Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 153b

אֲמַר רַבָּה הֲרֵי מֵת וַהֲרֵי קִבְרוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הַשְׁתָּא וּמָה סְפִינָה שֶׁרוּבָּן לֵאָבֵד נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי חַיִּים וְחוּמְרֵי מֵתִים חוֹלִין שֶׁרוֹב חוֹלִין לְחַיִּים לֹא כָּל שֶׁכֵּן

Traduction

Rabba said: He is dead, and his grave proves that he died. It may therefore be assumed that he did not recover from his sickness, and his gift remains valid. Abaye said to him: And now, if in the case of a ship that sank, where the fate of most of the passengers of sunken ships is to perish, the stringencies of the living and the stringencies of the dead are applied to them due to the uncertainty as to whether they are alive or dead, in the case of sick people, where the fate of most sick people is to return to life, all the more so is it not clear that one should assume that he recovered from the illness and his gift is invalid?

Tossefoth non traduit

השתא ומה ספינה שרובן לאבד כו'. הקשה הר''ר יצחק בר' מאיר אמאי לא פריך ליה מדתנן בגיטין (דף כח. ושם) הניחו זקן או חולה בחזקת שהוא קיים ואוכלת אשתו בתרומה ולא אמרי' דלמא מת ואינה קושיא דהתם לא מת לבסוף אבל הכא מת לבסוף ולא הוי לנו לומר שעמד אי לא משום דמדמינן ליה לספינה המטורפת בים דהוי כמו שסופן לאבד במים ואפ''ה חשבינן להו בחזקת שהם חיים עדיין א''נ מההיא משנה לא היה יכול להוכיח אלא שהוא בחזקתו כמו שהניחו אבל מהך משנה יש להוכיח שניצול מחליו כמו בני הספינה המטילים בים שנצולו מן המים:

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַבָּה כְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא מִי מוֹצִיא מִיַּד מִי הוּא מוֹצִיא מִידֵיהֶן בְּלֹא רְאָיָה וְהֵן אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ אֶלָּא בִּרְאָיָה דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב

Traduction

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: In accordance with whose opinion is that halakha of Rabba? It is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita: With regard to a case where one who gave his property to others claims that since he was on his deathbed at the time he can retract the gifts, and the recipients claim that he was healthy and cannot retract it, who removes the property from whose possession? The giver can remove it from the recipients’ possession without proof, as the property was previously established to be in his possession, but the recipients can remove it from the giver’s possession only with proof. This is the statement of Rabbi Ya’akov.

Tossefoth non traduit

כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר' נתן. וא''ת אמאי לא קאמר כר''מ דרבה גופיה מוקי לקמן ר' נתן כר''מ דמתני' וי''ל דמשום דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ומטעם זה פי' רבינו שמואל דהלכה כרבה אי נמי דמתני' לא מוכחא בהדיא שהוא בחזקת בריא עתה אבל ממילתיה דרבי נתן משמע הכי בהדיא:

והן אין מוציאין מידו אלא בראיה. וא''ת פשיטא כיון שהוא מוציא מידם בלא ראיה שהן אין מוציאין מידו בלא ראיה וי''ל דהא קמ''ל דהא בראיה מוציאין אע''פ שאין השטר מוכיח שהיה בריא:

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אִם בָּרִיא הוּא עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע אִם שְׁכִיב מְרַע הוּא עֲלֵיהֶן לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁבָּרִיא הָיָה

Traduction

Rabbi Natan says: The presumption is that the current situation reflects the situation at the time the gift was bestowed. Therefore, if he is currently healthy, the obligation is upon him to bring proof that he was on his deathbed when he gave his property to others. If he is currently on his deathbed, the obligation is upon the recipients to bring proof that he was healthy then.

Tossefoth non traduit

רבי נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה כו'. אומר ר''י דהך סוגיא דהכא לית לה כההיא סוגיא דפ' בתרא דקדושין (דף עט.) דקאמר התם קדשה אביה בדרך ונתקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם וקאמר התם לימא כתנאי מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראיה כו' לימא רב דאמר כרבי נתן ושמואל דאמר כרבי יעקב אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' כרבי נתן עד כאן לא קאמר ר' נתן התם אלא דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימין [והאי] דמפיק נפשיה מחזקת בריאים עליו להביא ראיה אלא הכא מי מפיק נפשיה מחזקה וא''כ ה''נ איזו ראיה מייתי מר' נתן לרבה התם היינו טעמא דכ''ע בחזקת בריאים קיימי אבל הכא אין לנו לומר שהיה בחזקת שכיב מרע שלא עמד דשמא עמד ומסיפא נמי דקתני אם שכיב מרע הוא עליהן להביא ראיה שהיה בריא אינו ראיה דהתם היינו טעמא דאוקי ממונא אחזקיה ובדרבה דהכא איכא חזקת ממון לגבי יורשים אלא לאו ש''מ דלית לה להך סוגיא סברא דהתם:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וּלְטוּמְאָה כַּמַּחְלוֹקֶת דִּתְנַן בִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה

Traduction

Rabbi Elazar says: And with regard to a case of uncertain ritual impurity, the halakha depends on the same dispute. This is as we learned in a mishna (Teharot 6:7): The halakha is that a case where it is uncertain if something or someone became impure in the public domain, the item or person is deemed pure. With regard to an expanse of fields, in the summer, when many people pass through the fields, it is considered the private domain with regard to the halakhot of Shabbat, but it is considered the public domain with regard to the halakhot of ritual impurity, and if one is uncertain as to whether he was rendered impure there, he is deemed pure.

Tossefoth non traduit

רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. בפ''ק דשבת (דף ו:) פליגי בה אמוראי איכא מאן דמוקי לה בבקעה שהוקפה מארבע רוחות רה''ר לטומאה שאפי' חצר שנכנסים בה בזו ויוצאין בזו אמרי' בעירובין (דף ח.) דהוי רשות הרבים לטומאה כ''ש בקעה שהולכים בה תדיר ואיכא דמוקי לה בלא הוקפה והוי כרמלית ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רה''ר:

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן

Traduction

In the rainy season, when not many people pass through the fields, an expanse of fields is considered the private domain both with regard to this, Shabbat, and with regard to that, ritual impurity. Therefore, if one is uncertain whether he was rendered impure there, he is deemed impure. If one does not know whether the day he entered the expanse of fields was considered part of the summer or the rainy season, and he is uncertain whether he was rendered impure there, Rabbi Ya’akov maintains that he retains the status of purity that he held before entering the fields. According to Rabbi Natan, it is presumed that he entered the fields during the same season in which he came to ask whether he was rendered impure.

Tossefoth non traduit

בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן. פי' רבינו חננאל דבימות הגשמים אין בני אדם נכנסין בתוכה מפני רוב הגשמים ואין נראה שאין זה מחמת מילוי מים אלא מפני התבואה כדקתני בתוספתא (פ''ז דטהרות) שהביא רבינו חננאל דקתני אלו ימות החמה משתעקר התבואה ממקומה והא דקתני סיפא את ימי הגשמים משתרד רביעה שניה לאו היינו מפני רוב המים אלא שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא בס''פ מרובה (ב''ק דף פא.) מהלכים בשבילי הרשות משתרד רביעה שניה שמשם ואילך דריסת הרגל מזקת לזרעים ולתבואה:

אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל עָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן:

Traduction

Rava disagrees with Rabbi Elazar and says: They taught the ruling of the mishna only with regard to a case where the rainy season has not yet passed over the fields after the possibility arose that the fields contained impurity. But if the rainy season has already passed over the fields, it is considered the private domain both with regard to this, Shabbat, and with regard to that, ritual impurity. Even though the one who passed through the fields came to ask about his status in the summer, when the fields should be considered the public domain, he is nevertheless deemed impure even according to Rabbi Natan, and there is no parallel dispute with regard to uncertain ritual impurity.

Tossefoth non traduit

אמר רבא לא שנו אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים. פי' רשב''ם שעברו עליה ימות הגשמים משנגדרה הבקעה ואפ''ה בימות החמה חשיבא רשות היחיד ואין נראה כלל כי איזו סברא היא דכיון שנגדרה ועברו עליה ימות הגשמים הויא רשות היחיד אפי' בימות החמה וקודם שעברו ימות הגשמים לא תהיה רשות היחיד ועוד דלא מצי לאוקומא למילתיה דרבא דהכא אלא למ''ד בפ''ק דשבת (שם) והוא שיש לה גדר מד' רוחותיה ועוד אמאי קאמר רבא למילתיה הכא יותר מכל שאר מקומות שבגמרא שהביא הך משנה ופי' רבינו חננאל דלענין טומאה קאי וה''ק לא שנו אלא שלא עברו על טומאה זו ימות הגשמים ואז אם נכנס בימות החמה הוי רשות הרבים אבל אם עברו על טומאה זו ימות הגשמים אפילו נכנס בה בימות החמה ובא לשאול בימות החמה הוי רשות היחיד גם על פירוש זה (קשה) תמיה גדולה היא למה יחשב רשות היחיד כיון דנכנס בימות החמה ובא לשאול בימות החמה ודוחק לומר דחומרא דרבנן היא ועוד תקשה למה אומר רבא דבריו בכאן יותר מבשאר מקומות דמייתי הך משנה וי''ל דהא נמי לא קשיא היא כדפירש רבינו חננאל דרבא חולק אדר''א ולא כתב יותר ונראה דחולק בענין זה מדאמר רבא אם עברו עליה ימות הגשמים הוי רה''י אפילו בא לשאול בימות החמה ונכנס בימות החמה א''כ לא אזיל בתר השתא בתר שעת שאילה ושמא כדברי ר' יוחנן רוצה לומר כדאיתא בירושלמי עלה בפרק מי שמת אמר ר' יוחנן נטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת ר''מ וחכמים בא לשאול בימות [החמה נשאלין לו בימות החמה בימות הגשמים נשאלין לו בימות הגשמים א''ר יוחנן ובלבד ימים הסמוכים לגשמים] ותנן בתוספתא ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ימות הגשמים משתרד רביעה שניה ונראה לר''י לפרש ל''ש דבקעה רה''ר לטומאה אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים פי' על הטומאה שנודע שלא עברו עליו ימות הגשמים משעבר שם ולא ידע אם בימות החמה נכנס או בימות הגשמים נכנס שאם בא לשאול לפנינו יש לנו לחושבה רה''ר דבתר השתא אזלינן אבל אם עברו עליה בימות הגשמים פי' שלא נודע לו אם בימות החמה או בימות הגשמים נכנס ומשבאה ספיקא עברו עליה ימות הגשמים אפילו הוא בא לשאול בימות החמה הוי רה''י לטומאה דליכא למימר בתר השתא אזלינן כיון שקרוב היה לימות הגשמים יותר ורשות היחיד לכאן ולכאן הכי פירושא לגבי שם טומאה כמו לגבי שבת והשתא ניחא דמייתי הכא הך מילתא אי אזלינן בתר השתא דאיירי בה בהך שמעתא:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה וְכוּ':

Traduction

§ The mishna teaches: And the Rabbis say: The burden of proof rests upon the claimant, and since the property is in the possession of the giver, the recipients must bring proof that they have the right to receive it.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source