Nedarim
Daf 43b
אֲבָל אִם הָיָה הֶפְקֵירוֹ קוֹדֵם לְנִדְרוֹ — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וְאִי אָמְרַתְּ עַד דְּאָתֵי לִרְשׁוּת זוֹכֶה, מָה לִי נִדְרוֹ קוֹדֵם לְהֶפְקֵירוֹ, מָה לִי הֶפְקֵירוֹ קוֹדֵם לְנִדְרוֹ?
Traduction
However, if his declaration that the food is ownerless predates his vow, it is permitted for the other person to eat the food. And if you say that the reason for the opinion of Rabbi Yosei is because the food remains in the possession of the owner until it comes into the possession of the one who acquires it, what is different for me if his vow predates his declaration that the food is ownerless, and what is different for me if his declaration that the food is ownerless predates his vow? In any event, the item remains in the possession of its owner and the one for whom benefit is forbidden benefits from it.
Rachi non traduit
אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו מותר. דמסתמא כי מדי אינש על מה דאית ליה ברשותיה הוא דאדריה ולא על מה שכבר הפקיר ואדהכי מותר ואי אמרת טעמא דרבי יוסי משום דלא הוי הפקר עד דאתיא לרשות זוכה מה לי נדרו קודם כו' הא כי נדר האי אכתי לא זכה ביה שום אדם ואמאי מותר:
Tossefoth non traduit
ואי אמרת עד דאתי לרשות זוכה מה לי נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו. בכלהו ליתסר דהא ברשותיה קיימי:
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְשַׁנֵּי לַהּ: כָּל הַנּוֹדֵר אֵין דַּעְתּוֹ עַל מַה שֶּׁהִפְקִיר.
Traduction
The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it.
Rachi non traduit
היינו טעמא דשרי דכל המדיר' אין דעתו על מה שהפקיר. אלא על מה שעדיין ברשותו ואדהכי מותר:
Tossefoth non traduit
אין דעתו לאסור מה שהפקיר. הלכך הוי הפקירו קודם לנדרו שרי:
מֵתִיב רָבָא: מִקְצָתָן לָרִאשׁוֹן וְכוּלָּן לַשֵּׁנִי — רִאשׁוֹן קָנָה,
Traduction
Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift.
Rachi non traduit
מתיב רבא כו' מקצתן לראשון וכולן לשני. שכ''מ שכתב מקצת נכסיו לאחד והשאר כולן כתב לשני:
ראשון קנה שני לא קנה. ואם עמד חוזר בשני ואינו חוזר בראשון לפי שכשכתב לראשון שייר לעצמו מה שנתן אחר כך לשני ומן השני חוזר דלא שייר כלום ומש''ה לא קנה ואי אמרת לא הוי מתנה עד דמטי ליד מקבל אמאי קנה ראשון טפי משני הא כיון דלא אתי לידיה לא הוי שלו וכי היכי דשל שני הוי שיור לראשון איכא למימר נמי דשל ראשון הוי שיור לשני הואיל וברשותו של נותן הן אכתי כל זמן דלא אתי לידיה דהאי אלא מדקנה ראשון ש''מ ליתא להא דר' יוחנן דאמר לא. זכי מקבל עד דאתיא לידיה:
Tossefoth non traduit
מתיב רבא מקצתה לראשון וכולה לשני. פירוש המחלק נכסיו:
ראשון קנה. דהוי מתנה במקצת של שכיב מרע דבעינן קנין ואם עמד אינו חוזר והשני לא קנה דהויא מתנה בכולה דחוזר כשעמד ומיירי הכא כשעמד ומשום הכי ראשון קנה דהוה מתנה במקצת וע''כ בנמלך מעיקרא כי יהיב לראשון לא היה בדעתו ליתן כלל לשני דהכי אמר בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמח:) המחלק נכסיו אם כנמלך עמד אינו חוזר אלא באחרון ואם כמחלק שמתחלה כי יהיב לקמא מאז היה בדעתו לחלק אף לשני עמד חוזר אף בראשון אם כן ע''כ כולן לשני דקאמר אף מקצת שנתן לראשון יהא נתון לשני הלכך כי אמר מקצתו לראשון לא היה בדעתו לומר ומקצתו לשני ושוב כי אמר וכולן לשני הוי נמלך דאי כולן לשני דקאמר היה רוצה לתת השאר שלא נתתי לראשון יהא לשני אם כן ראשון אמאי קנה שמא מתחלתו כי אמר מקצתו לראשון היה דעתו ליתן השאר לשני ומנלן שהוא נמלך והיה לו להזכיר אם כנמלך והוי כמחלק ונימא דאם עמד חוזר אלא ע''כ ר''ל אף מה שנתן לראשון ונמלך הוי אלמא דעתו על מה שנתן ה''נ נימא דעתו על מה שהפקיר. כך פר''ת. ויש ספרים דגרסי מקצתו לראשון לא קנה ורבינו נתנאל אמר דברייתא היא בתוספתא גבי עבדים דכתב לראשון מקצת נכסיו ולשני כתב כל נכסיו [ראשון] לא יצא לחירות כיון דשייר מנכסיו ושני קנה עצמו דהא לא שייר לכך משתעבד אף בראשון אלמא דעתו ליתן לשני אף מה שנתן לראשון דאל''כ לא קנה עצמו דהא שייר והוא עצמו נתנו לראשון והשתא אין לו כלום אלא ע''כ דעתו אמה שנתן כבר ה''נ נימא הכי:

שֵׁנִי לֹא קָנָה!
Traduction
And the second person did not acquire the property that was given him, as it was a gift of all his remaining property, which can be retracted. Although the first person did not yet acquire the property, as the person on his deathbed did not die, the property is no longer considered to be in the possession of the one who owned it. This is clear from the fact that if it were still in his possession, the gift to the second person would not be a gift of all his remaining property. This contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said in explanation of the opinion of Rabbi Yosei: Acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift.
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי: גְּזֵירָה מִשּׁוּם מַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן.
Traduction
Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Ḥoron. An incident occurred in Beit Ḥoron involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow.
Rachi non traduit
אלא אמר רבא. לעולם קסבר רבי יוסי דמן התורה הויא מתנה לאלתר אע''ג דלא אתי לרשות זוכה והואיל ומשעה שהפקירו הוי הפקר ומאי טעמא דר' יוסי דאסר הכא במתניתין:
היינו טעמא דרבי יוסי. דלא אמר דליהוי הפקר:
משום מתנת בית חורון. כדתנן בפרקין לקמן (נדרים דף מח.) דמוכחא מילתא דלא נתנה לחברו אלא בשביל שיבא אביו ויאכל והכא נמי אי אמרינן הוי הפקר כיון דאין שם אחר מיחזי דבשביל מודר ממש הפקיר והיינו דומיא דבית חורון הלכך אוקמינן אדרבנן דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ואית דמפרשי אלא אמר רבא לעולם לר' יוסי מדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ולא דמי למתנה ומדרבנן הוא דהוי הפקר אע''ג דלא אתי לרשות זוכה כדאמרי' לקמן כדי שלא תשתכח תורת הפקר והכא במתני' כו':
Tossefoth non traduit
אלא אמר רבא משום מעשה בית חורון. בשלהי השותפין לקמן (נדרים דף מח -) ואסרו מטעם שלא היתה מתנה גמורה שלא גמר בלבו לתתה הכא נמי אין נראה הפקר שדומה כאילו לא הפקירו אלא לדעת שיזכה בו המודר:
תַּנְיָא: הַמַּפְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ, כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים — יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
Traduction
It is taught in a baraita: In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration.
Rachi non traduit
המפקיר את שדהו כל ג' ימים הראשונים יכול לחזור בו. בין אמר אין רצוני שיהא הפקר דחזר בו ובין זכה בו איהו בתוך ג' ימים ושם הפקר לא חייל ביה ולא פקע ליה מידי מעשר דהפקר פטור מן המעשר כדקאמרינן (שבת דף סח.) ונשמר פרט להפקר:
מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו. ופטור מן המעשר כל מאן דזכי ביה:
Tossefoth non traduit
תניא המפקיר שדהו כל ג' ימים יכול לחזור בו. וחייב במעשר האוכל ממנו אם אינו מתכוין לדבר דהפקירו אינו הפקר כלל אע''פ שלא חזר בו נמי לא - הוי הפקר וטעמא משום דאיסור טבל ידוע לכל ויודעין כל העולם דזה איסור טבל עליו וזה הפקר אינו מפורסם ולפיכך כל ג' ימים יכול לחזור בו בין זכה בו הוא בין זכה בו אחר ומש''ה חייב במעשר כיון דיכול לחזור ולכך גזרו מפני הרמאים דמפקרי והדרי בהו כדמסיק ועד שלשה ימים יש לחוש שמא יאמרו העולם הוא אוכל פירותיו שאינן מתוקנים אבל לאחר שלשה לא גזרו דמכאן ואילך ידוע ההפקר ומועיל ההפקר אפילו לא זכה בו אדם ואין חייב במעשר אבל במתני' המודר מותר מיד כשהפקיר דהתם כמו שאינו ידוע ההפקר כן אינו ידוע שהדירו חבירו דכוותיה דהכא אנו מתירין משום דידוע ההפקר לאחר שלשה ימים כמו איסור הטבל חייב במעשר וליכא למימר דזה מן החיוב על הפטור דמעשר הוא מיניה וביה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source