Vayedaber

Simple Havroutah

Kidouchine

Daf 53b

וְלָאו מִמֵּילָא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְגְּמַהּ רָבִין סָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָמַר קְרָא הוּא בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא

Traduction

The Gemara asks: But don’t you understand it by itself from this verse? Since the verse compares the Jewish people to teruma, the categorization of ''holy'' evidently applies to teruma as well. Ravin the Elder interpreted it before Rav: The difference is that with regard to tithe the verse states: ''It is for the Lord,'' which indicates: As it is, it should be, as consecrated.

Rachi non traduit

ולאו ממילא שמעת מינה. בתמיה מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כתרומה הם לו וש''מ תרומה נמי הויא קדש לה':

אמר קרא. גבי מעשר לה' הוא בהווייתו יהא לה':

וּבַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג קִידֵּשׁ בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב שְׁמַעִית מִינֵּהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי שִׁגְגַת מַעֲשֵׂר דְּרַבִּי יְהוּדָה שִׁגְגַת הֶקְדֵּשׁ דְּרַבִּי מֵאִיר שְׁנֵיהֶם אֵין אִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהֶם

Traduction

§ The mishna teaches: And if he betrothed a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he did so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her. Rabbi Ya’akov said: I learned two halakhot from Rabbi Yoḥanan, the halakha of an unwitting error involving tithe according to the opinion of Rabbi Yehuda and the halakha of an unwitting error involving consecrated items according to the opinion of Rabbi Meir. In both of these cases the woman is not betrothed with the items.

Rachi non traduit

שמעית מיניה דר' יוחנן תרתי. טעמא דמתרתי בבי דמתני' דקתני בה בשוגג לא קידש שגגת מעשר לר' יהודה הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא אמאי בשוגג לא קידש ושגגת הקדש לר''מ כיון דאית ליה במזיד קידש שוגג מאי שנא:

ושניהם אין אשה מתקדשת בהן. כלומר שמעית מר' יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתני' דאיירי בשגגות ותני תנא דידן בתרוייהו אין אשה מתקדשת בהן:

חֲדָא לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה רוֹצֶה וַחֲדָא לְפִי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְיהוּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה נִיחְזֵי אֲנַן מַעֲשֵׂר אִיהִי לָא נִיחָא לַהּ מִשּׁוּם טִרְחָא דְאוֹרְחָא אִיהוּ נִיחָא לֵיהּ דְּנִיקְנֵי אִיתְּתָא מִמֵּילָא אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ תַּרְוַיְיהוּ לָא נִיחָא לְהוּ דְּנִתַּחִיל הֶקְדֵּשׁ עַל יְדַיְיהוּ

Traduction

He proceeds to explain. One of these halakhot is because the woman does not want to become betrothed with the item, and the reason for the other is because neither the man nor the woman wants it. He adds: And I do not know which of them is due to the woman alone, and which is due to both parties. Rabbi Yirmeya said: Let us see which reason is applicable to which case. It must be that with regard to second tithe, which may be eaten only in Jerusalem, it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way to Jerusalem to enjoy it, whereas it is satisfactory for him to betroth her with it, since he acquires a woman by itself, i.e., by the tithe alone, without having to spend additional money of his own. But in the case of consecrated items, it is not satisfactory for the two of them that consecrated property be desacralized by their using it for betrothal.

Rachi non traduit

חדא לפי שאין אשה רוצה. בחדא מינייהו פירש לפי שאין אשה רוצה אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות:

וחדא לפי שאין שניהם רוצים. דנפקא מינה דבההיא דפריש בה ר' יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה:

ולא ידענא הי מינייהו. באיזה מהן תלה באשה ואיזו תלה בשניהם:

משום טירחא דאורחא. להצריכה להעלותו לירושלים:

ממילא. בחנם בלא טורח:

דניתחיל הקדש על ידייהו. שהוא דבר איסור וקראן הכתוב מועלי מעל ואם קידושין הן הרי נתחלל שזו היא הוצאתו כשהוציאו מרשות גבוה ונתנו לה:

וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מִי לָא אִיכָּא לְמֵימַר מַעֲשֵׂר אִיהִי לָא נִיחָא לַהּ מִשּׁוּם טִירְחָא דְאוֹרְחָא אִיהוּ לָא נִיחָא לֵיהּ מִשּׁוּם אוּנְסָא דְאוֹרְחָא אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ בִּשְׁלָמָא אִיהִי לָא נִיחָא לַהּ דְּנִתַּחִיל הֶקְדֵּשׁ עַל יְדַהּ אֶלָּא אִיהוּ מִי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּנִיקְנֵי אִיתְּתָא מִמֵּילָא

Traduction

And Rabbi Ya’akov said the opposite is more reasonable. Couldn’t it be said that in the case of second tithe it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way, and it is not satisfactory for him to betroth her with it due to the danger of an accident along the way. If the second tithe gets lost on the way to Jerusalem, she will not have derived any benefit from it. It will cause her distress to think she received nothing for her betrothal, and he does not want to cause her distress. But in the case of consecrated items, granted that with regard to her, it is not satisfactory for her that consecrated property be desacralized through her, but why wouldn’t it be satisfactory for him to acquire a woman by itself, without the expenditure of redeeming a consecrated item? Therefore, the reasons for Rabbi Yoḥanan’s statement cannot be determined by logic alone.

Rachi non traduit

ור' יעקב. דאמר לא ידעינן הי מינייהו אמר לך אטו איפכא נמי מי ליכא לפרושי ולמימר במעשר לפי שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין אשה רוצה:

משום טירחא דאורחא. להצריכה להעלותו לירושלים:

משום אונסא דאורחא. דעל כרחך אונסא דאורחא עליה רמיא שהמעשר אין בו כאן שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושיה צריכין שיהו שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוא כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדשה לה ביה דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא א''נ לא רמי אחריות עליה לא ניחא ליה דליתניס מינה פן תיעצב ותאמר לו קידשתני בדבר שלא נהניתי בו:

בשלמא איהי לא ניחא לה דניתחל הקדש על ידה. דמה הנאה יש לה בחילולו אם לא תקבלנו יצטרך זה לקדשה בהיתר משלו:

דניקני איתתא ממילא. ואע''פ שעליו לשלם להקדש השתא מיהא ניחא ליה שמא אין לו משלו עכשיו כלום:

Tossefoth non traduit

איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פי' בקונטרס דעל כרחך אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין כאן בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' ימכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושין צריכין שיהו שוים שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוי כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדש לה ביה דשכיח לאיתנוסי גבי איתתא טפי מגברא משמע מתוך פירושו שלא יחולו הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים וקשה דפריך בבכורות (דף ט:) והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה פי' כשפודה אותו צריך לפדותו בכסף שיש בו צורה וקאמר ר' יהודה במזיד קידש ומאי פריך והא איהו לא אמר שיגמרו עד שיהיה המעשר בירושלים ואירושלים לא הקפידה תורה בכסף צורה דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אלא ש''מ מקודשת אפי' בגבולין אם קבלה את המעשר לכן נ''ל כפירוש הקונטרס שני דפירש אי נמי אפי' דאין אחריות מוטל עליו לא ניחא ליה דתיהוי לה תרעומת עליה לומר לו קדשתני בדבר שלא הועיל לי מיהו קשה דמשמע הכא דמתני' איירי בגבולין ואפ''ה קאמר ר' יהודה דבמזיד קידש דמעשר ממון הדיוט הוא וכן משמע לקמן (קידושין דף נד:) דקאמר הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש ומוקי לה כר' יהודה וההיא ע''כ בגבולין איירי דאי בירושלים אין פודין בו מעשר שני אלמא משמע דמעשר שני ממון הדיוט הוא לר' יהודה אפי' בגבולין וקשה מפרק חלק (סנהדרין דף קיב:) דמשמע התם דבגבולין כ''ע לא פליגי דממון גבוה גבי עיסת מעשר שני ר''מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבין ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר''מ סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטורים וי''ל דאע''ג דלר' יהודה ממון הדיוט הוא אפי' בגבולין מ''מ קאמר רב חסדא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראויה שם לאכול:

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב חִסְדָּא אִשָּׁה אֵין מִתְקַדֶּשֶׁת מָעוֹת מַהוּ שֶׁיֵּצְאוּ לְחוּלִּין אֲמַר לֵיהּ אִשָּׁה אֵין מִתְקַדֶּשֶׁת מָעוֹת הֵיאַךְ יֵצְאוּ לְחוּלִּין

Traduction

Rava inquired of Rav Ḥisda: According to Rabbi Meir, a woman cannot be betrothed by receiving consecrated money, but what is the halakha with regard to the money he gives her for betrothal: Does the money become desacralized as a result of the act of betrothal, as is usually the case when one uses a consecrated item for his own benefit? Rav Ḥisda said to him: If the woman is not betrothed, how can the money become desacralized? Since the money has not actually been used, nothing has changed with regard to its status.

Rachi non traduit

אשה. הא קאמרינן דאינה מקודשת בשגגת הקדש לרבי מאיר:

מעות מהו שיצאו לחולין. להנות מהן עתה וזה יתחייב בהן קרבן מעילה:

היאך יצאו לחולין. במה יצאו מרשות הקדש אחרי שאין דבריהם קיימין:

בְּעָא מִינֵּהּ רַב חִיָּיא בַּר אָבִין מֵרַב חִסְדָּא בְּמֶכֶר מַאי אֲמַר לֵיהּ אַף בְּמֶכֶר לֹא קָנָה

Traduction

Rav Ḥiyya bar Avin inquired of Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to a sale: If one unwittingly uses consecrated money to purchase an item, does the sale take effect? Rav Ḥisda said to him: Even with regard to a sale he does not acquire the item.

Rachi non traduit

במכר מאי. לקח החפץ במעות הקדש בשוגג לרבי מאיר קנה או לא קנה:

לא קנה. ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא באוכל אוכלי הקדש אבל המוציא מעות הקדש אין לו מעילה בכל מקום שהן שם הקדש עליהם:

Tossefoth non traduit

אף במכר לא קנה. ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לר''מ אלא באוכל הקדש אבל במוציא הקדש אין לו מעילה דכל מקום שהוא שם הקדש חל עליו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה כיון דאי הוה ידע לא הוה מפיק אבל במזיד קידש דר''מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלל ומפיק לה מקרא (או מעלה מעל) ואין מעילה אלא בשינוי כלומר במזיד דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד וזה שינה היכא דקידש במזיד וראיה. דמעלה מעל הוי במזיד דכתיב (במדבר ה':

י''ב) גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם על כרחך במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וקרא דונתן הכסף וקם לו למצוה בעלמא דבלאו כסף הוא מתחלל אם ירצה לגוזלו ומיהו במעשר קאמר רבי מאיר דבין בשוגג ובין במזיד לא קידש דבמעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר דכל היכא דאיתא שם מעשר עליו ורבי יהודה סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קידש דממונא הוא אבל בשוגג לא משום טירחא דאורחא:

אֵיתִיבֵיהּ חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֶנְוָנִי כְּשׁוּלְחָנִי

Traduction

Rav Ḥiyya bar Avin raised an objection to him: The halakha is that if a man deposited a bundle of money with a money changer, the latter may not use the money. If the money changer untied the bundle and used the money, and it turned out that it was consecrated, the money changer is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since he acted without the permission of the depositor. If the money was not in a bundle, the money changer has the right to use it, since the depositor knows that a money changer frequently distributes money. Consequently, in this case, if the money was consecrated, it is the depositor who is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since the money changer is considered to have acted with his awareness. If one deposited the money with a homeowner, i.e., not a money changer, the latter may not use it in either case, and he is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property if he does. With regard to a storekeeper, the tanna’im disagree: The same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner; this is the statement of Rabbi Meir. But Rabbi Yehuda says: The same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.

Rachi non traduit

חנוני כבעל הבית. משנה היא במעילה גזבר המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר אלא שולחני ואם מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר דברשותיה עבד דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר אבל בעה''ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה דסתם בעה''ב אינו משתמש תמיד במעות לפיכך אם הוציא מעל בעה''ב ולא הגזבר שהפקידו:

חנוני כבעה''ב. שאינו צריך תמיד למעות שנותנים לו פירות וכל מכר חנותם באשראי ודי לו במיעוט מעות שבידו ר' יהודה אומר חנוני כשולחני:

עַד כָּאן לָא קָא מִיפַּלְגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר חֶנְוָנִי כְּשׁוּלְחָנִי וּמָר סָבַר חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת אֲבָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם הוֹצִיא מָעַל רַבִּי מֵאִיר לִדְבָרָיו דְּרַבִּי יְהוּדָה קָאָמַר לְדִידִי אִם הוֹצִיא נָמֵי לֹא מָעַל אֶלָּא לְדִידָךְ אוֹדִי לִי מִיהָא דְּחֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת וַאֲמַר לֵיהּ לָא כְּשׁוּלְחָנִי

Traduction

The Gemara analyzes this: They disagree only with regard to that issue: As one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer, and one Sage, Rabbi Meir, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. But everyone agrees that if the storekeeper did spend the money, he has misused consecrated property. This indicates that even according to the opinion of Rabbi Meir, whatever transaction he performed did take effect. The Gemara rejects this: Rabbi Meir stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Yehuda, as follows: According to me, if he spent the money he has also not misused consecrated property, but according to you, at least concede to me that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. And Rabbi Yehuda said to him: No, I do not concede to you even with regard to this point, as I hold that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.

Rachi non traduit

אבל דכ''ע. המוציא מעות הקדש מעל אחד מהם אלמא במכר לר' מאיר קנה דאם לא קנה היאך יצאו מעות לחולין:

לדידי. אם הוציא לא מעל לא זה ולא זה שאין מעילה במעות אלא באוכלין:

לדידך. דיש מעילה במעות:

אודי לי מיהא דחנוני כבעה''ב. והוא מעל ולא גזבר דלאו ברשותיה עבד וא''ל ר' יהודה לא מודינא לך בהא אלא כשולחני הוא ומעל גזבר דמידע ידע דצריך תמיד למעות לקנות סחורה:

אָמַר רַב

Traduction

The Gemara records a discussion as to the reasons for the rulings of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. Rav says:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source