Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 13a

חַד גִּיסָא נִגְרָא וְחַד גִּיסָא נַהֲרָא פָּלְגִין לַהּ בְּקַרְנָא זוֹל:

Traduction

If there is a water channel on one side of the field and a river on the other side, the field is divided diagonally [bekarna zol] between the two brothers, so that they each receive land adjoining both the river and the water channel.

Rachi non traduit

חד גיסא ניגרא וחד גיסא נהרא. שדה של שני אחים שיש נהר על פני מזרח ונגר על פני צפונה:

פלגי ליה בקרנא זול. לפי שהנהר טוב מן הנגר והסמוך למים טוב מן הרחוק ואם תחלקנה מן הצפון נמצא (מן) כל הנהר לאחד והשני אין לו אלא נגר בצפונו ופעמים שהוא יבש ואם תחלקנה מן המזרח למערב יהיה לאחד הנהר על פני מזרחו ונגר על פני צפונו ולשני אין לו אלא נהר במזרחו לפיכך יחלקום לשמונה חלקים שיהא לשניהם בשוה סמוך לנהר ולנגר וכאשר ירחק מזה ירחק מזה כזה:

Tossefoth non traduit

חד גיסא ניגרא וחד גיסא נהרא. פירש רבינו חננאל שדה אשר מזרחה וצפונה נהרא ומערבה ודרומה מושך ניגרא חולקין אותה בקרנא זול פירוש חולקין אותה באלכסון מקרן מזרחית צפונית לקרן מערבית דרומית ויהיה לכל אחד צד אחד ניגרא וחד צד נהרא וכל היכא דמשיך נהרא או ניגרא קרוי חד גיסא:

וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין כּוּ' אֵין בָּהֶן כְּדַי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה מַהוּ רַב יְהוּדָה אָמַר אִית דִּינָא דְּגוּד אוֹ אֶגּוּד רַב נַחְמָן אָמַר לֵית דִּינָא דְּגוּד אוֹ אֶגּוּד

Traduction

§ The mishna teaches that a hall, a drawing room, and the like should not be divided unless the two parties will be able to use their respective portions in the same manner that they had previously used them. The Gemara asks: What is the halakha if there is not enough for this one and that one? What is to be done if one of the parties wishes to dissolve the partnership? Rav Yehuda said: There is a halakha of: Either you set a price or I will set a price. That is to say, one party can say to the other: Set a price you are willing to pay for my share, and I will sell my share to you or purchase your share from you at that price. Rav Naḥman said: There is no halakha of: Either you set a price or I will set a price; rather, the partnership continues.

Rachi non traduit

אית דינא דגוד או אגוד. זה שרוצה לחלוק אומר לזה שאינו רוצה לחלוק או קוץ לי דמים וקנה לך חלקי או אני אקוץ דמים ואתן לך בחלקך שאי אפשי בשותפותך:

לית דינא. שזה יכול לומר לא שלך אקנה ולא שלי אמכור אלא שותפין נהיה בה:

Tossefoth non traduit

אית דינא דגוד או אגוד. נראה לר''י דאפילו בדמים יקרים הרבה יותר משוייו יכול לומר לו או גוד או אגוד ואין נראה לריצב''א דא''כ יוכל לסלק אחד את חבירו ע''י עילוי דמים בחצר שאין בה דין חלוקה:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ לֵית דִּינָא דְּגוּד אוֹ אֶגּוּד בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן עֶבֶד וּבְהֵמָה טְמֵאָה כֵּיצַד עוֹשִׂין אֲמַר לֵיהּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עוֹבֵד לָזֶה יוֹם אֶחָד וְלָזֶה שְׁנֵי יָמִים

Traduction

Rava said to Rav Naḥman: According to you who say that there is no halakha of: Either you set a price or I will set a price, what should they do if there was a firstborn son and an ordinary brother whose father left them a slave and a non-kosher animal as an inheritance? How are they to be divided? Rav Naḥman said to him: I say that they work for this one, the ordinary brother, one day, and for the other one, the firstborn, two days.

Rachi non traduit

עבד או בהמה טמאה. שאי אפשר לחלקן כיצד יעשו להכי נקט בכור ופשוט דטריחא מילתא להיות שותפין בה:

Tossefoth non traduit

בכור ופשוט שהניח להן כו'. ותימה דאמאי נקט בכור ופשוט ולא נקט פשוט ופשוט ואומר ר''ת דפשוט ופשוט ניחא ליה שיעבוד לזה יום אחד ולזה יום אחד אבל בכור ופשוט קשיא ליה אם יעבוד לבכור ב' ימים הרי נטל הבכור יותר מפי שנים שאם יש עיר רחוקה מהלך יום אחד שמשתכרים בה הרבה שיש שם סחורה בזול ופשוט שאין לו שהות אלא יום אחד לא יוכל לילך שם והבכור שיש לו ב' ימים יכול לילך שם ומשתכר יותר הרבה מפשוט ומשני דמ''מ כך חולקין ור''י מפרש דלהכי נקט בכור ופשוט משום דאמר במי שהיה נשוי (כתובות דף צג:) דשור לחרישה ועומד לחרישה דכ''ע השכר לאמצע אע''פ שאין לזה כי אם מנה ולזה מאתים ולהכי פריך כיצד יעשו דעכשיו אין הבכור נוטל פי שנים ומשני דעובד לזה יום אחד ולזה ב' ימים ולא דמי לשור לחרישה ועומד לחרישה דהתם הוי השכר לאמצע משום דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו אבל גבי בכור ופשוט דלא שייך האי טעמא כל אחד נוטל כפי חלקו:

מֵיתִיבִי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ אֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׂא בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ

Traduction

The Gemara raises an objection to Rav Yehuda’s approach from what is taught in a mishna (Gittin 41a): One who is half-slave half-freeman, e.g., a slave who had been jointly owned by two people, one of whom emancipated him, serves his master one day and himself one day; this is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say: You have remedied the situation of his master, who benefits fully from all his rights to the slave, but you have not remedied his own situation. He cannot marry a maidservant, since half of him is free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also not able to marry a free woman, since half of him is a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle and not marry, but is it not true that the world was created only for procreation, as it is stated: ''He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited'' (Isaiah 45:18)?

Tossefoth non traduit

לישא שפחה אינו יכול. ואע''ג דאמר בהבא על יבמתו (יבמות דף סב. ושם ד''ה הכל) דהכל מודים בעבד שאין לו חייס ולא קיים פריה ורביה והכא נמי אם ישא שפחה לא קיים כיון שהולד מתייחס אחריה ואפי' שבת לא קיים כדמשמע התם דשבת תלוי בפריה ורביה מ''מ אור''י לא כופין לרבו לעשותו בן חורין משום פריה ורביה אם היה יכול לקיים אפי' שבת כל דהו כיון שהוא אנוס:

שנאמר לא תהו בראה וגו'. הא דלא מייתי קרא דפרו ורבו אור''י בר מרדכי משום דלשבת יצרה שייך אפי' בצד עבדות וחציה שפחה וחציה בת חורין דלא כפו את רבה לשחררה אלא משום שנהגו בה מנהג הפקר הא דלא כפו אותו משום שבת דשמא אפילו כשתעשה בת חורין לא תקיים משום דלא מפקדא אפריה ורביה כדאמרינן בהבא על יבמתו (שם דף סה:
ושם) דאיתתא לא מפקדא אפריה ורביה אבל עבד כשיהיה בן חורין ע''כ יקיים ור''י מפרש דלכך לא נקט קרא דפרו ורבו משום דפטור הוא מאותה מצוה כיון שהוא אנוס וכדי שיתחייב בה לא כפינן לרבו לעשותו בן חורין דא''כ בכל העבדים נכוף רבם לשחררם כדי שיתחייבו בכל המצות ולכך נקט קרא לא תהו בראה משום שהיא מצוה רבה ומשום הכי כפינן ובפ''ב דמגילה (דף כז.) נמי מייתי להאי קרא משום הכי גבי אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה ללמוד תורה דאמר מר גדול ת''ת שמביא לידי מעשה לישא אשה נמי לא תהו בראה אלא לשבת יצרה:

אֶלָּא כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתְבִין שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי

Traduction

Rather, the court forces his master to make him a freeman by emancipating the half that he owns, and the court writes a bill in which the slave accepts responsibility to pay half his value to his master. This was the original version of the mishna. The ultimate version of the mishna records the retraction of Beit Hillel: And Beit Hillel retracted its opinion and ruled in accordance with the statement of Beit Shammai. This indicates that it is only in this case, where there is the particular consideration of procreation, that the court compels one of the parties to forfeit his portion and dissolve the partnership. But in other cases there is no halakha of: Either you set a price or I will set a price.

Rachi non traduit

וחזרו בית הלל להורות כו'. טעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן ליה ולא מצי עבד למימר ליה אקוץ בדמים ואתן לך בחלקך:

Tossefoth non traduit

כופין את רבו. וא''ת אמאי כופין ליתי עשה דפרו ורבו וידחה לא תעשה דלא יהיה קדש ואומר רבינו יצחק חדא דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה ועוד דהיא אסורה לינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה ועוד אפי' מפקדא דאפשר לה באחר ועוד כיון דאפשר לקיים שניהם ע''י כפיה לא דחי וא''ת היכי כפינן לשחררו והא אמרי' בפ' השולח (גיטין דף לח:
ושם) דכל המשחרר עבדו עובר בעשה וכי תימא מצוה שאני וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כדאמרי' בריש שבת (דף ד. ושם ד''ה וכי) והא דשחרר ר''א עבדו בהשולח (גיטין שם) שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם י' התם משום דר''א גופיה עשה מצוה בכך שהשלים המנין והא דאמר נמי בפ' בכל מערבין (עירובין דף לב:
ושם ד''ה ולא) דניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטרא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה התם משום דקא עביד עם הארץ איסורא על ידו של חבר דקא מאכיל ליה טבל ואומר ר''י דמשום מצוה רבה שרי אע''ג דעובר בעשה כדאמרי' ריש תמיד נשחט (פסחים דף נט. ושם ד''ה אתי) אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפורים דערבי פסחים ומפרש התם משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה אלמא קעבר כהן אעשה דהשלמה כדי שיקיים מחוסר כפורים מצות פסח וא''ת אמאי כופין וימכור עצמו בעבד עברי למ''ד בפ''ק דקדושין (דף יד:
ושם) מוכר את עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ולמ''ד נמי דאפי' אין לו בנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ואע''ג דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאמרי' בפ' האומר בקדושין (דף סט. ושם) הא בבית שני נהג יובל כדפי' ר''ת בהשולח (גיטין דף לו. ד''ה בזמן) גבי הלל תקן פרוזבול ואור''י דאין זה תקנה דאסור למכור עצמו בעבד עברי כדאמרינן בפ''ק דקדושין (דף כב:) אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וגו' וא''ת וישא חציה שפחה וחציה בת חורין ונהי דאינו יכול לקדשה דאתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש ישאנה בלא קדושין כדאמר לישא שפחה כו' משמע דאי הוה מותר בשפחה לא כפינן לרבו אע''ג דאין קידושין תופסין בשפחה מ''מ היה נושאה בלא קידושין וי''ל דהשתא נמי אתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות ולא דמי לפרדה דאמר בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט. ושם) דמרביעין עליה מינה ולא אמר דאתי צד חמור ומשתמש בצד סוס דהתם כלאים כתיב דמשמע שני מינים דומיא דשור וחמור דחרישה ופרדה מין אחד בפני עצמו ומטעם זה מותר לרכוב עליה וא''ת וישא ממזרת דצד עבדות מותר בממזרת כדתנן בהאומר בקדושין (דף סט.) יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה ובצד חירות נמי מותר כדתנן בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף סט.) ממזרים וחרורים מותרין לבא זה בזה ואור''י דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל וא''ת וישא נתינה דחרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה כדתנן בפ' עשרה יוחסין (שם) וצד עבדות נמי מותר בנתינה דאמר בריש יש מותרות (יבמות דף פה:) ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו למ''ד מפני שמרגילה הא [היא] מרגלה ליה פי' שיכול להכשיר זרעו ע''י בנו שישא שפחה וי''ל דלעולם אסור נתין בשפחה מ''מ מרגלה ליה כיון שיכול להכשיר אפי' ע''י איסור דהאי גברא לא איכפת ליה באיסור דהא נסיב ממזרת או נתינה וא''ת ומ''ש דאסור נתין בשפחה וממזר מותר דא נתין נמי הוי מפסולי קהל כמו ממזר דכתיב לא תתחתן בם ואור''ת משום דממזר קדש ועומד לפי שנולד מאיסור חמור דלא תפסי קדושין ולכך לא מיתסר בלאו דלא יהיה קדש ומיהו בזכור ובהמה אין להתירו אפ' למאן דמפיק להו בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נד:) מולא יהיה קדש דאין להתירו בקדישות אלא באותן שהוא בא ממנו ומקדישות דזכור ובהמה לא בא וא''ת ומ''ש דגירי וחרורי מותרים בנתינה ואסורים בשפחה ואע''ג דתרוייהו חייבי לאוין ואור''י דנתיני דתפסי בהו קדושין גמרינן משאר פסולי קהל כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי דמותרין בקהל גרים דלא איקרי קהל אבל שפחה דלא תפסי בה קדושין לא ילפא מינייהו:

שמע מינה דלית דינא דגוד או אגוד. וא''ת שאני הכא שאין העבד נותן לו דמים מיד אלא כותב לו שטר על דמיו וי''ל דמשמע משום דלא יבטל הוא דכופין הא לאו הכי אין כופין בכל ענין אפי' יתן דמים:

שָׁאנֵי הָכָא דְּאֶגּוּד אִיכָּא גּוּד לֵיכָּא

Traduction

The Gemara answers: It is different here, because the slave can say: I will set a price, but he is not able to say: You set a price. In other words, the slave cannot offer to sell himself, because his Jewish side precludes him from selling himself as a Canaanite slave. Therefore, the court would not be able force the master to sell his share, were it not for the consideration of procreation. By contrast, in a situation where either side can buy or sell, one partner can compel the other to either buy his portion or sell his portion to him.

Rachi non traduit

ה''ג שאני הכא דאגוד איכא גוד ליכא. העבד יכול לקנות אבל אינו אומר קנה חלקי שאין דמים לבן חורין שאין עבד עברי נמכר אלא לשש:

תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד עֲשָׂאָן לְשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ הֲרֵי עָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from what is taught in a mishna (172a): In a case where there are two brothers, one poor and one rich, and their father left them a bathhouse or an olive press as an inheritance, if the father had built these facilities for profit, i.e., to charge others for using them, the profit that accrues after the father’s death is shared equally by the two brothers. If the father had built them for himself and for the members of his household to use, the poor brother, who has little use for these amenities, cannot force the rich brother to convert the facilities to commercial use; rather, the rich brother can say to the poor brother:

Tossefoth non traduit

אם עשאן לשכר כו'. לאו דוקא עשאן לשכר. דהוא הדין אפילו עשאן לעצמו אלא שמוצא להשכיר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source