requirement of pulling with regard to bailees. And just as land is acquired by the payment of money, by the writing of a deed of sale, or by the purchaser taking possession of the land through working it, so too a rental deal is finalized by the payment of money, by the writing of a deed of rent, or by the renter taking possession of the land. This concludes the baraita.

שְׂכִירוּת דְּמַאי? אִילֵימָא

Traduction

The Gemara asks: When the baraita speaks of rental, it is referring to rental of what kind of property? If we say

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source