Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 103b
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ עַל חוֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
Traduction
then the additional one-fifth is considered a new principal obligation. The robber pays an additional one-fifth payment apart from the additional one-fifth payment about which he had taken a false oath. If he then takes a false oath concerning the second one-fifth payment, he is assessed an additional one-fifth payment for that oath, until the principal, i.e., the additional one-fifth payment about which he has most recently taken the false oath, is reduced to less than the value of one peruta.
Rachi non traduit
הרי זה משלם חומש על חומש. חומשו של חומש דחומש ראשון נעשה קרן:
עד שיתמעט כו'. שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה משלם חומשו וחומשו של חומש שני וכן לעולם עד שיתמעט הקרן של חומש שלא יכפור לו שוה פרוטה:
וְכֵן בְּפִקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה; וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר'' – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
Traduction
And such is the halakha with regard to a deposit, as it is stated: ''If anyone sins, and commits a trespass against the Lord, and he defrauds his counterpart with regard to a deposit, or with regard to a pledge, or with regard to a robbery, or if he exploited his counterpart; or he has found that which was lost, and deals falsely with it, and swears to a lie…he shall restore it in full, and shall add the fifth part more to it'' (Leviticus 5:21–24). This one must pay the principal and an additional one-fifth payment, and bring a guilt-offering.
Rachi non traduit
תשומת יד. הלואה:
או עשק את עמיתו. שכר שכיר:
גְּמָ' נִשְׁבַּע לוֹ – אִין, לֹא נִשְׁבַּע לוֹ – לָא; מַנִּי? לָא רַבִּי טַרְפוֹן וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא! דְּתַנְיָא: גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר: ''אוֹתִי גָּזַל'' – מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאָתוֹ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד [וְאֶחָד].
Traduction
GEMARA: The mishna teaches that if a robber took a false oath that he did not rob, he must travel even as far as Media in order to repay the robbery victim. This indicates that if he takes an oath to the robbery victim, yes, he is required to go to any length to repay his obligation, but if he did not take an oath to him, no, he does not have to do so. Whose opinion is this? It is not the opinion of Rabbi Tarfon and not the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a mishna (Yevamot 118b): If one robbed one of five people and he does not know which of them he robbed, and each one of the five says: He robbed me, the robber places the stolen item between them and withdraws from them; this is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare him from transgression. He is not considered to have returned the stolen item until he pays the value of the stolen item to each and every one of the five.
Rachi non traduit
גמ' לא נשבע. לא בעי להוליך אחריו עד דמטי לידיה:
עד שישלם לכל אחד. דהשבה לידיה בעינן ולא סגי במניח לפניו לומר מי שהוא שלו יטלנה:
Tossefoth non traduit
מניח גזילה ביניהם ומסתלק. בפרק המפקיד (ב''מ לז:) מוקי לה דלאו דוקא ביניהם דשקלי להו כולהו ואזלי אלא יניח עד שיתברר הדבר מי הם הבעלים:
דברי רבי טרפון. ואפילו לרב הונא ולרב יהודה דאמרי בהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא דף קיח.) גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דשמא וברי ברי עדיף ומפקינן ממונא הכא מודו דאין צריך לשלם לכל אחד דהא לדידיה נמי ברי שארבעה משקרין שבודאי לא גזל אלא האחד הלכך ברי דידהו לא חשיב לגבי שמא דידיה לאפוקי ממונא ואפילו רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי התם פטור דלאו ברי עדיף אלא מוקמינן ממונא בחזקת מריה מצו סברי הכא אפילו כרבי עקיבא דאמר עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד דהכא מיהא מנה מודה דאית ליה לשלומי אבל התם לא מודי מידי:
מַנִּי? אִי רַבִּי טַרְפוֹן – אַף עַל גַּב דְּאִישְׁתְּבַע, אָמַר: מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק! אִי רַבִּי עֲקִיבָא – אַף עַל גַּב דְּלָא אִישְׁתְּבַע, אָמַר: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד!
Traduction
The Gemara clarifies: In accordance with whose opinion is the mishna written? If one suggests that it is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, it is not so, because even though the robber took a false oath that he did not rob, Rabbi Tarfon says: He places the stolen item between them and withdraws; it is not his responsibility to ensure that it reaches the robbery victim. If one suggests that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, it is also not so, because even though the robber did not necessarily take a false oath, Rabbi Akiva says: He is not considered to have returned the stolen item until he pays the value of the stolen item to each and every one of the five, while the mishna rules that his obligation is contingent upon his having taken the false oath.
Rachi non traduit
מניח גזילה. ולא בעי לאמטויי לידיה וסגי במניח לפניו שהרי הבעלים שם הוא:
לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְכִי קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד – הֵיכָא דְּאִישְׁתְּבַע הוּא דְּקָאָמַר. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ''לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ, יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ''.
Traduction
The Gemara answers: Actually, it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and when Rabbi Akiva says that the robber is not considered to have returned the stolen item until he pays the value of the stolen item to each and every one of the five, it is only in a case where the robber took a false oath that Rabbi Akiva says this. What is the reason? As the verse states with regard to one who takes a false oath concerning a financial obligation: ''Unto him to whom it appertains shall he give it, on the day of his being guilty'' (Leviticus 5:24). The halakha that the guilty party must make a rigorous effort to return what he owes is stated in the case of one who took a false oath, and Rabbi Akiva would state his ruling only in that case.
Rachi non traduit
לעולם רבי עקיבא. כר''ע מעיקרא מהדרינן לאוקמי משום דכולהו תנאי סתימתאה אליבא דר''ע סתם כדאמר באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פו.):
Tossefoth non traduit
לעולם ר''ע. משום הכי מוקי פלוגתייהו בנשבע וכר''ע ולא מוקי לה בשלא נשבע ותיתי כר' טרפון משום דבכל דוכתא מהדרי לאוקמי מתני' כר' עקיבא כדאשכחן בסוף השוכר את האומנין (ב''מ דף פב.) דפריך אי הכי קמה לה מתני' דלא כרבי עקיבא:
וְרַבִּי טַרְפוֹן – אַף עַל גַּב דְּאִישְׁתְּבַע, עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הִתְקִינוּ, שֶׁאִם הָיְתָה הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַקֶּרֶן – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לְבֵית דִּין, וּמֵבִיא אֲשָׁמוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ.
Traduction
The Gemara asks: And how does Rabbi Tarfon rule that a robber who took a false oath is not required to pay all claimants, being that the verse indicates otherwise? The Gemara answers: Even though he took a false oath and by Torah law is obligated to return the stolen item to the robbery victim, the Sages instituted an ordinance allowing him to place it between the five possible victims, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: The Sages instituted a great ordinance stating that if the expense required to return a stolen item to the victim is greater than the principal, the robber may pay the principal and the additional one-fifth payment to the court, and he then brings his guilt-offering and achieves atonement for himself. This ordinance would apply here as well, as the expense required to pay all five claimants is greater than the principal.
Tossefoth non traduit
ורבי טרפון אע''ג דנשבע עבוד רבנן תקנתא כו'. תימה דמשמע הא אין הוצאת הדרך יתירה מוליכה אחריו למדי ואמאי והאמר ר' טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק וכ''ת ה' בני אדם היינו הוצאה מרובה על הקרן הא בשנים נמי קתני לקמן בברייתא דחסיד ושמא השתא אכתי לא שמיע ליה ומיהו תימה כיון דמודה ר''א היכא דאין הוצאה יתירה אמאי קאמר ר''ע היא כר' טרפון נמי אתיא דאפילו למאן דמוקי לה כר''ע לא מיתוקמא מתניתין אלא באין הוצאה יתירה וי''ל דמתני' איירי אפילו בהוצאה יתירה שצריך להוליך עד מדי כשאינו מוצא ב''ד עד מדי אע''ג דלא שכיח ולא נקט מתניתין מדי אלא לפרושי דאפילו בהוצאה יתירה איירי וצריך להוליך עד מדי או עד מקום ב''ד אם יש קרוב יותר אע''ג דהוצאה יתירה עד שם ומש''ה מתוקמא כר''ע ולא כר' טרפון דלר' טרפון אפילו כי אין מוצא ב''ד לעולם אין צריך לעשות הוצאה יתירה על הקרן אלא מניח בידו עד שמוצא ב''ד במקום קרוב וא''ת מנלן דס''ל הכי לרבי טרפון דלמא כשאין ב''ד מודה וי''ל דסברא הוא דאי הוה מצריך הולכה למדי כשאין ב''ד כ''ש בגזל אחד מחמשה דלא הוי סגי במסירה לב''ד כיון דלא הדר ממונא למריה אלא עד שישלם לכל אחד ואחד והוה מצי ר''א בן צדוק לאשמועינן רבותא שאם הוצאה יתירה עד ב''ד דמניח בידו אלא אתא לאשמועינן כשב''ד קרוב טוב יותר להניח בידם ועוד י''ל דודאי מדלא תני תקנתא במתני' שמע מינה דליכא תקנתא כלל בנשבע הלכך דוקא מוקי לה כר''ע ולא כר' טרפון דאית ליה תקנתא ור''ע לית ליה תקנתא אפילו בגזל מאחד היכא דנשבע והא דקאמר ר''ע כי עבוד רבנן תקנתא היכא דידע כו' לדבריו דר' טרפון קאמר כלומר לדידי לית ליה תקנתא כלל בנשבע אלא אפילו לדידך דאית לך דרבי אלעזר בר' צדוק אפילו בנשבע אכתי איכא למימר הני מילי היכא דידע למאן גזל:
וְרַבִּי עֲקִיבָא – כִּי עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, הֵיכָא דְּיָדַע לְמַאן גַּזְלֵיהּ, דְּקָא מַהְדַּר לֵיהּ מָמוֹנָא לְמָרֵיהּ; גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, דְּלָא יָדַע לְמַאן גַּזְלֵיהּ, דְּלָא הָדַר מָמוֹנָא לְמָרֵיהּ – לָא עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא.
Traduction
The Gemara asks: And doesn’t Rabbi Akiva agree that the Sages instituted this ordinance? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that when the Sages instituted the ordinance, they did so only for cases where the robber knows whom he robbed, as in such cases he is definitely returning the money to its owner by depositing it with the court, who will convey it to the robbery victim. But in the case of one who robbed one of five people, where he does not know whom he robbed, and where, by merely placing the stolen item between the five of them the money is not returned to its owner, the Sages did not institute an ordinance.
Rachi non traduit
עבוד רבנן תקנתא. תקנת השבים והכא דמספקא ליה תסגי להו במניח כדתניא עבוד תקנות גבי גוזל ונשבע והודה ואין הנגזל כאן דאע''פ דכתיב לאשר הוא לו תקון רבנן דנתביה לשליח בית דין ויהא תחת ידם עד שיבא נגזל ויטלנו:
דקא מהדר ממונא למריה. לאחר זמן יחזירנו בית דין:
מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל שֶׁלָּקַח אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח – שֶׁמַּנִּיחַ דְּמֵי מִקָּח בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. עַל מָה נֶחְלְקוּ? שֶׁגָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל; שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: מַנִּיחַ דְּמֵי גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Rav Huna bar Yehuda raises an objection to the explanation that Rabbi Akiva stated his opinion specifically in a case where the robber took an oath. The baraita in the Tosefta (Yevamot 14:2) states that Rabbi Shimon ben Elazar says: Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva did not disagree with regard to one who purchased an item from one of five people and does not know from which of them he purchased it, as both agree that in this case he places the money of the purchase between them and withdraws. Since the purchaser has not transgressed, he is not penalized by being required to suffer the loss of paying each of them. With regard to what did they disagree? They disagree with regard to one who robbed one of five people, and he does not know from which of them he robbed the item, as Rabbi Tarfon says: He places the stolen item between them and withdraws, and Rabbi Akiva says: He has no remedy, i.e., he has not fulfilled his obligation to return the stolen item, until he pays the value of the stolen item to each and every one of them.
Rachi non traduit
לא נחלקו על שלקח. דכיון דליכא איסורא סגי ליה בהכי דלא כתיב לאשר הוא לו אלא במקום שחטא דבעי כפרה:
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאִישְׁתְּבַע, מָה לִי לָקַח מָה לִי גָּזַל?
Traduction
Rav Huna bar Yehuda states his objection: And if it enters your mind that Rabbi Akiva stated his ruling specifically with regard to one who took a false oath, what is the difference to me if he purchased an item from another, and what is the difference to me if he robbed him? In either case he has transgressed the prohibition against taking a false oath denying his obligation, and he should be penalized by being required to ensure that the one to whom he owes the money receives it.
Rachi non traduit
מה לי לוקח כו'. הרי נשבע לשקר ואשבועת שקר כתיב לאשר הוא לו בין אגזל בין אתשומת יד דבהיתר אתא לידיה:
וְעוֹד מֵתִיב רָבָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁלָּקַח מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לוֹ: הַנַּח דְּמֵי מִקָּחֲךָ בֵּינֵיהֶם, וְהִסְתַּלֵּק. בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ תַּקָּנָה, עַד שֶׁתְּשַׁלֵּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּמִישְׁתְּבַע, חָסִיד מִי מִישְׁתְּבַע בְּשִׁיקְרָא?
Traduction
And Rava raises another objection to the explanation that Rabbi Akiva stated his opinion specifically in a case where the robber took an oath. There was an incident involving a certain pious man who purchased an item from one of two people, and he did not know from which of them he purchased the item, and he came before Rabbi Tarfon for a ruling. Rabbi Tarfon said to him: Place the money of your purchase between them and withdraw. He then came before Rabbi Akiva, who said to him: You have no remedy until you pay each and every one, i.e., both of them. And if it enters your mind that Rabbi Akiva stated his ruling specifically where the purchaser took a false oath, does a pious man take a false oath? It seems from this incident that Rabbi Akiva rules he must pay all potential owners regardless of whether or not he took a false oath.
Rachi non traduit
עד שישלם לכל אחד. דהשבה לידיה בעינן ולא סגי במניח לפניו לומר מי שהוא שלו יטלנה:
וְכִי תֵּימָא דְּמִישְׁתְּבַע וַהֲדַר הָוֵי חָסִיד, וְהָא כָּל הֵיכָא דְּאָמְרִינַן ''מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד'' – אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי; וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי חֲסִידִים דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ!
Traduction
And if you would say that perhaps he took a false oath and later became a pious man, but isn’t there a tradition that anywhere that we say: There was an incident involving a certain pious man, the pious man is either Rabbi Yehuda ben Bava or Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, and Rabbi Yehuda ben Bava and Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, were both pious men from the beginning.
אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא, וּמוֹדֶה רַבִּי טַרְפוֹן הֵיכָא דְּאִישְׁתְּבַע. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ''לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ, יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ''. וְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלָא מִישְׁתְּבַע – קָנֵיס.
Traduction
Due to these objections, the Gemara offers an alternative explanation. Rather, the mishna here is actually in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, and Rabbi Tarfon concedes that a robber must pay every potential owner in a case where he took a false oath, as is the case in the mishna here. What is the reason? As the verse states: ''Unto him to whom it appertains shall he give it, in the day of his being guilty'' (Leviticus 5:24). This verse, which requires one to go to any length to return money owed, is referring specifically to one who takes a false oath concerning his financial obligation. And Rabbi Akiva, who said in the mishna in tractate Yevamot that a robber must pay all potential owners even though he did not take a false oath, agrees that the verse is referring specifically to one who takes a false oath, but holds that the Sages penalize the robber by obligating him to pay them all in any event.
וְרַבִּי טַרְפוֹן, מִכְּדֵי הֵיכָא דְּמִישְׁתְּבַע – לָא סַגִּיא דְּלָא הוֹדָה; מַאי אִירְיָא ''וְנִשְׁבַּע''? אֲפִילּוּ בְּלָא שְׁבוּעָה נָמֵי! דְּתַנְיָא, מוֹדֶה רַבִּי טַרְפוֹן בְּאוֹמֵר לִשְׁנַיִם: ''גָּזַלְתִּי אֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם'' – נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה,
Traduction
The Gemara questions this explanation of the mishna: But if the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, after all, the mere fact that it is a case where he took a false oath is not sufficient to obligate him to pay the additional one-fifth and to bring a guilt-offering if it is a case where he did not also admit that he took a false oath and owes the money. Therefore, why would the mishna here specifically state: And he took a false oath? Even without taking the false oath, the robber should also be obligated to pursue the owner as a result of his having admitted his obligation. As it is taught in a baraita: Rabbi Tarfon concedes that in a case where a robber says to two people: I robbed one of you of one hundred dinars and I do not know which of you it was, he gives one hundred dinars to this person and one hundred dinars to that person,
Rachi non traduit
ור' טרפון מכדי כו'. אמתניתין פריך דאמר נשבע אין לא נשבע לא ואוקימנא כר' טרפון:
לא סגיא דלא הודה. דכפרה והשבון דקרא אהודה כתיב דכתיב בגזל הגר והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה':ז'):
Tossefoth non traduit
כל היכא דנשבע לא סגי דלאו הודה. וכיון שהודה מסתמא בא לצאת ידי שמים כיון שלא תבעוהו וה''נ צריך להוליכו למדי כי היכי דצריך ליתן מנה לכל אחד ואחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source