Vayedaber

Simple Havroutah

Kidouchine

Daf 11b

וַהֲרֵי טַעֲנָה דִּכְתִיב כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וּתְנַן שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה

Traduction

But with regard to a claim that someone has not returned a deposit or loan, when the defendant admits that only part of the claim is true, it is written: ''If a man deliver to his neighbor money or vessels to guard and it be stolen out of the man’s house'' (Exodus 22:6). The following verses teach that if the thief is not found, the case is brought to a court, where the defendant must take an oath. And we learned in a mishna with regard to one who admits to part of a claim (Shevuot 38b): The oath administered by the judges to one who admits to part of a claim is administered only when the claim is for at least two silver ma’a, and the defendant’s admission is to at least the value of one peruta. If every sum of money mentioned in the Torah is referring to Tyrian coinage, how did the Sages arrive at the amount of two ma’a in this case?

Rachi non traduit

והרי טענה. שאדם טוען את חבירו ומשביעין אותו אם הודה במקצת דכתיב כי יתן איש וגו' ועליו כתיב אשר יאמר כי הוא זה דילפינן מינה (ב''ק דף קז.) שהמודה מקצת ישבע דונקרב בעל הבית התם כתיב ודרשי' ליה לשבועה:

ותנן שבועת הדיינין. אינה בפחות מטענת שתי מעות כסף ופליגי בה רב ושמואל רב אמר כפירה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף ואפילו לא כפר בה אלא פרוטה או הודה בפרוטה חייב מ''מ מדקתני שתי כסף ש''מ קרא לאו דוקא כסף קאמר אלא אממונא בעלמא קפיד וכיון שלא פירש כמה לא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי דאי קרא דוקא כסף כתיב נהי דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי מיהו שתים מנא להו:

Tossefoth non traduit

והרי טענה וכו'. פ''ה מדקתני שתי כסף ש''מ קרא לאו דוקא קאמר כסף אלא אממונא בעלמא קפיד וכיון שלא פירש כמה לא מסרו אלא לחכמים ולא קים להו לאשבועיה בבציר מהכי דאי קרא כסף דוקא קאמר נהי דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי מיהו שתים מנא להו ומשני מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב כלומר שיהיו שוין שתי כסף ולאפוקי ממ''ד טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן לכן יצאו כלים למשהו כלומר שיתחייב עליהן בכל שהוא ורבותינו מפרשים שהדינר הוי מטבע הפחות שבצורי ופריך מדקתני שתי כסף שהם מעות ולא קתני שני דהוי משמע שני דינרין ותירץ מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב ומעה דבר חשוב ולדידי קשה בה טובא חדא א''כ דכל כסף האמור בתורה הוא דינר היכי אתיא הך היקישא ומפיק לה הא כי אתא היקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ועוד מאי קאמר מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמר לכך יצאו כלים למשהו אלמא לא חשיבי מחטין ועוד בהדיא אמר התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשה אתא עכ''ל ור''י הקשה על פי' רש''י כיון דמטבע פחות שבצורי היא מעה היכי שייך כלל למימר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר ה''ל למימר אמעה שהוא מטבע פחות שבצורי דבשלמא לקמן (קידושין דף יב.) דאמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי שפיר כסף לגבי אמה העבריה וכיון דאפיקתיה מפרוטה דהוי כסף אוקמוה אדינר דהוי דבר חשוב אבל השתא דאמר דבצורי ליכא פרוטה אלמא מטבע פחות שלהן היינו מעה נהי נמי דאפיקתיה מפרוטה אדינר אמאי מוקמת ליה אמעה הוה לן לאוקמא ועוד קשה דפי' דאתא לאפוקי ממ''ד טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן דחייב דהא בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף לט:) משמע דהך דרשה דמה כסף דבר חשוב אתי אליבא דשמואל דלרב סבירא ליה כסף כי אתא לכפירה הוא דאתא לכן נראה לר''י כמו שפי' בשם רבותיו דדינר הוי מטבע הפחותה שבצורי ומה שהקשה רש''י דאי כל כסף האמור בתורה דינר היכי אתיא הקישא ומפקא ליה הא כי אתא הקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים אתא נראה דלא קשה ליה מידי דהא אין היקש למחצה וכי היכי דגמרינן מיניה שנים גמרינן מיניה נמי דבר חשוב ומה שהקשה וכי מחט דבר חשוב הוא הא אמרי' התם לכך יצאו כלים למשהו הא נמי לא קשה דאפי' מחט יש בו חשיבות גדול שראוי לעשות בו מלאכה גדולה והא דקאמר התם יצאו כלים למה שהן לאו דוקא למה שהן אלא לאפוקי דלא בעינן שיהא הכלי שוה מעה אך שיהא שוה פרוטה ומ''מ חשיבות גדול יש שראוי לעשות בו מלאכה גדולה ומה שהקשה דבשבועות גרסי' איפכא הא נמי לא קשיא מידי דהתם היינו לשמואל דלא איצטריך ליה כסף למידי אחרינא ודריש ליה התם ללמד על כלים דבעינן דבר חשוב אבל הכא אתא אליבא דרב דמוקי כסף לכפירה ולדידיה תרוייהו דרשות נפקי מכלים שנים ודבר חשוב ומיהו לפי' זה דאמר דבצורי ליכא מעה קשה דהא כתיב (ויקרא כז) עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין אלמא היתה מעה בימי משה בכסף שבתורה ואומר ר''ת דגרה לא הוי מעה אלא משקל היה בימי משה שהיה שוה מעה ושוב עשו ממנו מטבע וקראוהו מעה:

הָתָם דּוּמְיָא דְּכֵלִים מָה כֵּלִים שְׁנַיִם אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם וּמָה כֶּסֶף דָּבָר חָשׁוּב אַף כֵּלִים דָּבָר חָשׁוּב

Traduction

The Gemara explains: There, the halakha is derived from a juxtaposition, as the ''money'' mentioned in the verse is similar to ''vessels'': Just as the word ''vessels'' indicates at least two, so too ''money'' is referring to at least two coins. And just as money is a significant item, so too the vessels must be a significant item.

Rachi non traduit

הכי גרסי' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. שיהו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ''ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן לכך יצאו כלים למה שהן כלומ' שיתחייב בכלים בכל שהו. ורבותינו מפרשים שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי ופירכא מדקתני שתי כסף שהן מעות ותירוצא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב ומעה דבר חשוב הוא ולדידי קשיא ביה טובא חדא דא''כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא הך היקישא ומפקא ליה הא כי אתא היקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ועוד מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמרינן התם לכך יצאו כלים למשהו אלמא לא חשיבי מחטים ועוד בהדיא אמרינן התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא אתא:

וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר דִּכְתִיב וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וּתְנַן הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כֶּסֶף הַכֶּסֶף רִיבָּה

Traduction

The Gemara asks: But there is the case of the redemption of second tithe, as it is written: ''And bind up the money in your hand'' (Deuteronomy 14:25). And yet we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 2:8): With regard to one who exchanges copper coins of second-tithe money for a sela, Beit Shammai say: He may exchange the copper coins for the entire silver sela. This mishna indicates that second-tithe money, mentioned in the Torah, can be in the form of copper coins, and it is not required to be in the form of silver coins. The Gemara explains that the verse does not say money, but ''the money.'' The addition of the article serves as an amplification. In other words, this addition teaches that second-tithe money can be in any coinage, including copper coins.

Rachi non traduit

הפורט סלע ממעות מעשר שני. מסקנא ב''ש אומר בכל הסלע מעות כו' ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת ועתה בא לפרוט בהן סלע:

וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ דִּכְתִיב וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ וְאָמַר שְׁמוּאֵל הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְרוּטָה מְחוּלָּל הָתָם נָמֵי כֶּסֶף כֶּסֶף יָלֵיף מִמַּעֲשֵׂר

Traduction

The Gemara asks: But there is the case of consecrated property, as it is written: ''And he will give the money and it will be assured to him'' (see Leviticus 27:19). And Shmuel says: With regard to consecrated property worth one hundred dinars, which was redeemed for an item worth one peruta, it is redeemed. Although the word ''money'' is stated in the Torah, a copper peruta may be used. The Gemara answers: There too, there is a reason for this unusual halakha, as he derives this ruling from a verbal analogy of the terms ''money'' mentioned here and ''money'' from tithes. Consequently, one may use any type of coin in this case as well.

Rachi non traduit

ונתן הכסף וקם לו. דכתיב ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו:

שחללו על הפרוטה מחולל. דאין אונאה להקדש דכתיב (ויקרא כ''ה:י''ד) איש את אחיו ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה אימעיט נמי מביטול מקח:

כסף כסף. גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר אבל שאר כסף שבתורה לא יליף מיניה דלא דמו ועוד דהכא כספים יתירא כתיבא:

וַהֲרֵי קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה דִּכְתִיב כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְגָמַר קִיחָה קִיחָה מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן וּתְנַן בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה נֵימָא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי

Traduction

The Gemara asks: But there is the case of the betrothal of a woman, as it is written: ''When a man takes a woman and engages in sexual intercourse with her'' (Deuteronomy 24:1), and one derives betrothal through money by a verbal analogy of the term ''taking'' used here and ''taking'' from the case of the field of Ephron. And yet we learned in the mishna that Beit Hillel say one can betroth a woman with one peruta or with any item that is worth one peruta. If so, shall we say that Rav Asi, who claims that all sums of money mentioned in the Torah are in Tyrian coinage, stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai?

אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי כָּל כֶּסֶף קָצוּב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה כֶּסֶף צוֹרִי וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה

Traduction

Rather, the Gemara suggests an alternative explanation: If this was stated, it was stated like this: Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every set amount of money stated in the Torah, i.e., when a specific amount is mentioned, is referring to Tyrian coinage, and any amount of money set by rabbinic law is in provincial coinage.

Rachi non traduit

כסף קצוב הוי כסף צורי. וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל:

קצוב. שנאמר בו כמה כגון חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע שנאמר בהן שקלים ונאמר חשבונו:

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֶס וְשֶׁל מְפַתֶּה מֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע כּוּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקּוֹדֶשׁ בְּמָנֶה צוֹרִי

Traduction

The Gemara asks: If so, what is Rav Asi teaching us? We have already learned all of these halakhot explicitly (Bekhorot 49b): The payment of five sela for the redemption of a firstborn son (Numbers 18:16); the payment of thirty sela for a slave, paid by the owner of the ox that killed the slave (Exodus 21:32); the fifty sela paid by a rapist and by a seducer (Deuteronomy 22:29); the one hundred sela paid by a defamer (Deuteronomy 22:19); all of these are paid in the sacred shekel, which is one hundred dinars in Tyrian coinage. All of the cases in which a defined amount is mentioned by the Torah have already been taught, and it is unclear what Rav Asi adds.

Rachi non traduit

בשקל הקודש במנה צורי. שקל הקדש שיש בכ''ה שקלים מנה צורי:

וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּלָא תְּנַן דְּתַנְיָא הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע וְלָא תֵּימָא מַאי סֶלַע אַרְבְּעָה זוּזֵי אֶלָּא מַאי סֶלַע פַּלְגָא דְזוּזָא דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּקָרוּ לְפַלְגָא דְזוּזָא אִיסְתֵּירָא

Traduction

The Gemara answers: It was necessary for Rav Asi to teach: And any amount of money set by rabbinic law is in provincial coinage, as we did not learn that halakha in that mishna. As it is taught in a baraita: The Sages established that one who strikes another as an act of disrespect must give him one sela as a fine. And Rav Asi is teaching that one should not say: What is the meaning of one sela? It is a Tyrian sela worth four dinar. Rather, what is the meaning of one sela? This is the sela of provincial coinage, which is worth half a dinar, as people commonly call half a dinar by the name sela [isteira].

Rachi non traduit

ושל דבריהם איצטריכא ליה דלא תנן. כמה הוי ואשמועינן דהוא כסף מדינה:

כדתנן התוקע כו'. כלומר היכא מצינו כסף דבריהם כדתנן כו':

התוקע לחבירו. באזנו לשון רבינו הלוי ורבינו הזקן למדנו שהכהו אצל האוזן:

נותן לו סלע. כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני ואשמועינן רב אסי דלא תימא האי סלע ד' זוזי סלע צורי אלא פלגא דזוזא שמיני שבסלע צורי:

איסתירא. סלע פלגא דזוזא והוא סלע מדינה:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי כִּדְחִזְקִיָּה דְּאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר קְרָא וְהָפְדֵּה מְלַמֵּד שֶׁמְּגָרַעַת מִפִּדְיוֹנָהּ וְיוֹצְאָה

Traduction

Rabbi Shimon ben Lakish says a different explanation: The reasoning of Beit Shammai, that the minimum amount with which a woman can be betrothed is one dinar, is in accordance with the opinion of Ḥizkiyya. As Ḥizkiyya says that the verse states with regard to a Hebrew maidservant: ''Then he shall let her be redeemed'' (Exodus 21:8), which teaches that she can deduct an amount from the price of her redemption and leave before her time of slavery is complete. If she comes into possession of money, she can pay the master for her value, less the work she has performed. Beit Shammai derive the halakhot of regular betrothal from the case of a Hebrew maidservant, as explained below.

Rachi non traduit

כדחזקיה. לקמן בפירקין (קידושין דף יד:) דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את עצמו בכך וכך לקחתני ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים נמצאת קונה עבודתי לשנה בכך וכך חשוב כמה שנים עבדתיך וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו וטול השאר ואמרינן מנא ה''מ ואמר חזקיה והפדה ולא כתיב ונפדית משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה וזהו שמגרעת פדיונה ויוצאת אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר:

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דִּיהַב לַהּ דִּינָר הַיְינוּ דִּמְגָרְעָה וְאָזְלָה עַד פְּרוּטָה אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דִּיהַב לַהּ פְּרוּטָה מִפְּרוּטָה מִי מְגָרְעָה וְדִלְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא הֵיכָא דִּיהַב לַהּ דִּינָר תְּיגָרַע עַד פְּרוּטָה הֵיכָא דִּיהַב לַהּ פְּרוּטָה לָא תְּיגָרַע כְּלָל

Traduction

Granted, if you say that when she was acquired he gave her at least one dinar, this is the meaning of the statement that she may continually deduct from that amount up to one peruta. But if you say that he gave her one peruta when he purchased her as a maidservant, can she deduct from one peruta? One peruta is already the smallest possible sum of money. The Gemara rejects this argument: But perhaps this is what the Merciful One is saying: In a case where he gave her one dinar, she deducts from that amount up to one peruta; in a case where he gave her one peruta she cannot deduct at all. If he paid one peruta for her, the option of redemption does not apply.

Rachi non traduit

אי אמרת בשלמא וכו' מפרוטה מאי מגרעה. שתתן לו שוב כלום ולקמיה מסיק מילתיה ואמר וקידושי אשה לב''ש מאמה העבריה נפקא ליה וכו' אלא דפרכי' גמרא ולא שבקי' לאסוקי למילתי':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source