Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 30a

דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ כָּל נִכְסֵי דְּבֵי בַּר סִיסִין מְזַבֵּינָא לָךְ הֲוַאי הָהִיא אַרְעָא דַּהֲוָה מִיקְּרֵי דְּבֵי בַּר סִיסִין אֲמַר לֵיהּ הָא לָאו דְּבֵי בַּר סִיסִין הִיא וְאִיקְּרוֹיֵי הוּא דְּמִיקַּרְיָא דְּבֵי בַּר סִיסִין אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אוֹקְמָא בִּידָא דְלוֹקֵחַ אֲמַר לֵיהּ רָבָא דִּינָא הָכִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה

Traduction

who said to another: I am hereby selling to you all of the property that I own of the house of bar Sisin. There was a certain parcel of land that was called: Of the house of bar Sisin. The seller said to the buyer: This parcel of land that I own is not actually of the house of bar Sisin, and it is merely called: Of the house of bar Sisin, and it is not included in the sale. They came before Rav Naḥman for judgment, and he established the land in the possession of the buyer. Rava said to Rav Naḥman: Is this the halakha? Isn’t the halakha that the burden of proof rests upon the claimant, and the land should remain in the possession of the seller?

קַשְׁיָא דְּרָבָא אַדְּרָבָא קַשְׁיָא דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן

Traduction

The Gemara continues: There is a difficulty from one statement of Rava to another statement of Rava, and there is also a difficulty from one statement of Rav Naḥman to another statement of Rav Naḥman, as in the first case, where the claimant states that he had been in a distant location, Rav Naḥman ruled in favor of the claimant, and Rava ruled in favor of the possessor; while in the second case, that of the property of bar Sisin, their opinions were reversed.

דְּרָבָא אַדְּרָבָא לָא קַשְׁיָא הָתָם מוֹכֵר קָאֵי בְּנִכְסֵיהּ הָכָא לוֹקֵחַ קָאֵי בְּנִיכְסֵיהּ

Traduction

The Gemara answers: The contradiction between one statement of Rava and another statement of Rava is not difficult, because there, in the case of the property of bar Sisin, the seller had been established as having the land in his property, which is why Rava rules in his favor. But here, in the case where the claimant states that he had been in a distant location, the buyer is established as having the house in his property.

דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא כֵּיוָן דַּאֲמַר לֵיהּ דְּבֵי בַּר סִיסִין וּמִיקַּרְיָא דְּבֵי בַּר סִיסִין עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ רַמְיָא לְגַלּוֹיֵי דְּלָאו דְּבֵי בַּר סִיסִין הִיא אֲבָל הָכָא לֹא יְהֵא אֶלָּא דְּנָקֵיט שְׁטָרָא מִי לָא אָמְרִינַן לֵיהּ קַיֵּים שְׁטָרָךְ וְקוּם בְּנִיכְסֵי:

Traduction

The contradiction between one statement of Rav Naḥman and the other statement of Rav Naḥman is not difficult as well, because there, since the seller said to him: I am hereby selling you all of the property that I own of the house of bar Sisin, and this parcel of land is called: Of the house of bar Sisin, it is incumbent on him to reveal that the parcel under dispute is not of the house of bar Sisin. But here, in the case where the claimant states that he had been in a distant location, it should not be any different from a case where the possessor is holding a document as evidence that he purchased the house. Wouldn’t we then say to him: First ratify your document, and only then be established in the property? In this case as well, since his presumptive ownership is in place of a document, he needs to clarify the matter by means of witnesses.

הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא אֲמַר לֵיהּ מִינָּךְ זְבֵנְתֵּיהּ וַאֲכַלְתֵּיהּ שְׁנֵי חֲזָקָה אֲמַר לֵיהּ בְּשׁוּקֵי בָּרָאֵי הֲוַאי אֲמַר לֵיהּ וְהָא אִית לִי סָהֲדִי דְּכֹל שַׁתָּא הֲוָה אָתֵית תְּלָתִין יוֹמֵי אֲמַר לֵיהּ תְּלָתִין יוֹמֵי בְּשׁוּקַאי הֲוָה טְרִידְנָא אָמַר רָבָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּכֹל תְּלָתִין יוֹמֵי טְרִיד בְּשׁוּקָא

Traduction

There was a certain person who said to another: What do you want with this house of mine? The possessor said to him: I purchased it from you and I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: I was in the outer marketplaces, and was unaware that you were residing in my house, and therefore did not lodge a protest, so your profiting does not establish the presumption of ownership. The possessor said to him: But I have witnesses that every year you would come here for thirty days and had an opportunity to know that I was residing in your house and to lodge a protest. The claimant said to him: I was occupied with my business in the marketplaces for those thirty days. Rava said: A person is apt to be occupied with business in the marketplace for all of thirty days, and accepted his claim.

הָהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא אֲמַר לֵיהּ מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ דְּאָמַר לִי דְּזַבְנַהּ מִינָּךְ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ לָאו קָא מוֹדֵית

Traduction

There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so, who told me that he purchased it from you. The claimant said to him: Don’t you concede

Tossefoth non traduit

לאו קמודית דהא ארעא דידי הוא. פי' רבינו שמואל דאם מוחזק זה שלש שנים וטוען מפלניא זבנתיה דזבנה מינך קמי דידי דנאמן במיגו דאי בעי אמר מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה אי נמי אם יש לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד והביא ראיה מההיא דדר בקשתא בעיליתא דלקמן וכדבריו כן הוא היכא דיש עדים למערער שהקרקע שלו היתה אבל בעובדא דהכא משמע שלא היה למערער עדים מדקאמר לאו קא מודית כו' אי הוה טעין קמי דידי זבנה מינך או דר בה חד יומא היה נאמן אף על פי שלא החזיק שלש שנים מיגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם אבל ודאי השתא דאמר מפלניא זבינתה דזבנה מינך והודה שהיתה שלו תו לא מצי למיטען קמי דידי זבנה מינך או קמי דידי דר בה חד יומא מיגו דאי בעי אמר בתחלה לא היתה שלך מעולם דמיגו למפרע לא אמרינן כדמוכח לקמן (בבא בתרא דף מא:) גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין ואמר מפלניא זבינתיה דזבנה מינך אתא לקמיה דר' חייא אמר ליה אייתי סהדי דדר ביה אפילו חד יומא ואוקמי' לה בידך משמע דאי לית ליה סהדי אין נאמן לומר קמי דידי דר בה חד יומא במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתיה כיון שכבר הודה דלאו מיניה זבנה לית ליה תו מיגו ואין לו להאמינו במאי דקאמר השתא מתוך שהיה יכול לשקר בתחילה קודם שהודה דלא הוה מסיק אדעתיה שהיה זקוק לטענה זו והא דקאמר התם רב וחזיתיה לדעתיה דחביבי דאי הוה א''ל קמי דידי זבנה מינך הוה מהימן ליה במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה לא קאמר שהיה עדיין נאמן בטענה זו אלא כלומר אי הוה טעין מעיקרא קודם שהודה וה''ה דאי הוה טעין מעיקרא קמי דידי דר בה חד יומא דהוה מהימן ועוד ראיה מסוף דזה בורר (סנהדרין דף לא.) גבי ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה אמרה ידענא ליה בהאי שטרא דפריע הוא כו' ולא הימנה רב נחמן א''ל רבא והא אי בעיא קלתיה כיון דאתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרי' אלמא אע''ג דקודם שראינוהו בידה היתה נאמנת לומר דפרוע הוא במיגו דאי בעיא קלתי' השתא דאתחזק בבי דינא פי' שראינוהו בידה לא מהימנה דאין כאן עוד מיגו שעל כרחך צריכה עכשיו טענה זו שהיא אומרת אם רוצה לפטור את הלוה ובקונט' פי' שם אתחזק שהיה השטר מקוים ואין נראה לר''י דמה מועיל דמ''מ אי בעיא קלתיה ועוד ראיה דתנן בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף לח:) מנה לי בידך אמר לו הן למחר א''ל תנהו לי נתתיו לך פטור ופריך מינה (שם מא.) למ''ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים והא הכא כיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור ומאי קושיא שאני הכא דפטור מיגו דאי בעי אמר אתמול לא היו דברים מעולם אלא ודאי כי האי גוונא לא אמרינן מיגו ומה שפ''ה בפ' בתרא דכתובות (דף קט:
ושם) גבי עשאה סימן לאחר דאם טען ואמר חזרתי ולקחתיה ממנו לאחר שעשיתיה סימן בשמו נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמאחר שיש עדים שהיתה שלו ונגזלה ממנו אין לו זכות אלא על פיו של זה שעשאה סימן לו והרי חזר ואמר לקחתיה ממך אין נראה לר''י דבכי האי גוונא לא אמרי' מיגו כדפרישית דע''י מה שהיה יכול לטעון תחילה אינו נאמן עכשיו אלא נראה לר''י דהתם נמי חזר ואכלה שני חזקה אחר שעשאה סימן וכי תימא אי אכלה שני חזקה פשיטא ומאי קמ''ל ר' יוחנן דנאמן מתני' היא דחזקה שיש עמה טענה הרי זו חזקה וי''ל דס''ד דלא מהימן כיון שערער עליו קודם שאכלה שני חזקה לומר שהיא שלו לא עביד איניש דליזבנה בתר הכי קמ''ל וכן ההוא עובדא דמייתי בתר הכי איירי בשאכלה שני חזקה ובעובדא דידן אי הוה מייתי המחזיק סהדי דדר ביה חד יומא נראה לרשב''א דהוה לאוקומי לארעא בידיה אע''ג דליכא מיגו מ''מ טענינן ללוקח מאחר שהיה המוכר נאמן לומר זבינתה מינך במיגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם ואף על גב דהאי לוקח ידע שהיתה שלו והוי כחד סהדא מכל מקום הוי מיגו כדמשמע לקמן (בבא בתרא דף לג:) גבי נסכא דר' אבא אי לא הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע היה נאמן לומר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפי והיה מכחיש את העד והכא לא הוי מחויב שבועה דאין נשבעין על הקרקעות וכה''ג מצינו בסוף המוכר (לקמן בבא בתרא דף ע.) גבי מפקיד אצל חבירו בשטר דאע''ג דלא טענינן ליתמי נאנסו אפ''ה טענינן ליה החזרתיו לך כיון שאביהם היה נאמן בטענה זו במיגו דאי בעי אמר נאנסו ואור''י דלא דמי לההיא דהמוכר את הבית דהכא אם היה רוצה המוכר לזכות בטענה זו דלא היתה שלך מעולם לא היה מעכבה הלוקח שהרי יודע היה שהיתה שלו כתב ר''ח ראינו לרבותינו הגאונים ז''ל דהאי מחזיק לית ליה למיחת לדינא בהדי מריה דארעא אלא האי דזבין ליה מחית בהדיה ואין נראה לרשב''א דהא כל זכות שתבא לידו מכר ראשון לשני ולא יוכל לדחות ולומר לו לאו בעל דברים דידי את ולקמן אשכחן בהדיא גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא דלא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את אלא אי הוה משכח סהדי דדר ביה ההוא גברא חד יומא הוה מוקי לה ר' חייא בידיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source