Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 23a

בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ, וְסִיֵּים בְּנִזְקֵי גוּפוֹ; לוֹמַר לְךָ: אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו.

Traduction

with a reference to damage caused by one’s possessions, as it is written: ''If fire breaks out,'' indicating that his responsibility for the fire is the same as his responsibility for any of his possessions that cause damage, and it concludes with a reference to damage caused by one’s body, as the verse refers to the person by calling him ''the one who ignited the fire,'' telling you that his liability for the damage caused by his fire is due to its similarity to his arrows.

Rachi non traduit

בנזקי ממונו. דכתיב כי תצא אש דמשמע מעצמה:

בנזקי גופו. דקרי ליה מבעיר:

אָמַר רָבָא, קַשְׁיָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי: לְמַאן דְּאָמַר אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו, טָמוּן בָּאֵשׁ דִּפְטַר רַחֲמָנָא – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

Traduction

Rava said that Abaye raised a difficulty: According to the one who says that one’s liability for the damage caused by his fire is due to its similarity to his arrows, how can you find that the Merciful One exempted one from liability for concealed items damaged by a fire? If one caused damage by shooting an arrow, he would be equally liable for damaging both exposed and concealed items. Consequently, if one’s liability for the damage caused by his fire is due to its similarity to his arrows, he should similarly be liable for concealed items damaged by a fire.

Rachi non traduit

היכי משכחת לה. אילו אדם זורק חץ והזיק בטמון לא מיחייב בנזק הא קיימא לן בהאי פירקין (דף כו:) פצע תחת פצע לחייב את השוגג כמזיד ואונס כרצון. לישנא אחרינא האי חץ לעולם בטמון הוא נכנס ומזיק. ולא שמעתי:

Tossefoth non traduit

טמון באש דפטר רחמנא היכי משכחת לה. פי' בשלמא למ''ד אשו משום ממונו אין תימה דפטור טמון ואע''ג דבכל נזקי ממונו כמו קרן שן ורגל חייב טמון שבממון מצינו חילוקים בקרן שן ורגל להלכותיהן אבל באדם המזיק לא חלק הכתוב דכתיב פצע תחת פצע ודרשינן בסוף פירקין (בבא קמא דף כו:) לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון לפיכך אין סברא לדרוש אשו משום חציו:

וְנִיחָא לֵיהּ: כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵיקָה לְאוֹתוֹ חָצֵר, וְנָפְלָה גָּדֵר שֶׁלֹּא מֵחֲמַת דְּלֵיקָה, וְהָלְכָה וְהִדְלִיקָה וְהִזִּיקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת. דְּהָתָם – כְּלוּ לֵיהּ חִצָּיו.

Traduction

And it was satisfactory for him, i.e., Abaye resolved the difficulty. He explained that the exemption from liability for concealed items damaged by a fire applies in a case where a fire broke out in that same courtyard, and afterward the fence separating this courtyard from the neighbor’s courtyard collapsed, but not due to the fire, and therefore the fire spread and ignited items and caused damage in another courtyard. In such a circumstance he would be exempt because there, in this case, it is as if his arrows were depleted, i.e., he bears responsibility for the fire that he had started, which initially was confined to his courtyard alone. The fire that spread to the neighboring courtyard is not similar to his arrows, and therefore he is exempt.

Rachi non traduit

וניחא ליה. ומשני לה הכי:

ונפלה גדר. של חצר:

שלא מחמת דליקה. דאי מחמת דליקה חציו הם:

דכלו לו חציו. שבשעה שהדליק האש דהיינו זריקת חץ לא היה ראוי להזיק בחצר אחרת:

אִי הָכִי, לְעִנְיַן גָּלוּי נָמֵי כְּלוּ לֵיהּ חִצָּיו!

Traduction

The Gemara challenges this explanation: If that is so, he should be exempt not only with regard to concealed items but also with regard to exposed items that were damaged by the fire, as his arrows are also depleted when the fire spreads and causes damage. If his exemption is due to fact that the damage was caused because the wall that had separated the two courtyards had collapsed, there should be no distinction between exposed and concealed items.

אֶלָּא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ מִשּׁוּם חִצָּיו – אִית לֵיהּ נָמֵי מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ; וּכְגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לְגוֹדְרָהּ וְלֹא גְּדָרָהּ; דְּהָתָם – שׁוֹרוֹ הוּא וְלָא טְפַח בְּאַפֵּיהּ.

Traduction

Rather, it must be that the one who holds that one’s liability for the damage caused by his fire is due to its similarity to his arrows also holds that his liability is due to the fire’s similarity to his property. Consequently, it remains possible for a circumstance to exist in which one will be exempt from liability for damaging concealed items and yet be held liable for exposed items. For example, if he had the ability to repair the breach and fence in the courtyard again but he did not fence it in, he will be liable, as there, it is similar to a case where his ox was in danger of escaping from his property and he did not strike it in its face to hold it back, and therefore he is liable for any ensuing damage. In this case, however, the fire is not similar to his arrows since it was not responsible for the collapse of the fence, and therefore he is exempt from damage caused to concealed items, according to the halakhot of Fire.

Rachi non traduit

אית ליה נמי משום ממונו. והיכא דליכא לחיוביה משום חציו ואיכא לחיוביה משום ממונו מחייבינן ליה הלכך לענין גלוי אע''ג דכלו לו חציו חייב משום ממונו:

וכגון שהיה לו לגודרה. בטרם תעבור הדליקה שם היה לו שהות ויכול לגודרה:

ולא גדרה. דאע''ג דליכא לחיוביה אהבער ראשון מתחייב על שם סופו שלא שימר גחלתו לגדור בפניה:

שורו הוא ולא טפח באפיה. הרי זה ככונס שורו לדיר ולא נעל בפניו ויצא והזיק:

וְכִי מֵאַחַר דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ מִשּׁוּם חִצָּיו אִית לֵיהּ נָמֵי מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ, מַאי בֵּינַיְיהוּ?

Traduction

The Gemara asks: But according to this conclusion, since the one who holds that one’s liability for the damage caused by his fire is due to its similarity to his arrows also holds that his liability is due to its similarity to his property, what is the difference between the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish?

Rachi non traduit

וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו מאי בינייהו. היכא דגחלת שלו היתה מאי איכא בין ר' יוחנן דמחייב ליה משום תרתי לר''ל דלא מחייב ליה אלא משום חדא דהא על כרחך היכא דגחלת שלו נמי פליגי דהא אמרן לעיל לרבי יוחנן אשו משום חציו אלמא באשו נמי פליגי היכא דגחלת שלו בשלמא עד השתא דשמעינן משום חציו דוקא ולאו משום ממונו וכדאמרת ממון אית ביה מששא הא לית ביה מששא איכא בינייהו היכא דאיתיה ממונו וליתיה חציו כי הך דנפלה גדר דכלו לו חציו דלמ''ד משום חציו דוקא פטור אבל השתא דלתרוייהו חייב מאי בינייהו:

Tossefoth non traduit

מאי בינייהו. הוה מצי למימר איכא בינייהו כל הני דלעיל כלב שנטל חררה ואנחי אנוחי בגדיש דלרבי יוחנן משלם על שאר הגדיש חצי נזק ולר''ל על שאר הגדיש פטור ולרבי יוחנן אפילו לא הצית בגופו של עבד קם ליה בדרבה מיניה וטמון היכא שלא כלו חציו חייב לרבי יוחנן:

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְחַיְּיבוֹ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.

Traduction

The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to holding him liable for the additional four types of indemnity in a case where the fire injured a person. In such an instance Rabbi Yoḥanan would require, in addition to the costs of the damage itself, payments for pain, medical costs, loss of livelihood, and humiliation, as in any case of personal injury, given that Rabbi Yoḥanan considers Fire to be no different than an arrow he had shot at the injured party.

Rachi non traduit

לחייבו בד' דברים. למ''ד משום חציו נמי מחייבינן ליה אם שרף אשו יד אדם חייב בארבעה דברים נזק וצער ריפוי ושבת אבל בבושת לא דאמרינן בשילהי פירקין אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין אבל ד' דברים חייב דפשיעה היא דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שהרוח מוליכתה וכדאמרינן בשילהי פירקין נפל מן הגג ברוח מצויה חייב בד' דברים ופטור על הבושת למ''ד משום ממונו פטור והוא הדין נמי דאיכא בינייהו כל הני דלעיל כלב וגמל דלמ''ד משום חציו חייב דהא ממונו אע''ג דלאו חציו וחציו אע''ג דלאו ממונו אית ליה ולמאן דלית ליה חציו פטור אא''כ מסכסכת כדאוקימנא לעיל והאי דנקט ד' דברים משום דאפילו היכא דהגחלת שלו משמע לו דיש חילוק בדבריהם ועוד דמילתא דשכיח היא מפי המורה שמעתי אבל לשון ראשון נראה לי:

עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם כּוּ'. מַאן חַיָּיב – בַּעַל כֶּלֶב. וְלִיחַיַּיב נָמֵי בַּעַל גַּחֶלֶת! בְּשֶׁשִּׁימֵּר גַּחַלְתּוֹ.

Traduction

§ The mishna teaches that he must pay the full cost of the damage for the cake the dog ate but must pay for only half the cost of the damage to the burned stack of grain. The Gemara elucidates: Who is the one obligated to pay for the cake? The owner of the dog. The Gemara challenges this: But why not let the owner of the coal also be liable, as he shares some of the responsibility, being that he did not safeguard his coal and it ultimately caused damage? The Gemara answers: The case under discussion is one where the owner of the coal safeguarded his coal properly.

Rachi non traduit

מאן חייב בעל הכלב. אמתניתין מהדר דקתני על הגדיש משלם חצי נזק:

ה''ג וליחייב נמי בעל הגחלת. דהא בין מר ובין מר משום ממונו אית להו הלכך לר' יוחנן דאמר לעיל על הגדיש משלם חצי נזק דצרורות הן לשלם בעל הגחלת חצי האחר דהא ממונו הוא וריש לקיש דאמר על הגדיש כולו הוי פטור לשלם בעל הגחלת כוליה וקס''ד דגחלת דחד וחררה וגדיש דחד:

בששימר גחלתו. שנעל דלתות ביתו יפה ואונס הוא:

Tossefoth non traduit

וליחייב בעל הגחלת. פירוש גם בעל הגחלת ולא שיפטר בעל הכלב לגמרי כדפ''ל (דף כב. ד''ה ואי) גבי חנוני אמאי חייב ועוד אי בשלא שמר גחלתו ומפטר בעל הכלב אמאי קאמר (לעיל בבא קמא יט:) מתני' באדייה אדויי ודרב הונא בעלמא איתמר לימא דרב הונא קאי אמתני' קשרו אדם חייב הקושר נ''ש ובעל התרנגול פטור כמו הכא דפטור בעל הכלב אלא ודאי בשלא שימר גחלתו חייב נמי בעל הכלב ולכך לא מיתוקמא דרב הונא אמתני' דקשרו אדם חייב משמע דחייב הכל הקושר ובעל התרנגול יש לו להתחייב כמו כן:

ולחייב בעל הגחלת. האי לישנא לאו דוקא דהא מיתוקמא דאכלה בגדיש דבעל החררה אלא כלומר שיפטר בעל הכלב מחלקו של בעל הגחלת ולא ישלם כי אם הרביע וא''ת ואמאי לא פריך וליפטר בעל הכלב מן החררה ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק שמחויב לשמור גחלתו מן הכלב אע''פ שאין לו רשות ליכנס לביתו כדי שלא יזיק אחרים ואפשר לשמור עצמו כדי שלא יכנוס כלב כדי ליטול חררתו וכן משמע בהמניח (לקמן בבא קמא דף לא.) בשמעתין דקדרין דפריך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב אלמא חשיב שני פושע לחייבו בנזק שלישי ואינו פושע לענין שיפטר ראשון בנזקיו:

בששימר גחלתו. וא''ת ומה שמירה היא זו כיון שיכול הכלב ליכנס שם בחתירה דסתם דלתות חתורות הן אצל הכלב וי''ל כיון דנטר כדנטרי אינשי לא אטרחוהו רבנן טפי:

אִי כְּשֶׁשִּׁימֵּר גַּחַלְתּוֹ, מַאי בָּעֵי כֶּלֶב הָתָם? בְּשֶׁחָתַר. אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, סְתָם דְּלָתוֹת חֲתוּרוֹת הֵן אֵצֶל כֶּלֶב.

Traduction

The Gemara asks: If the case is one where he safeguarded his coal properly, what does the dog want, i.e., what is it doing there? If the dog was able to get in there, it cannot be that the owner of the coal safeguarded it properly. The Gemara answers: The case is one where the dog burrowed under the fence, entered the property, and took the cake and the coal. Rav Mari, son of Rav Kahana, said: That is to say that ordinary doors are deemed vulnerable to being burrowed under by a dog because if it would be atypical for a dog to burrow under the door, the owner of the dog would be exempt from payment. Therefore, it must be that it is typical behavior for a dog to burrow beneath a door, and therefore it was incumbent upon the owner of the door to prevent it from causing damage.

Rachi non traduit

זאת אומרת. מדחייב לבעל כלב אחררה נזק שלם אלמא לאו שינוי הוא זה שחתר את הדלת:

דסתם דלתות חתורות הן אצל הכלב. ולא תימא משונה הוא ופלגא נזקא משלם:

Tossefoth non traduit

בשחתר. ואם תאמר ולישני כגון דנפלה גודא בליליא וידע בעל הכלב ובעל הגחלת לא ידע ויש לומר דאין זה רגילות דבעל הכלב ידע ובעל הגחלת לא ידע ולקמן גבי עיזי דבשדות רגילות הוא לפעמים:

סתם דלתות חתורות הן. תימה דלמא משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס תחילתו בפשיעה משום פתיחה ויש לומר דא''כ לא מיחייב בחתירה כ''א רביע כי היכי דהוה מתחייב בפתיחה שהיה בעל הגחלת מתחייב מחצה אבל אין לתרץ דלא אמרינן תחלתו בפשיעה בבתים פתוחים וסופו באונס בנעולים כיון דגבי נעולים לא הוי שום פשיעה כדאמרינן בהפרה (לקמן בבא קמא דף נב:) דלא אמרינן מגו דהוי פושע לענין חרש הוי פושע לענין פקח כו' ומגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין שוורים דלא דמי דהתם ודאי לא אמרינן מגו משום דלגבי פקח או לגבי שוורים הניזקין לא פשעי כלל אבל הכא פושע הוא בכלב זה לענין זה הגדיש להיות ניזוק בגחלתו בפשיעה היכא שלא שמר גחלתו לכך יש להתחייב אפילו נזוקין באונס למאן דמחייב תחילתו בפשיעה וסופו באונס:

דְּאַכְלַהּ הֵיכָא? אִילֵּימָא דְּאַכְלַהּ בְּגָדִישׁ דְּעָלְמָא, הָא בָּעֵינַן ''וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר'', וְלֵיכָּא! לָא צְרִיכָא, דְּאַכְלַהּ בְּגָדִישׁ דְּבַעַל חֲרָרָה.

Traduction

The Gemara asks: Where did it eat the cake? If we say that it ate it after placing it on a stack of grain belonging to another, i.e., someone other than the owner of the cake, then he should not be liable for the damage to the cake under the halakhot of Eating, as in order to hold someone liable we require fulfillment of scenario described in the verse: ''And it consumed in the field of another'' (Exodus 22:4), meaning that an act of damage classified as Eating must be caused on the property of the injured party, and that is not the case in this instance. The Gemara answers: No, it is necessary only in the case where the dog ate the cake after placing it on a stack of grain owned by the owner of the cake, and that is why the dog’s owner is liable, as it ate it while on the property of the injured party.

Rachi non traduit

בגדיש דעלמא. אמאי משלם חררה הא שן הוא ובעינן שדה אחר דניזק וליכא:

תִּפְשׁוֹט דְּפִי פָרָה –

Traduction

§ The Gemara suggests: From here it is possible to resolve a dilemma and prove that the mouth of a cow

Rachi non traduit

תפשוט. דמדקא משלם חררה:

דפי פרתו. של מזיק האוכלת בחצר הניזק:

Tossefoth non traduit

תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי. תימה דאמאי לא פשיט משאר בבי דמתני' דתנן השן מועדת לאכול הראוי לה ומההיא דאכלה מצידי הרחבה ומתוך החנות ועוד אותם שהיו מדקדקין משיסה בו את הכלב למה לא הביאו מתניתין כלב שנטל חררה דדייק מינה השתא ועוד מאי קאמר מאי בעי ריפתך בפומא דכלבאי כיון שהכלב לקחה ונראה לר''י דמכל הנהו דמתניתין לא מצי למפשט ולא מההיא דנטל חררה משום דס''ד דאם לקחה הבהמה פירות בחצר הניזק ואכלה ברשות הרבים [או בחצר המזיק] חייב דמחייבינן בלקיחה לחודא וכן הסברא נוטה דכיון דפשע בלקיחה מה לנו באכילה והא דממעטינן משדה אחר רשות הרבים היינו לקיחה וקמבעיא ליה כגון אם הושיט פירות בפי פרה חש''ו ועכו''ם דלאו בני תשלומין נינהו וכגון שהבהמה לא היתה יכולה ליקח אם לא שהושיט לה ואי כחצר הניזק דמי חייב בעל הפרה ואי כחצר המזיק דמי פטור כיון שנתנו אחר לתוך פיה והא דקאמר תפשוט לאו ממתני' אלא מסוגיא דשמעתין דאוקמה אכלה בגדיש דבעל החררה שמע מינה דבעו לקיחה ואכילה בחצר [הניזק] אף על פי שאין טעם בדבר זה מה צורך באכילה אלא דגזירת הכתוב הוא ותפשוט כשנתן אחר לתוך פיה דחייב דכחצר הניזק דמיא דאי כחצר המזיק דמיא ומצי אמר ליה מאי בעי ריפתך בפומא דחיותאי ה''נ מצי א''ל מאי בעי ריפתך בפומא דכלבאי וזה הלשון לאו דוקא דהכא לא שייך לשון זה שהכלב לקח מעצמו אלא כלומר כיון דגזירת הכתוב דבעי' אכילה בחצר הניזק ואי פי פרה כחצר המזיק אפילו כי אכלה בגדיש דבעל החררה הוי אכילה בחצר המזיק ואגב דשייך לשון זה בנתן אחר לתוך פיה נקט ליה ומייתי משיסה בו את הכלב דשסוי מיקרי אפילו הכניס יד חבירו בפי הכלב או הנחש והשיך היינו דתחב ודחק שיני הכלב ונחש בבשר חבירו וא''כ אמאי חייב בעל הכלב והלא ידו בחצר המזיק הוא ולימא ליה מאי בעי ידך בפומא דכלבאי והא דקאמר שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה אף על גב דמשכחת לה שפיר כגון שהלקיחה היתה בחצר הניזק אלא משום דפשטיה דקרא משמע שהביעור היתה בחצר הניזק קבעי היכי משכחת לה ובריש מסכת שבת (דף ג:) איכא נמי תפשוט מסוגיא דשמעתין דקאמר תפשוט מדבעי רב ביבי בר אביי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source