Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 33a

חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ נָמֵי, אִם כֵּן בִּטַּלְתָּ ''לֹא יוֹסִיף פֶּן יוֹסִיף''! עֵדִים זוֹמְמִין נָמֵי, אִם כֵּן בִּטַּלְתָּ ''וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע''! אֶלָּא: עֵדִים זוֹמְמִין, אֶפְשָׁר לְקַיּוֹמַהּ בְּבֶן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה. חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ נָמֵי, אִיכָּא לְקַיּוֹמַהּ כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.

Traduction

The Gemara asks: Based on that reasoning, the same would hold true for one who injures another as well; if so, if he pays and is not lashed, you have rendered moot the prohibition ''Forty he shall strike him; he shall not exceed, lest if he should exceed'' (Deuteronomy 25:3). The same would hold true for conspiring witnesses as well; if so, you have rendered moot the verse interpreted as addressing the matter of conspiring witnesses: ''And it shall be if the wicked man deserves to be flogged'' (Deuteronomy 25:2). Rather, with regard to conspiring witnesses, that verse can be fulfilled in the case of the son of a divorcée or the son of a ḥalutza. If witnesses testified that a priest is the son of a divorcée or a ḥalutza and were discovered to be conspiring witnesses, there is no payment and they are flogged. With regard to one who injures another as well, the verse can be fulfilled in a case where he struck him with a blow that does not cause damage amounting to the value of a peruta.

Rachi non traduit

ופרכינן חובל בחבירו. דעל כרחך בממון נידון תקשי בטלת לאו דלא יוסיף פן יוסיף שהוא אזהרה למכה את חבירו:

והיה אם בן הכות. במסכת מכות (דף ב:) מוקמינן לה בעדים זוממין:

אלא. על כרחך כיון דרבייה קרא לתשלומין איכא לאוקמא לעונש מלקות דלאו דידיה במעידין אנו את איש פלוני כהן שהוא בן גרושה דליכא לאוקמי כאשר זמם ולומר יהא הוא בן גרושה תחתיו אלא סופג את הארבעים והכי תנן במסכת מכות וחובל בחבירו נמי מוקמינן ליה בשאין בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים שבה כגון שלא פיחתו מכספו וממלאכתו וריפוי לא הוצרך ולא צער היה בה ובשוטה שאין לה בושת והכא נמי באחותו מצית לאוקמי מלקות. דידה בבוגרת אבל נערה לישלם ולא לילקי הואיל וריבתה גזירה שוה דתחת תחת לתשלומין:

Tossefoth non traduit

אלא אפשר לקיומי בבן גרושה או בבן חלוצה. ואם תאמר אמאי לקו אעדות דבן גרושה הא הוי עדות שאין אתה יכול להזימה ויש לומר דלא חשיב עדות שאין אתה יכול להזימה אלא במעידין על הטרפה דאי אפשר לקיומי בשום דבר לא במיתה ולא במלקות דגברא קטילא בעו למיקטל אבל הכא נתקיימה הזמה במלקות:

אֲחוֹתוֹ נָמֵי, אִיכָּא לְקַיּוֹמַהּ בַּאֲחוֹתוֹ בּוֹגֶרֶת! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הַאי ''תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ'' מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְאַבָּיֵי. דְּאָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ''תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ''. הַאי ''תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ'', מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: If so, with regard to one’s sister as well, the lashes can be fulfilled in the case of one who had forced relations with his sister who is a grown woman. Since there is no fine in that case, he is flogged and the verse is not moot. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan could have said to you that he does not agree with Ulla because this verse: ''Because he tormented her'' (Deuteronomy 22:29), is not available for a verbal analogy, as he requires it to derive in accordance with that which Abaye said, as Abaye said that the verse states: The fine of fifty dinar is payment ''because he tormented her''; by inference one may conclude that beyond the fine, there is compensation for humiliation and degradation.

Rachi non traduit

לכדאביי. בשילהי פירקין דפרכינן ואימא חמשים אמר רחמנא מכל מילי ושני אביי חמשים כסף נתחדשו תחת קנס העינוי אבל בושת ופגם שהוא בשאר חובלים לא כלל כאן:

Tossefoth non traduit

מיבעי ליה לכדאביי. ואם תאמר כיון דאיצטריך תחת להך דרשה א''כ מנא לן מיטב וי''ל דיליף מנתינה או מכסף:

וְעוּלָּא? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרָבָא. דְּאָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ''וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף'', הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִּׁים, מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם.

Traduction

The Gemara asks: And Ulla, who uses this verse to derive a verbal analogy, from where does he derive the halakha stated by Abaye? The Gemara answers: He derives it from the statement of Rava, who derives that halakha from the same verse, as Rava said that the verse states: ''And the man who lay with her shall give to the father of the young woman fifty shekels of silver'' (Deuteronomy 22:29). The superfluous phrase ''who lay with her'' teaches that it is for the pleasure of lying with her that he pays fifty shekels, i.e., fifty sela; by inference one may conclude that beyond the fine, there is compensation for humiliation and degradation.

Rachi non traduit

השוכב עמה. קרא יתירא הוא לדרשה נימא ונתן לאבי הנערה חמשים כסף:

מכלל דבושת ופגם. דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו שהרי ישנן בשאר חובלים לא כיילינהו בגוייהו דהני:

Tossefoth non traduit

ועולא נפקא ליה מדרבא. משמע דרבא סבר כעולא דרבי יוחנן גופיה הוה דריש כעולא אי לאו משום דמיבעי ליה לכדאביי וקשה לרשב''א דבפרק השוכר את הפועלים (ב''מ צא. ושם) משמע בהדיא דסבר כרבי יוחנן גבי חוסם פרה ודש בה לוקה ומשלם דמוקי לה אביי כרבי מאיר ורבא אמר לעולם כרבנן ואתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו פירוש ומשלם לצאת ידי שמים משמע דבדין לוקה ואינו משלם ולמאי דפרישי' לעיל דלמסקנא דווקא בהני תלת אית ליה לעולא דממונא משלם ולא לקי אתי שפיר דבעלמא סבר כרבי יוחנן דלוקה ואין משלם כדדריש רבי יוחנן וסמיך ליה ארבעים יכנו:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֵדִים זוֹמְמִין מָמוֹנָא מְשַׁלְּמִי וּמִילְקָא לָא לָקֵי, מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי הַתְרָאָה נִינְהוּ. אָמַר רָבָא: תִּדַּע. נַיתְרֵי בְּהוּ אֵימַת? נַיתְרֵי בְּהוּ מֵעִיקָּרָא — אָמְרִי: אִישְׁתְּלִין. נַיתְרֵי בְּהוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה — פָּרְשִׁי וְלָא מַסְהֲדִי. נַיתְרֵי בְּהוּ לְבַסּוֹף — מַאי דַהֲוָה הֲוָה.

Traduction

§ Rabbi Eliezer says: The reason that conspiring witnesses pay money but are not flogged is due to the fact that they are not subject to forewarning, and without forewarning there are no lashes. Rava said: Know that this is true, since there is no practical manner to forewarn them, as when would we forewarn them? Perhaps let us forewarn them initially, before they come to testify; in that case, the forewarning would be ineffective because they could say: We forgot the forewarning. Then let us forewarn them at the moment of the action, just before they testify; in that case they will leave and not testify at all, as concern for potential repercussions will intimidate them into silence. Or, let us forewarn them at the end after their testimony; in that case that which was, was, and forewarning at that point is pointless.

Rachi non traduit

רבי אלעזר אומר עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקו. לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות לא שייך בהו:

דלאו בני התראה נינהו. קודם עדות כדמפ' רבא ואזיל הלכך אי איכא למענשינהו לא תענשינהו אלא ממון דאין עונש הגוף בלא התראה ואע''ג דגבי בן גרושה ובן חלוצה ענשינן להו מלקות בלא התראה התם גזירת הכתוב דאשכחן בהו מלקות בהדיא והיה אם בן הכות ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית למענשינהו מכאשר זמם אבל היכא דמצית למיעבד בהו הזמה לא שייך בהו מלקות:

תדע. שאי אפשר להתרות בהם:

מעיקרא. יום או שעה קודם שיעידו העדות:

אמרי אישתלין. שכחנו ההתראה הרי שבטלה ההתראה:

פרשי ולא מסהדי. אפילו אמת הואיל ואנו חשודים בעיניכם מה לנו ולצרה:

לבסוף. לאחר שהעידו:

מאי דהוה הוה. דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינן יכולין לחזור:

Tossefoth non traduit

ניתרי בהו מעיקרא כו'. ואם תאמר תיפוק ליה דהויא התראת ספק דאין אנו יודעין אם מעידים שקר ויש לומר דהתראת ספק לא הויא אלא כגון אל תותיר שאף למותרה עצמו הוא ספק שסבור שעדיין יש שהות ביום אבל הכא המותרין יודעין שמעידין שקר:

מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְנַיתְרֵי בְּהוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר? מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְנַיתְרֵי בְּהוּ מֵעִיקָּרָא וּנְרַמֵּז בְּהוּ רַמּוֹזֵי?

Traduction

Abaye strongly objects to this: And let us warn them within an interval equivalent to the time of speaking, during the brief period after they completed their statements, at which time the testimony is not yet considered to have concluded. Since they can still retract or amend their testimony during that period, a warning delivered at that point would be timely and effective. Rav Aḥa, son of Rav Ika, also strongly objects to this: And let us forewarn them initially, before they testify, and gesture to them during the actual testimony, reminding them of the forewarning so they will be unable to claim that they forgot it.

Rachi non traduit

וניתרי בהו בתוך כדי דבור. לאחר שהעידו דתוך כדי דבור כדבור דמי ויכולים לחזור:

תוך כדי דבור. כדי שאילת שלום:

ונרמז רמוזי. בשעת העדות נרמוז להם רמזים על ההתראה להזכירם ובלשון רך שלא יקפידו:

Tossefoth non traduit

וניתרי בהו בתוך כדי דבור. ואם תאמר היכי מצי תו הדרי בהו והא בהתראה איכא טפי מכדי דבור שהוא כדי שאילת שלום ויש לומר דכל זמן שעסוקים באותו דבר חשיב הכל תוך כדי דבור כדאמרינן במכות (דף ו.) דאפי' מעידין מאה כל אחד תוך כדי דבור של חבירו חשובין כולן תוך כדי דבור של ראשון ואם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה:

הֲדַר אָמַר אַבָּיֵי: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי. אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַתְרָאָה, כִּי לָא מַתְרִינַן בְּהוּ לָא קָטְלִינַן לְהוּ. מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִינְהוּ בָּעוּ קָטְלִי בְּלָא הַתְרָאָה, וְאִינְהוּ בָּעוּ הַתְרָאָה? הָא בָּעֵינַן ''וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו'', וְלֵיכָּא.

Traduction

Abaye then said: That which I stated is not a significant matter. Instead, if it enters your mind that conspiring witnesses require forewarning, when we do not forewarn them we do not kill them. However, is there a matter in which they sought to kill the defendant without forewarning him, as their testimony was false, and in order to punish them they require forewarning? Don’t we require that their punishment reflect the verse ''And you shall do unto him as he conspired to do unto his brother'' (Deuteronomy 19:19)? And if they require forewarning that is not the case.

Rachi non traduit

לאו מילתא היא דאמרי. שיהו עדים זוממין צריכין התראה:

ה''ג דאינהו בעו למיקטל בלא התראה ואינהו בעו התראה כו':

כאשר זמם. והם זממו להרוג את זה בעדותן שלא היה ולא נברא ולא התרו בו ההתראה שהעידו עליה:

מַתְקֵיף לַהּ רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה: אֶלָּא מֵעַתָּה, בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה, דְּלָא מִ''כַּאֲשֶׁר זָמַם'' קָא מִיתְרַבֵּי — לִיבְעֵי הַתְרָאָה! אָמַר קְרָא: ''מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם'', מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לְכוּלְּכֶם.

Traduction

Rav Samma, son of Rav Yirmeya, strongly objects to this: However, if what you say is so, when witnesses falsely accuse a priest of being the son of a divorcée or the son of a ḥalutza, as they are not included in the verse ''As he conspired'' but rather they are punished for violating the prohibition ''You shall not bear false witness against your neighbor,'' let them require forewarning. The Gemara answers that the verse states: ''You shall have one manner of law'' (Leviticus 24:22), meaning that there must be a law equal for all of you. Since in standard cases of conspiring witnesses no forewarning is required, even in exceptional cases like testimony that a priest is the son of a divorcée or a ḥalutza, forewarning is not required.

Rachi non traduit

אלא מעתה. דהאי דלא בעו התראה משום כאשר זמם הוא מלקות של זוממי עדות בן גרושה ובן חלוצה:

דלאו מכאשר זמם אתי. עונש דידהו שהרי לא זממו להלקותו אלא לחללו:

משפט השוה. וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה:

רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ נָמֵי, מָמוֹנָא מְשַׁלֵּם וּמִילְקָא לָא לָקֵי, מֵהָכָא: ''וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ''. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַצּוּת שֶׁבְּמִיתָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דִּכְתִיב: ''וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ''.

Traduction

§ Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The fact that in the case of one who injures another as well he pays money and is not flogged is derived not by means of a verbal analogy but from here: ''If men quarrel and hurt a pregnant woman so that her child departs from her, and yet no harm follow, he shall be punished as imposed upon him by the woman’s husband'' (Exodus 21:22). And Rabbi Elazar said: The verse is speaking of a quarrel that involves death, i.e., they sought to kill each other, as it is written: ''And if any harm follow, then you shall give a soul for a soul'' (Exodus 21:23).

Rachi non traduit

במצות שבמיתה. שמתכוין היה להורגו:

הכתוב מדבר. דכתיב אם אסון יהיה שמתה האשה ונתת נפש ואע''פ שלא נתכוון אלא לחבירו ואשמעינן נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב:

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ — אַמַּאי מִיקְּטִיל? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ, וּמוּתְרֶה לְדָבָר חָמוּר, הָוֵי מוּתְרֶה לְדָבָר הַקַּל. וְאָמַר רַחֲמָנָא ''וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ''.

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If they did not forewarn one not to kill the other, why is he killed if the death of his opponent ensues? Rather, obviously it is a case where they forewarned him, and the principle is that one who is forewarned with regard to a severe matter, murdering his counterpart, is forewarned with regard to a lesser matter, injuring his counterpart. And although he is forewarned against injuring another, which violates a prohibition and is punishable by lashes, the Merciful One states: ''And yet no harm follow, he shall be punished'' (Exodus 21:22), indicating that one pays and is not flogged.

Rachi non traduit

אי דלא אתרו ביה. אם תמיתנו תהרג:

לדבר חמור. מיתה:

הוי מותרה לדבר הקל. שאם יכנו ולא ימות ילקה ואפילו הכי אמר רחמנא דכי אין שם חיוב מיתה יענש דמי ולדות ואף על גב דאיכא התראה למלקות אלמא משלם ואינו לוקה:

Tossefoth non traduit

אלא פשיטא דאתרו ביה. וא''ת היכי משלם ממון אפי' כי אין אסון הא כיון דמתכוין להרוג הוי ליה רודף ומתחייב בנפשו וקים ליה בדרבה מיניה וי''ל בשיכולין להצילו באחד מאבריו והכי אמרינן בבן סורר (סנהדרין דף עד.):

מַתְקֵיף לַהּ, רַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּמוּתְרֶה לְדָבָר חָמוּר הָוֵי מוּתְרֶה לְדָבָר הַקַּל? דִּלְמָא לָא הָוֵי?! אִם תִּמְצָא לוֹמַר הָוֵי, מִמַּאי דְּמִיתָה חֲמוּרָה?

Traduction

Rav Ashi strongly objects to this proof. First of all, with regard to your initial assumption, from where do you ascertain that one who is forewarned with regard to a severe matter is forewarned with regard to a lesser matter? Perhaps he is not considered forewarned with regard to the lesser matter. Furthermore, even if you say that one is in fact forewarned with regard to a lesser matter, from where do you ascertain that the death penalty is a more severe punishment than lashes?

Tossefoth non traduit

ממאי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דלמא לא הוי. אין לומר דטעמא משום דאהריגה הוא דקיבל התראה דניחא ליה ליהרג על מנת שיהרוג שונאו דתמות נפשי עם פלשתים הוא דקאמר אבל לא ניחא ליה להכות את חבירו על מנת שילקוהו דהא אמתני' דפרק הנשרפין (סנהדרין ד' עט:) דקתני דחייבי מיתות שנתערבו ידונו בקלה וקאמר בגמ' (שם דף פ:) ש''מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל והתם פשיטא דכיון דהתרו בו לסקילה וקבל כ''ש שאם התרו בו חנק על אותו דבר עצמו שהיה מקבל ואפ''ה בעי למימר דמותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר הקל אלא יש לומר דגזירת הכתוב הוא דבעינן שיתיר עצמו לאותה מיתה בין קלה בין חמורה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source