Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 39b
לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם לֵית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אִית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא
Traduction
is not subject to the prohibition of malicious speech, as it is already public knowledge. The Gemara elaborates on the suggestion that the dispute hinges upon this point: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna and holds that even if only two people hear of a matter it will become a matter of public knowledge. Therefore, it is sufficient to protest in the presence of two witnesses. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna.
Tossefoth non traduit
לית בה משום לישנא בישא. דקלא אית לה וסופו שידע אע''ג דמלוה ע''פ אפי' בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות וטעמא משום דלית ליה קלא כדאמר לקמן (בבא בתרא דף מב.) דהתם הוי טעמא משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף ועוד דהתם אין יודעין מי יקח שיגידו לו פלוני חייב אבל מאן דידע מחאה יאמר למחזיק:
לית בה משום לישנא בישא. פירוש לאותו שאומר לפני ג' דבפרק יש בערכין (ערכין דף טו:) מייתי עלה הא דא''ר יוסי מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי פי' שלא היה חושש אם ישמעו בעלים:
מ''ד בפני ב' קסבר מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה. תימה להאי לישנא דרבא קאמר לקמן מחאה בפני ב' ולעיל פסק רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה:
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם קָסָבַר מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא הָוְיָא מֶחָאָה וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה קָסָבַר מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה
Traduction
The Gemara rejects this suggestion: No, everyone is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people holds that a protest that is lodged not in his presence is not a valid protest. Therefore, two witnesses suffice, as they are needed to attest only to the fact that the owner protested. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people holds that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest. Since the protest can be lodged not in the possessor’s presence, three people are needed to ensure that word of the protest will reach him.
אִי בָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם סָבַר סָהֲדוּתָא בָּעֵינַן וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה קָסָבַר גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בָּעֵינַן
Traduction
If you wish, say instead that everyone holds that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of only two people holds that we require testimony, and two are sufficient for testimony. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people holds that we require that the matter of the protest be revealed, and for that purpose three people are needed.
Tossefoth non traduit
סהדותא בעינן. ואי לאו משום סהדותא הוה סגי בחד דחברך חברא אית ליה ואע''פ שלשון הרע אין נשמע היינו לפי שמעלימין אותו מבני אדם ומ''ד בפני ג' בעי גלויי מילתא כמו בלה''ר:
גִּידֵּל בַּר מִנְיוֹמֵי הֲוָה לֵיהּ מַחוּיָאתָה לְמַחוֹיֵי אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַב הוּנָא וּלְחִיָּיא בַּר רַב וּלְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי דַּהֲווֹ יָתְבִי וּמַחָה קַמַּיְיהוּ לְשָׁנָה הֲדַר אֲתָא לְמַחוֹיֵי אֲמַרוּ לֵיהּ לָא צְרִיכַתְּ הָכִי אָמַר רַב כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַחוֹת וְאִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְמַחוֹת
Traduction
§ The Gemara relates: Giddel bar Minyumi had a protest to lodge with regard to his property. He found Rav Huna and Ḥiyya bar Rav and Rav Ḥilkiya bar Tuvi, who were sitting, and he protested before them. After a year, he came to them again to protest. They said to him: You do not need to do so; this is what Rav says: Once the owner protested in the first year, he no longer needs to protest. And there are those who say that Ḥiyya bar Rav said to him, not in the name of Rav: Once the owner protested in the first year, he no longer needs to protest.
Tossefoth non traduit
כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות. פ''ה עד סוף ג' שנים וא''ת מתני' היא דקתני עד כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת וימחה אלמא דאין צריך למחות רק פעם אחת תוך ג' שנים וי''ל דאי ממתניתין ה''א דאין צריך כי אם מחאה אחת בסוף ג' אבל אם מיחה בתחלת ג' ושוב לא מיחה בכל אותן ג' ס''ד דמודה שהיא שלו ואין לפרש דאין צריך למחות עד עולם דא''כ פליגי אדר''ל והוה ליה למימר ר''ל אמר:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא וְצָרִיךְ לְמַחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְכִי גַּזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה גַּזְלָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא כְּגַזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה
Traduction
Reish Lakish says in the name of bar Kappara: And he needs to protest at the end of each and every period of three years, so that the possessor will not hold his property for three consecutive years uncontested. Rabbi Yoḥanan expressed surprise at this ruling of Reish Lakish and said: But does a robber have the ability to establish the presumption of ownership? Once the owner lodged one protest, he demonstrated that the possessor occupied his land unlawfully. Therefore, the possessor should never be able to establish the presumption of ownership. The Gemara clarifies: Does it enter your mind that the possessor is actually a robber? There is no evidence that he robbed, there is only a protest by the prior owner. Rather, emend his question as follows: Does one who is akin to a robber have the ability to establish the presumption of ownership?
Tossefoth non traduit
וצריך למחות בסוף כל ג'. אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה כדפ''ה כיון דעל כרחו מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי ועוד דא''כ שפיר קרי ליה גזלן אלא טעמא כדפ''ה משום דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה אחר המחאה ותו לא ולהאי טעמא הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף לא.) אבל אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו פליגא אהך דהכא דקאמר דצריך למחות כל ג' ונראה דכההיא הלכתא דסתמא דגמרא קאמר לה ולא כמו שפסק ר''ח דהלכה כבר קפרא:
אָמַר רָבָא הִלְכְתָא צָרִיךְ לְמַחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ תָּנֵי בַּר קַפָּרָא עִרְעֵר חָזַר וְעִרְעֵר חָזַר וְעִרְעֵר אִם מֵחֲמַת טַעֲנָה רִאשׁוֹנָה עִרְעֵר אֵין לוֹ חֲזָקָה וְאִם לָאו יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה
Traduction
Rava says that the halakha is: The owner needs to protest at the end of each and every period of three years. Bar Kappara teaches: If the owner protested, returned and protested, and then returned and protested, if, when he protested the later times, his protest was based on the same claim as the initial claim, the possessor has no presumptive ownership. But if the later protests were not based on the same claim as the initial protest, the possessor has presumptive ownership since each time the owner advanced a new claim, he thereby nullified his earlier claims.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן מֶחָאָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם
Traduction
§ Rava says that Rav Naḥman says: A protest can be lodged in the presence of two witnesses,
Tossefoth non traduit
מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. ואם תאמר ומה מועיל הכתיבה והא לא חשיב שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר מדעת מוכר ושטר מתנה מדעת נותן ושטר מלוה מדעת לוה ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם ופירש''י בפי' החומש שלא יכתבו עדותן באיגרת וישלחו לב''ד וי''ל דתקנת חכמים היא שיהא חשוב עדות כדי לבטל החזקה בעדות כל דהו שבדבר מועט מבטלים החזקה דהא אפילו יתברר לנו שלא שמע המחזיק מחאה מהני לבטל החזקה וגם במודעא תקנת חכמים היא להציל הנאנס וקיום שטרות נמי משום דמעשה ב''ד הוא וכל מעשה ב''ד נכתב שלא מרצון החייב ועוד אומר ר''י ששמע מן ר''ת שנוהגים לשלח העדים עדותם באיגרת לב''ד וחשיב עדות והא דדרשינן בספרי מפיהם ולא מפי כתבם לא אתא אלא למעוטי דוקא אלם שאינו בר הגדה אבל ראוי להגדה אין הגדה מעכבת בו והא דאמרינן בפ''ב דכתובות (דף כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אחר כמה שנים והוא שזוכר מעצמו אבל אין זוכר מעצמו לא היינו כשאינו מוציא כתב ידו בב''ד ועוד שמא עד אחד בכתב אין חשוב עדות שאין שטר אלא בב' להכי לא מהני בההיא דכתובות אפי' יוצא כתב ידו אלא א''כ זוכר בראיית עדות וצ''ע בההיא דעד אחד בכתב בגט פשוט (לקמן בבא בתרא דף קסה. ושם ד''ה אמר) וא''ת מאי קמ''ל דאין צ''ל כתובו פשיטא כיון דזכותו הוא ובמחאה איכא למימר דנקיט ביה ואין צ''ל כתובו אגב אחריני ולא אתא לאשמועינן במחאה אלא שהיא בפני ב' אבל במודעא קשה למאי איצטריך וי''ל דאתא לאשמועינן דאע''פ שלא צוה להם לכתוב והם כתבו שצוה כשרה ולא מיחזי כשקרא דמסתמא לפיכך מחה או מסר מודעא בפניהם כדי שיכתבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source