Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 23b
כַּחֲצַר הַנִּיזָּק דָּמֵי; דְּאִי כַּחֲצַר הַמַּזִּיק דָּמֵי, לֵימָא לֵיהּ: מַאי בָּעֵי רִפְתָּךְ בְּפוּמָּא דְּכַלְבַּאי?
Traduction
is like the courtyard of the injured party, i.e., it is not a separate domain from the place in which the animal is eating. As if the mouth of the animal were to be considered like the courtyard of the one responsible for the damage, let the owner of the dog say to the injured party: What is your bread doing in my dog’s mouth? The dog’s mouth is my domain, and I am not liable for damage classified as Eating done to your property in my domain.
Rachi non traduit
כחצר הניזק דמיא. ושדה אחר קרינא ביה:
דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ: פִּי פָרָה – כַּחֲצַר הַנִּיזָּק דָּמֵי, אוֹ כַּחֲצַר הַמַּזִּיק דָּמֵי?
Traduction
The Gemara notes: The need for this type of inference arises from the fact that a dilemma was raised before the Sages: Is the mouth of a cow like the courtyard of the injured party, or is it like the courtyard of the one responsible for the damage, i.e., the owner of the cow?
וְאִי אָמְרַתְּ כַּחֲצַר הַמַּזִּיק דָּמֵי, שֵׁן דְּחַיֵּיב רַחֲמָנָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?
Traduction
The Gemara asks: But if you say that the mouth of the cow is like the courtyard of the one responsible for the damage, how can you find a case of damage classified as Eating for which the Merciful One holds the owner of the animal liable? The halakha is that one must pay for damage classified as Eating only if it occurred on the property of the injured party. If the mouth of an animal is deemed the domain of the animal’s owner, damage caused by an animal eating would always take place in the domain of the animal’s owner and he would therefore be exempt from liability in every case.
Rachi non traduit
ואי אמרת כו'. גמרא קמהדר כלומר אמאי מספקא לך פשיטא דכחצר הניזק דמי דאי כחצר המזיק דמי א''כ שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה:
אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: כְּגוֹן שֶׁנִּתְחַכְּכָה בְּכוֹתֶל לַהֲנָאָתָהּ, וְטִנְּפָה פֵּירוֹת לַהֲנָאָתָהּ.
Traduction
Rav Mari, son of Rav Kahana, said: It is possible to describe a case of Eating that would render the animal’s owner liable according to the one who holds that the mouth of a cow is like the domain of its owner, for example, if the cow rubbed up against a wall for its pleasure and broke it, or if the cow soiled produce for its own pleasure. Any action in which an animal engages for its own pleasure is classified as Eating, and if the animal causes damage thereby within the domain belonging to the injured party, its owner will be held liable since nothing has entered the mouth of the animal.
Rachi non traduit
נתחככה בכותל. דתולדה דשן היא אבל שן ממש לא דאמר ליה פי פרתי רשותי היא:
וטנפה פירות. ע''י גלגול כעין שעושין סוסים וחמורים ובלעז וולט''ר:
מַתְקֵיף לַהּ מָר זוּטְרָא: וְהָא בָּעֵינָא ''כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ'', וְלֵיכָּא! רָבִינָא אָמַר: דְּשָׁף צַלְמֵי, רַב אָשֵׁי אָמַר: דְּפַסַּעי פַּסּוֹעֵי.
Traduction
Mar Zutra objects to these examples of Eating: But in order to create liability under the halakhot of Eating, I require fulfillment of the verse: ''As consumes the tooth until it be all gone'' (I Kings 14:10), meaning that the damaged item must be completely destroyed or consumed, and here that is not the case, as the stones of the broken wall and the soiled produce have not been destroyed. To answer Mar Zutra’s question, Ravina said: It is possible for a cow to cause complete destruction by rubbing against a wall, e.g., a cow that completely erases any decorative images that were adorning the wall. Rav Ashi said: It is possible for cow to cause complete destruction by soiling produce, e.g., a cow that trods on the produce and crushes it, thereby totally eradicating it. Consequently, the initial question about the status of the cow’s mouth remains.
Rachi non traduit
והא בעינן עד תומו. דמכליא קרנא דהא ובער זה השן מיבער הגלל עד תומו נפקא לן בפ' קמא (דף ב:) והכא ליכא תומו שעדיין האבנים והפירות בעין:
דשף צלמי. כשנתחככה בכותל מחקה צורה שעליו דאיכא תומו:
דפסעי פסועי. כשנתגלגלה על הפירות תחבתן בטיט ואי אפשר ללקטן. לישנא אחרינא דפסאי פסואי כמו פסו אמונים (תהילים י''ב:ב') כלומר ששפכה משקה בגלגולה דכליא ופסיא קרנא:
תָּא שְׁמַע: שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – פָּטוּר. מַאן פָּטוּר – מְשַׁסֶּה פָּטוּר, וְחַיָּיב בַּעַל כֶּלֶב; וְאִי אָמְרַתְּ כַּחֲצַר הַמַּזִּיק דָּמֵי, לֵימָא לֵיהּ: מַאי בָּעֵי יְדָךְ בְּפוּמֵּיהּ דְּכַלְבַּאי?
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a baraita: If he incited a dog against another person, or if he incited a snake against another person, he is exempt (Sanhedrin 66b). The Gemara clarifies: Who is exempt? The one who incited the dog is exempt, but the owner of the dog is liable. And if you say that the mouth of the animal is like the courtyard of the one liable for the damage, let the owner of the dog say to the injured party: What does your hand want, i.e., what is it doing, in my dog’s mouth, which is my domain?
Rachi non traduit
פטור משסה. דגרמא בנזקין פטור:
Tossefoth non traduit
תא שמע שיסה בו את הכלב. ותימה דאמאי לא משני לענין קטלא לא אמרינן כדאמרינן בסמוך דהך משנה היא רישא דהשיך בו את הנחש דמייתי בתר הכי בפ' אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עו:
ושם) ושמא משמע ליה רישא בין לענין מיתה בין לענין נזקין ולקמן נמי מייתי לה גבי בעיא משסה כלבו של חבירו:
אֵימָא: פָּטוּר אַף מְשַׁסֶּה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאַפְּקֵיהּ לְנִיבֵיהּ וְסַרְטֵיהּ.
Traduction
The Gemara answers: The mishna could be understood a different way. Say that even the one who incited the dog is exempt, as the dog is not his property, but the dog owner is also exempt because his dog’s mouth has a legal status similar to that of the dog owner’s courtyard. And if you wish, say instead that the case under discussion is one where the dog extended his canine teeth and scratched the victim, but the victim’s hand was not inside his mouth, and therefore this incident cannot be treated as if it took place in the domain of the owner of the dog.
Rachi non traduit
דאפקיה לניביה. שהוציא שיניו וסרטו דלא הכניס ידו לתוך פיו:
Tossefoth non traduit
דאפקיה לניביה וסרטיה. הו''מ לשנויי' כגון שלא הכניס יד חבירו אלא הכלב עצמו לקחה כששיסהו אלא דמשני לפי מה שסבור דמיירי כשהושיט לו ידו:
תָּא שְׁמַע: הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a solution based on the continuation of the above mishna: If one caused the snake to bite a person by bringing the fangs of the snake to the victim’s body, and the snake killed him, Rabbi Yehuda deems the one who instigated the attack liable to receive the death penalty and the Rabbis exempt him.
Rachi non traduit
השיך בו את הנחש. שנטל את הנחש בידו והגיע פיו ליד חבירו עד שנכנסה לתוכו ונשכו ומת:
מחייב. מיתה:
וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: כְּשֶׁתִּימְצֵי לוֹמַר; לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אֶרֶס נָחָשׁ – בֵּין שִׁינָּיו הוּא עוֹמֵד, לְפִיכָךְ מַכִּישׁ בְּסַיִיף, וְנָחָשׁ פָּטוּר. לְדִבְרֵי חֲכָמִים, אֶרֶס נָחָשׁ – מֵעַצְמוֹ מִקִּיא, לְפִיכָךְ נָחָשׁ בִּסְקִילָה, וּמַכִּישׁ פָּטוּר.
Traduction
And Rav Aḥa bar Ya’akov says in explanation of the dispute: When you analyze the matter you will find that according to the statement of Rabbi Yehuda, the venom of a snake is deemed to be constantly present between its fangs, and therefore when the snake is made to strike the victim it is not actively engaged in any action. Consequently, the person handling the snake is liable, similar to one who strikes a victim with a sword, while the snake itself is exempt as it has not done anything. And according to the statement of the Rabbis, the venom of a snake is not present between its fangs but rather the snake must secrete it of its own volition. Consequently, the snake receives the penalty of stoning like any animal that kills a person, while the one who instigated the attack and striking with it is exempt.
Rachi non traduit
בין שיניו עומד. ובלא כוונת הנחש יצא הארס:
לפיכך מכיש בסייף. דהוה ליה כאילו הרגו בסייף שהורג ממש הוא ולא גורם:
נחש בסקילה. כדין שור הורג אדם דכתיב השור יסקל (שמות כא):
וְאִי אָמְרַתְּ פִּי פָרָה כַּחֲצַר הַמַּזִּיק דָּמֵי, לֵימָא לֵיהּ: מַאי בָּעֵי יְדָךְ בְּפוּמָּא דְחִיוַּואי? לְעִנְיַן קְטָלָא לָא אָמְרִינַן.
Traduction
And if you say that the mouth of the cow is like the courtyard of the one responsible for the damage, let the owner of the snake metaphorically say to the injured party: What is your hand doing in my snake’s mouth? The Gemara answers: We do not say this principle with regard to matters relating to the death penalty; therefore, one who kills another is always liable, regardless of whether it occurred within the domain of the killer or within the domain of the victim.
Rachi non traduit
לענין קטלא. הריגת נחש:
לא אמרינן. מאי בעי ידך כו' ואפילו כחצר המזיק דמיא אינו פטור אלא נהרג אלא לענין נזקין אמרינן מאי בעית ברשותי כדתנן בפ''ק (דף ט:) חוץ מרשות המיוחדת למזיק ומיבעיא לן פי פרה אי כחצר המזיק דמי או לא עד דפשיטנא לה מכלב שנטל חררה:
וּמְנָא תֵּימְרָא? דְּתַנְיָא: הַנִּכְנָס לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וּמֵת – הַשּׁוֹר בִּסְקִילָה, וּבְעָלִים פְּטוּרִים מִן הַכּוֹפֶר.
Traduction
And from where do you say this? As it is taught in a baraita (Tosefta 5:13): With regard to one who enters the courtyard of a property owner without his permission, and the property owner’s ox gores the intruder and he dies, the ox receives the penalty of stoning while the owner is exempt from having to pay ransom.
בְּעָלִים פְּטוּרִין מִן הַכּוֹפֶר מַאי טַעְמָא – דְּאָמַר לֵיהּ: בִּרְשׁוּתִי מַאי בָּעֵית; שׁוֹרוֹ נָמֵי, לֵימָא לֵיהּ: מַאי בָּעֵית בִּרְשׁוּתִי! אֶלָּא לְעִנְיַן קְטָלָא לָא אָמְרִינַן.
Traduction
The Gemara clarifies: What is the reason that the owner is exempt from paying ransom? He is exempt because he can metaphorically say to the victim: What do you want in my domain, i.e., why were you there without permission? Since he entered the premises without authorization, he bears responsibility for his own fate. But if that is so, the same applies to his ox as well, and let the owner of the ox say to the victim: What do you want in my domain? Rather, it must be that we do not say that this principle applies with regard to matters relating to the death penalty. Consequently, these cases do not prove that the mouth of the cow is like the courtyard of the victim within the scope of the halakhot of damages.
הָנְהוּ עִיזֵּי דְּבֵי תַרְבּוּ דַּהֲווֹ מַפְסְדִי לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ לְאַבָּיֵי: זִיל אֵימָא לְהוּ לְמָרַיְיהוּ דְּלַיצְנְעִינְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי אֵיזִיל? דְּאִי אָזֵילְנָא, אָמְרִי לִי: לִגְדּוֹר מָר גְּדֵירָא בְּאַרְעֵיהּ.
Traduction
§ The Gemara relates: There were these goats, belonging to the Tarbu family, that would frequently damage Rav Yosef’s property. Rav Yosef said to Abaye: Go and tell their owners that they must keep their goats enclosed within their own property. Abaye said to Rav Yosef in response: Why should I go? If I go and deliver this message, they will say to me: Let the Master put a fence up around his property so that the goats will not be able to get in there.
Rachi non traduit
בי תרבו. שם משפחה:
Tossefoth non traduit
יכלי למימר לגדור מר גדירא בארעיה. היה נשמט אביי שלא היה חפץ לילך לשם דהתנן (לעיל בבא קמא דף יט:) אכלה מתוך החנות משלמת כו' ולא אמרינן היה לו לנעול חנותו וכן אכלה מצידי הרחבה ולעיל נמי לא פריך דליפטר בעל הכלב מן החררה ורב אלפס פסק כרב יוסף וליתיה לדאביי דדחויא בעלמא הוא:
וְאִי גָּדַר, שֵׁן דְּחַיֵּיב רַחֲמָנָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כְּשֶׁחָתְרָה. אִי נָמֵי, דְּנָפֵיל גּוּדָּא בְּלֵילְיָא.
Traduction
The Gemara questions this claim: And if an individual did put up a fence to safeguard his property from the Eating of other animals because he was required to do so, and had he not done so the owners of those animals would not be liable to pay for the damage caused by their animals, how can you find damage classified as Eating for which the Merciful One holds the owner of the animal liable? As, if it is the responsibility of the injured party to fence in his property, animals will not be able to get inside. The Gemara answers: A case in which the Torah holds the owner of the animal liable can be explained as one where the animal burrowed under the fence. Alternatively, it could be explained as a case where the separating fence collapsed in middle of the night and the owner of the fence did not have the opportunity to repair it before the animals caused damage.
מַכְרֵיז רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא רַבָּה: דְּסָלְקִין לְעֵילָּא וּדְנָחֲתִין לְתַחְתָּאה – הָנֵי עִיזֵּי דְשׁוּקָא דְּמַפְסְדִי, מַתְרֵינַן בְּמָרַיְיהוּ תְּרֵי וּתְלָתָא זִמְנִין. אִי צָיֵית – צָיֵית. וְאִי לָא – אָמְרִינַן לֵיהּ: תִּיב אַמְּסַחְתָּא וְקַבֵּל זוּזָךְ.
Traduction
The Gemara comments: Rav Yosef, and some say it was Rabba, would announce: Those that ascend to Eretz Yisrael from Babylonia, bringing with them the rulings of the Babylonian Sages, as well as those that descend to Babylonia from Eretz Yisrael, bringing the rulings of the sages of Eretz Yisrael with them, all agree to the following halakha: With regard to these goats that loiter in the market until they are slaughtered and in the meantime cause damage to others, we warn their owner two or three times. If the owner of the goats heeds the warning and safeguards his animals from damaging others, then he heeds it and no further action is necessary. But if not, we say to him: Go, sit next to the butcher shop and take your money, meaning we instruct him to slaughter his goats immediately. Since he in any event intends to slaughter them, the court can force him to do so immediately. Otherwise, he cannot be forced to slaughter them as a preventive measure.
Rachi non traduit
דסלקין לעילא. מבבל לארץ ישראל:
ודנחתין לתחתא. מארץ ישראל לבבל הוו בקיאין בדין זה:
עיזי דשוקא. דקצבי דקיימי לשחיטה אלא דמשהו להו עד יומא דשוקא:
מתרינן במרייהו. אי מפסדן אפילו ברשות הרבים:
תיב אמסחתא. מקום מעמד הקצבים:
וקביל זוזך. אפילו ביומא דלאו דשוקא שחיט להו הואיל ולשחיטה קיימן:
Tossefoth non traduit
הנהו עיזי דשוקא כו'. דוקא בהנהו דקיימי לשחיטה ואע''ג שישלמו מה שהזיקו לא בעי למיקם בהדייהו לדינא וזימנין נמי דליכא סהדי אבל עז לחלבה ורחל לגיזתה יכול לומר כשיזיק ישלם כדאשכחן גבי עיזי דבי תרבו דאמר ליה זיל אצנעינהו ולא אמר ליה זיל שחטינהו:
מַתְנִי' אֵיזֶהוּ תָּם וְאֵיזֶהוּ מוּעָד? מוּעָד – כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְתָם – מִשֶּׁיַּחְזוֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוּעָד – שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְתָם – כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ.
Traduction
MISHNA: Which type of ox is deemed innocuous and which is deemed forewarned? An ox is deemed forewarned in any case where witnesses testified about it that it gored on three different days. And it reverts back to its previous innocuous status from when it reverses its behavior and refrains from goring for three consecutive days; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: It is deemed forewarned in any case where witnesses testified that it gored three times, regardless of the number of days on which this behavior occurred. And it reverts back to its previous innocuous status in any case where children pet it and play with it and it does not gore them.
Rachi non traduit
מתני' משיחזור בו שלשה ימים. שרואה שוורים ואינו נוגח חוזר לתמותו:
שלשה פעמים. ואפילו ביום אחד:
Tossefoth non traduit
איזהו מועד כו'. אומר ר''י דהא דאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) דסתם לן תנא דשור המועד כרשב''ג דאמר בשלש זימנין הוי חזקה לא משום דתיהוי פלוגתייהו בשור המועד דמקראי דרשינן:
שיהו התינוקות כו'. אף על גב דאדם אית ליה מזלא מ''מ כיון שנעשה שפל כל כך שהתינוקות ממשמשין בו ודאי חזר לקדמותו ולא בא ר''מ למעט שלא תועיל חזרה שלשה ימים אלא השמיענו דאפילו ביום אחד פעמים דאיכא חזרה כגון ע''י תינוקות וג' פעמים ביום אחד נראה דאין מועיל לדידיה לחזרה אע''פ שמועיל להעדאה דה''נ אשכחן לר''ש דבשלשה פעמים הוי מועד ובחזרה בעי ג' ימים:
גְּמָ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר אַבָּיֵי: ''תְּמֹל'' – חַד; ''מִתְּמֹל'' – תְּרֵי; ''שִׁלְשֹׁם'' – תְּלָתָא; ''וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו'' – אֲתָאן לִנְגִיחָה רְבִיעִית.
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda that an ox is deemed forewarned only if it gored on three separate days? Abaye said: It states in the verse: ''Or if it is known that the ox was a goring ox from yesterday and the day before yesterday, and its owner has not secured it'' (Exodus 21:36). This leads to the following inference: ''Yesterday'' indicates one day, ''from yesterday'' indicates two days, ''the day before yesterday'' indicates three days, ''and its owner has not secured it''; here we arrive at a fourth incident of goring, for which the owner pays the full amount of damages.
Rachi non traduit
גמ' אתאן לנגיחה רביעית. שאם לא שמרו ונגח נגיחה רביעית משלם מעלייה נ''ש אבל אשלישית פלגא נזקא הוא דמשלם:
רָבָא אָמַר: ''תְּמֹל–מִתְּמֹל'' – חַד; ''שִׁלְשֹׁם'' – תְּרֵי; ''וְלָא יִשְׁמְרֶנּוּ'' הָאִידָּנָא – חַיָּיב.
Traduction
Rava said: ''Yesterday'' and ''from yesterday'' are not to be expounded separately. Rather, the inference from this phrase is that ''from yesterday'' indicates one day, ''the day before yesterday'' indicates two days, ''and its owner has not secured it'' indicates now, the third incident of goring, as it is liable as a forewarned animal for the third goring.
Rachi non traduit
ולא ישמרנו האידנא. בנגיחה שלישית חייב עליה נזק שלם:
Tossefoth non traduit
ולא ישמרנו האידנא חייב. פי' בקונטרס בפי' ראשונה דלרבא בפעם ג' חייב נ''ש צ''ל לפי' הא דקאמר לקמן דאתו ג' כיתי סהדי בחד יומא דלמ''ד לייעודי תורא אייעד ומשלמין בעלים נ''ש אע''פ שלא ידעו תחלה ואינו נראה דוהועד בבעליו כתיב ואח''כ אם לא ישמרנו משלם נ''ש וברייתא דלקמן קתני דאין השור נעשה מועד עד שיעידו בפני בעלים וא''כ אפילו למ''ד לייעודי תורא צריך שידעו הבעלים תחלה וכי אתו ג' כיתי סהדי בחד יומא והעידו בבעלים לא ישלמו בעלים נ''ש עד נגיחה ד' ורש''י עצמו חזר בו משום דבריש חזקת הבתים (ב''ב דף כח. ושם) קאמר סתמא דגמרא אי מה שור המועד עד נגיחה ד' לא מיחייב כו' ופי' דמשמעות דורשין איכא בינייהו והר''ר עזריאל פי' דאיכא בינייהו דלאביי דדריש לא ישמרנו לנגיחה ד' לא משלם נזק שלם עד יום ד' דלא ישמרנו הוי יום ד' דומיא דתמול שלשום אבל לרבא דלא כתיב נגיחה ד' אפילו נגח ד' בג' חייב. וקשה למאי דפי' דלא משלם ברביעית נ''ש אפי' למ''ד לייעודי תורא אא''כ העידו בבעלים בנגיחה ג' דאמרינן לקמן בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (בבא קמא דף מא. ושם) וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה ומשני כגון שהוזמו זוממי זוממין ופריך הניחא אי לייעודי תורא שפיר אלא אי לייעודי גברא בעינן מצי אמר ליה לא הוה ידענא דתוראי נגחן ולפי מה שפיר' אפילו אי לייעודי תורא נמי לא אתי שפיר וי''ל דלכתחילה כשהוזמו השלשה כיתות לקחו הבעלים את השור וכשבאו זוממי זוממין והעידו בבעליו בבית דין לא הספיקו לגמור את דינו עד שנגח נגיחה ד' בעוד שהיה בבית בעליו וכמ''ד גומרין דינו של שור שלא בפניו והו''מ למפרך הניחא למ''ד גומרין אלא בלאו הכי פריך שפיר הניחא אחר ור''ת מפרש שאין נאסר על ידי גמר דין כל זמן שהוא קיים ועדיין שלו הוא עד לאחר סקילה או לאחר שחיטה והשתא אתי שפיר אפי' נגמר דינו ואח''כ נגח והא דקתני לקמן בברייתא נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין אע''ג דעדיין לא חייב נזק שלם מכל מקום כיון שמייעדין אותו וממילא מתחייב נזק שלם ברביעית כשהוזמו צריכין לשלם כפי מה שתעלה נגיחה ד' כשיגח אע''ג דבפרק הנחנקין (סנהדרין דף פו:) אמר עידי גניבה בנפש שהוזמו ועידי גניבה ראשונה של בן סורר אין נהרגין התם לאו משום דיכול להיות שלא יבאו לידי חיוב פטרינן להו אלא התם משום דמצו למימר להלקותו באנו ועידי גניבה בנפש שהוזמו לוקין כדפירש התם בקונטרס אבל הכא ע''כ לא באו כי אם לייעדו ולחייבו נזק שלם כשיגח נגיחה ד' כדמסיק ואזיל דלא מצו למימר לחיובי פלגא נזקא קאתינן א''כ אין חייבין אלו הכיתות אלא במה שעשאו מועד ואומדין כמה נפחת שורו מדמיו ולא צריכא השתא לנגיחה רביעית כלל:

וְרַבִּי מֵאִיר, מַאי טַעְמָא? דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
Traduction
The Gemara asks: And what is the reason for the opinion of Rabbi Meir, who does not determine the forewarned status of an ox by the number of days on which the animal gored but simply by the number of times? As it is taught in a baraita that Rabbi Meir said:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source