Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 125b
נִכְסַי לְסָבְתָּא וּבָתְרַהּ לְיָרְתַאי הַוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא דַּהֲוָה נְסִיבָא שְׁכִיבָא בְּחַיֵּי בַּעְלַהּ וּבְחַיֵּי סָבְתָּא בָּתַר דִּשְׁכִיבָא סָבְתָּא אֲתָא בַּעַל קָא תָּבַע
Traduction
All my property is given to my grandmother, and after she dies, it is given to my heirs, not inherited by her heirs. He then died. He had a married daughter, who died during the lifetime of her husband and during the lifetime of her father’s grandmother. After her father’s grandmother died, her husband came and claimed the inheritance, as his wife was the heir of her father, and he is his wife’s heir.
אָמַר רַב הוּנָא לְיָרְתַי וַאֲפִילּוּ לְיָרְתֵי יָרְתַי וְרַב עָנָן אָמַר לְיָרְתַי וְלָא לְיָרְתֵי יָרְתַי
Traduction
Rav Huna said: When her father said that his property is given: To my heirs, he meant: And even to the heirs of my heirs. Therefore, since his daughter’s husband is the heir of his heir, he is entitled to the inheritance. And Rav Anan said that he meant: To my heirs, but not to the heirs of my heirs. Therefore, the husband is not entitled to the property.
Tossefoth non traduit
לירתי ולא לירתי ירתי. וא''ת הא דאמר בפירקין לקמן (בבא בתרא דף קלו:) נכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי אחריך לפלוני מת ראשון קנה שני ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי הראשון ולרב ענן דהכא דאמר ולא לירתי ירתי אמאי נקט התם אחרי אחריך לפלוני הא אפי' לא היה שלישי אלא אמר נכסיי לך ואחריך לפלוני ותו לא מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון וי''ל דאשמועינן דאם מת שני בחיי ראשון לא יהא לשלישי:
שְׁלַחוּ מִתָּם הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב עָנָן וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב עָנָן דְּבַעַל לָא יָרֵית וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַב עָנָן סָבַר אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ בְּרָא לִבְרַתֵּיהּ לָא יָרֵית וְלָא הִיא דְּאִילּוּ הֲוָה לֵיהּ בְּרָא לִבְרַתֵּיהּ וַדַּאי יָרֵית וּבַעַל הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא יָרֵית מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ רָאוּי וְאֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק
Traduction
The Gemara relates: They sent a ruling from there, Eretz Yisrael: The halakha is in accordance with the opinion of Rav Anan, but not due to his reasoning. The Gemara explains: The halakha is in accordance with the opinion of Rav Anan that the husband does not inherit the property. But not due to his reasoning, as Rav Anan holds that even if his daughter had a son to inherit from her, he would not inherit the property, as her father bequeathed it only to his heirs, not to the heirs of his heirs. And that is not so, as if his daughter had a son, he would certainly inherit; and this is the reason the husband does not inherit: Because the inheritance is considered property due to the daughter, as she did not own it during her lifetime, and a husband does not take in inheritance property due to his wife as he does the property she possessed.
מִכְּלָל דְּרַב הוּנָא סָבַר בַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק
Traduction
The Gemara asks: By inference, does Rav Huna, who ruled that the husband is entitled to the inheritance, hold that a husband takes in inheritance property due to his wife as he does the property she possessed?
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דָּבָר זֶה נִפְתַּח בִּגְדוֹלִים וְנִסְתַּיֵּים בִּקְטַנִּים כָּל הָאוֹמֵר אַחֲרֶיךָ כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁיו דָּמֵי
Traduction
Rabbi Elazar says: This matter was introduced by great Sages, namely Rav Huna, and concluded by lesser Sages, i.e., by me. Rabbi Elazar, humbly referring to himself as a lesser Sage, will now explain Rav Huna’s statement. Anyone who says to another upon granting him an inheritance or a gift: After you die it is given to so-and-so, is considered like one who says: It is given to so-and-so from now. The first recipient merely has the right to use the property during his lifetime but did not actually become the owner. Accordingly, the inheritance was owned by the daughter in her lifetime, and the great-grandmother merely had usage rights. Therefore, it is inherited by the husband.
אָמַר רַבָּה מִסְתַּבְּרָא טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא דְּאִי קְדֵים סָבְתָּא וְזַבִּנָא זְבִינַהּ זְבִינֵי
Traduction
Rabba said: The explanation of the people of the West, that the inheritance is considered property due to the daughter and not property possessed by her, is reasonable, as if the grandmother would have sold it before she died, her sale would have been a valid sale, and the daughter would not have received it at all.
אָמַר רַב פָּפָּא הִלְכְתָא אֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּמִּלְוָה בֵּין שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בֵּין שֶׁגָּבוּ מָעוֹת
Traduction
In conclusion, Rav Pappa said that the halakha is that the husband does not take in inheritance property due to his wife as he does the property she possessed; and a firstborn does not take a double portion of property due to his father as he does the property his father possessed; and a firstborn does not take a double portion of payment for a loan, whether the brothers collected land or whether they collected money.
Tossefoth non traduit
אמר רב פפא הלכתא דאין הבעל נוטל בראוי. אבל שבח נוטל כדפירש הקונטרס דכיון דאינו יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיד וברשותו בא השבח ולהכי לא חשיב במתניתין בפ' יש בכור (בכורות דף נב. ושם ד''ה ולא) גבי הנהו דאין נוטלין בראוי כבמוחזק משום דבעל יש לו שבח והוא הדין נמי דלא שקיל בעל במלות אשתו אפי' במה שלותה אשתו מנכסי מלוג דהא נזק נמי הוי כנכסי מלוג כדמוכח מתניתין דמציאת האשה (כתובות דף סה:) ואפי' הכי משמע בפרק שור שנגח ד' וה' (ב''ק דף מב:) דלא ירית בעל דלרבי דוקא הוצרך לאוקומי בגרושה דלא חשיב מלוה ראוי בבכור והוא הדין לגבי בעל והאי דשביק בעל דאיירי בה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה היינו משום דלגבי בכור איפליגו אמוראי בשמעתין אבל הוא הדין בעל כדפרישי' וליכא לאקשויי דאמאי לא עריב ותני להו בהדי הדדי דאין הבעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ונוטלין במלוה משום דלגבי בכור משנה שלימה היא בבכורות (דף נא:) דאין נוטל בראוי אבל בעל דאין נוטל בראוי לא אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא דא''ר אבהו ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה לעיל בפירקין (בבא בתרא דף קיג.):
ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. וכל שכן בשבח והא דלא נקט שבח משום דמשבח לא הוה שמעינן דמלוה הוה ראוי דהא איכא למאן דאמר דאפי' לרבנן הוי מלוה מוחזק דכמאן דגביא דמיא ולהכי נקט רב פפא מלוה דאין הבכור נוטל פי שנים דשמעינן מינה כל שכן שבח ואע''ג דלגבי בעל ובכור חשבינן מלוה ראוי לגבי כתובת אשה חשיבא מוחזקת וגובה אשה כתובתה ממלוה אע''פ שאינה נוטלת לא מן השבח ולא מן הראוי כדתנן בבכורות (דף נב. ושם) אפי' הכי גביא ממלוה כדתנן הכותב (כתובות פד.) מי שמת והניח אשה ובע''ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אלמא אפילו לרבי עקיבא אי לא צריכה שבועה היתה גובה אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ותו לא תגבי האשה מהן דהוו להו מטלטלי דיתמי ולא משתעבדי ואם גבו קרקע בחוב אביהן היא חוזרת וגובה מהן בשבועה כדין בעל חוב או אם פטרה מן השבועה גובה ממלוה שהיא ביד אחרים אפי' לר''ע ודלא כאבא שאול בן אימא מרים ואין לומר דההוא כרבי אתיא אבל לרבנן הוי מלוה ראוי דהא לא משתמיט התם שום אמורא לאוקומי כרבי משמע דליכא מאן דפליג אלא כ''ע אית להו מלוה מוחזקת לגבי כתובה ובזמן הזה דתקינו גאונים דגביא אשה ובעל חוב ממטלטלי דיתמי כמו ממקרקעי יתומין שגבו בחובת אביהן בין מקרקעי בין מטלטלי חוזרת אשה וגובה מהן כי היכי דבמקרקעי משום דר' נתן חשיב כאילו גבאן אביהן מחיים הכי נמי במטלטלי וצריך עיון דרב פפא סבר הכא בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו אם כן סבר שעבודא לאו דאורייתא דשילהי גט פשוט (לקמן בבא בתרא ד' קעה:) מדמי להו אהדדי ובפרק קמא דקדושין (ד' יג:) סבר רב פפא שעבודא דאורייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source