Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 94b
אֵימָא סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָבוֹר
Traduction
say the latter clause of the mishna: Rabbi Yosei says: It is insufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind; rather, one must pick out all the seeds of a different kind.
Tossefoth non traduit
אימא סיפא. ולא גרסי' ת''ש דלמאי שדחה דחומרא בעלמא הוא אין סברא שיקנוס ר' יוסי ולא מסתבר ליה למימר דפליגי דר' יוסי סבר דרובע לא שכיחא ורבנן סברי דשכיחא דלא מסתבר לפלוגינהו בהכי:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כְּיוֹתֵר מֵרוֹבַע טִנּוֹפֶת דָּמֵי בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר לָא קָנְסִינַן הֶתֵּירָא אַטּוּ אִיסּוּרָא וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר קָנְסִינַן אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כְּרוֹבַע דָּמֵי אַמַּאי יָבוֹר
Traduction
The Gemara explains the difficulty: Granted, if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to more than a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then it is about this that they disagree: The first tanna holds that we do not penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited, and consequently it is sufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind to an acceptable level, whereas Rabbi Yosei holds that we do penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited. But if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then why does Rabbi Yosei rule that one must pick out all the seeds of a different kind?
הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּי מְקַיֵּים כִּלְאַיִם
Traduction
The Gemara answers: There, with regard to diverse kinds, this is the reasoning of Rabbi Yosei: One must pick out all the seeds, because once he is purifying the admixture of seeds, if he deliberately leaves a quantity of seeds of a different kind mixed in, it appears as though he is intentionally planting and maintaining diverse kinds in his field.
תָּא שְׁמַע שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם זֶה אוֹמֵר מָאתַיִם שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר מָאתַיִם שֶׁלִּי נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear another challenge to Rav Huna’s ruling from a mishna (Bava Metzia 37a): In the case of two people who deposited money with one person, and this one deposited one hundred dinars and that one deposited two hundred dinars, and when they return to collect their deposits, this one says: My deposit was two hundred dinars, and that one says: My deposit was two hundred dinars, the bailee gives one hundred dinars to this one and one hundred dinars to that one, and the rest of the money, i.e., the contested one hundred dinars, will be placed in a safe place until Elijah comes and prophetically determines the truth. In this case, one of the parties is certainly lying, but nevertheless, the Sages did not penalize the parties by placing all of the money in a safe place. Similarly, in the case of a sale, where a seller deceitfully mixed additional impurities into the produce he sold, he should not be penalized and required to take back all of the impurities.
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם וַדַּאי מָנֶה לְמָר וּמָנֶה לְמָר הָכָא מִי יֵימַר דְּלָאו כּוּלֵּיהּ עָרוֹבֵי עָרֵיב
Traduction
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, it is certain that at least one hundred dinars belongs to this Master and one hundred dinars belongs to that Master. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
Tossefoth non traduit
התם ודאי מנה למר. ה''מ לשנויי התם ודאי איכא חד דלא הוי רמאי הכא מי יימר דליכא רמאי אימור ערובי עריב אלא דמשני שפיר טפי:
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִם כֵּן מָה הִפְסִיד הָרַמַּאי אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a support for Rav Huna’s ruling from the latter clause of that mishna: Rabbi Yosei says: If so, what did the swindler lose? He lost nothing by claiming the one hundred dinars that belongs to another, and he has no incentive to admit the truth. Rather, the entire deposit will be placed in a safe place until Elijah comes. Since through his lie the swindler risks losing even the one hundred dinars that he deposited, perhaps that will induce him to admit his deceit. According to Rabbi Yosei, the Sages did penalize one who acts deceitfully, which accords with Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם וַדַּאי אִיכָּא רַמַּאי הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב
Traduction
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, there is certainly a swindler, and it is reasonable to penalize both parties in order to induce the swindler to admit his deceit. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable level of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear another support for Rav Huna’s ruling from a baraita: In the case of a promissory note in which the details of a loan with interest were written, the court penalizes the creditor, and he may collect neither the principal nor the interest; this is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the Sages did penalize one who acts improperly, which accords with Rav Huna’s ruling.
Tossefoth non traduit
קונסין אותו ואינו גובה לא קרן ולא רבית. נראה לר''י דר''מ קונס לגמרי להפסיד החוב אפילו בהודאה או בעדות אחרת כדמשמע לישנא דאינו גובה לא את הקרן משמע דאינו גובה כלל ועוד משמע דומיא דרבית וכן משמע נמי מדמדמה לה בהמניח (ב''ק דף ל:
ושם) גבי המוציא תבנו וקשו דקנסו גופן משום שבחן שמפסיד גוף הממון ואין להקשות דבפ' איזהו נשך (ב''מ דף עב: ושם) מדמה הך דשטר שיש בו רבית לשטרי חוב המוקדמין ומוקי ההיא דשטר חוב כר''מ והיכי מדמה דהכא מפסיד גוף המלוה והתם אינו מפסיד המלוה אלא דהשטר פסול דהתם לפי שלא נעשית עבירה בגוף המלוה אלא בשטר אבל רבית יש עבירה בהלואה אפי' בלא שטר אע''ג דקאמר דמשעת כתיבה עבד לה שומא מ''מ בלא שטר נמי איכא איסורא בהלואה והקשה ריב''ם דאם יפסיד כל חובו יפסיד לגמרי א''כ מצינו לוה חוטא נשכר ואור''י דלא קשה כי המלוה שמרויח קנסו בגוף אטו שבח ומתוך כך יזהר אבל הלוה אין במה לקנוס כדי שיזהר שמתחלה ע''מ לפרוע הוא לווה:
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם מִשְּׁעַת כְּתִיבָה הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ שׂוּמָא הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב
Traduction
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, it is already at the time of the writing of the bill that the lender performed the transgression of placing interest upon the borrower. Since he certainly committed a transgression, it is reasonable that the Sages penalized him. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the baraita.
Tossefoth non traduit
הכי השתא התם משעת כתיבה עבד ליה שומא הכא מי יימר דעריב. קשה לרשב''א דאמאי לא מייתי ההוא דשטרי חוב המוקדמין דקנסו התם בכוליה מזמן ראשון ומזמן שני אע''ג דאיכא למימר נמי מי יימר דגבי ממשעבדי דשמא לא יבא לגבות ממשעבדי לעולם וכן יש להקשות בסוגיא דהמניח את הכד (ב''ק דף ל:
ושם) ואמר ר''י דכי היכי דהכא משעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא התם נמי משעת כתיבה הוא דעבר ליה על מדבר שקר תרחק:
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a challenge to Rav Huna’s ruling from the latter clause of the baraita: But the Rabbis say: He may collect the principal but may not collect the interest. According to Rabbi Meir, the Sages did not penalize one who acts improperly, contrary to Rav Huna’s ruling.
Tossefoth non traduit
וחכמים אומרים גובה את הקרן. משמע שגובה ע''פ השטר ואפי' ממשעבדי וקשה לר''י דלמה השטר כשר כיון שהעדים עוברין על לא תשימון כדתנן באיזהו נשך (ב''מ דף עה:) ואע''ג דאינן עדי חמס שאין מרויחין כלום הא קיימא לן כאביי (סנהדרין כז.) דעבריין אוכל נבלות להכעיס פסול והא דלא תני בזה בורר (שם דף כז:) ה''נ לא תנא לוה אלא בכלל מלוה הוא כדמפרש התם (דף כה.) בגמ' מלוה ברבית מלוה הבאה (לו) ברבית ואין לומר דמיירי כגון שאין ניכר הרבית בשטר אלא כתב סתם פלוני לוה מפלוני מנה והעדים היו סבורים שהיה הכל קרן ואח''כ נודע שהיה בו רבית דהא בפרק איזהו נשך (ב''מ דף עב. ושם) משני ר' יוחנן אההיא דשטרי חוב המוקדמין פסולין אפי' תימא רבנן גזרה שמא יגבה מזמן ראשון ואם אין ניכר הרבית בשטר שיש בו רבית נמי נגזור שמא יגבה גם הרבית בתורת קרן ואין לומר דלכך כשרין שלא עשו שומא כיון שניכר הרבית מתוך השטר לא יבא לגבות הרבית ע''י שטר זה והא דתנן באיזהו נשך (שם דף עה:) שהעדים עוברים בלא תעשה היינו כשאין הרבית בשטר ניכר דהא אמר בשמעתין ובהמניח (ב''ק דף ל:
ושם) דמשעת כתיבה עבד ליה שומא א''כ בשטר זה עוברין בלא תעשה וי''ל דלא תשימון לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולא עדים ולהכי לא מיפסלי כדאמרי' (ב''מ דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו א''נ כגון שיש עדים שהיו אנוסין מחמת נפשות וכן י''ל בשטרי חוב המוקדמין דאית דמוקי לה כר''מ אבל לרבנן כשרין ואפי' ר''מ אינו פוסל אלא מטעם קנס ואמאי והלא עדים פסולים הן שחתמו על השטר מוקדם אלא י''ל שיש עדים שהיו אנוסין מחמת נפשות א''נ י''ל דהתם כגון שאומרים טעינו בשנות המלך ואומר ר''י דהלכה כרבנן דאע''ג דקיי''ל כר''מ בגזירותיו (עירובין מז.) דוקא בגזירותיו אבל לא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות מטעם זה כרבנן דר''מ (יבמות לז.) במעוברת חבירו ומינקת חבירו:
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם וַדַּאי קַרְנָא דְּהֶתֵּירָא הוּא הָכָא מִי יֵימַר דְּכוּלֵּיהּ לָא עָרוֹבֵי עָרֵיב
Traduction
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, according to strict halakha it is certainly permitted to collect the principal, so the Sages did not penalize him with regard to it. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רָבִין בַּר רַב נַחְמָן לֹא אֶת הַמּוֹתָר בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר אֶלָּא מַחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל הָרְבָעִין כּוּלָּן אַלְמָא הֵיכָא דְּבָעֵי אַהְדּוֹרֵי כּוּלַּהּ מַהְדַּר
Traduction
Come and hear further support for Rav Huna’s ruling from that which Ravin bar Rav Naḥman teaches (104b). Ravin bar Rav Naḥman’s statement is with regard to a situation when land that was sold is later found to be larger than stated at the time of the sale. If the deviation is not more than an area required to sow a quarter-kav of seed per beit se’a of land, then the buyer need not return any land to the seller. If the proportion of extra land is larger than this, not only must the buyer return the extra land that is beyond the limit of a quarter-kav area per beit se’a, but he must also return to him every one of the extra quarter-kav areas of land that he received beyond the stated area of a beit kor. The Gemara infers: Apparently, when one is required to return part of a sale because of a discrepancy that is beyond the acceptable limit of deviation, then one is required to return the entire discrepancy and not just the amount that is beyond the acceptable limit. This supports Rav Huna’s ruling.
Tossefoth non traduit
דתני רבין בר ר''נ לא את המותר כו'. הא דלא אייתי מתני' דהתם דמפרשי לה נמי הכי לא את המותר בלבד הוא מחזיר כו' משום דלא מתרצא אלא ע''י ברייתא דרבין בר ר''נ וללישנא דדינא מייתי דללישנא דקנסו היתרא אטו איסורא לא מצי מייתי מהכא דלא שייך הכא קנסא דאם לקח הלוקח יותר ממה שהיה לו ליקח אין לקנסו בכך כי מה היה לו לידע כמה שם ולא גרסי' מה שהיה כתוב במקצת ספרים בשינויא הכא מי יימר דערובי עריב דא''כ הוה משמע דללישנא דקנסא מייתי:
הָכִי הַשְׁתָּא
Traduction
The Gemara rejects this: How can these cases be compared?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source