Le texte Le vocabulaire Les révisions
Kidouchine
Daf 8b
מָנֶה אֵין כָּאן מַשְׁכּוֹן אֵין כָּאן אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן קִידְּשָׁה בְּמַשְׁכּוֹן מְקוּדֶּשֶׁת הָתָם בְּמַשְׁכּוֹן דַּאֲחֵרִים וְכִדְרַבִּי יִצְחָק
Traduction
There is no one hundred dinars here, as he has not yet given her one hundred dinars, and there is no collateral here, since this collateral is not a gift but merely a security. He has therefore not given her anything. Rava raised an objection to Rav Naḥman from the following baraita: If he betrothed her with collateral, she is betrothed. The Gemara answers: There, it is referring to collateral belonging to other people, which was in the possession of the man who betrothed her, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak.
Rachi non traduit
מנה אין כאן. הלכך משכון אינו שוה (כאן) כלום שאין המשכון מתנה:
במשכון דאחרים. שהיה בידו וקדשה בחוב שיש לו עליו הלכך מקודשת שהמשכון עצמו קנוי לה:
Tossefoth non traduit
מנה אין כאן משכון אין כאן. פי' ואינה מקודשת לפי שהאשה נקנית בכסף והכסף אינו בעין היאך יקנה שאין המשכון תחת הכסף כיון שלא ישאר ביד האשה ודאי אי אמר לה התקדשי לי במשכון זה והמשכון יהיה שלך פשיטא דמקודשת וכמו כן אם אדם אומר לחבירו אתן לך מנה במתנה והניח לו משכון עליה לא קנה המנה במשיכת המשכון ואין לחלק בין מתנה לקידושין ורבינו חיים כהן בשם ר''ת אומר שאם אמר אדם לחבירו אתן לך מנה במתנה והילך משכון עליו ואל תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה דאז ודאי יכול לעכב המשכון עד שיתן לו המנה ותימה מהא דאמר בהשוכר את האומנין (ב''מ דף עה:) גבי השוכר את הפועלים להעלות פשתן וכל דבר שהוא אבוד מקום שאין שם אדם וחזרו בהן שוכר עליהן או מטען וקאמרינן. עד כמה שוכר עליהן א''ר נחמן עד כדי שכרן איתיביה רבא לרב נחמן עד ארבעים וחמשים זוז התם כשבאת חבילה בידו פירוש שבאו כלי אומנות של פועל ליד בעל הבית והשתא כי באת חבילה בידו מאי הוי הא מנה אין כאן משכון אין כאן וי''ל דלא דמי דהתם גרמו לו הפסד ועוד שאין החבילה בתורת משכון אלא קנוייה לו לשכור פועלין וכשרגילין לעשות שידוכין צריך ליזהר בדבר יפה שיאמר הרי אני מקנה לך כך וכך בגוף החפץ דאם אמר אם אחזור בי אתן לך כך וכך והא לך משכון מנה אין כאן משכון אין כאן ושמא בשדוכין לא אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן כיון שכשהאחד מהן חוזר בו השני מתבייש בדבר:

משכון דאחרים וכדרבי יצחק. אע''ג דרבי יצחק איירי במשכון שלא בשעת הלואתו מצינו למימר כיון דבעל חוב קונה משכון שלא בשעת הלואה קנין גמור עד שיפדה בשעת הלואה נמי אלים שיעבודיה לחשב ממון לקדש בו האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכן צריך לפרש בפ' השולח (גיטין דף לז. ושם) בההיא דאמר המלוה על המשכון אינו משמט ומפרש התם משום דקני ליה כרבי יצחק ורבי יצחק הוי שלא בשעת הלואתו והמלוה משמע בשעת הלואתו כדמשמע סוף פרק האומנים (ב''מ פא:

ושם) אלא ה''פ התם כיון דקני ליה שלא בשעת הלואתו לגמרי סברא הוא דיקנה הוא בשעת הלואתו שלא ישמט דחשיב של אחיך בידך ודרשינן בספרי (פ' ראה) את אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך וכן יש לפרש פרק כל שעה (פסחים דף לא: ושם) בההיא דישראל שהלוה את העובד כוכבים על חמצו אחר הפסח עובר לרבי מאיר ומפרש התם משום דקנה ליה כר' יצחק וכיון דקני ליה כרבי יצחק שלא בשעת הלואתו בשעת הלואתו קני ליה נמי לענין דקרינן ליה שלך אי אתה רואה:
דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אִם אֵינוֹ קוֹנֶה צְדָקָה מִנַּיִן מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן
Traduction
As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that a creditor acquires collateral, i.e., that the individual in possession of the collateral has the actual rights to it? As it is stated: ''You shall surely restore him the pledge when the sun goes down that he may sleep in his garment, and bless you; and it shall be righteousness to you'' (Deuteronomy 24:13). If the creditor does not acquire the pledge or collateral, from where does this considering his return of the collateral as righteousness stem? The creditor is not giving an item belonging to him; why is this considered a righteous act? Rather, from here it is derived that a creditor acquires collateral to a certain extent.
Tossefoth non traduit
מנין לבעל חוב שקונה משכון. פי' בקונט' בשאר דוכתי להתחייב באונסין וקשה דהא ר''מ ור' יהודה פליגי במלוה על המשכון אי הוי שומר שכר אי שומר חנם אבל שואל לא הוי ואוקי גמרא ר''מ כר' יצחק משמע דר' יצחק לא אמר להתחייב באונסין לכך נראה לי שקנה את המשכון להתחייב בגניבה ואבידה:
צדקה מנין. וא''ת איכא צדקה ממה שיחזיר לו לשכב עליו וי''ל דדייק מדכתיב (דברים כ''ד:
י''ג) ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה ליה א''כ כשמברכו העני הוי ליה רבית דברים ויש מפרשים דלא מיקרי צדקה אלא הנותן משלו כמו צדק משלך ותן לו (ב''ב פח:):
בְּנֵי רַב הוּנָא בַּר אָבִין זְבוּן הָהִיא אַמְתָּא בִּפְרִיטֵי לָא הֲווֹ בַּהֲדַיְיהוּ אוֹתִיבוּ נְסָכָא עֲלֵיהּ לְסוֹף אִיַּיקַּר אַמְתָּא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לְהוּ פְּרִיטֵי אֵין כָּאן נְסָכָא אֵין כָּאן
Traduction
The Gemara relates: The sons of Rav Huna bar Avin bought a certain maidservant on the condition that they would pay with copper perutot. They did not have the money at the time, and therefore they gave a piece of silver [naskha] for her as collateral. Ultimately, the price of the maidservant increased and the sellers wanted to cancel the sale. They came before Rabbi Ami for his ruling and he said to them: There are no perutot here, and there is no piece of silver here either. There was no valid act of acquisition at all because they did not actually give the money, and the collateral does not transfer ownership.
Rachi non traduit
בפריטי. על מנת לקבל פרוטות של נחשת:
נסכא. חתיכה של כסף:
פריטי אין כאן. שהתנו עליה הלכך נסכא שהוא משכון אין כאן להיות במקומו לקנות שאם נתנו הפרוטות היתה קנוייה להם דעבד כנעני נקנה בכסף:
תָּנוּ רַבָּנַן הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה נְטָלַתּוּ וּזְרָקַתּוּ לַיָּם אוֹ לָאוּר אוֹ לְכָל דָּבָר הָאָבֵד אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת הָא שְׁדֵיתִינְהוּ קַמֵּיהּ הָווּ קִידּוּשִׁין הָא קָאָמְרָה לֵיהּ שְׁקֵיל לָא בָּעֵינָא
Traduction
§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:9): If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she took it from his hand and threw it into the sea, or into the fire, or into anything that destroys, she is not betrothed. The Gemara expresses surprise at this ruling: The baraita indicates that she is not betrothed only if the one hundred dinars are destroyed, but if she threw the coins before him but did not destroy them, that is a betrothal. Why should this be? By throwing the coins at him she is effectively saying to him: Take this; I do not want your betrothal.
Rachi non traduit
נטלתו וזרקתו לים. בפניו לומר איני רוצה:
הא שדיתינהו קמיה. במקום שאינו אבוד הוו קידושין בתמיה:
לָא מִיבַּעְיָא קָא אָמַר לָא מִיבַּעְיָא שְׁדֵיתִינְהוּ קַמֵּיהּ דְּלָא הָווּ קִידּוּשִׁין אֲבָל זְרָקַתּוּ לַיָּם אוֹ לָאוּר אֵימָא כֵּיוָן דְּמִיחַיְּיבָא בְּהוּ קַדּוֹשֵׁי קַדִּישׁ נַפְשָׁהּ וְהָא דְּקָא עָבְדָא הָכִי סָבְרָא אֶיבְדְּקֵיהּ לְהַאי גַּבְרָא אִי רַתְחָנָא הוּא אוֹ לָא קָא מַשְׁמַע לַן
Traduction
The Gemara answers: The tanna of the baraita is speaking using the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to state in a case where she throws the money before him that it is not a betrothal, as her action indicates that she does not want to be betrothed. But when she throws it into the sea or into the fire, one might say that since she is obligated to pay for the money he gave her, perhaps she betrothed herself with the money she received. And as for the reason why she did this act of destroying the money, she thought: I will test this man to see if he is an individual of an angry temperament or not. Therefore, the tanna teaches us that even in that case it is not a betrothal.
Rachi non traduit
מדאיחייבא ביה. לשלומי גמרה וקדשה נפשה ולפי שהוא שלה זרקתו לנסות את זה אם הוא רגזן:
תָּנוּ רַבָּנַן הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה תְּנֵם לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּם לִי מְקוּדֶּשֶׁת
Traduction
The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:9): If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Give the money to my father, or: Give the money to your father, she is not betrothed. If she said: Give the money to my father, or Give the money to your father on the condition that he accepts them for me, she is betrothed.
Rachi non traduit
אינה מקודשת. ואינו דומה לתן מנה לפלוני ואיקדש לך דהתם איהי קאמרה ליה מעיקרא אבל כאן משטה היא בו כלומר תן מעותיך לאחרים:
Tossefoth non traduit
תנם לאבא או לאביך אינה מקודשת. ואם תאמר הא אמרינן לעיל (קידושין דף ו:) תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת ויש לומר דלא דמי דהתם שהתחילה היא בדבר איכא למימר דדעתה להתקדש אבל הכא שהוא אמר לה תחילה התקדשי לי והיא משיבה תנם למי שתרצה איכא למימר דאין דעתה להתקדש אלא היא משטה בו ואינה חוששת:
תְּנָא אַבָּא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ דְּרֵישָׁא תְּנָא אָבִיךָ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ דְּסֵיפָא
Traduction
The Gemara comments: The baraita taught the case where she said: Give the money to my father, to convey the far-reaching nature of the halakha of the first clause. If she simply said that he should give the money to anybody else, even her own father, whom it can be assumed she wants to benefit, she is still not betrothed. And the baraita taught the case where she said: Give the money to your father, to convey the far-reaching nature of the halakha of the latter clause. If she said that someone else should receive the money on her behalf, it is a valid betrothal even if she said the money should be given to his father.
Rachi non traduit
להודיעך כח דרישא. דאף על גב דאביה הוא לא גמרה וקדשה נפשה:
כח דסיפא. דאמר מקודשת דאע''ג דלא קרוב שלה הוא:
הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה תְּנֵם לִפְלוֹנִי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלֵם לִי מְקוּדֶּשֶׁת וּצְרִיכָא
Traduction
The Gemara cites a similar case. If he said to her: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Give them to so-and-so, she is not betrothed. But if she said to him: On the condition that he accepts them for me, she is betrothed. The Gemara comments: It is necessary to issue this ruling, despite the fact that it is apparently identical to the previous halakha.
Tossefoth non traduit
תנם לפלוני אינה מקודשת. וא''ת אמאי קתני לעיל בברייתא אביך לאבא ולפלוני סגיא ואיכא למיעבד כל הני צריכותא ושמא יש לומר דאין לחוש לכך כיון דלא תנא אביך בברייתא לחודיה אי נמי י''ל דלהכי תנא אביך ופלוני משום דס''ד דליהוי מקודשת טפי כשאמרה תנם לפלוני מכשאמרה תנם לאביך דסמכה דעתה טפי כשיהא ביד פלוני:
דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אַבָּא וְאָבִיךְ הָתָם הוּא דְּכִי אָמְרָה עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּם לִי הָווּ קִידּוּשִׁין דְּסָמְכָה דַּעְתַּהּ עִילָּ[וַ]יְהוּ סָבְרָה עָבְדִין לִי שְׁלִיחוּתַאי אֲבָל פְּלוֹנִי לָא
Traduction
The Gemara elaborates: This is because if the tanna had taught us only the case where she said: Give the money to my father, or: Give the money to your father, one would say that it is in that case there, when she said: On the condition that one of these relatives accepts them for me, that it is a betrothal, as she relies on them and she thinks: They will do my bidding for me and will hold this money on my behalf. But if she says: Give it to so-and-so, someone who is not related to either of them, no, the betrothal is not valid.
Rachi non traduit
סמכה עליה. דעביד שליחותיה וכי מקבל להו הוה שלוחה ומקדשה:
וְאִי אַשְׁמְעִינַן פְּלוֹנִי הָכָא הוּא דְּכִי אַמְרַהּ תְּנֵם לִפְלוֹנִי לָא הָווּ קִידּוּשֵׁי דְּלָא מְקָרְבָא דַּעְתַּהּ לְגַבֵּיהּ לְמִיתְּבֵהּ לֵיהּ בְּמַתָּנָה אֲבָל אַבָּא וְאָבִיךְ דִּמְקָרְבָא דַּעְתַּהּ לְגַבַּיְיהוּ אֵימָא בְּמַתָּנָה יַהֲבִיתֵיהּ נִיהֲלַיְיהוּ צְרִיכָא
Traduction
And conversely, if the tanna had taught us only the case of so-and-so, one might say: It is here, when she said: Give it to so-and-so, that it is not a betrothal, as she is not close to him and is not interested in giving him this money as a gift. But if she said: Give the money to my father, or: Give the money to your father, to whom she is close, one might say that she gave it to them as a gift, i.e., she accepted the sum as her betrothal money and decided to give it as a gift. If so, she should be betrothed. It was therefore necessary for the tanna to issue both rulings and clarify that she is not betrothed in either case.
תָּנוּ רַבָּנַן הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה תְּנֵם עַל גַּבֵּי סֶלַע אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם הָיָה סֶלַע שֶׁלָּהּ מְקוּדֶּשֶׁת בָּעֵי רַב בִּיבִי סֶלַע שֶׁל שְׁנֵיהֶם מַהוּ תֵּיקוּ
Traduction
The Sages taught: If a man said to a woman: Be betrothed to me with one hundred dinars, and she said to him: Place them on a rock, she is not betrothed. And if the rock was hers, she is betrothed. Rav Beivai raises a dilemma: If the rock was the property of both of them, what is the halakha? No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
ואם היה סלע שלה מקודשת. שחצרו של אדם קונה והרי הוא כמו שמקבלתו:
Tossefoth non traduit
אם היה סלע שלה מקודשת. פי' בקונטרס דחצרה קונה לה ולא נהירא דאם כן מאי בעי סלע של שניהם מהו פשיטא דאינה קונה כיון דהוא חצר של שניהם כדאמרינן פרק המוכר את הספינה (ב''ב דף פד:) אמר רבי ינאי חצר של שני שותפין קונין זה מזה ומוקי לה במודד בתוך קופתו של לוקח אבל במודד על הקרקע לא ונראה לפרש דהכא הטעם אין תלוי בקנין חצרה אלא כשהסלע שלה סמכה דעתה ובשאינו שלה לא סמכה דעתה ובעי כשהסלע של שניהם אי סמכה דעתה או לא:
הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכִכָּר תְּנֵהוּ לְכֶלֶב אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם הָיָה כֶּלֶב שֶׁלָּהּ מְקוּדֶּשֶׁת בָּעֵי רַב מָרִי כֶּלֶב רָץ אַחֲרֶיהָ מַהוּ
Traduction
The Gemara discusses a similar case. If a man said to a woman: Be betrothed to me with a loaf of bread, and she said to him: Give it to a dog, she is not betrothed. And if this dog was hers, she is betrothed. Rav Mari raises a dilemma: If a dog was chasing her to bite her, and she said to him: Give the loaf to the dog, what is the halakha?
Rachi non traduit
רץ אחריה. לנושכה:
בְּהָהוּא הֲנָאָה דְּקָא מַצְּלָה נַפְשָׁהּ מִינֵּיהּ גָּמְרָה וּמַקְנְיָא לֵיהּ נַפְשָׁהּ אוֹ דִלְמָא מָצֵי אָמְרָה לֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא חַיּוֹבֵי מְחַיְּיבַתְּ לַאֲצוּלַן תֵּיקוּ
Traduction
The Gemara presents the two sides of the dilemma: Does one say that she commits herself to betrothal and transfers herself to him through this benefit that she receives by being rescued from the dog? Or perhaps she can say to him: By Torah law you are required to rescue me, due to the injunction: ''Neither shall you stand idly by the blood of your neighbor'' (Leviticus 19:16), and therefore she is not betrothed with the loaf because she does not owe him anything. This problem is also left unanswered, and the Gemara again states that the dilemma shall stand unresolved.
הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכִכָּר תְּנֵהוּ לְעָנִי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֲפִילּוּ עָנִי הַסָּמוּךְ עָלֶיהָ מַאי טַעְמָא אָמְרָה לֵיהּ כִּי הֵיכִי דִּמְחַיַּיבְנָא בֵּיהּ אֲנָא הָכִי מְחַיְּיבַתְּ בֵּיהּ אַתְּ
Traduction
If a man said to a woman: Be betrothed to me with a loaf of bread, and she said: Give it to a poor person, she is not betrothed, even if it was a poor person who is dependent upon her, i.e., a poor person who regularly receives food from that woman. What is the reason for this? She could say to him: Just as I am required to give charity to him, so too you are required to give charity to him. Therefore, this donation is not an indication that she has agreed to the betrothal.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא מְזַבֵּין
Traduction
The Gemara relates: There was a certain man who was selling
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source