Le texte Le vocabulaire Les révisions
Kidouchine
Daf 24a
אֵין אִשָּׁה פּוֹדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּלֹא חוֹמֶשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אִשָּׁה פּוֹדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּלֹא חוֹמֶשׁ הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא בְּזוּזֵי דְבַעַל וּמַעֲשֵׂר דְּבַעַל שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבַעַל קָא עָבְדָה
Traduction
A woman may not redeem her husband’s second tithe without adding one-fifth of its value to the redemption money, as is required from all those who redeem their own second tithe. Rabbi Shimon ben Elazar said in the name of Rabbi Meir: A woman may redeem second tithe without adding one-fifth. The Gemara inquires: What are the circumstances? If we say that she redeems second tithe with her husband’s money, which he gave her for this purpose, and the tithe belongs to her husband, in this case she acts with the agency of her husband. Just as he is required to add one-fifth when he redeems his own second tithe, it is clear that she too must add one-fifth.
Rachi non traduit
אין אשה פודה מעשר שני. קס''ד במעשר שני שהוא משדה בעלה שהיא כבעלה וקרינן ליה ממעשרו וכדמפרש לה ואזיל:
אשה פודה בלא חומש. דלאו דידה הוא ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות והקדשות אלא בעלים:
שליחותיה עבדא. ומ''ט דמאן דאמר פודין בלא חומש:
וְאֶלָּא בְּזוּזֵי דִידַהּ וּמַעֲשֵׂר דִּידֵיהּ אִישׁ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא אִשָּׁה
Traduction
But rather, one might say that this is referring to a case where she uses her money and it is his tithe. This is also difficult, as in this case the Rabbis would agree that she is exempt from paying the additional fifth, as the Merciful One states: ''And if a man shall redeem any of his tithe'' (Leviticus 27:31). The emphasis of the term ''man'' teaches: This applies to a man, but this does not apply to a woman who redeems her husband’s tithe.
Rachi non traduit
אלא בזוזי דידה. דנכסי מלוג:
ומעשר דידיה. משדותיו:
איש אמר רחמנא ולא אשה. איש ממעשרו אמר רחמנא ולא אשה ממעשר בעלה דאשה כאחר דמיא:
Tossefoth non traduit
ה''ג רש''י אלא בזוזי דידה ובמעשר דידיה. פירוש בזוזי דידה דנכסי מלוג ומעשר דידיה משדותיו איש אמר רחמנא ממעשרו ולא אשה ממעשר בעלה דאשה כי אחר דמיא וקשה לר''ת דלא היה לו להזכיר איש ואשה כלל אלא הוה ליה למימר ממעשרו אמר רחמנא ולא ממעשר חבירו ונראה לר''ת דגרס אלא בזוזי דידה ומעשר דידה והכי פירושו איש אמר רחמנא דמוסיף חומש על מעשרו ולא אשה אפילו בזוזי דידה ומעשר דידה ואפי' היא אלמנה וגרושה אינה מוספת חומש והא דתני בת''כ בפ' בהר אם גאל יגאל איש ממעשרו לרבות את האשה לענין פדיה דוקא מרבינן את האשה ולא לענין חומש דס''ד הואיל וכתיב ביה במעשר למען תלמד ליראה ודרשינן מיניה בספרי דגדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים לאכילת מעשרו וה''א אשה כיון דלאו בת לימוד היא ליתה בדיני מעשר להכי איצטריך לרבויי והא דממעט בת''כ קטן מאיש ה''נ הוה מצי למעוטי אשה מחומש כדאמר הכא אלא משום דרבי בההיא קרא גופיה אשה מאם גאול יגאל ניחא ליה למנקט איש ולא קטן למעוטי לגמרי ומיהו בחנם הזכיר ר''ת למען תלמד הוה מצי למימר דאיצטריך לרבות אשה לענין פדיה דלא תיסק אדעתיה למעוטי מאיש לגמרי כי היכי דממעטינן קטן ומה שפי' בקונטרס בזוזי דידה היינו נכסי מלוג לא נהירא דכיון שהן ברשותו ומה שקנתה אשה קנה בעלה כזוזי דידיה חשיבי כדאמר גבי מעשר דאתי מבי נשא דקני לה בעל למ''ד מעשר ממון הדיוט הוא ושליחותא דבעל קא עבדא לכן נ''ל דזוזי דידה מיירי כשהקנה לה אחר מנה ע''מ שאין לבעלה רשות בו דהא פרשינן לעיל שאין הבעל אוכל פירות:
אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַוְונָא דְּאַקְנִי לַהּ אַחֵר מָנֶה וַאֲמַר לַהּ עַל מְנָת שֶׁתִּפְדִּי בּוֹ אֶת הַמַּעֲשֵׂר וְאִיפְּכָא שְׁמַעְנָא לְהוּ
Traduction
Rather, is it not correct to say that we are dealing with a case like this following one: Where another person transferred one hundred dinars to her, and said to her: I am giving this to you on the condition that you redeem your husband’s tithe with it? And if so, we heard them say the opposite with regard to the issue of whether such a condition is effective. According to Rabbi Meir’s reasoning presented in the case of a slave, anything a woman acquires should be acquired by her husband, which would mean that it is as though her husband himself redeemed it. How, then, could Rabbi Meir rule that a woman redeems second tithe without adding one-fifth? Additionally, the Rabbis said that the money received by the slave is not immediately acquired by his master, and yet here they consider the money received by the wife as belonging to her husband.
Rachi non traduit
ע''מ שתפדי בו כו'. שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש רבנן סברי כי אמר לה קני קנה ליה בעלה וכי אמר לה ע''מ לאו כלום הוא הילכך זוזי הוו נמי דבעל ושליחותיה עבדא איש ממעשרו קרינא ביה ורבי מאיר סבר לדידה גופה לא אקני לה אלא להכי שתהא כאיש אחר לפדות בלא חומש:
אָמַר אַבָּיֵי אֵיפוֹךְ רָבָא אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְהָכָא בְּמַעֲשֵׂר דַּאֲתָא מִבֵּי נָשָׁא עָסְקִינַן וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר מַעֲשֵׂר מָמוֹן הֶקְדֵּשׁ הוּא וְלָא קָנֵי לֵיהּ בַּעַל
Traduction
Abaye said: Reverse the opinions in the case of redemption of tithes. Rava said: Actually do not reverse them, and here, with regard to tithes, we are dealing with tithe she received from her father’s house as an inheritance. And Rabbi Meir conforms to his standard line of reasoning, as he says: Tithe is property that belongs to the Temple treasury, and therefore the husband does not acquire it, unlike the regular property a woman brings to her marriage. Consequently, a woman can redeem it with her husband’s money without adding one-fifth, as the husband is not the owner of the tithe.
Rachi non traduit
דאייתי מבי נשא. שמת אביה והיה לו מעשר שני וירשתה עם שאר נכסים וירושה הבאה לה לאחר מכאן נכסי מלוג הן וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
ור''מ לטעמיה. דאמר לקמן בפ''ב מעשר ממון גבוה הוא ואכילתו משולחן גבוה הוא הילכך אינו כשאר נכסים למקנייה בעל בתקנתא דתקון רבנן פירות לבעל הילכך לא זכי ביה וכי פרקה ליה בזוזי דבעל לאו ממעשרו הוא דזוזי דחד ומעשר דחד:
וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי מָמוֹן הֶדְיוֹט הוּא וְקָנֵי לֵיהּ בַּעַל הִילְכָּךְ שְׁלִיחוּתָא דְבַעַל קָעָבְדָא
Traduction
And the Rabbis conform to their standard line of reasoning, as they say: Tithe is common, i.e., non-sacred, property. It is not owned by the Temple treasury. And consequently, the husband acquires it like other property of his wife, to whose profits he is entitled. Therefore, she performs with the agency of her husband and must add the fifth.
Rachi non traduit
ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא. וחיילא עליה תקנתא דרבנן ופירות לבעל כשאר נכסי מלוג וכיון דבזוזי דבעל פרקה בעי חומש:
תָּנָא יוֹצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן וְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִים בִּשְׁלָמָא שֵׁן וָעַיִן כְּתִיבִי אֶלָּא רָאשֵׁי אֵבָרִים מְנָלַן דּוּמְיָא דְשֵׁן וָעַיִן מָה שֵׁן וָעַיִן מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינָן חוֹזְרִין אַף כֹּל מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי וְאֵינָן חוֹזְרִין
Traduction
§ A Sage taught: A Canaanite slave is emancipated through a tooth and an eye and through permanent damage to other extremities that do not regenerate if they are severed. The Gemara asks: Granted, a tooth and an eye, these body parts are explicitly written, as the Torah states clearly that if a master damages a tooth or blinds an eye the slave is emancipated (Exodus 21:26–27). But from where do we derive that if the master permanently damages other extremities the slave is likewise emancipated? The Gemara answers: These extremities are similar to a tooth and an eye: Just as the removal of a tooth and an eye leads to exposed, i.e., external, blemishes that do not regenerate, so too, the same applies to all blemishes caused by the slave’s master that are exposed and that do not regenerate.
Rachi non traduit
תנא יוצא בשן ועין. אמתני' קאי:
ראשי אברים. כ''ד הם ושנויים אצל נגעים (פרק ו משנה ז) ומייתי להו לקמן בשמעתין (קידושין דף כה.):
שאין חוזרין. אם נטלן כשן ועין וגמר במה מצינו:
Tossefoth non traduit
תנא יוצא בשן ועין. ותנא דידן דלא תנא להו משום דסבר דצריך גט שחרור:
וְאֵימָא נִיהְווֹ שֵׁן וָעַיִן כִּשְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין צְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שֵׁן הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ
Traduction
The Gemara asks: But one can say that the examples of a tooth and an eye are like two verses that come as one, i.e., they teach the same matter, and there is a principle that any two verses that come as one do not teach their halakha so that it can be applied to other cases. If so, a slave should be emancipated only for an injury to a tooth or an eye. The Gemara answers: It is necessary to mention both a tooth and an eye, as neither halakha could be derived from the other. Consequently, they are not considered to be like two verses that come as one. The Gemara elaborates: As, if the Merciful One had written only tooth, I would say that even
Rachi non traduit
אין מלמדין. מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מיניה:
צריכי. דלא גמר חד מחבריה הילכך לא באין כאחד נינהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source