Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 66a

''הֵם'' וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם הוּא דַּאֲתָא. וּבֵית הִלֵּל – תַּרְתֵּי שְׁמַעִית מִינַּהּ: ''הֵם'' וְלֹא שִׁינּוּיֵהֶם, ''הֵם'' וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל, הָכְתִיב ''גַּם''! ''גַּם'' לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא.

Traduction

''these,'' comes to teach that this halakha applies only to the animals given as payment to the prostitute but not to their offspring. The Gemara asks: And from where do Beit Hillel derive this halakha? They would say that one should conclude two conclusions from this term: ''These'' items are disqualified, but not when they are in their changed form, and ''these'' are disqualified, but not their offspring. The Gemara asks: And according to the opinion of Beit Hillel, isn’t it written ''even''? Since Beit Hillel reject the halakha that Beit Shammai derive from this term, what do they learn from it? The Gemara states: Indeed, the word ''even'' is difficult according to the opinion of Beit Hillel.

Tossefoth non traduit

הם ולא ולדותיהם. משמע הכא דטפי מסתבר לאסור חטין ועשאן סולת יותר מולדותיהם ותימה דבפ' כל הצלמים (ע''ז דף מז. ושם ד''ה הכא) משמע איפכא גבי יש שינוי לנעבד או לא דבעי למימר דמשתחוה לחטין קמחן מותר למנחות ואע''ג דאמרינן בעיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסורים דהתם מעיקרא בהמה והשתא בהמה ובבא הוא דאחידה באפה הכא מעיקרא חטין והשתא קמח ואין לומר דהא דשרינן ולד אתנן היינו בנותן לה ואח''כ עיברה דהא משמע בפ' כל האסורין (תמורה דף ל:
ושם ד''ה דניחא) דדומיא דולד הנרבעת שרינן ולד אתנן וי''ל דהתם ודאי יש להתיר יותר חטין שנשתנה שנעשה סולת מולד נרבעת דהיא וולדה נרבעו ובבא בעלמא דאחידה באפה אבל גבי אתנן עיקר דעתה משום קמח וגבי בהמה עיקר דעתה אפרה ולא אולד:

עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי, אֶלָּא דְּמָר סָבַר: שִׁינּוּי קוֹנֶה, וּמַר סָבַר: אֵין שִׁינּוּי קוֹנֶה; אֲבָל לְעִנְיַן שַׁלּוֹמֵי – כּוּלֵּי עָלְמָא כִּדְמֵעִיקָּרָא מְשַׁלֵּם, דְּקָתָנֵי: מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כְּעֵין שֶׁגָּנַב.

Traduction

In any event, they disagree only with regard to this particular issue: One Sage, Beit Hillel, holds that a physical change in a stolen item causes the thief to acquire it, and one Sage, Beit Shammai, holds that a physical change in a stolen item does not cause the thief to acquire it. But with regard to the payment of the thief, everyone agrees that he pays according to the initial value of the item, at the time of the theft, as it teaches in the baraita cited above: He pays the double payment and the fourfold or fivefold payment according to the animal’s value as of the time when he stole it.

Rachi non traduit

עד כאן לא פליגי. ר' אילעא ור' חנינא:

אבל לענין שלומי. כגון כפל לר' אילעא וד' וה' לר' חנינא א''נ ביוקרא וזולא בלא שינוי דכולי עלמא כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב:

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב, דְּאָמַר רַב: קֶרֶן – כְּעֵין שֶׁגָּנַב מְשַׁלֵּם, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה – כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין? אָמַר רָבָא: טְלָאִים – כִּדְמֵעִיקָּרָא, דָּמִים – כְּשֶׁל עַכְשָׁיו.

Traduction

The Gemara suggests: Shall we say that this baraita constitutes a conclusive refutation of the opinion of Rav? As Rav says: When a thief makes his payments, he pays the principal according to the value as of the time when he stole it, whereas the double payment and the fourfold or fivefold payment are calculated according to the value at the time of standing trial. Rava said in resolution of this difficulty: If one stole lambs that subsequently became rams or were fattened, he pays the double payment and the fourfold or fivefold payment according to the initial state of the animal, as claimed by both Beit Shammai and Beit Hillel. If there was a change in the animal’s value due to fluctuation of the monetary value of animals, he pays according to the animal’s worth now, at the time of standing trial.

Rachi non traduit

לימא תיהוי תיובתא דרב. דאמר לעיל כשעת העמדה בדין כשהוזלה וכ''ש כשהוקרה דהתם אפי' קרן מחייב ליה רב כי השתא דהא כרבה ס''ל דאמר תברה או שתייה משלם ד':

טלאים כדמעיקרא. כלומר בא לשלם טלאים כדמעיקרא סגי דטלה גנב וטלה משלם:

Tossefoth non traduit

טלאים כדמעיקרא. נראה לר''י דה''פ דלענין טלה ונעשה איל או כחושה ונתפטמה או איפכא לשלם כפל נמי וכן ד' וה' כדמעיקרא כמו קרן אבל דמים דהיינו יוקרא וזולא כשל עכשיו ששמין אותו טלה של שעת גניבה לפי גדלותו או קטנותו שהיה בשעת גניבה לפי יוקרא וזולא דהשתא וטעמא דטלאים משום דא''ל תורא גנבי ממך והוא הדין כחושה והשמינה דא''ל שמינה גנבי ממך אבל לגבי דמים אין שייך למימר יוקרא גנבי מינך ובלישנא דקרא נמי גוף צאן ובקר נזכרים בפסוק ודרשי' מינה (לקמן בבא קמא דף סז:) שאם גנב שור שוה מנה לא ישלם תחתיו ה' נגידים דכתיב תחתיו דמשמע תחת גוף השור ומשום דלשון גוף השור נזכר בפסוק משום הכי אמרינן טלאים כדמעיקרא ואע''פ שעל שעת טביחה בא ד' וה' מ''מ כמו כן שעת גניבה גרמה לו שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה אבל דמים שכל עיקרם תלוים בשומת ב''ד וגם אין נזכרין בפסוק סברא הוא דמוקמינן בהו אחייה לקרן דוקא כעין שגנב ולא ד' וה' אלא כשעת העמדה בדין שב''ד שמין אותה באותה שעה ור''ת מפרש דאין חילוק בין טלאים ליוקרא וזולא וה''פ טלאים שדבר בהן הברייתא דהיינו טלה ונעשה איל שנשתנו למעליותא כדמעיקרא וה''ה ביוקרא וזולא דמעיקרא שוין זוזא ולבסוף ארבעה דהיינו כדמעיקרא דלהחמיר על ד' וה' לא אמר רב דמים פי' דמים דאיירי בהו רב כגון דמעיקרא שוים ארבעה ולבסוף שוים זוזא דנשתנו לגריעותא בההיא קאמר רב כשל עכשיו וה''ה בטלאים כגון שמינה והכחישה דהוי כשל עכשיו והא דאמר לעיל שמינה והכחישה כעין שגנב צ''ל דוקא בהכחישה בידים:

אָמַר רַבָּה: שִׁינּוּי קוֹנֶה – כְּתִיבָא וּתְנֵינָא. כְּתִיבָא – ''וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל'', מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''אֲשֶׁר גָּזָל''? אִם כְּעֵין שֶׁגָּזַל – יַחֲזִיר, וְאִם לָאו – דָּמִים בְּעָלְמָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי.

Traduction

§ Rabba said: The principle that a change in a stolen item causes the thief to acquire it is written in the Torah, and we learned it in a mishna as well. It is written in the Torah: ''Then it shall be, if he has sinned, and is guilty, that he shall restore the item that he robbed'' (Leviticus 5:23). What is the meaning when the verse states the seemingly superfluous phrase ''that he robbed''? This serves to teach that if the item is the same as it was when he stole it, he must return the stolen item itself. But if it is not the same as it was then, he is required to pay only money, while the stolen item remains his to keep.

Rachi non traduit

שינוי קונה. היכא דשני להו בידים פשיטא ליה דמדאורייתא ודאי קנה וכי מהדר לא בעי לאהדרינהו בעינייהו אלא דמים משלם כגון צמר ועשאו בגדים דהא כתיבא בהדיא ותנינא כו' אבל יאוש מספקא ליה הא דאמור רבנן קני אי דאורייתא אי דרבנן:

תְּנֵינָא – הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה.

Traduction

We learned this halakha in a mishna as well, as it is taught (93b): In the case of one who robs another of wood and fashions it into vessels, or one who robs another of wool and fashions it into garments, he pays the robbery victim according to the value of the goods at the time of the robbery, and keeps the altered materials for himself.

אִי נָמֵי – לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר. אַלְמָא שִׁינּוּי קוֹנֶה.

Traduction

Alternatively, another mishna can serve as the source for this principle (Ḥullin 135a): If one did not manage to give the first of the sheared wool of his sheep to a priest until after he dyed it (see Deuteronomy 18:4), he is exempt from giving it to the priest. This mishna indicates that an item that has undergone a change is no longer considered the same item as it had been. Apparently, a physical change in a stolen item causes the thief to acquire it.

Rachi non traduit

לא הספיק ליתנו לו. לראשית הגז לכהן:

עד שצבעו פטור. מראשית הגז דקנייה בשינוי ואפילו דמים לא משלם דאין כהן יכול להזמינו בדין דיכול לומר לאחר אתננו אבל קודם שצבעו מי שחטפו זכה בו:

Tossefoth non traduit

לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור. אפי' כשגזז שיעור חמשה רחילות יחד שחל עליו חיוב ראשית הגז פטור כשצבעו כדאשכחן בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צד. ושם) גבי פיאה דמצותה בקמה וכשנשתנית למ''ד שינוי קונה פטור וא''ת הא דמייתי התם גזז ראשון וצבעו פטור מאי אריא ראשון ראשון אפי' הכל יחד נמי וי''ל דהתם אפי' צבע מקצת והניח מקצת פטור אפי' מה שלא צבע שלא חל עליו חיוב ראשית הגז כיון שאין מצטרף אבל הכא שגזז כשיעור תחילה ונתחייב לכהן דוקא צבעו כולו פטור אבל הניח מקצת מה שהניח חייב אע''פ שאין בו שיעור שכבר נתחייב:

עד שצבעו. אין לפרש שצבע חלקו של כהן מה שהפריש לו מן הגיזה דלא שייכא ביה הפרשה כמו גבי תרומה דהפרשה שייכא ביה [אבל] הפרשת ראשית הגז אין כלום מה שמפריש לצד אחד וכאילו לא הפרישו:

יֵאוּשׁ – אָמְרִי רַבָּנַן דְּנִיקְנֵי, מִיהוּ לָא יָדְעִינַן אִי דְּאוֹרָיְיתָא אִי דְּרַבָּנַן.

Traduction

§ Rabba continues to discuss the ways in which a thief acquires ownership of a stolen item: With regard to the owner’s despair over ever recovering the stolen item, the Sages say that this too causes the thief to acquire the stolen item. However, we do not know if this halakha applies by Torah law or by rabbinic law.

Rachi non traduit

יאוש. שנתייאשו הבעלים אמור רבנן דנקני ודיו אם משלם דמיו:

אִי דְּאוֹרָיְיתָא – מִידֵּי דַּהֲוָה אַמּוֹצֵא אֲבֵידָה; מוֹצֵא אֲבֵידָה לָאו כֵּיוָן דְּמִיָּיאַשׁ מָרַהּ מִינַּהּ מִקַּמֵּי דְּתֵיתֵי לִידֵיהּ, קָנֵי לֵיהּ? הַאי נָמֵי, כֵּיוָן דִּמְיָיאֵשׁ מָרַהּ, קָנֵי לֵיהּ. אַלְמָא קָנֵי.

Traduction

Rabba elaborates on the two possibilities he has just mentioned: If it applies by Torah law, this is just as it is with regard to one who finds a lost item. Is it not the case with regard to one who finds a lost item that once the owner of the item despairs of recovering it, before the item came into the finder’s possession, the finder acquires it and may keep it for himself? The same principle applies to this thief as well: Once the owner of the item despairs of recovering it, the thief acquires it for himself and need no longer return it. Apparently, then, the despair of the owner causes the thief to acquire the stolen item.

Rachi non traduit

מוצא אבדה לאו כיון דמייאש ליה מרה. מקמי דתיתי לידיה קני לה אם נתייאשו בעלים קודם שמצאה זה קנה דתניא באלו מציאות (ב''מ דף כב:) מנין לאבידה ששטפה נהר הואיל ונתייאשו הבעלים שהיא מותרת ת''ל אשר תאבד ממנו שאבודה ממנו ומצויה לשאר בני אדם יצתה זו אלמא קני והכא בגזילה דאתי לידיה מקמי יאוש והדר אייאוש סגי ליה בדמים:

Tossefoth non traduit

מוצא אבידה לאו כיון דאייאש מרה מינה כו'. אור''י דנפקא לן דיאוש קונה באבידה מהא דאמר באלו מציאות (ב''מ דף כז. ושם) מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעים פי' ע''י שיש לה סימנין יש לה תובעים שאין הבעלים מתייאשין כיון שיש בהם סימן ולא כמו שפ''ה שם שיש לה תובעין שאינה של הפקר דשמלה דבר הנעשה בידי אדם הוא דהא ל''ל קרא להכי פשיטא דשל הפקר פטור דלמי ישיב וקשה לר''ת למ''ד סימנין לאו דאורייתא א''כ בין בדבר שיש בו סימן בין בדבר שאין בו סימן אין מחזיר לבעלים מן התורה אלא ע''י עדים ואי מתייאש מדבר שאין בו סימן כך מתייאש מדבר שיש בו סימן דזה וזה אין מחזיר לבעלים אלא ע''י עדים וא''כ לא יחזיר אבידה לעולם ותירץ דאע''ג דסימן לאו דאורייתא ואין מחזיר כ''א בעדים מ''מ אין מתייאש מדבר שיש בו סימן ששואל לבני אדם ראיתם טלית שלי שאבדתי שהיה בו כך וכך סימנין אבל כשאין בה סימנין מתייאש שאין יודע מה לשאול ואין סבור למצוא עדים לעולם וא''ת א''כ מה דוחק לשנויי התם למ''ד סימנין לאו דאורייתא סימנין כדי נסבא הא איכא למימר דלא נקט סימן אלא לומר דע''י כך יש לה תובעין וי''ל דאי לאו דסימנין דאורייתא לא היה לו כלל להזכירם ולא הוה ליה למימר טפי אלא מה שמלה מיוחדת שיש לה תובעים וממילא ידעינן דמשום סימנים הוא:

הכא נמי כיון דמייאש כו'. אע''פ שאין יאוש מועיל באבידה בתר דאתי לידיה כדקאמר לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דאתי לידיה קני ליה וכדאמר באלו מציאות (ב''מ דף כא:) בהדיא מ''מ בעי למילף שפיר דיאוש קני בגזל בתר דאתי לידיה דבמציאה נמי נהי שלא היה קונה לענין זה שלא יצטרך להשיב ולהפטר לגמרי הואיל וכבר נתחייב בהשבה מ''מ היה קונה לענין זה שלא יתחייב לשלם כי אם דמים כמו לגבי גזל:

אוֹ דִלְמָא לָא דָּמְיָא לַאֲבֵידָה, אֲבֵידָה הוּא דְּכִי אֲתַאי לִידֵיהּ – בְּהֶתֵּירָא אֲתַאי לִידֵיהּ; אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דִּבְאִיסּוּרָא אֲתַאי לִידֵיהּ – מִדְּרַבָּנַן הוּא;

Traduction

Or perhaps the case of a stolen item is not comparable to the case of a lost item, as it is only with regard to a lost item that the owner’s despair enables the finder to acquire the item, because the item came into his possession in a permitted manner. But in this case of the thief, since the item came into his possession in a prohibited manner, this case cannot be derived from the halakha of a lost item. If so, the ruling that despair effects acquisition in a case of theft applies not by Torah law but by rabbinic law.

Tossefoth non traduit

כיון דבאיסורא אתי לידיה. מכאן משמע שיאוש אין כהפקר גמור דא''כ אפי' בתר דאתא לידיה באיסורא יוכל לקנות מן ההפקר והא דאמר בהשולח (גיטין דף לט:) נתייאשתי מפלוני עבדי דלא בעי גט שחרור אי אמרי' המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור לא משום דכי מתייאש הרי הוא מפקירו דאי יאוש הוי הפקר א''כ אפי' אתא לידיה באיסורא כיון שמפקיר זכה בהן אלא התם היינו טעמא דכי היכי דבהפקר אין צריך גט שחרור לפי שאין רשות לרבו עליו ה''נ כשנתייאש אין לרבו רשות עליו:

דַּאֲמוּר רַבָּנַן נִיקְנֵי, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים.

Traduction

Why would this halakha have been instituted by rabbinic law? As, the Sages said that a thief should acquire the stolen item in this manner, due to an ordinance instituted for the penitent. To encourage thieves to repent and repay their victims, the Sages instituted that they need not return the stolen item after the owner despairs of recovering it. Rather, they can reimburse the owner for the monetary value of the item.

Rachi non traduit

משום תקנת השבים. שלא יהא צריך לחזר ולטרוח אחר הגזילה עצמה:

וְרַב יוֹסֵף אָמַר: יֵאוּשׁ אֵינוֹ קוֹנֶה, וַאֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן.

Traduction

And Rav Yosef says: Despair on the part of the owner over the possibility of recovering his item does not cause the thief to acquire that item at all, and this is the halakha even by rabbinic law.

Rachi non traduit

אינו קונה. והיא עצמה ישלם:

אֵיתִיבֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַבָּה: גָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,

Traduction

Rav Yosef raised an objection to Rabba from a mishna (96b): If one robbed another of leavened bread and Passover elapsed in the meantime, so that deriving benefit from it is prohibited,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source