Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 143b
וְאִם הֵבִיא חֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וַחֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא אִם הֵבִיא אִין לְכַתְּחִלָּה לָא וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כָּל כִּי הַאי גַוְונָא פַּלְגָא וּפַלְגָא הוּא אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי
Traduction
And if he brought fifty-tenths in one vessel and fifty in one vessel, he fulfilled his obligation. One can infer from the baraita that after the fact, if he had brought fifty-tenths in each vessel, yes, he fulfilled his obligation, but he may not do so ab initio. And if it should enter your mind to say that every case like this is divided half and half, it should be permitted to divide the meal-offering into equal halves even ab initio.
Tossefoth non traduit
אם הביא דיעבד אין לכתחלה לא. תימה לר''י דמאי קשיא ליה וכי אין פשוט לו באומר נכסי לשני בני אדם שיהיו שוים ואפי' הכי במנחה לכתחלה לא וא''כ ע''כ משום דלקרבן גדול קא מכוין ואור''י דהכי פריך דהא סברא היא שלא תטול אשתו אלא כאחד מן הבנים ואפ''ה קאמר רב יוסף דנוטלת מחצה א''כ ה''נ אע''פ שמסברא יש לנו לומר דלקרבן גדול קא מכוין היה לנו ללכת אחר הסברא:
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אֲנַן סָהֲדִי דְּהַאי גַּבְרָא מֵעִיקָּרָא לְקָרְבָּן גָּדוֹל קָא מְכַוֵּין וְהַאי דְּקָאָמַר בִּשְׁנֵי כֵלִים דְּיָדַע דְּלָא אֶפְשָׁר לְאֵתוֹיֵי בִּכְלִי אֶחָד כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְאֵיתוֹיֵי מַיְיתִינַן
Traduction
The Gemara dismisses Rabbi Zeira’s objection: How can these cases be compared? There, in the case of the meal-offering, it is clear to us that this person initially intended to bring a large offering, and the reason that he said he will bring the offering in two vessels was that he knew that it is not possible to bring the entire offering in a single vessel. Therefore, we bring, in a single vessel, as much as it is possible to bring, which is sixty-tenths. In any other case it is possible that the division should be into two equal portions.
וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּשָׂדֶה עִנְיָן וּמֶחֱצָה
Traduction
The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef in three matters where he disagreed with Rabba: In the matter of dividing a field between brothers (see 12b); in the matter of whether certain actions are limited by the court session or by the topic of discussion in the court (see 114a); and in the matter of half, i.e., this matter, whether an unspecified division into two parts is divided into two equal halves.
הָהוּא דְּשַׁדַּר פִּיסְקֵי דְשִׁירָאֵי לְבֵיתֵיהּ אָמַר רַבִּי אַמֵּי הָרְאוּיִין לְבָנִים לַבָּנִים רְאוּיִין לְבָנוֹת לַבָּנוֹת וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ כַּלָּתָא אֲבָל אִית לֵיהּ כַּלָּתָא לְכַלָּתֵיהּ שַׁדַּר וְאִי בְּנָתֵיהּ לָא נְסִיבָן לָא שָׁבַק בְּנָתֵיהּ וּמְשַׁדַּר לְכַלָּתֵיהּ
Traduction
§ The Gemara cites additional incidents concerning a gift whose method of division was not specified: There was a certain man who sent swaths of silk to his home as a gift. Rabbi Ami says that in such a case, those swaths that are suitable for the sons’ garments are given to the sons, and those that are suitable for the daughters’ garments are given to the daughters. The Gemara comments: We said this only when he does not have daughters-in-law, but if he has daughters-in-law, it is presumed that he sent it for his daughters-in-law. And if his daughters are not married, it is presumed that he does not forsake his daughters and send to his daughters-in-law, so the silk is given to his daughters.
הַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ נִכְסַיי לִבְנַיי הֲוָה לֵיהּ בְּרָא וּבְרַתָּא מִי קָרוּ אִינָשֵׁי לִבְרָא בְּנַיי וּלְסַלּוֹקֵי לִבְרַתָּא מֵעִישּׂוּר קָאָתֵי אוֹ דִלְמָא לָא קָרוּ אִינָשֵׁי לִבְרָא בְּנַיי וּלְמוֹשְׁכָהּ לְבַרְתָּא בְּמַתָּנָה קָאָתֵי
Traduction
There was a certain man who said to those surrounding him: I leave my property to my sons [levanai], and he had only a son and a daughter. The question was raised: Do people call a single son in the plural: My sons, and in his will he came to remove his daughter even from the tenth of his property that would rightfully be her dowry? Or perhaps people do not call a single son: My sons, and he came to include his daughter in the gift?
אָמַר אַבָּיֵי תָּא שְׁמַע וּבְנֵי דָּן חֻשִׁים אֲמַר לֵיהּ רָבָא דִּלְמָא כִּדְתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ מְרוּבִּין כְּחוּשִׁים שֶׁל קָנֶה אֶלָּא אָמַר רָבָא וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב רַב יוֹסֵף אָמַר וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה
Traduction
Abaye said: Come and hear a proof that one does refer to a single son using the plural term sons, as it is written: ''And the sons of Dan: Hushim'' (Genesis 46:23). Rava said to Abaye: Perhaps this verse should be understood as the school of Ḥizkiyya taught, that Hushim is not the name of Dan’s son but that they, Dan’s sons, were as numerous as the groups [ḥushim] of reeds. Rather, Rava said: One can prove this usage of the term sons in the verse: ''And the sons of Pallu: Eliab'' (Numbers 26:8). Rav Yosef said: This can be proven from another verse: ''And the sons of Ethan: Azariah'' (I Chronicles 2:8).
Tossefoth non traduit
תא שמע ובני דן חושים. וא''ת דכיון דקרו אינשי לברא בניי א''כ למה הוצרך לומר נכסיי לבניי פשיטא שהוא לבנו וי''ל דאצטריך שאם מצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה בה כלום:
שהיו לו בנים כחושים של קנה ואע''פ שכשירד. למצרים עדיין לא היו לו בנים כל כך מ''מ נקרא כן על שם העתיד כדדריש אשר שם שמות אל תקרי שמות אלא שמות (ברכות דף ז:):
הַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ נִכְסַאי לִבְנַאי הֲוָה לֵיהּ בְּרָא וּבַר בְּרָא קָרוּ אִינָשֵׁי לְבַר בְּרָא בְּרָא אוֹ לָא רַב חֲבִיבָא אֲמַר קָרוּ אִינָשֵׁי לְבַר בְּרָא בְּרָא מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר לָא קָרוּ אִינָשֵׁי לְבַר בְּרָא בְּרָא תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי הַמּוּדָּר הֲנָאָה מִבָּנִים מוּתָּר בִּבְנֵי בָנִים:
Traduction
There was a certain man who said to those surrounding him: I leave my property to my sons, and he had a son and a grandson, i.e., his son’s son. The question was raised: Do people call a grandson a son, or do they not? Rav Ḥaviva said: People call a grandson a son. Mar bar Rav Ashi said: People do not call a grandson a son. The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Mar bar Rav Ashi: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from a certain person’s sons, it is permitted for him to derive benefit from the sons of that person’s sons, as they are not included in the term sons.
מַתְנִי' הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים הִשְׁבִּיחוּ גְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע אִם אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ אַבָּא הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִים הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע אִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי הֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ:
Traduction
MISHNA: In the case of one who died and left behind adult and minor sons, if the adult sons enhanced the property, they enhanced it so that the profit goes to the middle, i.e., it is distributed among all the heirs. If the adult sons said from the outset: See that which our father left behind; we are going to engage in business with our share of the property and profit from it, then they enhanced the property for themselves. And similarly, with regard to a wife who enhanced the property of her deceased husband, she enhanced it so that the profit goes to the middle, i.e., it is divided between her and the heirs. If she said: See that which my husband left me; I am going to engage in business with my share and profit from it, then she enhanced the property for herself.
Tossefoth non traduit
והשביחו גדולים השבח לאמצע. פירש ריב''ם דה''ה גדולים וגדולים אלא אורחא דמילתא נקט ולא דמי ליורד לתוך שדה של חבירו ונטעה שלא ברשות [או] לשותף שהוא כיורד ברשות דשותף אינו מוחל טרחו לחברו אבל אחין מחלי אהדדי:
ואם אמר ראו מה שהניח כו'. פירש רבינו שמואל ראו מה הניח לנו אבינו ומזומנים אנו לחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקנו משמע שרוצה לומר שאינו משביח אלא מחלקו המגיעו ואין לו אלא שבח המגיע לחלקו ואין נראה מדאמר רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו רב ספרא משמע דשקלינהו לכולהו ועוד אם לא לקח אלא המגיע לחלקו מה היה יכול לתבעו הא אמר באיזהו נשך (ב''מ דף סט. ושם) דזוזי כמאן דפליגי דמי ועוד כשיחלקו אם מגיע חלק האחד לחלקו אם כן נמצא שלא היה השבח שלו על כן נראה לר''י כפירוש ריב''ם דשבח שהשביח מכל הנכסים הוי שלו ולא דמי ליורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות שאין לו אלא שכר טרחו עם היציאה או [שותף דהוי כיורד ברשות ונוטל כאריס היינו משום] דיכולים להרויח זה כמו זה ולא מחלי אבל הכא אם הגדולים לא ירויחו הקטנים לא ירויחו בהם וכן צריך לומר באחי דרב ספרא דקטנים היו ולא היו יכולין להרויח ולהכי כיון דגברא רבה הוא ולא שבק גירסי' וטרח לאחריני אע''פ שלא אמר ראו כאילו אמר ראו ומחלי ליה הקטנים והא דאמר בריש אלו מציאות (בבא מציעא דף כב:) גבי תמרי דזיקא דיתמי לאו בני מחילה נינהו הכא דאין מפסידין ולא בא בידם הריוח מחלי שפיר:
בתוספתא גרסינן אם אמרו יתומים [בפני ב''ד] ראו מה שהניח כו'. ולא ידע ר''י אמאי נקט גבי בנים בפני ב''ד אי משום דגלי אדעתיה דלא מחל להם אפי' בפני עדים נמי גלי דעתיה ושמא להכי צריך בפני ב''ד כדי שיתעצמו בדבר לתקן להם שיטריח בשבילם ומדלא תקנו להם ודאי לא מצאו להם תקנה לחלק ומחלו הכל ורב ספרא נמי ידוע היה לב''ד אף על פי שלא אמר ומיהו רשב''ם פי' דה''ה בפני עדים:
גְּמָ' אָמַר רַב חֲבִיבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים מֵחֲמַת נְכָסִים אֲבָל שָׁבְחוּ נְכָסִים מֵחֲמַת עַצְמָן הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן
Traduction
GEMARA: Rav Ḥaviva, son of Rav Yosef, son of Rava, says in the name of Rava: They taught this halakha only with regard to where the property was enhanced on account of the property, i.e., the heirs invested money from the common inheritance in order to enhance the property, and their input was only in the management of its investment. But if the property was enhanced on their account, i.e., on account of the efforts or expenditure of the adult sons, the halakha is that they enhanced it for themselves.
Tossefoth non traduit
השביחו לעצמן. ואע''ג דבהמפקיד (שם דף מ. ושם) בעובדא דמרי בר איסק אמרינן דכיון דשלא ברשות נחת דהא אין מורידין קרוב לנכסי קטן השבח לאמצע הכא לית לן למימר הכי דהתם איכא למיחש שמא יחזיק הקרוב בנכסי קטן שאינו כאן אבל הכא ליכא למיחש שהקטנים עם הגדולים ביחד אין יכולין להחזיק זה על זה:
לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים. פירש בקונטרס שלא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום אלא מנכסי אביהם שכרו פועלים ומחמת עצמם היינו שכרו פועלים משלהם משמע שרצה לומר דטעמא דכיון דשכרו משל אביהם הוי לאמצע דאי הוו אמרי גדולים ראו מה שהניח לנו אבינו היו אוהבי הקטנים או קרוביהם משכירים להם פועלים משל אביהם בשבילם ומדלא אודעינהו אחולי אחילו גבייהו ובעובדא דמרי בר איסק (ב''מ דף לט:) דא''ל אחוה לפלוג לי נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל ואמר ליה רב חסדא שפיר קאמר לך דתנן הניח גדולים וקטנים כו' השבח לאמצע לא שתלם בעצמו אלא השכיר פועלים ממעות הירושה ואותו האח נמי היה מוצא קרובים דהוי שתלי ליה וכן אחי דרב ספרא היו מוצאין שישתכרו במעותיהן דאין טורח למכור ולקנות אי לאו דהוי כאומר להן ראו ופריך מאודייני דמחמת עצמו הוא שלא היו מוצאין שיעשה להם אותה שמירה לפי שצריך לעמוד שם זמן מרובה ומשני דקטנים גופייהו מנטרי ואם היו מודיעין להם היו עושין ועוד יש פירוש רבינו תם ופירוש ריב''ם ולא ישרו בעיני ר''י:
אִינִי וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִילּוּ לֹא הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם אֶלָּא
Traduction
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Ḥanina say: Even if their father left them nothing but
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source