Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 82b
וַאֲנָא דְּאָמְרִי כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Traduction
But I, Rabbi Yoḥanan, said what I said in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that a priest who is a hermaphrodite enables his wife to eat teruma, and Rabbi Yosei himself maintains that even nowadays the halakha of teruma is in effect by Torah law. Accordingly, I argued that a hermaphrodite enables his wife to eat not only teruma, but even the breast and thigh of peace-offerings.
Rachi non traduit
ואנא אמינא לרבי יוסי. דהא מתני' ר' יוסי קאמר לה אנדרוגינוס כהן וכו' ולדידיה אמינא אף מאכילה בחזה ושוק דהא תרומה נמי לר' יוסי דאורייתא היא אף בזמן הזה:
דְּתַנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם: ''אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ'', יְרוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — יֵשׁ לָהֶן, וּשְׁלִישִׁית — אֵין לָהֶן.
Traduction
As it is taught in a baraita in the anthology called Seder Olam, with regard to a verse that speaks of the Jewish people’s return to Eretz Yisrael following their exile: ''And the Lord your God will bring you into the land that your fathers inherited, and you shall inherit it'' (Deuteronomy 30:5). These two expressions of inheritance teach that they had a first inheritance of Eretz Yisrael in the days of Joshua and a second inheritance at the time of the return from the Babylonian exile. That is to say, since the sanctity of the land had lapsed when the First Temple was destroyed and the Jewish people exiled to Babylonia, a second sanctification was necessary when they returned to their land. But they will not have a third inheritance. In other words, it will never be necessary to sanctify the land for a third time, as the second sanctification was permanent.
Rachi non traduit
ירושה ראשונה. בימי יהושע הויא ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ:
שלישית אין להם. כלומר לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס:
Tossefoth non traduit
ירושה ראשונה ושניה יש להן כו'. פר''ח ראשונה ירושת אברהם יצחק ויעקב שניה ירושת יהושע ומשם ואילך קדשה לעולם ולא יתכן לפרש כן דבסוף פרק יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) מפליג רבי יוסי בין תרומה לחלה וא''כ קדושה שניה היא קדושת עזרא דבקדושת עזרא שייך לחלק בין תרומה לחלה משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק עוד שאל ה''ר שמואל מאניוב את ר''י דהכא קאי ר' יוחנן כר' יוסי דירושה ראשונה ושניה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) קאמר הש''ס לר' יוחנן דקדשה לעתיד והשיב ר''י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דדרשי' במגילה (דף י:

ושם) אע''פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן אי נמי קדושת ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה הפסק א''נ משום דכתיב (תהילים קל''ב:י''ד) זאת מנוחתי עדי עד ואתי שפיר דבפ''ק דמגילה (דף י.) בעי למימר דקסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ורבי יהושע אית ליה התם בהדיא הכי ובריש ביצה (דף ד.) אית להו דליטרא קציעות בטלה ואם כן סברי דתרומה בזמן הזה דרבנן ובטלה קדושת הארץ וכן לר''ל ר' יוסי סבר דתרומה בזמן הזה דרבנן ובפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס: ושם) גרס בכל הספרים א''ר יוסי משום ר' ישמעאל כו' לעולם קסבר קדשה לעתיד אלא יש לחלק בין קדושת הארץ למחיצות עוד שאלו דהכא משמע דסבר רבי יוחנן דקדושת הארץ דאורייתא ובמדרש רות משמע דהוי דרבנן דקאמר ר' יוחנן מעשרות כיון שגלו נפטרו והם חייבו עצמן מאליהן והשיב ר''י דאיכא למימר דהא דקאמר הכא ואנא דאמר כר' יוסי לאו משום דסבר ר' יוחנן כוותיה אלא משום דאליבא דר' יוסי דאנדרוגינוס דמתני' קיימי ועוד אר''י דאין נראה ששום חכם יאמר שקדושת הארץ בזמן בית שני למעשרות ולכל מצות התלויות בארץ היתה מדרבנן וההיא דמדרש איכא לאוקמי במעשר פירות וה''ק כיון שגלו נפטרו ממעשר דאורייתא והם חייבו עצמן מאליהם כשחזרו יותר ממה שהיו חייבים בתחלה שהוסיפו מעשר פירות ועוד אר''י מתוך הירושלמי דשביעית פ''י דהכי פירושו כיון שגלו נפטרו שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד ולא היה חובה להם לקדש את כל א''י כדאמר (חולין דף ז.) הרבה כרכים כו' וכמו שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר או שמא הכל אם היו רוצים ואעפ''כ חייבו עצמן מאליהן וקדשו וכיון שקדשו קדשה מן התורה:
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן תְּנָא סֵדֶר עוֹלָם — רַבִּי יוֹסֵי.
Traduction
And Rabbi Yoḥanan said: Who is the tanna who taught Seder Olam? It is Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei maintains that the second sanctification of Eretz Yisrael never lapsed even after the destruction of the Second Temple, he also holds that teruma nowadays is in effect by Torah law.
וְסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּדְרַבָּנַן לָא בָּעֵינַן רִבּוּיָא? וְהָא תְּנַן: מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוּוֹנוֹת, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה — כָּשֵׁר. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד רוּבּוֹ.
Traduction
The Gemara raises another objection to Rabbi Yoḥanan’s opinion: But does Rabbi Yoḥanan maintain that with regard to a mixture containing an item that is forbidden by rabbinic law, we do not require the permitted portion of the mixture to be greater in quantity so that it can nullify the prohibited part? Didn’t we learn otherwise in a mishna (Mikvaot 7:2): With regard to a ritual bath that contains exactly forty se’a of water, the minimal measure of a fit ritual bath, and one added to it a se’a of liquid other than water, and then removed from it a se’a of the mixture, the ritual bath remains fit, as the liquid that was added was nullified in the forty se’a of water, so that when one se’a of the mixture was removed there still remained the requisite forty se’a of fit water. And Rabbi Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said that this halakha applies up to the greater part of the ritual bath.
Rachi non traduit
וסבר ר' יוחנן כו'. קס''ד האי דמותיב דטעמא דר' יוחנן לאו משום דסמיך אשאני אומר אלא משום דאי הוי נמי איפכא לא איכפת לן דלא בעינן רבויא בדרבנן אלא מכי איערב בטיל ליה:
נתן סאה ונטל סאה כשר. גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ קאי במס' מקואות ואשמועי' דאע''ג דחזר ונטל ואיכא למימר הא חסר ליה מקוה שהסאה הזאת אין משלימתו שאין ראויה למקוה אפ''ה כשר דמכי יהבו לגביה בטל ליה והוו להו ארבעים וחד כולן ראוין וכי שקל חד סאה פשו ארבעים אבל איפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי הדר מלייה הוה ליה מקוה חסר דמשקין הללו אין משלימין את המקוה:
Tossefoth non traduit
נתן סאה ונטל סאה כשר. קשה דנהי דשאיבה דרבנן כדאמר בפרק המוכר את הבית (ב''ב דף סו:
ושם) מי פירות מיהא פסולין מדאוריי' לטבול בהן כדמוכח פ''ק דפסחים (דף יז: ושם) דאמר משקי בי מטבחיא בקרקע טהורים אמר רב פפא לא אמרן אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוו רביעית דחזיא להטביל מחטין וצנורות כו' משמע דדם לא חזי להטביל בו ועוד אמרי' בכסוי הדם (חולין דף פד. ושם) דג' מים כתיבי וממעטינן מי פירות והיכי פריך מהכא דמדרבנן בעיא ריבוייא ואמי פירות בהדיא קתני לה כדפי' בקונטרס וי''ל דפריך משום דקא פסיק ותני עד רובו אפילו למחטין וצנורות דמדאורייתא לא בעי מ' סאה ונהי דכשמי פירות רוב מתבטלים המים במי פירות ופסול מדאורייתא אף למחטין מ''מ במחצה על מחצה מיהא מדאורייתא כשר למחטין ומדרבנן הוא דבעינן רבייה ועוד י''ל דמדאורייתא קמא קמא בטיל ואפ''ה בעינן רובא לכך פריך שפיר א''נ קאי נמי אתמד שיש בו מים דקחשיב במס' מקוואות (פ''ז מ''ב) ואכולהו קא''ר יוחנן עד רובו:
אמר רבי יוחנן עד רובו. משמע דברובו לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכן בפרק במה אשה (שבת דף סה:
ושם) גבי אבוה דשמואל דעבד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שלא ירבו נוטפים על הזוחלים ובפ' הנודר מן הירק (נדרים נז:) בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מותר ותימה דבפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף עג.) א''ר יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ונראה לר''י דההיא דמס' ע''ז דאמרינן ראשון ראשון בטל היינו דוקא עד ס' אבל אם אין ס' מן ההיתר לא דא''א להתבטל כיון שיש נ''ט לבסוף דהא טעם כעיקר מן התורה הוא כדאמר באלו עוברין (פסחים דף מד: ושם) ובפרק ג' מינים (נזיר דף לז: ושם) ומ''מ אע''ג דאיכא ס' מן ההיתר אי לאו דנפול קמא קמא היה נאסר כגון אם היה נופל בבת אחת או אם היה מערה בדבר דנפיש עמודיה טפי מפי חבית דלא נפיש עמודיה טפי מצירצור קטן דביין נסך החמירו יותר מבשאר איסורים כדתנן התם (ע''ז דף עד.) שהוא בכל שהוא וקסבר רבי יוחנן דכי איכא למימר ראשון בטל באיסורא לגו היתירא ולא נפיש עמודיה שבטל והולך עד ס' ולא אמרינן שיאסור בכל שהוא דאמתניתין דהתם קאי וכי פריך התם ממתני' דיין נסך אוסר בכל שהוא מאי לאו דנפול איסורא לגו היתירא לא הוה מצי לשנויי דאיירי בנפיש עמודיה מפי חבית דהא כל שהוא קתני דלא נפיש והא דפריך עלה מיין במים בנ''ט מאי לאו דנפול חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא אע''ג דרבי יוחנן נמי לא קאמר דבטל אלא עד ס' לא פריך אלא מכח רישא מדסיפא איסורא לגו היתירא רישא נמי איסורא לגו היתירא וקתני בכל שהוא ומסיק דכולה מתניתין היתירא לגו איסורא ומ''מ אמת הוא דבנ''ט אסור בכל ענין בין איסורא לגו היתירא בין איפכא:
מַאי לָאו, דְּנִשְׁתַּיֵּיר רוּבּוֹ! לָא, דְּלָא נִשְׁקוֹל רוּבּוֹ.
Traduction
The Gemara clarifies the opinion of Rabbi Yoḥanan: What, is it not that its greater part must remain, i.e., that most of the original forty se’a of water must remain in the ritual bath? In other words, up to nineteen se’a of other liquids may be added to the ritual bath, with an equal quantity of the mixture then removed from it, and these other liquids are nullified by the ritual bath water. But if twenty se’a are removed, so that fit water no longer constitutes the majority, the ritual bath is no longer fit for use. Since certain liquids are unfit for a ritual bath only by rabbinic law, this shows that even with respect to rabbinic prohibitions the permitted portion of a mixture must be greater in quantity, so that it can nullify the prohibited part. The Gemara refutes this proof: No, it means that its greater part must not be removed, but if the water and other liquids are present in equal proportion, the ritual bath remains fit.
Rachi non traduit
מאי לאו דנשתייר רובו. עד י''ט סאה יכול לעשות כן אבל טפי לא דבעינן דניהוי רובא מי גשמים. אלמא אע''ג דפסול שאיבה דרבנן בעיא רובא בכשרות:
דלא נשקול רובא. אבל עד פלגא שפיר דמי:
Tossefoth non traduit
דלא נשקול רובא. תימה היכי מצי למימר הכי הא תנן במס' מקוואות (פ''ד מ''ד) מים שאובין ומי גשמים שהן מתערבות בחצר ובמערה עד מעלות המערה אם רוב כשר כשר אם רוב פסול פסול מחצה על מחצה פסול אימתי בזמן שהן מתערבין עד שלא הגיעו למקוה כו' משמע בהדיא דשאובין דרבנן בעי רבייה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאִיכָּא לְמֵימַר ''שֶׁאֲנִי אוֹמֵר''.
Traduction
And if you wish, say an alternative explanation of Rabbi Yoḥanan’s opinion: It is different here, with regard to the case of two baskets, one of which contains teruma, since it may be said: As I say that the teruma fell into the teruma and the non-sacred produce fell into the non-sacred produce, it is therefore assumed that that is what actually took place, and therefore the permitted portion need not be the greater part of the mixture.
Rachi non traduit
ואיבעית אימא. לעולם בעינן רבויא בדרבנן והאי דקאמר אע''פ שלא רבו חולין משום דתלינן אשאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ואין כאן איסור אבל הכא ליכא למימר שאני אומר כה''ג דהא מיא מיד מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה:
תְּנַן: אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא! תְּנִי ''אִם נָשָׂא''.
Traduction
§ We learned in the mishna: A hermaphrodite may marry a woman. This formulation indicates that he may do so ab initio, as he is considered a full-fledged male. Accordingly, a hermaphrodite who is a priest should enable his wife to eat the breast and thigh of peace-offerings, as is maintained by Rabbi Yoḥanan, and against the opinion of Reish Lakish. The Gemara rejects this argument and suggests that the text be emended: Teach in the mishna: If he married. That is to say, if he married a woman, the marriage is valid and a bill of divorce is required, as it is possible that he is a male. But even if he married, he does not enable his wife to eat teruma, as he may be a female.
Rachi non traduit
תנן אנדרוגינוס נושא. לכתחלה. אלמא זכר מעליא הוא וקשיא לריש לקיש דאמר אין מאכיל בחזה ושוק:
תני אם נשא נשוי. דבעיא גיטא מיניה משום ספק זכר ולעולם ספיקא הוא:
Tossefoth non traduit
תנן אנדרוגינוס נושא. פירוש דמשמע נשואין גמורים והרי הוא כזכר ומאכיל בתרומה דאורייתא דאי לא הוו נשואין ודאין ה''ל למימר אנדרוגינוס שקדש קידושיו קידושין ומשני תני אם נשא דיעבד ולישנא דלכתחלה דהך סוגיא היינו פי' נישואין ודאין אבל אין לפרש דמדקדק מדשרי לכתחלה לישא ולא אסרינן ליה לכתחלה מספק נשים המסוללות זו בזו דמאחר דמאכיל לר''ל בתרומה בזמן הזה דרבנן לא מסתבר לאוסרו בתחלה מטעם זה ועוד יש לפרש דאנדרוגינוס נושא משמע דחייב לישא דמיפקד אפריה ורביה וא''ת והיכי פריך מאנדרוגינוס נושא אמילתיה דרבי יוסי וצריך לדחוק שהוא סיום מילתיה דרבי יוסי אף על פי שרבי יהודה מפסיק בינתים:
וְהָא ''נוֹשֵׂא'' קָתָנֵי! וְלִיטַעְמָיךְ: מַאי ''אֲבָל לֹא נִישָּׂא''? אֶלָּא מַאי ''נִישָּׂא'' — דִּיעֲבַד, ''נוֹשֵׂא'' נָמֵי — דִּיעֲבַד!
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the mishna teach that he may marry a woman, which indicates that he may do so ab initio? The Gemara rejects this argument: And according to your reasoning, what is the meaning of the next clause: But he may not be married to a man? This teaching is certainly referring to a case after the fact, as, if he is a full-fledged male there would be no reason to say that he may not be married to a man ab initio. Rather, what is the meaning of: He may not be married to a man? It means that even after the fact the marriage is not valid. This being the case, when the mishna states that a hermaphrodite may marry a woman, it is also speaking after the fact.
Rachi non traduit
מאי אבל לא נישא. משמע דיעבד:
ה''ג נושא נמי דיעבד אמרי לא נושא לכתחלה אבל לא נישא דיעבד נמי לא. ולעולם קשה ליה לר''ל ודייקא כר' יוחנן:
אָמְרִי, לָא: ''נוֹשֵׂא'' — לְכַתְּחִלָּה מַשְׁמַע, ''אֲבָל לֹא נִישָּׂא'' — דִּיעֲבַד נָמֵי לָא.
Traduction
It may be said in response: No; the words: May marry, indicate that a hermaphrodite may marry a woman ab initio, whereas the words: But he may not be married, mean that his marriage to a man is not valid even after the fact. Accordingly, the difficulty raised against Reish Lakish remains.
Rachi non traduit
ומותבי' לר' יוחנן והא מדקתני סיפא כו':
וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ!
Traduction
The Gemara challenges this understanding: But from the fact that the mishna teaches in the latter clause: Rabbi Eliezer says that if a man had intercourse with a hermaphrodite, he is liable to receive the punishment of stoning on his account as if he had relations with a male, this proves by inference that the first tanna is uncertain as to whether or not a hermaphrodite is considered a full-fledged male, and this presents a difficulty to Rabbi Yoḥanan’s opinion.
בֵּין לְמָר בֵּין לְמָר מִפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְקִילָה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. דְּמָר סָבַר: חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, וּמָר סָבַר: כְּזָכָר.
Traduction
The Gemara answers: No, it is obvious both to this Master and to that Master that a hermaphrodite is deemed a full-fledged male. The practical difference between them relates to the question of whether one is liable to receive the punishment of stoning for intercourse with him at only one place or at two places. As one Sage, the first tanna, holds that one is liable to be punished with stoning on a hermaphrodite’s account for intercourse at two places, whether he penetrated him anally, in the manner of homosexual intercourse, or through his female organ. Since the hermaphrodite is deemed a male, one is liable to be punished with stoning for intercourse at either place. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds that one is liable to be punished with stoning for relations with a hermaphrodite only if he penetrated him anally, as if he were a male.
Rachi non traduit
משני מקומות. אפי' בנקבותו. וטעמא מפרש לקמן מקרא בשמעתין:
ור''א סבר כזכר. במקום זכרות אין במקום נקבות לא:
אָמַר רַב:
Traduction
Rav said:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source