Vayedaber

Simple Havroutah

Nazir

Daf 15a

שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ''וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ'', מִי שֶׁנִּזְרוֹ תָּלוּי לוֹ בְּרֹאשׁוֹ. מֵיתִיבִי: נָזִיר שֶׁכָּלוּ לוֹ יָמָיו — אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִטָּמֵא לְמֵתִים, וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. תְּיוּבְתָּא.

Traduction

The Gemara answers: Here, with regard to impurity, it is different, as the Merciful One states in the Torah: ''And he defile his consecrated head'' (Numbers 6:9), which indicates that even one whose naziriteship is dependent only upon his head, i.e., one who has completed his naziriteship other than shaving, is liable to receive lashes if he contracts impurity. The Gemara raises an objection to the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, from a baraita: A nazirite whose days are completed is forbidden to shave, and is forbidden to drink wine, and is forbidden to contract impurity from corpses. And if he did shave, or drink wine, or contract impurity from corpses, he incurs the forty lashes administered to one who violates a Torah prohibition. This baraita clearly states that he is flogged for any of the three prohibitions, which is a conclusive refutation of the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.

Rachi non traduit

שאני הכא. גבי טומאה טעמא מאי הוא דלוקה דכתיב וטמא ראש נזרו מי שנזרו תלוי לו בראשו דמשמע שתלה הכתוב את הטומאה במי שעדיין לא נתגלח ואפי' לאחר שכלו לו ימיו כל זמן שלא גילח שערו שנזרו על ראשו מי שכבר כלו ימי נזירותו ואין נזרו תלוי אלא בראשו:

אם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג את הארבעים. אלמא דגמרי ימי ימי לרבות ימים שלאחר מלאת ותיובתא לר' יוסי בר' חנינא:

Tossefoth non traduit

שאני הכא דאמר. לענין טומאה דאמר רחמנא וטמא ראש נזרו מי שנזרו תלוי לו בראשו שכבר שלמו אלא אין לו עדיין נזירות אלא בראשו שלא גילח אז לוקה על הטומאה דכתיב וטמא [ראש נזרו] ומיהא אם נטמא אחר שהביא קרבנותיו לא מחייב למ''ד תגלחת לא מעכבא דהך דרשא לא מתוקמא אלא קודם הבאת קרבן ומיקרי שפיר נזירות תלוי בראשו אע''פ שעדיין לא הביא קרבנותיו לפי שאין בגופו לעשות אלא תגלחת אבל אם שתה יין או גילח לא מחייב דהא ליכא בהו קרא כמו גבי טומאה:

אסור לגלח. פי' קודם זריקת דמים שהרי מצותו לגלח על הדמים ואם גילח על אחד משלשתן אמרינן לקמן דיצא:

מַתְנִי' ''הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן'' וְ''נָזִיר מֵאָה יוֹם'', נוֹלַד לוֹ בֵּן עַד שִׁבְעִים — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. לְאַחַר שִׁבְעִים — סוֹתֵר שִׁבְעִים. שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם.

Traduction

MISHNA: In the case of one who said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and he added: I am hereby a nazirite from now for one hundred days, and he then began observing the one hundred days of his naziriteship, if a son is born to him up to seventy days from the start of his naziriteship he has not lost anything. He pauses from the observance of the naziriteship of one hundred days and observes the thirty-day term for his son. He then completes the thirty or more days left of his initial naziriteship. However, if his son is born after seventy days, this negates the first seventy days, and he must observe a full hundred days after he completes the naziriteship for his son. The reason is that here, he is unable to merely complete the remaining days of his initial naziriteship after shaving at the completion of the naziriteship for his son, since shaving cannot be performed after a period of less than thirty days.

Rachi non traduit

מתני' הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר מאה יום. והתחיל למנות את שלו אם נולד לו בן עד ע' יום צריך להניח את שלו ולמנות את של בנו:

לא הפסיד כלום. דשלשים יום הוא דמייתרי ליה ממאה אלא מניח את שלו ומונה את של בנו ומגלח ומונה שלשים כדי להשלים מאה שלו ומגלח דבשלשים אית בהו כדי גידול שער:

אבל אם נולד לו לאחר ע'. דלא מייתרי להו שלשים דלית בהו גידול שער שאין תגלחת פחות מל' יום הלכך סותר את הכל ומתחיל למנות את של בנו ומגלח ואחר כך מונה מאה שלו וה''מ בנזירות מרובה אבל בנזירות מועטת אינו סותר כלל כדתנן לעיל מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו ואינו סותר וטעמא מאי כדאמרן שאין תגלחת בינתים וכחדא נזירות אריכא הוא:

Tossefoth non traduit

הריני נזיר כשיהיה לי בן. פירוש דסתם נזירות דהוי שלשים יום ונזיר מאה יום נזירות דנפשיה והשתא נמי קבל נזירות דבנו ברישא והתחיל למנות נזירות דנפשיה ק' יום ונולד לו בן עד שבעים ויום שבעים נמי בכלל לא הפסיד כלום פירוש אחרי שנזירות בנו של שלשים יום מובלעים תוך ק' יום עדיין דפירש ולא הני ק' יום עולים לנזירות דבנו וגם למאה יום דנפשיה דאף ע''ג דמיד כשיוולד בנו צריך להניח את שלו ולמנות של בנו שהרי קיבלו תחילה כדאמר לעיל אפ''ה כיון דשל בנו מובלעין בתוך המאה יום עולים לשל בנו ולשלו וישלים מאה יום ויגלח על שניהם ויביא שני קרבנות וה''ה לעיל כי אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל למנות את שלו אם נולד לו הבן למניינו ביום א' דאותן שלשים יום עולין היו לבנו ולעצמו כיון דשל בנו מובלע בשל עצמו דאידי ואידי ל' יום ודוקא כי קבל נזירות דבנו ברישא דמיד שנולד הוי זקוק למנות אותו מהני הבלעה אבל קבל נזירות דמאה יום ברישא אפי' נולד לו הבן קודם ע' יום צריך להשלים המאה יום ברישא כשקיבל עליו תחילה דלא חייל נזירות בנו עליו [עד] השלמת נזירותו אלא משלים נזירות ק' ויגלח ויביא קרבן לנזירותו ושוב יעשה נזירות דבנו ל' יום ויגלח לל' יום ויביא קרבן:

נולד הבן עד ע'. עד ועד בכלל:

לא הפסיד כלום. ואי ס''ד עולה לו לכאן ולכאן איתגורי מיתגר והוי ליה למיתני במתניתין הרויח בריוח הבן דאי לא נולד לו הבן לא מגלח אלא עד יום ק''א והשתא לפי דברי רב מגלח ביום ק' נמצא שהרויח בלידת הבן ומאי קאמר לא הפסיד:

לאחר שבעים. היינו ע''א סותר ול''ג סותר שבעים יום דהא אינו סותר ע' וה''פ מניח את שלו ומונה את של בנו ולאו דוקא סותר כלומר מניח את מניינו ומונה שלשים דבנו שאין תגלחת פחות משלשים יום פי' לכך אין עולין שאר הימים שעד ק' ימים לנזירות דבנו לפי שאין נזירות דבנו פחות משלשים יום וליכא ל' יום עד גמר השלמת מאה ולכך זקוק להפסיק מניינו הואיל דנמשך דבנו על ימי נזירותו ולשון תגלחת אינו מכוון דטפי ה''ל למימר שאין נזירות פחות משלשים יום ונקט שאין תגלחת למימר מכשישלים של בנו יחזיר למניינו וישלים נזירות הק' יום ויגלח בסוף כל המנין אח' לכולן אבל בסוף מנין דבנו אינו מגלח דאם כן לא יוכל להשלים אחר נזירות שלו דליכא שלשים יום מנזירות:
הגה''ה לכאורה משמע כדמפרש דאחר שישלים של בנו יחזור וישלים את שלו כי ימי בנו אין עולין לנזירות מאה יום שלו כמו ברישא דקתני מניח את שלו מיהא יש בירושלמי נולד ביום שמונים סותר עשרה נולד ביום תשעים סותר את עשרים ולפי שיטת הירושלמי מיד שנולד הבן מונה של בן לגמרי ואותו מנין בן עולה לו לנזירות דק' יום ושמא י''ל הירושלמי דסותר כ' כלומר בשביל בנו קאמר דמונה עשרה של מאה וכ' אחר המאה ולעולם ה''נ קאמר שאין עולה לנזירות דמאה כלל וחוזר וישלים המאה כמו שהיה לו למנות בלידת הבן ובגמרא מוכחא דאם נולד ע''א דסותר אע''ג דאיכא שלשים יום עד המאה מיום לידת הבן והטעם דיום לידת הבן נימנית ממנין שלו ולא תחשב לימי הבן וליכא אלא כ''ט עד יום ק' וצ''ע שפירש לעיל שאם נולד הבן ביום ראשון שהתחיל בו נזירותו שימנה ל' ועולין לשניהם וצריך ליתן חילוק בדבר דרישא הואיל וביום לידת הבן התחיל למנות נזירות של עצמו ימנה לשניהם אבל הכא שהתחיל זה ימים רבים של עצמו לא ימנה יום הלידה לבנו כי אם לעצמו. ע''כ הגה''ה:

גְּמָ' אָמַר רַב: יוֹם שִׁבְעִים עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. תְּנַן: נוֹלַד לוֹ עַד שִׁבְעִים — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן, אִיתְּגוֹרֵי מִיתְּגַר! אֶלָּא בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי ''עַד שִׁבְעִים'', וּמִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סֵיפָא ''אַחַר שִׁבְעִים סוֹתֵר שִׁבְעִים'', קָתָנֵי רֵישָׁא ''שִׁבְעִים''.

Traduction

GEMARA: Rav said: The seventieth day itself counts for here and for there, as the last of the seventy days of his term of naziriteship as well as the first day of the naziriteship for his son. The Gemara questions Rav’s statement. We learned in the mishna: If a son is born to him up to seventy, he has not lost anything. This seems to include the seventieth day as well. And if it enters your mind that it counts for here and for there, not only has he not lost anything, but he even gains a day, so why would the mishna state: He has not lost anything? The Gemara answers: Rather, by right the mishna should not have taught: Up to seventy he has not lost anything, since if the son is born on the seventieth day he actually gains, as stated above, but due to the fact that it is taught in the last clause of the mishna: After seventy it negates seventy, in which case he does lose, the tanna therefore teaches the first clause with the contrasting expression: Up to seventy he has not lost anything.

Rachi non traduit

גמ' אמר רב. נולד לו בן ביום ע' עולה לו לכאן ולכאן אותו יום עולה לו למנין ע' ולמנין של בנו דשלשים דלבנו נמי מתחיל למנות בו ביום וכן כשבא להשלים מאה שלו שלאחר נזירות של בנו אין צריך למנות אלא כ''ט:

איתגורי מיתגר. דעולה לו לכאן ולכאן שאינו צריך להשלים אלא למאה בלבד ועוד שנזירות של בנו מתחיל מבו ביום צריכא למימר דלא הפסיד כלום:

אלא בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ומשום דקתני סיפא כו'. הך אלא נשתנה מכל אלא שבש''ס והכי משמע אלא משום דקתני סיפא אחר ע' תנא ליה רישא עד ע' ובדין הוא דלא ליתנייה כלל דהא אמרינן דאפילו איתגורי מיתגר. ואית ספרים דכתיב בהו בדין ליתני עד ע' כו' אלא משום דקתני סיפא לישנא דהפסיד דקתני אחר ע' סותר תנא נמי רישא [עד ע'] דאינו סותר:

Tossefoth non traduit

אמר רב יום שבעים עולה לו לכאן ולכאן. פי' נולד לו בן ביום ע' מקצת היום שקודם הלידה עולה למנין המאה והרי עשה ע' יום מן המאה (שהוא יום ל''א) ומקצת היום שאחר הלידה עולה לתחילת הנזירות ולא ימנה נזירות בנו אלא עד כ''ט יום הרי ביום צ''ט דשלו ל' לבנו ונ''מ השתא שיום ע' עולה לכאן ולכאן שיוכל לגלח ביום המאה שהוא יום ל''א לבנו מתוך שאותו תגלחת עולה לנזירות בנו מן הדין שהוא יום [ל''א] לבנו עולה נמי אותו תגלחת גם לנזירות דנפשיה שהוא מאה יום אע''פ שאם לא נולד לו הבן לא היה יכול לגלח על נזירתו אלא ביום ק''א השתא כשנולד הבן יכול לגלח ביום [ק'] כדפרישית וא''ת ומאי סברא היא כיון דאם לא נולד לו בן לא יכול לגלח עד יום ק''א דהא לא מצי לגלח עד יום ק''א לנזיר נזירות דנפשיה השתא נמי לא יגלח עד יום ק''א ויש לומר דהא [דלא] מצי לגלח ביום ק' לא הוי אלא מדרבנן כדפירשנו בפ''ק (דף ו.) דמדאורייתא מצי לגלח ביום ק' דמקצת היום ככולו אלא דרבנן גזרו דלא מגלח עד יום ק''א אטו היכא דאמר שלימים והכא אוקמיה אדין תורה כשנולד לו בן שיוכל לגלח ביום מאה כיון דלנזירות דבנו קא הוי יום ל''א ויכול לגלח לנזירות דבנו ביום [ק'] הלכך גם לנזירות דנפשיה עולה התגלחת של יום ק':

נולד הבן עד ע'. עד ועד בכלל:

אלא בדין הוא דלא ליתני עד ע' לא הפסיד כלל. כלומר מן הדין לא היה לו לשנות בזה הלשון לא הפסיד אלא אדרבה ה''ל למיתני הרויח ומשום דקתני סיפא לאחר שבעים סותר פי' כי מפסיד בלידת הבן תני נמי רישא עד שבעים לא הפסיד כלום וה''ה אפי' ברישא הרויח בלידת הבן ובמקצת ספרים אין כתוב אלא רק בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ולא הפסיד והוי כמו וכו':

תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: נוֹלַד אַחַר שִׁבְעִים — סוֹתֵר שִׁבְעִים. מַאי ''אַחַר''? אַחַר אַחַר.

Traduction

The Gemara asks further: Come and hear a statement that contradicts Rav’s opinion from the last clause of the mishna: If the son is born after seventy days, it negates the first seventy days. If, as Rav stated, one day can count for both terms, then the final day of the thirty-day term for his son also counts toward his hundred-day term, meaning that there will be thirty days remaining for a full hair growth; in that case, why should he forfeit the first days? The Gemara answers this: What is the meaning of: After? It means after, after. The mishna is referring to the second day after the seventieth, the seventy-second day, so that there do not remain thirty days for his hair to grow.

Rachi non traduit

ת''ש נולד אחר שבעים סותר ע'. ואי איתא כדקאמרת אמאי סותר כיון דמתחיל למנות מבו ביום לבנו ויום שלשים דבנו עולה לו לכאן ולכאן אכתי פשו להו שלשים יום כדי גידול שיער:

מאי אחר. דקתני אאחר אחר דהיינו ע''ב דאפילו אי אמרת דעולה לכאן ולכאן אכתי לא פשו להו אלא כ''ט יום ואין תגלחת פחות משלשים יום:

Tossefoth non traduit

ת''ש מסיפא נולד לו לאחר שבעים סותר. פי' מפסיד וסבירא ליה דאחר שבעים הוי פי' ביום שבעים ואחד ואמאי מפסיד כלום לרב בלידת הבן והא יום הלידה עולה לכאן ולכאן עולה נמי לתחילת הנזירות דבן נמצא כי ל' יום דבן כלים ביום ק' ויכול השתא לגלח ביום ק''א והשתא כי נולד הבן ביום ע''א יגלח ביום ק''א הרי לא הפסיד כלום:

מאי אחר דמתני' דקתני סותר אחר אחר. פירוש שנולד ביום ע''ב דהשתא לא יכול לגלח אלא ביום ק''ב והפסיד בלידה:

אֲבָל אַחַר מַמָּשׁ מַאי — הָכִי נָמֵי דְּלָא סָתַר? אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי נוֹלַד עַד שִׁבְעִים לֹא הִפְסִיד כְּלוּם? אֲפִילּוּ אַחַר שִׁבְעִים נָמֵי, הָא אָמְרַתְּ לָא סָתַר! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ''אַחַר'' מַמָּשׁ. וְכֵן מַתְנִיתִין לְרַב, שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

The Gemara asks: But according to this explanation, what would be the halakha if a son is born on the day that actually comes after the seventieth, the seventy-first day; so too, would Rav say that it does not negate the previous days, because he has thirty days remaining to grow his hair? If so, why does the tanna specifically teach: If he is born up to seventy he has not lost anything? The same would hold true even for a case where he was born on the day after seventy as well, as didn’t you say that it does not negate? Rather, one must learn from this that: After, means the actual day after, the seventy-first day, and likewise conclude that the mishna is difficult for Rav. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that the tanna of the mishna disagrees with Rav.

Rachi non traduit

מאי איריא דקתני. רישא עד ע' לא הפסיד כלום אפילו לאחר ע' ביום ע''א נמי לא הפסיד דהא אמרת דלא סתר אלא ש''מ אחר ממש ביום ע''א דקתני סותר משום דלא אמרינן שהוא עולה לו לכאן ולכאן:

וכן מתניתין לרב. וכן לענין זה קשיא מתניתין לרב ש''מ:

Tossefoth non traduit

אבל אחר ממש מאי. דהיינו ביום ע''א הכי נמי לא סתר כו' אלא ש''מ אחר ממש:

וכן מתני' לרב ש''מ. פי' ממתני' יש להוכיח דלא כרב דסבירא ליה למתני' דיום הלידה אינו נחשב לנזירות הבן כמו דנחשב לנזירות דידיה למאה יום שהוא נגרר ונחשב אחר ימים שעברו דהיינו לנזירות דידיה ולא דמי למאי דפרשינן במתני' דאי נולד הבן ביום ראשון לנזירות דעולה לשניהם דודאי כיון שהוא תחילת נזירות לזה כמו לזה למה יעלה לאחד טפי מלשני אבל הכא דהוא התחיל לנזירותו כבר זה ימים רבים סברא הוא דיום לידה יהיה נחשב ונגרר אחר ימים שעברו דהיינו לנזירות דנפשיה ונזירות הבן יתחיל מיום שאחר הלידה ואם תאמר והא תנן לקמן ומייתינן לה בפ' קמא (לעיל נזיר דף ו.) דיום שלשים עולה מקצתו לראשון ומקצתו לנזירות שני אלמא דיום ל' עולה לכאן ולכאן וי''ל דשאני התם דאותו יום בין שתי נזירות וראוי להחשיבו תחילתו (לו) לנזירות ראשון וסופו לנזירות שני משום דכיון דהביא קרבנותיו א''כ נגמר נזירתו דין הוא שיתחיל נזירות השני מיד מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי היום דאותו יום עצמו עולה למנין נזירות אבל הכא דיום לידה דהיינו ע''א עומד באמצע נזירות דידיה ובהתחלת נזירות דבריה ראוי להחשיבו כולו לנזירות דידיה אחר ימים שעברו משום דגם הוא מחשבון ק' יום וכיון שאותו יום ע''א נחשב אחר ק' שוב אין למנותו שיהיה חשוב כיום שלם להיות נחשב נזירות אחד לכך אינו עולה לבנו לתנא דמתני':

וְרַב כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? אִילֵּימָא כְּאַבָּא שָׁאוּל, דִּתְנַן: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל — בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שִׁבְעָה.

Traduction

§ The Gemara asks: And Rav, in accordance with whose opinion did he say his halakha? Since the tanna of the mishna disagrees with him, which tanna does he follow in ruling that one day may be counted for two different observances? If we say that he stated the ruling in accordance with the opinion of Abba Shaul, as we learned in the Tosefta (Mo’ed Katan 2:9): With regard to one who buries his dead three days before a pilgrimage Festival, the rabbinic decree of seven days of mourning is voided for him, i.e., once the Festival begins, he no longer observes the prohibitions and customs of the first seven days of mourning. Since he has mourned for three days, the Festival voids the remainder of the seven days.

Rachi non traduit

ורב כמאן אמרה לשמעתיה. ואי קשיא למה לי מיבעיא הכי הא אשכחן בפ''ק דתני יום שלשים עולה לכאן ולכאן דילמא מתני' דהתם לא מתרצא כרב מתנא אלא כבר פדא דאמר אין סתם נזירות אלא כ''ט:

ג' ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שבעה. שאין צריך להשלים אחר הרגל ז' ימי אבילות דכיון דעיקר האבילות דהיינו ג' ימים ראשונים כדאמרינן במועד קטן הוו קודם לרגל ביטל הרגל את האחרונים:

Tossefoth non traduit

ורב כמאן אמרה. כיון דתנא דמתניתין לא סבר לה כוותיה:

אילימא כאבא שאול כו' בטלה הימנו גזרת שבעה. תוך ז' שיהיה אסור בנעילת סנדל ובתשמיש המטה ומיהו לאו הילכתא הכי דבמ''ק (דף כ.) הכי מסקינן אפי' שעה אחת קודם לרגל בטלה הימנו [גזירת] שבעה [שמונה] ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזירת שלשים לענין תספורת הואיל ומתחיל יום אחד מדין שלשים קודם לרגל ומותר לספר ערב הרגל משום כבוד הרגל ואי לא סיפר ערב הרגל אסור לספר אחר הרגל דלא ניתן לדחות אלא מפני כבוד הרגל והואיל ולא חילק כבוד לרגל לא יועיל לו הרגל להפסיק וישלים אחר הרגל:

שְׁמֹנָה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל — בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. וּמוּתָּר לְסַפֵּר עֶרֶב הָרֶגֶל, וְאִם לֹא סִיפֵּר עֶרֶב הָרֶגֶל — אָסוּר לְסַפֵּר אַחַר הָרֶגֶל.

Traduction

The baraita continues: If he buried his dead eight days before a pilgrimage Festival, the rabbinic decree of the restrictions of thirty days of mourning is voided for him as well. Since he already observed one day of this type of mourning he need not complete the entire period, and it is therefore permitted for him to cut his hair on the eve of the pilgrimage Festival in honor of the Festival. But if he did not cut his hair on the eve of the pilgrimage Festival, it is prohibited for him to cut his hair after the pilgrimage Festival, until thirty days of mourning have passed.

Rachi non traduit

ואם קברו ח' ימים לפני הרגל. כיון דיום אחד של שלשים היה קודם הרגל ביטל הרגל ממנו גזירת שלשים:

ומותר לספר ערב הרגל. משום כבוד הרגל:

אסור לספר אחר הרגל. עד שלשים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source