Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 34a

רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה — לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. הָתִינַח עֲבוֹדָה זָרָה וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֶלָּא שְׁחִיטַת שַׁבָּת — שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא! דִּתְנַן: הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ — שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה!

Traduction

It is Rabbi Shimon, who said: The legal status of slaughter that is improper, in that it does not render the meat fit to be eaten, is not that of slaughter. Therefore, one is not liable for slaughter of the animal. The Gemara asks: This works out well with regard to idolatry and the ox that is stoned, as their slaughter is ineffective in rendering the meat fit to be eaten; however, the slaughter on Shabbat is a proper act of slaughter, as we learned in a mishna (Ḥullin 14a): In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty for desecrating Shabbat, his slaughter is valid and the meat may be eaten.

Rachi non traduit

רבי שמעון. בפרק מרובה ובכסוי הדם ובאותו ואת בנו:

התינח עבודת כוכבים. דזבחי מתים אסורים וכן שור הנסקל דמשנגמר דינו אסור בהנאה כדאמרינן בב''ק (דף מא.) ובפסחים (דף כב:) ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שהוא נבילה ונבילה כו':

Tossefoth non traduit

רבי שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. תימה דעד כאן לא פליגי רבנן התם גבי אותו ואת בנו אלא כדמפרש התם בחולין (דף פה.) טעמא דנין שחיטה משחיטה פירוש משחוטי חוץ ואין דנין שחיטה מטביחה אבל הכא גבי תשלומי ד' וה' דכתיב טביחה אית לן למילף טביחה מטביחה ולא שמה שחיטה ואור''י דאיכא למימר דנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני ואין דנין דבר הנאמר בסיני מטבוח טבח והכן שלא נאמר בסיני והתם נמי ה''מ למימר הכי אלא דאית ליה שינויא אחרינא א''נ י''ל דצריך שינויא דהתם דנין שחיטה משחיטה דאי הוה כתיב טביחה גבי אותו ואת בנו הוה ילפינן הכא והתם מטבוח טבח והכן טביחה מטביחה אע''ג דלא נאמרה בסיני דהוי בדדמי מדנילף טביחה משחיטה דלא דמי אע''ג דנאמרה בסיני אבל השתא דכתיב שחיטה גבי אותו ואת בנו דנין שחיטה משחיטה וילפינן נמי השתא אטביחה דד' וה' ואיפכא ליכא למימר דנין טביחה דתשלומי ד' וה' מטביחה ולמילף מהתם אשחיטה דאותו ואת בנו דכיון דשקולים הן ואיכא למילף הכי ואיכא למילף הכי אית לן למימר דנין דבר הנאמר בסיני ממה שנאמר בסיני:

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. דְּתַנְיָא: הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל עוֹלָמִית. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ, בְּמֵזִיד — לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים.

Traduction

The Gemara answers: The tanna of the baraita under discussion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar, as it is taught in a baraita:
With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unwittingly, he may eat the food he cooked; if he did so intentionally, he may not eat it at all. This is the statement of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda says: If he cooked unwittingly he may eat at the conclusion of Shabbat, as the Sages penalized even one who sinned unwittingly in that they prohibited him from deriving immediate benefit from the dish that he cooked; if he sinned intentionally, he may not eat from it ever.
Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he did so unwittingly, the food may be eaten at the conclusion of Shabbat by others but not by him; if he did so intentionally, it may not be eaten ever, neither by him nor by other Jews. According to Rabbi Yoḥanan HaSandlar, food prepared by means of intentional desecration of Shabbat is unfit to be eaten. That is true with regard to cooking food on Shabbat and with regard to slaughtering an animal on Shabbat.

Rachi non traduit

בשוגג יאכל. אפי' בו ביום:

במזיד לא יאכל. הוא לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים:

ר' יהודה אומר בשוגג יאכל. הוא למוצאי שבת ולא בו ביום דקנסינן שוגג אטו מזיד:

במזיד לא יאכל. הוא עולמית אלא אחרים:

בדרבי יוחנן הסנדלר גרסינן יאכל:

לאחרים. לישראל:

לא לו ולא לאחרים. ישראל אבל מוכרו ונותנו לעובדי כוכבים:

Tossefoth non traduit

המבשל בשבת בשוגג יאכל. פי' בו ביום ואפילו הוא כדמוכח בפ' כירה (שבת לח.) דבעו מרבי חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת כו' עד המבשל בשבת כו' בשוגג יאכל ולאותו שבת קא בעי התם אי אסיר גזרה שלא יאמר שוכח אני במזיד לא יאכל פירוש בין הוא בין אחרים בו ביום אבל במוצאי שבת לדידיה נמי שרי דהא בפ' קמא דחולין (דף טו. ושם) אההיא מתני' דהשוחט בשבת וביה''כ אע''פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה פריך ונוקמא במזיד ור' מאיר ומשני לא סלקא דעתין דקתני שבת דומיא דיה''כ מה יה''כ לא שנא שוגג ול''ש מזיד והשתא אי לאחרים שרי בו ביום לפרוך ממזיד גופיה מה יוה''כ לא שנא לו ולא שנא לאחרים כו' ואי לדידיה אסור אף למוצאי שבת הוה ליה למימר שחיטתו כשרה קתני ל''ש לו לא שנא לאחרים כדקאמר התם על ר' יוחנן הסנדלר ועוד דא''כ היינו מזיד דר' יהודה כמו שאפרש ומדאצטריך לרבי יהודה לאפוקי מזיד במילתיה משמע דפליג נמי אמזיד:

בשוגג יאכל במוצאי שבת. שוגג דר' יהודה הוי כמו שפירשתי מזיד דר''מ דהא מוקי התם מתני' דהשוחט בשבת כוותיה:

במזיד לא יאכל עולמית. הוא אבל אחרים אוכלים דאי אחרים נמי לא יאכלו עולמית היינו מזיד דרבי יוחנן הסנדלר כללא דמילתא מזיד דרבי מאיר שוגג דרבי יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר:

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר? כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: ''וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם'', מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּאֲכִילָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. אִי: מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּהֲנָאָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אָסוּר בַּהֲנָאָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לָכֶם'' — שֶׁלָּכֶם יְהֵא.

Traduction

The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar? The Gemara explains: It is as Rabbi Ḥiyya taught at the entrance to the house of the Nasi. It is written: ''And you shall observe Shabbat, for it is sacred to you; he who profanes it shall be put to death'' (Exodus 31:14); just as with regard to a sacred item consecrated to the Temple, eating it is prohibited, so too, with regard to food produced through action that desecrates Shabbat, eating it is prohibited. The Gemara asks: If so, perhaps the analogy should be extended to include the following: Just as with regard to a sacred item, deriving benefit from it is prohibited, so too, with regard to the product of an action that desecrates Shabbat, deriving benefit from it should be prohibited. The Gemara answers: The verse states: ''It is sacred to you'' (Exodus 31:14), indicating that it shall be yours in the sense that one may derive benefit from it.

Rachi non traduit

מ''ט דר' יוחנן הסנדלר. דאמר מעשה שבת אסורין באכילה:

Tossefoth non traduit

אמר קרא לכם. וא''ת ולא לכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי באכילה מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי''ל דאי מהתם ה''א בין שוגג בין מזיד להכי איצטריך למכתב הכא למסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:

יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת'', בְּמֵזִיד אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא בְּשׁוֹגֵג.

Traduction

The Gemara asks: Based on the analogy between actions that desecrate Shabbat and sacred items, one might have thought that even if the action was performed unwittingly it should be prohibited to eat its product, as is the case with regard to sacred items. Therefore, the verse states: ''He who profanes it shall be put to death'' (Exodus 31:14), indicating that it is with regard to one who desecrates Shabbat intentionally that I stated to you this analogy to sacred items, as the verse is clearly referring to one who is liable to receive the death penalty, and not with regard to one who desecrates Shabbat unwittingly, who is not executed.

Rachi non traduit

יכול אפילו בשוגג. תאסר באכילה אם שגג בבישול שלא ידע שהוא שבת:

מחלליה וגו'. היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי באכילה כי קודש:

במזיד אמרתי. שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב מיתה כתיב ולא בשוגג:

פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: מַעֲשֵׂה שַׁבָּת דְּאוֹרָיְיתָא, וְחַד אָמַר: דְּרַבָּנַן. מַאן דְּאָמַר דְּאוֹרָיְיתָא — כְּדַאֲמַרַן, מַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנַן — אָמַר קְרָא: ''קֹדֶשׁ הִיא'', הִיא קוֹדֶשׁ, וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קוֹדֶשׁ.

Traduction

The Gemara comments: Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: The product of an action that desecrates Shabbat is prohibited by Torah law, and one said that it is prohibited by rabbinic law. With regard to the one who said that it is prohibited by Torah law, it is as we said, that it is based on the verse interpreted by Rabbi Ḥiyya. And the one who said that it is prohibited by rabbinic law holds that the verse states: ''It is sacred,'' from which he infers: It is sacred, but the product of its actions is not sacred, and therefore, by Torah law it may be eaten.

Rachi non traduit

מעשה שבת. במזיד אסורין מן התורה באכילה לר' יוחנן הסנדלר:

Tossefoth non traduit

היא קדש ואין מעשיה קודש. ואין להקשות דלא לכתוב לא היא ולא קדש דהוה אסורה באכילה מכל אשר תיעבתי לך והכי אמרי' בהדיא בפ' כל הבשר (חולין קטו. ושם):

וּלְמַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנַן, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן דְּפָטְרִי? כִּי קָא פָּטְרִי רַבָּנַן אַשְּׁאָרָא.

Traduction

The Gemara asks: And according to the one who said it is prohibited by rabbinic law, what is the rationale for the opinion of the Rabbis who exempt the thief from payment for the slaughter performed by his agent on Shabbat? By Torah law, the slaughter is valid. The Gemara answers: When the Rabbis exempt the thief from payment, it is with regard to the rest of the cases, i.e., one who slaughters for idolatry or an ox sentenced to stoning, not with regard to Shabbat.

Rachi non traduit

מ''ט דרבנן. דפליגי אדרבי מאיר ופטרי מקנס ארבעה וחמשה הואיל ובטובח על ידי אחר אוקימתא הא שחיטה ראויה היא מדאורייתא:

אשארא. אעבודת כוכבים ואשור הנסקל:

Tossefoth non traduit

מאי טעמא דרבנן דפטרי. לא בעי למימר דלא דרשי או ותחת לרבות את השליח דלא ניחא ליה למימר דפליגי בשליח:

כי קא פטרי רבנן אשארא. וא''ת אמאי אצטריך למתני כלל טבח בשבת דאפי' בשחיטה שאינה ראויה מחייב ר''מ כ''ש הא דשחיטה ראויה היא וי''ל דזו אף זו קתני:

טוֹבֵחַ לַעֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בֵּיהּ פּוּרְתָּא — אִיתְּסַר לֵיהּ, אִידַּךְ כִּי קָא טָבַח, לָאו דְּמָרֵיהּ קָא טָבַח! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ.

Traduction

The Gemara asks the following question with regard to Rabbi Meir’s opinion that one who slaughters for idolatry is liable to pay the owner for the animal. Once he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, it is prohibited for him to derive benefit from the animal because it is an animal sacrificed to idolatry; and when he slaughters the rest, it is not the animal that belongs to its owner that he is slaughtering. Since it is prohibited to derive benefit from the animal, it has no value and there is no ownership. Rava said: It is referring to one who says, prior to the slaughter, that he is worshipping the idol only at the completion of the slaughter, and therefore the prohibition takes effect only then.

Rachi non traduit

כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה. דאמר מר (חולין דף מ.) היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה:

לאו דמריה קא טבח. דהא איתסרא עליה וחיובא דתשלומי ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה על בעליה ומההיא שעתא אפסדה מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא ולאו דמריה היא:

באומר בגמר זביחה הוא עובדה. לעבודת כוכבים אינו עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה:

פלוגתא דר' יעקב. בבבא קמא:

Tossefoth non traduit

כיון דשחט בה פורתא אסרה ואידך כו'. וא''ת כל טובח נמי לאו דמריה קא טבח דמכי שחט פורתא קניא בשינוי אלא ע''כ בהכי חייב רחמנא והכא נמי לא שנא ואור''י דלא חשיב שינוי לקנותה בכך:

שׁוֹר הַנִּסְקָל, לָאו דִּידֵיהּ הוּא דְּקָטָבַח! אָמַר רַבָּה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁמְּסָרוֹ לְשׁוֹמֵר, וְהִזִּיק בְּבֵית שׁוֹמֵר, וְנִגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית שׁוֹמֵר, וּגְנָבוֹ גַּנָּב מִבֵּית שׁוֹמֵר.

Traduction

The Gemara asks the following question with regard to Rabbi Meir’s opinion that one who slaughters the ox that is stoned is liable to pay for the slaughter. Why is he liable? It is not the owner’s ox that he is slaughtering, since once the ox is sentenced to be stoned it is prohibited to derive benefit from it. Rabba said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the owners entrusted the ox to a bailee and the ox injured another person while in the bailee’s house, and it was sentenced to be stoned while in the bailee’s house, and the thief then stole it from the bailee’s house and slaughtered it.

וְרַבִּי מֵאִיר, סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאָמַר: אַף מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ הֶחְזִירוֹ שׁוֹמֵר לִבְעָלָיו — מוּחְזָר. וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן — כְּמָמוֹן דָּמֵי.

Traduction

And this solution is based on the fact that Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov and holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. He holds in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who said: Even after the ox was sentenced to be stoned, if the bailee returned it to its owners, it is returned. Despite the fact that the ox is now worthless, as no benefit may be derived from it, since the bailee returned an ox that is physically intact the owner has no claim against him. And Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said that the legal status of an object that effects monetary loss is like that of money. Even in the case of an object that is worthless, if its elimination causes monetary loss because it must be replaced, it is considered to have value. In this case, although the ox has no value in and of itself, slaughtering the animal prevents the bailee from returning it intact to the owner, requiring him to pay the owner the value of the ox before it was sentenced to be stoned. Consequently, the thief must reimburse the bailee, as the ox has value for the bailee.

Rachi non traduit

החזירו שומר לבעליו מוחזר. דאמר ליה תורא אשלמת לי תורא אשלימית לך:

כממון דמי. והאי נמי אע''ג דלא שוי מידי גורם לממון הוא דכי ליתא בעי לשלומי ליה תורא מעליא:

דר' שמעון. בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא עד:) קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה משום דגורם לממון הוא ואע''ג דהקדש לאו ממון בעלים הוא ובהקדש לא שייך קנס דרעהו כתיב:

Tossefoth non traduit

סבר לה כר''ש דאמר דבר הגורם לממון כו'. וא''ת ואמאי לא קאמר דר''מ לטעמיה דדאין דינא דגרמי (ב''ק ק.) גבי מקדש תבואת חבירו או שורף שטרות חבירו (שם צח:) וכ''ש דמחייב בדבר הגורם לממון כדאמר התם בהגוזל (שם צח:) דלמא עד כאן לא קאמר ר''ש אלא בדבר שעיקרו ממון אבל שטר דאין גופו ממון לא וי''ל דאיכא למימר נמי איפכא דעד כאן לא קאמר ר''מ אלא בשורף שטרות של חבירו או מקדש תבואת חבירו שהוא ממון הראוי לכל העולם אבל שור הנסקל אין ראוי אלא לזה השומר שיפטור עצמו וי''מ דמשום הכי קאמר ס''ל כר''ש משום דר''ש קאמר דבר הגורם לממון הוי ממון לענין תשלומי ד' וה' דאהכי תני ליה במרובה (שם עא:) ואילו ר' מאיר לא חזינא דמיחייב בדינא דגרמי אלא קרן אבל לחייב לשלם על ידו תשלומי ד' וה' לא חזינא ועוד אומר ריצב''א דמשום דינא דגרמי לא מחייב אלא מדרבנן כדמוכח בסוף הכונס (בבא קמא סב.):

רַבָּה אָמַר: לְעוֹלָם בְּטוֹבֵחַ עַל יְדֵי עַצְמוֹ,

Traduction

Rabba said: Actually, contrary to Rabbi Yoḥanan’s explanation of the baraita, it is referring to one who slaughters the animal himself,

Rachi non traduit

רבה גרסינן בכולהו ותדע מדאמר לקמן א''ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא כו' ואם איתא דרבא גרסינן הא רב פפא תלמידו של רבא היה כדאמר לקמן [כתובות לה:] אמר ליה רב פפא לרבא הי מכה מאי שנא דשבקיה לרבא ולא שייליה [לתרוצי שמעתיה] ושייליה לאביי [שמעתא דרבא] אלא רבה גרסינן ורב פפא לא היה בימיו ושייל לאביי שהיה תלמידו של רבה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source