Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 50a

וְאַחַת שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתוּבָּתָהּ וְאַחַת שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ שׁוּם מִשֶּׁלָּהּ

Traduction

and one that he specified to her as payment for her marriage contract, even though it was not stipulated explicitly in the contract; and one in a case where she brought into the marriage an appraisal of a field from her own property that she owned prior to the marriage, which took on the status of guaranteed property, meaning that she will receive it if her husband dies or divorces her. If a field of one of these three types is sold with her approval, she can claim that she did not truly consent to this sale, but stated her consent only in order to please her husband.

Tossefoth non traduit

ה''ג בפי' ר''ח ואחת שהכניס לה שום משלו. וה''פ אחת שכתב לה בכתובה במנה ומאתים ובמה שאדם נותן משלו שייך לשון כתיבה ולא לשון יחוד כגון הכותב כל נכסיו לבניו ואחת שיחד לה בכתובתה תחת הנדוניא שהביאה מבית אביה כי נדוניא נמי נקראת כתובה דבפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מז:
ושם) קתני קבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת נדונייתה דתחת מנה מאתים לא קאמרי' דבסוף ההוא פירקא (דף נג.) קאמרי' דארוס' (אית) לה קבורה ואחת שהכניס לה שום משלו ששם לה שדה כנגד תוספת שהוסיף לה משלו על מנה ומאתים וג' עניני ממון אלו כותבין בכתובה בסדר זה תחלה מנה ומאתים ואח''כ נדוניא שמביאה עמה דהנעלת ליה ואחר כך וצבי חתן והוסיף לה מדיליה כו' ובקונט' לא פירש כן:

לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי שְׁאָר נְכָסִים כָּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה דְּאָמַר לַהּ עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּגֵירוּשִׁין וּבְמִיתָה

Traduction

The Gemara clarifies: To exclude what type of property did Rabba specify these three types of fields? If we say that he intends to exclude the rest of the husband’s property secured to pay her marriage contract, it is all the more so the case that he will bear her enmity if she does not agree to the sale, as he will say to her: You have placed your eyes on divorce or on my death, i.e., you will not allow me to sell my property because you are expecting and planning for my death or our divorce. Therefore, she should be able to claim that she consented to the sale only in order to please her husband with regard to other property as well.

Tossefoth non traduit

אילימא למעוטי שאר נכסים. בפ' האשה שנפלו (כתובות דף פא.) גבי הרוצה למכור בנכסי אחיו פ''ה דהא דתנן בהניזקין (גיטין דף נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל הא אוקמינן בג' שדות והקשה ה''ר שמואל דכ''ש בשאר נכסים איירי כדמשמע הכא לכך נראה לר''י לפרש מקחו בטל משעת טריפה וג' שדות לאו למעוטי שאר נכסים ואפילו בג' שדות מקחו קיים עד שעת טריפה ויש ליישב פ''ה דמקחו בטל משמע בטל לאלתר וה''פ למעוטי מאי דלא מציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי אילימא למעוטי שאר נכסים דלא תטרוף לגמרי כ''ש דהויא לה איבה והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לאלתר דמשום הא לא הוה צריך למימר לא נצרכה אלא לאותן ג' שדות דפשיטא הוא דאין מקח בטל אלא באותן ג' שדות דהא כל אדם מוכר קרקע המשועבדת אלא ודאי לא איצטריך לאוקומי באותן שלש שדות אלא למעוטי שאר נכסים דלא טרפה כלל אבל קשיא לרשב''א דהיכי מצית למימר דפשיטא ליה דבשאר נכסים אין מקחו בטל לאלתר הא מקמי דמוקי לה הכא באותן ג' שדות הוה ס''ד דמיירי בשאר נכסים ואע''ג דקתני מקחו בטל:

אֶלָּא לְמַעוֹטֵי נִכְסֵי מְלוֹג הָאָמַר אַמֵּימָר אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁמָּכְרוּ בְּנִכְסֵי מְלוֹג לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם

Traduction

Rather, these three types of fields were specified in order to exclude usufruct property, i.e., property that belongs to the wife and remains in her possession while the husband has the right to enjoy the profits, in which case if the wife consents to the sale, it is valid. The Gemara asks: But doesn’t Ameimar say that if there was a man or a woman, i.e., a husband or a wife, who sold the wife’s usufruct property, they did not accomplish anything, as the sale does not take effect?

כִּי אִיתְּמַר דְּאַמֵּימַר הֵיכָא דְּזַבֵּין אִיהוּ וּמִית אַתְיָא אִיהִי וּמַפְּקָא אִי נָמֵי זַבִּנָה אִיהִי וּמִתָה אָתֵא אִיהוּ וּמַפֵּיק בְּתַקַּנְתָּא דְרַבָּנַן וְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג וּמֵתָה הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת

Traduction

The Gemara answers: When the statement of Ameimar was stated, it was to say that neither the husband nor the wife can sell the property unilaterally. Where he sold the property and then died, she can come and remove it from the buyer. Alternatively, in a case where she sold it and then died, he can come and remove it, due to a rabbinic ordinance, and in accordance with the statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina, as Rabbi Yosei bar Ḥanina says: When the Sanhedrin convened in Usha, they instituted that in the case of a woman who sold her usufruct property in her husband’s lifetime and then died, the husband repossesses it from the buyers.

אֲבָל הֵיכָא דְּזַבִּינוּ תַּרְוַיְיהוּ לְעָלְמָא אִי נָמֵי זַבִּנָה אִיהִי לְדִידֵיהּ זְבִינַהּ זְבִינֵי

Traduction

But where the two of them sold it to someone, or if she sold it to her husband, the sale is valid. The inference that the Gemara drew from the mishna, that if the husband produces evidence that his wife sold usufruct property to him then he is regarded as the owner, is relevant when she sells her usufruct property to him.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא אַמֵּימָר דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר

Traduction

And if you wish, say instead that Ameimar said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who holds that one can sell property only if he possesses the item itself and also has the right to enjoy its profits.

דְּתַנְיָא הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם

Traduction

This is as it is taught in a baraita: In the case of one who sells his Canaanite slave to another, and contracted with him that the sale is on the condition that the slave will serve the seller for thirty days before he is transferred to the buyer, the outcome of this sale is that during those thirty days, the first master enjoys the use of the slave and the buyer is the owner of the slave himself. As detailed in the Torah (Exodus 21:18–21), if one strikes another and the injury leads directly to the victim’s death, the one who struck him is subject to court-imposed capital punishment. But if a master strikes his Canaanite slave, and the slave lingers with his injuries for more than a day or two days and then dies, the master is exempt from court-imposed capital punishment. The baraita addresses who is considered the owner of the slave with regard to this halakha.

Tossefoth non traduit

המוכר עבדו ע''מ שישמשנו ל' יום. הא דלא נקט המוכר עבדו לפירות כדנקט בהשולח (גיטין דף מז:) המוכר שדהו לפירות משום דאין דרך למכור עבד כענין זה אלא משכיר אותו לעשות מלאכה:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן יֶשְׁנוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּחְתָּיו וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ תַּחְתָּיו

Traduction

The baraita states four opinions: Rabbi Meir says that during those thirty days, only the first master is included in the halakha of ''a day or two days'' (Exodus 21:21). Rabbi Meir holds that in this case, the first master is included in this exemption, because the slave is under his authority, as he enjoys the use of the slave, but the second master is not included in the halakha of ''a day or two days,'' because the slave is not under his authority.

Tossefoth non traduit

ישנו בדין יום או יומים. אין להקשות השתא בעמידת יום לא יוקם כ''ש ביומים דרש''י פי' בפרשת ואלה המשפטים איזהו יום שהוא כיומים הוי אומר מעת לעת:

קָסָבַר קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי

Traduction

Rabbi Meir’s reasoning is that he holds that ownership of the rights to use an item and the profits it engenders is like ownership of the item itself. The status of the first master as the owner negates the possibility that the second master would be regarded as the owner with regard to this halakha, and he would not be included in the exemption.

Tossefoth non traduit

קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי. דאי משום דדריש תחתיו ה''נ כתיב כספו ומנא ליה דתחתיו דוקא טפי מכספו אלא משום דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי וא''ת א''כ הוה ליה למימר שניהם אינן בדין יום או יומים כדאשכחן בהחובל (ב''ק דף פט:
ושם) דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה ומסיק דכ''ע לית להו תקנת אושא ובקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי מר סבר כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אלמא הא דחשיב קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מהני שיצא לאיש אלא לענין שלא יצא לאשה ור''י בר ברוך ל''ג ובקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי אלא ה''ג דכ''ע לית להו תקנה ובפלוגתא דהני תנאי כו' והא דקתני לאשה אבל לא לאיש כר' יהודה וההיא דקתני לא לאיש ולא לאשה כר' אלעזר דאמר שניהם אינן בדין יום או יומים ואפילו שניהם יחד אין יכולין לשחרר ומשום הכי לית להו תקנת אושא דלר' אלעזר אין מכירתו כלום הלכך לא שייך לר' אלעזר תקנת אושא דתקנו שהבעל מוציא מיד הלקוחות ולדידיה אין כאן מכירה כלל ויש לתרץ בדוחק גירסת הספרים דהתם סברא הוא שלא יועיל קנין פירות להיות כקנין הגוף אלא לענין שלא יצא בשן ועין לאשה אבל לענין שיצא לאיש לא דלא אלים להפקיע קנין פירותיו את קנין גוף דאשה שיצאו לו לחרות אי נמי דלא דמי קנין פירות דבעל שלא היה לו בגוף כלום מעולם לקנין פירות דמוכר עבדו ע''מ שישמשנו שלשים יום שתחלה היה הכל שלו ועדיין לא יצא מתחת ידו שהפירות שלו וכעין זה מחלקין גבי בהמת ארנונא בפ''ק דפסחים (דף ו.) ומה שהיה קשה עליה מבכורות שם מפורש וכן צ''ל דאין לומר כלל דלר''מ דסבר הכא קנין פירות כקנין הגוף דמי וסבר שם לאיש אבל לא לאשה דהא ביבמות בפרק אלמנה (דף סו. ושם) פליגי במכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטל בכתובתי והוא המגרש אומר דמים אני נותן לך ר' אמי אמר הדין עמו רב יהודה אמר הדין עמה ואמרינן תניא כותיה דר' אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה ומאי קושיא לרב יהודה דלמא אע''ג דהדין עמה יוצאין לאיש ולא לאשה דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ואפילו בנכסי מלוג נמי הוי דינא הכי לרבי מאיר אלא ודאי לא מהני כלל קנין פירות להיות כקנין הגוף לצאת לאיש כדפרישית:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשֵּׁנִי יֶשְׁנוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּסְפּוֹ הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם שֶׁאֵינוֹ כַּסְפּוֹ קָסָבַר קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי

Traduction

The baraita continues: Rabbi Yehuda says that the second master is included in the halakha of ''a day or two days,'' because the slave is ''his money'' (Exodus 21:21), i.e., his property; but the first master is not included in the halakha of ''a day or two days,'' because the slave is not ''his money.'' Rabbi Yehuda’s reasoning is that he holds that ownership of the rights to use an item and the profits it engenders is not like ownership of the item itself. Therefore, the first master, who currently enjoys the use of the slave, does not have the status of an owner with regard to this halakha.

Tossefoth non traduit

קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כו'. קשה דבסוף השולח (גיטין דף מח. ושם) מסיק אפלוגתא דרבי יהודה ור''ש דכ''ע קנין פירות כקנין הגוף דמי וי''ל דהתם לא קאמר אלא דמהכא ליכא למילף מינה ובערכין (דף כו:) גרס לעולם אימא לך לרבי שמעון כקנין הגוף ול''ג דכ''ע והא דלא מייתי בהשולח הך דהכא משום דניחא ליה לאיתויי תנאי היא דפליגי בשדה דומיא דפלוגתא דרבי יוחנן ור''ל דהתם:

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר

Traduction

The baraita continues: Rabbi Yosei says that

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source