Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 71a
מַעֲשֶׂה דְּבֵית חוֹרוֹן.
Traduction
the incident of Beit Ḥoron, where an individual had vowed to prohibit his father from deriving benefit from him, and then in order to allow his father to come to the celebration of his son’s wedding, he gave all of his property to someone else as a gift. The recipient of the property was concerned that the vow would be transgressed by the father, so he consecrated the son’s property and declared that if he was not empowered to do so, then the original transfer of property as a gift would not be valid. Consequently, in the present case, the Sages are unconcerned by the artifice performed, while Rabbi Yosei is concerned with such artifice and therefore prohibits it.
Rachi non traduit
מעשה דבית חורון. בנדרים בפרק השותפין:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד וְכוּ'. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אָמַר אַבָּיֵי: כֹּהֶנֶת אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן. רָבָא אָמַר: חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
Traduction
§ It was taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: If the husband is an Israelite, then if his vow will remain in effect for up to one month, he may maintain her as his wife; and if it will be two months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. But if he is a priest, then he is given extra time: If the vow will remain in effect for up to two months, he may maintain her, and if it will be three months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The Gemara is puzzled by Rabbi Yehuda’s statement with regard to an Israelite: This is the same as the opinion of the first tanna. Abaye said: Concerning an Israelite, Rabbi Yehuda in fact does not disagree with the first tanna, but he comes to teach us that the halakha is different for the wife of a priest. Rava said: The practical difference between them is a full thirty-day month and a deficient month with twenty-nine days: The first tanna requires exactly thirty days, while Rabbi Yehuda requires one month, whether it is a full month or a deficient one.
Rachi non traduit
היינו תנא קמא. דאיהו נמי שלשים יום קאמר:
Tossefoth non traduit
רבי יהודה היינו ת''ק. בהחולץ (יבמות דף מח:
ושם) פי' ר''י דחדש דקרא שלשים יום כדדרשינן התם ירח שלשים ימים שלשים ובנזיר (דף ה. ושם) נמי אמרינן ואימא שלשים יום כדכתיב עד חדש ימים אבל בדרבנן לא הוי אלא חסר כדאמרי' בפ' אין נערכין (ערכין דף ט:) ובפ''ק דר''ה (דף יט:) רשב''ג אומר רצו חדש רצו שלשים וקשה דהכא פריך היינו ת''ק ואביי נמי דאמר כהנת אתא לאשמועינן אית ליה דחדש שלשים יום ואומר ר''י דהכא משום דבעי למימר ובכהנת שנים יקיים נקט חדש וג' חדשים דהבחנה וט' חדשים דמעוברת דהוו חדשים דשלשים יום משום דטורח הוא לפרש ולומר צ' יום וע''ר יום נקט חדשים ועוד י''ל דאפי' בלישנא דרבנן הוי חדש שלשים היכא דלא מוכח אבל היכא דמוכח שאני:
אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָם — יוֹצִיא לְאַלְתַּר וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בִּסְתָם לֹא יוֹצִיא, שֶׁמָּא יִמְצָא פֶּתַח לְנִדְרוֹ.
Traduction
Rav said: With regard to the thirty-day time frame, where the Sages established that a husband supports his wife through a trustee, they taught this only with regard to a case where he specifies a limited time during which the vow will be in effect. But if he vows without specification of an end point, he must divorce her immediately and give her the payment of her marriage contract. And Shmuel said: Even if he vowed without specification, he should not divorce her immediately, as perhaps he will discover an opening enabling the dissolution of his vow.
Rachi non traduit
במפרש. שפירש שלשים יום הוא דלא כפינן ליה להוציא אלא יעמיד פרנס:
וְהָא אִיפְּלִגוּ בַּיהּ חֲדָא זִימְנָא, דִּתְנַן: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. — וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שַׁבָּת אַחַת. וְאָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָם — יוֹצִיא לְאַלְתַּר וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בִּסְתָם נָמֵי לֹא יוֹצִיא, שֶׁמָּא יִמְצָא פֶּתַח לְנִדְרוֹ.
Traduction
The Gemara asks: But they have already disagreed about this issue one time with regard to a similar situation, as we learned in a mishna (61b): With regard to one who vows and obligates his wife, prohibiting her from engaging in marital relations with him, Beit Shammai say: If the vow will remain in effect for up to two weeks, he may maintain her as a wife, and Beit Hillel say the limit is one week. And with regard to this dispute, Rav said: The dispute is in a case where he specifies, but in the case of an unspecified vow, he must divorce her immediately and give her the payment of her marriage contract. And Shmuel said: Even in the case of an unspecified vow he also should not divorce her immediately, as perhaps he will discover an opening enabling the dissolution of his vow. If so, why does this dispute need to be repeated?
צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא: בְּהָהִיא קָאָמַר רַב — מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר בְּפַרְנָס, אֲבָל בְּהָא, דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָס — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אִתְּמַר בְּהָא: בְּהָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל — מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָס, אֲבָל בְּהַהִיא, אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב — צְרִיכָא.
Traduction
The Gemara answers: It is necessary to state it twice, as, if it was stated only in that case, i.e., that of a vow rendering it prohibited for her to engage in sexual intercourse with him, then one may have said that in that case Rav says he must divorce her immediately, because it is impossible to compensate for the vow through a trustee. But in this case, where the vow rendered it prohibited for her to benefit from his property, for which it is possible to compensate through a trustee, we would say that he concedes to Shmuel that he should not divorce her immediately. And conversely, if it were stated in this case, i.e., that of a vow concerning sustenance, then one may have said in this case that Shmuel says he should not divorce her because it is possible to compensate for the vow through a trustee, but in that case, where he vows to prohibit her from engaging in marital relations with him, one would say he concedes to Rav that he must divorce her immediately. Therefore, it is necessary to record the dispute twice.
Rachi non traduit
משום דאיכא צערא דתרווייהו לא גרסינן:
Tossefoth non traduit
אי נמי בהא קאמר שמואל דאיכא צערא דתרווייהו. הכי גרסינן לה בכל הספרים אע''ג דכבר אצרכינהו שפיר מצריכותא קמייתא מ''מ כן דרך הש''ס שעושה ב' צריכותות לשני האמוראים כשיש לו ובקונטרס לא גריס ליה ובפ' אע''פ (לעיל כתובות דף סא:) לא גריס ליה בשום ספר:
תְּנַן: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעוֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּירוֹת — יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בִּשְׁלָמָא לְרַב: כָּאן בִּסְתָם, כָּאן בִּמְפָרֵשׁ. אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא!
Traduction
We learned in the continuation of the mishna: One who vows and obligates his wife, requiring her not to taste a particular type of produce, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Granted that according to Rav, there is no contradiction between the two clauses of the mishna. It can be said that here it is referring to an unspecified vow, so he must divorce her immediately, and there, in the first clause, it is referring to a case where he specifies a time limit. But according to Shmuel, it is difficult.
Rachi non traduit
יוציא ויתן כתובה. לאלתר:
Tossefoth non traduit
שלא תטעום אחד מכל הפירות. לאו בכל פירות מדיר לה דא''כ לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים כדאמרי' בריש פרק שני דנדרים (דף יד:) דכי אמר קונם עיני בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה אלא שלא תטעום במין אחד שבפירות כדאמרינן בתוספתא דאפילו לא טעמה מין זה מעולם אבל למאי דסלקא דעתין דאדרה איהו ותלנהו בתשמיש המטה חל אפילו הדירה מכל פירות כיון דאפשר לה לאכול וליאסר בתשמיש המטה כי ההיא דשלהי נדרים (דף פט:) דאמר תיתסר כל הנאות דעלמא עלי כו' ושרקיה טינא שלא יהנה מן העולם אלמא חל הנדר:
בשלמא לרב כאן בסתם כו'. וסלקא דעתין בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין:
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁנָּדְרָה הִיא, וְקִיֵּים לָהּ אִיהוּ. וְקָסָבַר רַבִּי מֵאִיר, הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ.
Traduction
The Gemara answers: Here we are dealing with a case where she vowed to prohibit herself from tasting the produce, and he ratified it for her and did not dissolve the vow. Since she made the vow, she certainly will not search for a way to dissolve it. Therefore, he must divorce her immediately. And Rabbi Meir, who is presumed to be the author of an unattributed opinion in a mishna, holds that when he ratifies her vow, he is putting his finger between her teeth, causing her to bite him, i.e., he is causing the vow to be in effect. If so, it is his responsibility, and he therefore must give her the payment of her marriage contract when he divorces her.
Rachi non traduit
שנדרה היא. ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:
וקסבר רבי מאיר הוא. שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה לפיכך יתן כתובה וסתם מתניתין ר''מ היא:
Tossefoth non traduit
שנדרה היא וקיים לה הוא. פי' בקונט' ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה למישקל כתובה ולמיפק לא תבקש עוד פתח לנדרה ותימה לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב''ש כו' הואיל וכבר תירצנו דבנדרה היא לא שייך המתנה ונראה לר''י דהשתא לא מיירי בדתלינהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה באחד מכל מיני פירות כל זמן שהיא תחתיו דאם נדרה לעולם א''כ מה תרויח במה שיוציא אף ע''ג דבנדר של תשמיש ממתנת בנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד:
וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ? וְהָתַנְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים: הִיא נָתְנָה אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ, לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהָפֵר — יָפֵר. וְאִם אָמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית — תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה.
Traduction
The Gemara asks: And does Rabbi Meir hold that in this case he is putting his finger between her teeth, i.e., he is causing the vow to be in effect? But isn’t it taught in a baraita: A woman who vowed, prohibiting herself from benefiting from items that are prohibited to a nazirite, and her husband heard and did not nullify it, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: She already put her finger between her own teeth, i.e., she caused the vow to remain in effect. Therefore, if the husband wishes to nullify this vow, he may nullify it. And if he said: I do not want a vowing wife, she can be divorced without the payment of the marriage contract.
Rachi non traduit
אם רצה הבעל. מתחילה להפר יפר:
ואם. לא רצה וקיים לה ואמר אי אפשי כו':
Tossefoth non traduit
שנדרה היא וקיים לה הוא. פי' בקונט' ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה למישקל כתובה ולמיפק לא תבקש עוד פתח לנדרה ותימה לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב''ש כו' הואיל וכבר תירצנו דבנדרה היא לא שייך המתנה ונראה לר''י דהשתא לא מיירי בדתלינהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה באחד מכל מיני פירות כל זמן שהיא תחתיו דאם נדרה לעולם א''כ מה תרויח במה שיוציא אף ע''ג דבנדר של תשמיש ממתנת בנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד:
ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה. והא דתנן בפרקין (לקמן כתובות עב.) נודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה אבל מקיימת לא הנ''מ בשאר נדרים אבל נדרים שיש בהן עינוי נפש אפי' מקיימת יוצאה בלא כתובה דיש חילוק בין אותם נדרים לשאר כדאמרינן לקמן גבי כנסה ע''מ שאין עליה נדרים:
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים: הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ, לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהָפֵר — יָפֵר. וְאִם אָמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית — יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה! אֵיפוֹךְ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים: הוּא נוֹתֵן, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים: הִיא נָתְנָה.
Traduction
Rabbi Yosei and Rabbi Elazar say: By deciding not to nullify the vow, he is putting his finger between her teeth, i.e., he is causing the vow to be in effect, and therefore if the husband wishes to nullify the vow, he may nullify it. And if he said: I do not want a vowing wife, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The Gemara answers: Reverse the opinions. Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: He is putting his finger between her teeth. Rabbi Yosei and Rabbi Elazar say: She put her finger between her own teeth.
וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הִיא נָתְנָה? וְהָתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּעֲנִיּוּת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה!
Traduction
The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold that she put her finger between her own teeth? But didn’t we learn in the mishna: One who vows and obligates his wife, requiring her not to adorn herself with a particular type of perfume, and Rabbi Yosei says: For poor women, when he did not establish a set amount of time for the vow, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract? According to the final explanation given by Shmuel, the mishna is referring to a case where the wife vowed and the husband ratified it, indicating that Rabbi Yosei also agrees that it is the husband’s responsibility, and therefore he must give her the payment of her marriage contract.
Rachi non traduit
בעניות שלא נתן קצבה. יוציא ויתן כתובה אלמא הוא נותן דהא בנדרה היא וקיים הוא אוקימתא למתניתין:
Tossefoth non traduit
בעניות שלא נתן קצבה. ועל כרחך מתני' לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא פתח לנדרו:
אֵימָא, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים: הוּא נוֹתֵן, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים: הִיא נָתְנָה. וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא נָתְנָה? וְהָתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד — יְקַיֵּים!
Traduction
The Gemara answers: Say that the text of the baraita should read as follows: Rabbi Meir and Rabbi Yosei say: He is putting his finger between her teeth; Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar say: She put her finger between her own teeth. This way, there is no contradiction between statements attributed to either Rabbi Meir or Rabbi Yosei. The Gemara asks further: And does Rabbi Yehuda hold that she put her finger between her own teeth? But didn’t we learn in the mishna that Rabbi Yehuda says: For an Israelite, if the vow is in effect for one day he may maintain her as his wife, but if the vow is in effect for two days he must divorce her and give her the payment of the marriage contract? According to the explanation that the mishna is referring to a case where she vowed and he ratified it, it would appear that Rabbi Yehuda also agrees that he is putting his finger between her teeth.
Rachi non traduit
הכי גרסינן והא תנן רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא וקאמר רבי יהודה יום אחד יקיים יתר מיכן יוציא ויתן כתובה:
אֵימָא, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים: הוּא נוֹתֵן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הִיא נָתְנָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר זוּגֵי זוּגֵי קָתָנֵי, אֵימָא, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים: הִיא נָתְנָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים: הוּא נוֹתֵן. וְהָא סְתָמָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר.
Traduction
The Gemara answers: Say the text of the dispute should read as follows: Rabbi Meir and Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei say he is putting his finger between her teeth, and Rabbi Elazar says she put her finger between her own teeth. And if you say the opinions of the tanna’im listed in the baraita are taught in pairs, and therefore it cannot be that three of them share the same opinion, say: Rabbi Meir and Rabbi Elazar say she put her finger between her own teeth, while Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei say he is putting his finger between her teeth. And this particular unattributed opinion is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
Tossefoth non traduit
אימא רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים היא נתנה אצבע כו'. הקשה ר''ת דהכא אית ליה לר''מ היא נתנה ולהכי יוציא בלא כתובה ולקמן (כתובות דף עב.) תניא רבי מאיר אומר כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יקניטנה כדי שתדור לפניו ויפר לה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש ולכך יוציא בלא כתובה משמע דלר' מאיר לא יוציא ואם יוציא יתן כתובה ולקמן מגיה ר''ת בשני ברייתות רבי יהודה דתרווייהו חד תנא קתני להו מדקאמר לקמן מאן דמתני אהא כל שכן אהא ואין נראה דלא הועיל כלום דזאת הסוגיא אליבא דשמואל אבל לרב אין צריך להגיה הברייתא וסברי רבי מאיר ורבי יהודה היא נתנה ונראה לר''י דמודה רבי מאיר דאם יוציא בשביל כך דלא יתן כתובה אלא משום דלתנא דפליג עליה מצוה להוציא דעד כאן לא קא מיבעיא לן בסוטה בפרק ארוסה (סוטה דף כה.) בעוברת על דת אם אסור לקיימה או לא אבל פשיטא דמצוה לגרשה וקאמר רבי מאיר אם הוא רוצה יכול לעכבה על ידי תקנה זו:
וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי בַּעֲנִיּוּת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה, אַלְמָא בַּעַל מָצֵי מֵיפַר? וּרְמִינְהוּ: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ, ''אִם אֶרְחַץ'', ''אִם לֹא אֶרְחַץ''. ''אִם אֶתְקַשֵּׁט'', ''אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט''. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ, וְאֵלּוּ הֵן נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ: ''שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר'', וְ''שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן'', וְ''שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט
Traduction
Since the mishna has been explained as a case where the wife vowed and her husband ratified it, the Gemara asks about a different issue: And does Rabbi Yosei hold, for poor women, that when he did not establish a set amount of time for the vow he must divorce her? This means that apparently, a husband can nullify a wife’s vow not to adorn herself. And the Gemara raises a contradiction from a different mishna (Nedarim 79a): These are the cases of a wife’s vow that the husband may nullify: Cases of vows that involve affliction, such as when the woman says: If I bathe, I forbid myself to benefit from it; or if she says: If I do not bathe, i.e., she vows not to bathe at all; or she vows: If I adorn myself; or vows: If I do not adorn myself, all of which cause her to suffer. Rabbi Yosei said: These are not vows of affliction, which the husband may nullify, but rather, these, i.e., the following, are vows of affliction: Such as when she vows that I will not eat meat, or that I will not drink wine, or even that I will not adorn myself
Rachi non traduit
אלמא בעל מצי מיפר. נדרי קישוט מדקניס ליה כתובה על שקיימו:
אם ארחץ אם לא ארחץ. בנדרים מפרש לה דאמרה תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ וכן אם אתקשט תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני:
אם לא אתקשט. שבועה שלא אתקשט:
אין אלו נדרי עינוי נפש. ואין הבעל מיפר דלענות נפש כתיב:
Tossefoth non traduit
אי נמי בהא קאמר שמואל דאיכא צערא דתרווייהו. הכי גרסינן לה בכל הספרים אע''ג דכבר אצרכינהו שפיר מצריכותא קמייתא מ''מ כן דרך הש''ס שעושה ב' צריכותות לשני האמוראים כשיש לו ובקונטרס לא גריס ליה ובפ' אע''פ (לעיל כתובות דף סא:) לא גריס ליה בשום ספר:
רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש. משמע הכא דרחיצה וקישוט לא הוי עינוי נפש לרבי יוסי אפילו נדרה לכמה ימים וכן נראה לרשב''א מדקתני סיפא ואלו הן נדרי עינוי נפש ואי רחיצת עולם הוי נדרי עינוי נפש הו''ל למינקט רחיצה וקישוט ולא גריס בריש פרק בתרא דנדרים (דף פ.) ורבי יוסי ניוול דיומא לא שמיה ניוול דמשמע הא רחיצת עולם הוי עינוי ומתוך סוגיא דהתם אי אפשר לגרוס כן ואין להאריך כאן:
אין אלו נדרי עינוי נפש. ולא גריס ואלו הן נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין דמשנה היא בפ' בתרא דנדרים (דף עט:) והתם גרסי' ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי וליכא למימר דהך דמייתי הכא ברייתא היא ולא משנה דכיון דמצי למפרך ממתניתין לא שביק מתניתין ומייתי ברייתא:
הכי גרסינן רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש משום עינוי נפש הוא דאינו מיפר אבל מיפר הוא משום דברים שבינו לבינה הניחא לרב אדא בר אהבה דאמר בעל מיפר אלא לרב הונא כו' פירוש משום עינוי נפש הוא דאינו מיפר הא דקאמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש לא שלא יוכל הבעל להפר אלא שאינו מיפר משום נדרי עינוי נפש אלא מיפר הוא משום דברים שבינו לבינה והתם מפרש דנ''מ דאי מיפר משום עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים אין בהם עינוי נפש לעצמו מיפר לאחרים לא מיפר ופריך הניחא לרב אדא בר אהבה דאמר בעל מיפר כן נמצא בספר ישן וכן איתא בנדרים (דף פא.) ולא כספרים שכתוב להפך ופליגי רב אדא בר אהבה ורב הונא אליבא דר' יוסי דאמר אין אלו נדרי עינוי נפש אם מיפר משום דברים שבינו לבינה דרב אדא בר אהבה אמר מיפר דרחיצה וקישוט הוו דברים שבינו לבינה ורב הונא לא חשיב להו דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל כו' ולא גרסינן הב''ע בדברים שבינו לבינה פירוש בקישוט המשיר את השער הניחא למאן דאמר כו' דא''כ הוה משמע דפליגי אם בעל מיפר בדברים שבינו לבינה אם לאו וליתא דלא נחלק אדם מעולם על כך שלא יפר בעל דברים שבינו לבינה דברייתא היא בריש פ' בתרא דנדרים (דף עט:) דמיפר ומפיק לה מדכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה והכא נמי מסיק בדתלנהו לקישוטיה בתשמיש המטה ותשמיש המטה הוי דברים שבינו לבינה כדמוכח (בשמעתא) [במשנה] בתרייתא דנדרים (דף צ:):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source