Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nazir
Daf 2a
כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת.
Traduction
MISHNA: One becomes a nazirite by taking a nazirite vow, in which he simply declares himself a nazirite, as detailed in the Torah (Numbers 6:1–21). Additionally, all substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows and are binding. Furthermore, intimations of nazirite vows, i.e., incomplete statements that are understood from context to be meant as nazirite vows, are considered binding nazirite vows.
Rachi non traduit
מתני' כל כינויי נזירות כנזירות. כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים הרי הוא נזיר כמו אם אמר הריני נזיר ואלו הן כינויי נזירות נזיק נזיח פזיח מי שאמר הריני נזיק או שאמר הריני נזיח או פזיח הרי הוא נזיר משום הלין טעמי אית דאמרי לשון שבדו להן חכמים הן ואית דאמרי דהני כינויין לשון אומות הן אי משום דכי מחקת לרגל דקוף דנזיק ודופן דח' דנזיח וגגו דפ''א דפזיח ודופן ח' שבו משווית ליה נזיר:
Tossefoth non traduit
מתני' כל כינויי נזירות כנזירות. כל דבר שאינו עיקר שמו כן נקרא כינוי לחול עליו נזירות לכל דבר כאילו אמר בשם העיקר דהיינו אהא נזיר ומהני למיהוי נזיר כי אמר הכנויין אהא נזיק או נזיח או פזיח כמו בשם העיקר והם נקראין כנויין:
הָאוֹמֵר ''אֱהֵא'' — הֲרֵי זֶה נָזִיר, אוֹ ''אֱהֵא נָאֶה'' — נָזִיר, ''נָזִיק'', ''נָזִיחַ'', ''פָּזִיחַ'' — הֲרֵי זֶה נָזִיר. ''הֲרֵינִי כָּזֶה'', ''הֲרֵינִי מְסַלְסֵל'', ''הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל'', ''הֲרֵי עָלַי לְשַׁלֵּחַ פֶּרַע'' — הֲרֵי זֶה נָזִיר.
Traduction
Consequently, one who says: I will be, without further clarification, is a nazirite, as this is his implied intention. Or, if he said: I will be beautiful, he is a nazirite. The substitutes for the language of nazirite vows are as follows: If one says: I will be a nazik, a nazi’aḥ, or a pazi’aḥ, he is a nazirite. If one says: I am hereby like this, I am hereby a hair curler, I am hereby growing my hair; or: It is incumbent upon me to grow long hair, he is a nazirite.
Rachi non traduit
האומר אהא. אע''פ שלא הוציא בשפתיו נזיר:
הרי זה נזיר. דידות נזירות כנזירות וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו כך זה כיון דאמר אהא או שאמר אהא נאה הרי זה נזיר וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא:
Tossefoth non traduit
האומר אהא הרי זה נזיר. ובגמרא מפרש דאיכא הוכחה כמו שנזיר עובר לפניו וזה נקרא ידות נזירות שלא גמר דבורו ומהני לחול עליו כל דיני נזירות כאילו גמר דיבורו כאדם האוחז בבית יד של כלי ומגביהו בכך כאילו אוחז בכלי:
או אהא נאה. גם זה נקרא ידות נזירות ובגמרא מפרש אמאי לא ערבינהו למיתנינהו לבבא אחת וליתני הכי האומר אהא או אהא נאה הרי זה נזיר:
נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר. לפי שרצה לפרש כל הכנויין פתח ואומר נזיר וכו' כלומר נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה שעל ידי לשון זה חל עליו שם נזירות וה''ה אם אמר בלשון הכנויין כמו נזיק נזיח פזיח ורישא דמתניתין אתא לפרושי דקתני כל כינויי נזירות כנזירות ובכינויין נחלקו אמוראים בפ''ק דנדרים (דף י.) ר' יוחנן אומר לשון אומות הם פירוש שלש לשונות אלו משבעים לשונות הם ואם תאמר ולרבי יוחנן מאי איריא הנך ג' לשונות בכל ע' לשונות נמי אם קבל עליו נזירות באחד מהנך הלשונות חייל עליה הנזירות וי''ל דאה''נ דגם בשאר לשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוי נזיר אבל מהני לישני דמתניתין כי אמר נזרו באחד מן שלש לשונות הללו חייל עליה נזירות (נהי) נמי כי אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה מלשונות אחרים ור''ל פליג התם ואמר לשון שבדו חכמים מלבם והתם פריך אמאי בדינהו ותקינהו רבנן לשון כנויין והשיב דזימנין דבעי למימר לה' קרבן ואמר לה' גרידא ומפיק שם שמים לבטלה ולכך תקנו כנויין שלא הורגל הלשון לומר לה' קונם וא''ת ולר''ל איך יביא קרבן על ידי לשון שבדו חכמים הא קמייתי חולין בעזרה ויש לומר כיון דמתכוין לנדור בנזיר ויודע שלשון זה בדו חכמים לנדור בהם בנזיר קבלה גמורה היא כאילו אמר בלשון הכתוב בתורה והר''ר יחיאל פירש דר''ל לאו לענין קרבן קאמר אלא לענין מלקות דלקי אם עבר על נזירותו שקבל בלשון שבדו חכמים:
האומר הריני כזה. בגמרא מוקי לה דנזיר עובר לפניו ולגופיה לא איצטריך דהא מרישא שמעינן אפילו כי לא אמר אלא אהא ונזיר עובר לפניו דהוי נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה:
הריני מסלסל הריני מכלכל. הני לאו ידות נזירות נינהו דאם כן ליתנינהו לעיל בהדי ידות אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשינן דיבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפיס בשעריה כדמפרש בגמרא:
''הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִים'' — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.
Traduction
If one says: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to birds, Rabbi Meir says: He is a nazirite. A nazirite brings two bird-offerings if he inadvertently becomes ritually impure from a corpse (Numbers 6:10), and it is understood that the individual used this indirect phrase to take a vow of naziriteship. And the Sages say: He is not a nazirite.
גְּמָ' מִכְּדֵי תַּנָּא בְּסֵדֶר נָשִׁים קָאֵי, מַאי טַעְמָא תָּנֵי נָזִיר?
Traduction
GEMARA: The Gemara begins by clarifying why this tractate appears in the order of Nashim within the six orders of the Mishna. Now, the tanna is engaged in the study of the order of Nashim, which discusses laws concerning marriage and the resulting obligations as well as with forbidden sexual relations. What then is the reason that he teaches the laws of the nazirite here?
Rachi non traduit
גמ' מ''ט תני נזיר. דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים:
Tossefoth non traduit
מאי טעמא תני נזיר. פירוש בסדר נשים בסדר קדשים הוה ליה למיתנייה שהוא הלכות קרבנות ומשני תנא אקרא קאי והיה אם וגו' מי גרם לה לעבירה יין כלומר מי גרם לה שזינתה יין הלכך תני אותה מסכתא בסדר נשים וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין סיום הדבר שאמר תחלה מי גרם לעבירה יין כלומר ונכון הוא שתשמר עצמה מן היין אבל לא בנדר ושוב מוסיף לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כנזיר ולכך שנה נזיר בנשים שגם הוא הבועל נבדק כדאיתא בסוטה (דף כז:) שהבועל נבדק כמו הנבעלת ובנדרים לא בעי מ''ט תנא בנשים משום דעיקר פרשת נדרים בפרשת אשה כתיב ולא הוה מצ''ל טעמא כדקאמר בריש סוטה (דף ב.) כדפריך מכדי תנא מנזיר קסליק מאי שנא דקתני סוטה ומשני התם איידי דתנא בכתובות פרק המדיר את אשתו (דף ע.) תנא נמי נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמי ליה א''כ ה''נ לישני הכא דלכך שנאן בסדר נשים וי''ל משום דלא מיסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי נזיר לשנות התם טפי ואדרבה אגביה ה''ל למיתני נדרים התם לכך צ''ל טעמא דתנא אקרא קאי וקשה דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה כו' ומה ענין זה לזה לכן נ''ל דמאי דקאמר תנא אקרא קאי אינו ר''ל אקרא דכתיב בפרשה אלא ר''ל אקרא קאי דכתיב בסוף המגרש במסכת גיטין (דף צ.) דכתיב והיה אם וגו' ועתה ניחא שפיר מאי דכתב נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין וכו' אבל מ''מ קשה אמאי תנא נזירות אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומשום הכי קאמר דכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר וכו' וגם זה עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא''כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים:
תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי: ''וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר''. וְהָכִי קָאָמַר: מִי גָּרַם לָהּ לָעֲבֵירָה — יַיִן, וְקָאָמַר: כָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.
Traduction
The Gemara answers: The tanna is engaged in the study of the verse pertaining to divorce: ''Then it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter about her'' (Deuteronomy 24:1). And this is what he is saying: What caused the woman to commit the transgression of adultery, alluded to in the verse by the phrase ''unseemly matter''? It was wine. And the tanna is saying: Anyone who sees a sota in her disgrace should abstain from wine. Consequently, tractate Nazir is placed in the order of Nashim, immediately preceding tractate Sota, which is about a woman suspected by her husband of having been unfaithful, and tractate Gittin, which discusses divorce.
Rachi non traduit
תנא אקרא קאי וכו'. ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה אלא איידי דתנא כתובות דעיקר סדר נשים ותנא ביה פרק המדיר תנא ליה נדרים לבתר כתובות והדר תנא נזיר דמסמיך ליה קרא לנדור נדר נזיר וגו' והדר תנא סוטה דאמר מר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז.) בתי הרבה יין עושה כו':
פָּתַח בְּכִינּוּיִין, וּמְפָרֵשׁ יָדוֹת.
Traduction
§ The Gemara asks a question with regard to the mishna’s presentation of the different topics it addresses: The tanna began with the statement that all substitutes for the language of nazirite vows are considered nazirite vows, but then it explains the halakha of intimations of nazirite vows by providing examples of intimations rather than examples of substitutes for nazirite vows. Why didn’t the mishna provide examples of substitutes immediately after stating the halakha concerning substitutes?
Rachi non traduit
פתח בכינויין. דקתני כל כינויי נזירות כנזירות:
ומפרש ידות. האומר אהא:
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא כְּדִי: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת, וִידוֹת נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת, וְאֵלּוּ הֵן יָדוֹת: הָאוֹמֵר ''אֱהֵא'' — הֲרֵי זֶה נָזִיר.
Traduction
Rava said, and some say this statement without attribution [kedi]: The mishna is incomplete and is teaching the following: All substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows. And similarly, all intimations of nazirite vows are like nazirite vows. And these are examples of intimations: One who says: I will be, is a nazirite.
וְלִפְרוֹשׁ כִּינּוּיֵי בְּרֵישָׁא! תַּנָּא מֵהָהוּא דְּסָלֵיק — הָהוּא מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא. כְּדִתְנַן: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין, וּמְפָרֵשׁ ''אֵין מַדְלִיקִין'' בְּרֵישָׁא.
Traduction
The Gemara asks: But nevertheless, let the tanna explain the cases of substitutes first, before providing examples of intimations, as the halakha of substitutes is mentioned before the halakha of intimations. The Gemara answers: The tanna employs the general style of the Mishna, which is that the subject with which it concludes is the one that it explains first, as we learned in a mishna (Shabbat 20b): With what may one light the Shabbat lamp and with what may one not light it? And the mishna explains the details of what one may not light first, before providing examples of fuel that may be used to light the Shabbat lamp.
Rachi non traduit
תנא מההוא דסליק כו'. אורחא דתנא מההוא דסליק מתחיל לפרושי ברישא כדתנן כו':
בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמֶּה אֵין טוֹמְנִין, וּמְפָרֵשׁ ''אֵין טוֹמְנִין'' בְּרֵישָׁא.
Traduction
Similarly, another mishna (Shabbat 47b) states: In what may one insulate a pot of cooked food on Shabbat eve, and in what may one not insulate it? And the mishna explains the cases of material in which one may not insulate it first, before providing examples of materials in which one may insulate a pot of cooked food.
בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה, וּמְפָרֵשׁ ''לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה'' בְּרֵישָׁא.
Traduction
A third example of this style is in the following mishna (Shabbat 57a): With what items may a woman go out into the public domain on Shabbat and with what items may she not go out? And the mishna explains the items with which a woman may not go out first, before providing examples of items with which she may go out.
וְהָתְנַן: בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמֶּה אֵינָהּ יוֹצְאָה, וּמְפָרֵשׁ ''יוֹצֵא גָּמָל'' בְּרֵישָׁא.
Traduction
The Gemara challenges this explanation: But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 51b): With what may an animal go out into the public domain on Shabbat, and with what may it not go out? And it explains the items with which a camel may go out first, before providing examples of items with which it may not go out.
יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, וּמְפָרֵשׁ ''אֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין'' בְּרֵישָׁא!
Traduction
Similarly, it is taught in another mishna (Bava Batra 108a): There are some relatives who inherit and bequeath, e.g., a father and son, who are heirs to each other; some who inherit but do not bequeath; some bequeath but do not inherit; and some do not inherit and do not bequeath. And the mishna explains the cases of those who both inherit and bequeath first, before providing examples of the other categories that were mentioned later in the opening clause of the mishna.
אֶלָּא, לְעוֹלָם תָּנֵי הָכִי וְתָנֵי הָכִי.
Traduction
Rather, the mishna actually teaches in this manner at times, and it teaches in that manner at other times. There are instances where the tanna begins by elaborating on the first principle mentioned in the mishna, while on other occasions he first elaborates upon the last principle mentioned.
Rachi non traduit
אלא לעולם תני הכי ותני הכי. ומסתברא טעמא דהתם גבי במה בהמה יוצאה איידי בהמה הוא דאתי שאסור לגמל לצאת (באפסר) אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא:
Tossefoth non traduit
אלא לעולם תני הכי והכי. ובכולהו איכא טעמא התם דאיסורא דנפשיה פי' התלויה באדם עצמו כגון הדלקה והטמנה ובמה אשה יוצאה מפרש איסורו ברישא וגבי בהמה דאיסור דבהמה מפרש היתר ברישא:
אֶלָּא: הָתָם, דְּאִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא — מְפָרֵשׁ אִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא. גַּבֵּי בְּהֵמָה, דְּאִיסּוּרָא אַיְּידֵי בְּהֵמָה הוּא דְּאָתֵי — מְפָרֵשׁ הֶיתֵּירָא בְּרֵישָׁא.
Traduction
However, there is a rationale as to when the tanna employs each style. There, in the passages concerning the fuels one may use to light the Shabbat lamp, the materials one may use to insulate a pot on Shabbat eve, and the items with which a woman may go out on Shabbat to the public domain, where it is the individual’s own prohibition that is being discussed, the tanna explains the cases pertaining to the individual’s own prohibition first. By contrast, with regard to the mishna that addresses an animal carrying into the public domain on Shabbat, where the prohibition comes by means of the animal, the tanna explains what is permitted first.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source