Vayedaber

Simple Havroutah

Kidouchine

Daf 37b

בִּיאָה וּמוֹשָׁב כְּתִיב בְּהוּ הָכִי קָאָמַר לְלַמֵּד שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּיאָה וּמוֹשָׁב אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל

Traduction

both the term: Coming, and the term: Dwelling, are written: ''When you come into the land of your dwellings'' (Numbers 15:2). How, then, can Rabbi Yishmael cite this example to teach about cases where only the term dwelling is written? The Gemara answers that this is what the baraita is saying: This teaches that wherever both coming and dwelling are stated, it applies only after inheritance and settlement of Eretz Yisrael; this is the statement of Rabbi Yishmael.

Rachi non traduit

ביאה ומושב כתיב בהו. והיכי יליף מיניה מושב בלא ביאה דלמא האי דמפרש ביה ביאת הארץ הוא דלא בעי למימר כל מקום שאתם יושבים אבל מושב בלא ביאה אימא לך אפילו ח''ל:

ה''ק. רבי ישמעאל שכל מקום שנאמר ביאה ומושב וחדש אתא ר' ישמעאל לאשמועינן דכתיב ביה נמי ביאת הארץ ומושבות:

אִי הָכִי אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מוֹשָׁבוֹת וְאָמַר לוֹ שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא נֵימָא לֵיהּ אֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר לֵיהּ חֲדָא דַּאֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא וְעוֹד דְּקָא אָמְרַתְּ הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מוֹשָׁבוֹת שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא

Traduction

The Gemara asks: If so, consider that Rabbi Akiva said to him: But there is the verse stated with regard to Shabbat (Leviticus 23:3), in which it is stated ''dwellings,'' and Rabbi Yishmael said to him: Shabbat is derived through an a fortiori inference. But let Rabbi Yishmael say to Rabbi Akiva instead: I say my principle only when coming and dwelling are both written, and in the case of Shabbat the verse states only the term dwelling. The Gemara answers: Rabbi Yishmael states one reason and adds another reason. One reason is that I say my principle only when coming and dwelling are written together. And another reason: With regard to that which you say that there is the case of Shabbat, in which it is stated ''dwellings,'' Shabbat is derived through an a fortiori inference.

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּקֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לָא קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר

Traduction

The Gemara asks: With regard to what do Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to whether the Jews sacrificed libations in the wilderness. Rabbi Yishmael maintains: They did not sacrifice libations in the wilderness, as the obligation to sacrifice libations came into effect only once they were living in Eretz Yisrael. And Rabbi Akiva maintains: They did sacrifice libations in the wilderness. Rabbi Akiva derives a different halakha from the term dwelling.

Rachi non traduit

במאי קמיפלגי. מה ראה ר''ע שלא למד כר' ישמעאל דכיון דכתיב ביאה ומושב בארץ קאמר לאחר ירושה וישיבה:

ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים במדבר. ואע''ג דכתיב במילואים (שמות כ''ט:ל''ח) וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב ביה נסכים בעולת התמיד בקרבן ציבור הוא דהוו אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך לאחר ירושה וישיבה:

ור''ע סבר קירבו נסכים. ליחיד במדבר משקרבו לרבים הלכך על כרחך אי להטעינה נסכים לבמה גדולה לא אצטריך קרא שכבר טעונה ועומדת וביאה האמורה כאן לא הוזכרה אלא מפני במת יחיד שהותרה בביאתן לגלגל כל י''ד שנה ובא הכתוב להטעינם נסכים:

Tossefoth non traduit

במאי קמיפלגי. פי' בקונטרס מה ראה ר''ע לחלוק על ר' ישמעאל אבל לא בעי מה ראה רבי ישמעאל לחלוק על ר''ע משום דדריש לכם במה הנוהגת בכולכם כדפי' בקונטרס לעיל:

לא קירבו נסכים במדבר. פי' עד שנתיישבו בא''י משום דכתיב בכל מושבותיכם ואע''ג דכתיב גבי מילואים וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב בהו נסכים בעולת תמיד בקרבן ציבור הוא דהואי אבל קרבן יחיד לא נתחייב בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך ולאחר ירושה וישיבה ועל כן לא נתחייבו בנסכים במדבר דאי נתחייבו שוב לא הפסיקו אפילו בגלגל ור''ע סבר קירבו נסכים במדבר פי' ונסכים דכתיב בפ' שלח לך היינו נסכי יחיד אף בבמת יחיד דאי להטעין נסכים לקרבן יחיד בבמה גדולה לא איצטריך קרא שכבר טעונה ועומדת מזמן שהיו במדבר וא''כ מושב דקאמר לא לאחר ירושה וישיבה קאמר שהרי במדבר הקריבום שהיה קודם ולא בא אלא להתיר קרבן יחיד בבמת יחיד בביאתן לגלגל כל י''ד שנה ובא הכתוב להטעינם נסכים:

אָמַר אַבָּיֵי הַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידַּךְ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל

Traduction

Abaye said: This statement of the tanna of the school of Rabbi Yishmael, that only when the terms coming and dwelling are both written does the mitzva takes effect after settling Eretz Yisrael, diverges from another statement of the tanna of the school of Rabbi Yishmael.

Rachi non traduit

האי תנא דבי ר' ישמעאל. דלעיל דלית ליה ירושה וישיבה אלא היכא דכתיב מושב עם ביאה מפיק מאידך תנא מוצא מדעתו של תנא אחר דאפילו לא כתיב אלא ביאה לחודה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה:

דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בִּיאוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה אַף כֹּל לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה

Traduction

This is as the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Since instances of coming to Eretz Yisrael are mentioned in the Torah in connection to several mitzvot, without specifying precisely when the Jewish people are considered to have arrived there, and the verse specified in one of its references that it applies only after inheritance and settlement of Eretz Yisrael, in the mitzva of appointing a king: ''When you come to the land…and you inherit it and settle it'' (Deuteronomy 17:14), so too, wherever coming to the land is mentioned without qualification, it means after inheritance and settlement. According to this opinion, there is no need for the verse to also mention the term dwelling.

Rachi non traduit

ופרט לך באחת מהן. גבי מלך כתיב (דברים י''ז:י''ד) כי תבא אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך:

Tossefoth non traduit

הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם. בפ' בהעלותך על בחדש הראשון פי' רש''י דפרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד וא''ת ולמה לא הקריבו וי''ל דסבירא להו כתנא דהכא דאמר שכ''מ שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה ובפסח נאמר ביאה וא''ת א''כ היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ וי''ל שעשו ע''פ הדיבור וא''ת כיון שמן הדין לא היה להם לעשות מה גנות היה להם וי''ל דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ' שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא נצטוו ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים מיד עוד י''ל דס''ל כי האי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וכן משמע ביאה דכתיב גבי פסח וא''ת א''כ למה לא עשו כי אם פסח אחד וי''ל לפי שהיו רובם ערלים וכתיב (שמות י''ב:
מ''ח) כל ערל לא יאכל בו והיינו גנותם ומ''מ אינם חוטאים במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת פסח וא''ת למה לא מלו לפי שלא נשבה להם רוח צפונית כל ארבעים שנה שהיו במדבר לפי שהיו נזופים בעון מרגלים וכן משמע במסכת חגיגה. (דף ו.):

וְאִידַּךְ מִשּׁוּם דְּהָוֵה מֶלֶךְ וּבִיכּוּרִים שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין

Traduction

And the other tanna of the school of Rabbi Yishmael, cited in the dispute with Rabbi Akiva, would say that this is no proof, because there is not only the case of a king but also the mitzva of first fruits, where the verse also uses the terms of coming, inheriting, and dwelling (see Deuteronomy 26:1). Consequently, these are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter. And any two verses that come as one do not teach a precedent that applies to other cases.

Rachi non traduit

וביכורים. והיה כי תבוא אל הארץ (שם כו) דפריש בה נמי ירושה וישיבה:

וְאִידַּךְ צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא כְּתַב בִּיכּוּרִים הֲוָה אָמֵינָא בִּיכּוּרִים דְּקָא מִיתְהֲנֵי לְאַלְתַּר וְאִי כְּתַב בִּיכּוּרִים וְלָא כְּתַב מֶלֶךְ הֲוָה אָמֵינָא מֶלֶךְ דְּדַרְכּוֹ לְכַבֵּשׁ לְאַלְתַּר

Traduction

And the other tanna, i.e., the tanna of the school of Rabbi Yishmael cited by Abaye, would answer: Both these cases are necessary, as one cannot be derived from the other. As, if the Merciful One had written this matter only with regard to a king, and had not written it concerning first fruits, I would say: This delay applies only to the mitzva of appointing a king, whereas with regard to the mitzva of first fruits, since one benefits from eating the fruit he should have to bring it immediately and not wait until the land has been inherited and settled. And conversely, had the Merciful One written this matter only with regard to first fruits and had not written it in the case of a king, I would say that as it is the manner of a king to conquer, one must be appointed immediately, even before entering Eretz Yisrael.

Rachi non traduit

מלך דדרכו לכבוש. ישימו עליהם לאלתר ויצא לפניהם:

וְאִידַּךְ נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא בָּעֵי בִּיכּוּרִים וַאֲנָא אָמֵינָא וּמָה מֶלֶךְ דִּלְכַבֵּשׁ לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה בִּיכּוּרִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן

Traduction

And the other, the tanna of the school of Rabbi Yishmael, cited in the dispute with Rabbi Akiva, would respond: Let the Merciful One write this with regard to a king, and it would not be required to write it in the case of first fruits, as I would say: And if a king, whose task is to conquer Eretz Yisrael, nevertheless is appointed only after inheritance and settlement, with regard to first fruits is it not all the more so reasonable that a similar halakha apply to them? If so, these are two verses that come as one, which do not teach a precedent.

Tossefoth non traduit

[בכורים לא כ''ש כו'. לית ליה השתא הך סברא דלעיל בכורים דמתהניא לאלתר] ת''י:

וְאִידַּךְ אִי כְּתַב הָכִי הֲוָה אָמֵינָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַלָּה קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

And the other, i.e., the tanna of the school of Rabbi Yishmael cited by Abaye, would say: If the Merciful One had written this only with regard to a king, I would say that the Jews should be obligated in the mitzva of first fruits immediately upon entering Eretz Yisrael, and I would not derive the halakha of first fruits from that of appointing a king, just as it is with regard to the separation of ḥalla, another priestly gift from one’s produce, which applied immediately upon the entrance to Eretz Yisrael. Therefore the verse is necessary, as it teaches us that this is not so.

Rachi non traduit

מידי דהוה אחלה. דהכל מודים שנתחייבו בה מיד דכתיב בה (במדבר טו) בבואכם ותניא (בספרי פ' שלח לך) משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן כי יביאך כי תבאו וכאן נאמר בבואכם מכיון שבאו נתחייבו:

וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שַׁבָּת לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְמוֹעֲדוֹת כְּתִיבָא תִּיבְּעֵי קִידּוּשׁ כִּי מוֹעֲדוֹת קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

§ The Gemara asks: And now that you said that an obligation of the body applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, why do I need the term ''dwelling'' that the Merciful One writes with regard to Shabbat (Leviticus 23:3)? The Gemara answers: It was necessary to say this, as it might enter your mind to say: Since the mitzva of Shabbat was written in the context of the Festivals, it should require sanctification by the court, like the Festivals, which rely on the sanctification of the New Moon by the court. Therefore the verse teaches us that this is not required.

Rachi non traduit

למה לי. כיון דחובת הגוף היא פשיטא דנוהגת בכל מושבות:

תבעי קידוש. ב''ד ולא נהיג קידוש אלא ביהודה כדאמר בסנהדרין (דף יא:) כל דרישות שאתה דורש יהיו בשכנו של מקום:

מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי חֵלֶב וָדָם לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְקָרְבָּנוֹת כְּתִיבִי בִּזְמַן דְּאִיכָּא קָרְבָּן נִיתְּסַר חֵלֶב וָדָם בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קָרְבָּן לָא קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara further asks: Why do I need the term dwelling, which the Merciful One writes with regard to the consumption of forbidden fat and blood in the verse: ''A perpetual statute throughout your generations in all your dwellings, that you shall eat neither forbidden fat nor blood'' (Leviticus 3:17)? The Gemara answers: It was necessary to state this, as it might enter your mind to say: Since these prohibitions are written in the context of the offerings, then when there is an offering and the priests sacrifice fat and blood upon the altar, i.e., when the Temple is standing, that is when forbidden fat and blood are forbidden for consumption. But when there is no offering, forbidden fat and blood are not forbidden. The verse therefore teaches us that they are always forbidden.

Rachi non traduit

גבי חלב ודם. חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג):

מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי מַצָּה וּמָרוֹר לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ בִּזְמַן דְּאִיכָּא פֶּסַח אִין בִּזְמַן דְּלֵיכָּא פֶּסַח לָא קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

Additionally, the Gemara asks: Why do I need the term dwelling, which the Merciful One writes with regard to matza and bitter herbs, in the verse: ''In all your dwellings you shall eat matza'' (Exodus 12:20)? The Gemara answers: It was necessary to state this, as it might enter your mind to say that since it is written: ''They shall eat the Paschal offering with matza and bitter herbs'' (Numbers 9:11), when there is a Paschal offering, yes, one must eat it with matza and bitter herbs, but when there is no Paschal offering, i.e., when the Temple is not standing, there is no obligation to eat matza and bitter herbs. The verse therefore teaches us that these mitzvot apply every Passover, whether or not the Temple is standing.

Rachi non traduit

גבי מצה. בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות י''ב:כ'):

יאכלוהו. לפסח:

Tossefoth non traduit

מושב דכתב רחמנא גבי מצה למה לי. תימה דבסוף ערבי פסחים (פסחים דף קכ:) מפיק מיניה לקובעו חובה בזמן הזה וי''ל דשמא תנאי הוא דהאי תנא מפיק ליה מבערב תאכלו מצות:

בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ''ל מושבותיכם. וא''ת ביאה דכתיב גבי פסח למה לי וי''ל דאתא לומר עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ וא''ת מבערב תאכלו מצות (שמות י''ב:
כ') נפקא דהכתוב קבעו חובה ועל כרחך שלא בזמן פסח מיירי דאי בזמן פסח מעל מצות ומרורים נפקא (פסחים דף קכ.) וי''ל דתרי קראי מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח''ל בזמן שבית המקדש קיים וחד לחוצה לארץ בזמן שאין בית המקדש קיים:

בִּיאָה דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי תְּפִילִּין וּפֶטֶר חֲמוֹר לְמָה לִי הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ

Traduction

The Gemara further asks: Why do I need the term coming, which the Merciful One writes with regard to phylacteries and the firstborn donkey, at the start of the Torah passage which discusses these mitzvot: ''And it shall be when the Lord will bring you into the land of the Canaanite'' (Exodus 13:11)? The Gemara answers: That verse is necessary for that which the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Perform this mitzva of donning phylacteries, on account of which you shall be rewarded and enter Eretz Yisrael.

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מוֹשָׁב כָּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים מַשְׁמַע הַיְינוּ דִּכְתִיב וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אֲכוּל מֵעִיקָּרָא לָא אֲכוּל אַלְמָא

Traduction

The Gemara asks about the term dwelling, written in connection to the prohibition of the new crop. Granted, according to the one who says that the term dwelling indicates wherever you dwell, this explains the fact that it is written with regard to the Jewish people immediately after they entered Eretz Yisrael: ''And they ate the produce of the land on the morrow after the Passover'' (Joshua 5:11). This means that on the day after the Passover they ate the produce of Eretz Yisrael, but initially, before that date, they did not eat it. Apparently,

Rachi non traduit

בשלמא למ''ד כו'. ומושב דכתיב גבי חדש לאו לירושה וישיבה אתא היינו כו':

Tossefoth non traduit

ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול. הקשה ה''ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא הוי ששה עשר בניסן שנקרב העומר דלמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט''ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר דהכי נמי אשכחן בפרשת מסעי דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט''ו ואומר ר''ת דהאי ממחרת הפסח דהכא היינו ט''ו בניסן נמי קאמר וה''פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ כלומר מן הישן ממחרת הפסח שהרי הוצרכו לאכול מצות וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם היום הזה דהיינו ט''ז בניסן לאחר שקרב העומר וה''נ אשכחן ט''ז דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ור''י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט''ו הכא ר''ל ט''ז ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד ועל כרחך צ''ל כן דאם לא כן אמאי איצטריך למימר מעיקרא לא אכול הא אין לחלק בין ט''ו לקודם ט''ו כיון דאכתי לא איקרב עומר אלא פשיטא דר''ל ט''ז דהיינו ממחרת אכילת הפסח וההיא דפ' מסעי ר''ל ממחרת שחיטת הפסח כדפירשתי. [וע''ע תוס' ר''ה יג. ד''ה דאקריבו]:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source