Vayedaber

Simple Havroutah

Guittine

Daf 51b

הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר פְּעָמִים שֶׁאָדָם נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ כֵּיצַד מָנֶה לְאָבִיךְ בְּיָדִי וְהֶאֱכַלְתִּיו פְּרָס הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְזֶה הוּא שֶׁנִּשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ

Traduction

The Gemara answers: Rabbi Yitzḥak stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita (Tosefta, Shevuot 5:10) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: There are times when a person takes an oath about his own claim. How so? One says to another: One hundred dinars of your deceased father’s was in my possession, as I had borrowed that sum from him. And I already paid him part [peras] of it, but I still owe you fifty dinars. In this case, he is not believed unless he takes an oath that he repaid the half, like anyone who admits to part of a claim. And this is an example of a case where one takes an oath about his own claim. Although nobody has claimed anything from him, he still takes an oath on the basis of his own statement.

Rachi non traduit

הוא דאמר כר''א בן יעקב. דהיכא דקא תבעי ליה בטענת ברי לא חשיב ליה משיב אבידה:

על טענת עצמו. השתא משמע שאין אדם תובעו ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת דדמיא לדרבי יצחק:

והאכלתיו פרס. והחזרתי לו חציו:

Tossefoth non traduit

ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור. פירש בקונטרס דמכח מתני' פריך וקשה דלא נקט לישנא דלעיל ולית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ועוד דאין הכי נמי דלית ליה מתני' דהא הכי שני ליה הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב דפליג אמתני' לכך נראה דפריך אמאי לא מהימן במיגו דאי בעי שתיק דמיגו הוי מן התורה:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וּפָטוּר

Traduction

But the Rabbis say: In such a case, the borrower is regarded only as someone who is returning a lost item, and therefore he is exempt from an oath. Rabbi Yitzḥak’s position is similar to that of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Since the finder says that he found only half of what the owner claims was lost, he is treated like someone who admits to part of a claim and therefore takes an oath.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֵית לֵיהּ מֵשִׁיב אֲבֵידָה פָּטוּר אָמַר רַב בְּטוֹעֲנוֹ קָטָן

Traduction

The Gemara asks: But does Rabbi Eliezer ben Ya’akov not maintain that someone who returns a lost item is exempt from an oath? Rav says: The case in dispute between Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis is not one where nobody has claimed anything from the borrower, as in such a case all agree that the borrower is exempt from taking an oath. Rather, it is a case where the creditor has died, leaving a child as his heir, and this minor confronts the borrower and claims a hundred dinars from him, which he alleges was lent by his late father. The other admits to having borrowed the money but claims that he already repaid half the sum. Since he admits to part of the claim, he takes an oath that he did repay the other part.

Rachi non traduit

ורבי אליעזר לית ליה כו'. כמו והוינן בה ור''א לית ליה חששא דתיקון העולם דמשיב אבידה פטור משבועה דא''כ שביק לה ואזיל והאי נמי כיון דלא תבעו כמשיב אבידה הוא:

קָטָן מִידֵּי מְשָׁשָׁא אִית בֵּיהּ וְהָתְנַן אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן

Traduction

The Gemara asks: Does the claim of a minor have any substance? But didn’t we learn in a mishna (Shevuot 38b): One does not take an oath in response to the claim of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, as the claim of one who lacks halakhic competence has no significance whatsoever. According to this, if a minor brought a claim against the borrower, it is as though there were no claim at all but only the borrower’s admission, and so the borrower should be exempt from taking an oath.

מַאי קָטָן גָּדוֹל וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ קָטָן דִּלְגַבֵּי מִילֵּי דְאָבִיו קָטָן הוּא

Traduction

The Gemara answers: To which kind of minor was Rav referring? It was to an adult son of the creditor. And why does Rav call him a minor, if he is in fact an adult? It is as with regard to his father’s affairs he is like a minor. He does not know with certainty how much money the borrower repaid but merely says that he thinks he owes his father more.

Tossefoth non traduit

מאי קטן גדול. הא דלא אמר אלא גדול משום דבעי לשנויי דלא תקשי לרב וכי לא ידע מתני' ועוד משום מתני' דשבועת הדיינין (שבועות דף לח:) דקתני אבל נשבעין לקטן:

אִי הָכִי טַעֲנַת עַצְמוֹ טַעֲנַת אֲחֵרִים הוּא טַעֲנַת אֲחֵרִים וְהוֹדָאַת עַצְמוֹ

Traduction

The Gemara asks: If that is so, that we are dealing with a case where the deceased creditor’s adult son made a claim against the debtor, how can Rabbi Eliezer ben Ya’akov say about this claim that it is his own claim? Is this an oath taken about his own claim? It is an oath taken about the claim of others, i.e., the son. The Gemara answers: Rabbi Eliezer ben Ya’akov calls it an oath taken about one’s own claim, although it is really the claim of others, because it is his own admission that obligates him to take the oath.

Rachi non traduit

אי הכי. דטוענו גדול טענת עצמו קרי לה טענת אחרים היא:

והודאת עצמו. על שהודה לו שאמת כדבריו ומודה שעדיין חייב לו פרס הוא נשבע:

כּוּלְּהוּ טַעֲנָתָא נָמֵי טַעֲנַת אֲחֵרִים וְהוֹדָאַת עַצְמוֹ נִינְהוּ אֶלָּא בִּדְרַבָּה קָמִיפַּלְגִי דְּאָמַר רַבָּה מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה מוֹדֶה מִקְצָת הַטַּעֲנָה יִשָּׁבַע חֲזָקָה אֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ

Traduction

The Gemara objects: All claims that lead to the oath of one who admits to part of the claim are also a combination of the claim of others and the defendant’s own admission. Rather, Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis disagree with regard to the following explanation given by Rabba, as Rabba says: For what reason did the Torah say that one who admits to part of the claim brought against him takes an oath with regard to the rest of the claim, which he denies, whereas one who denies the entire claim is not required to take an oath? Rabba answers: The oath of partial admission is based on a presumption with regard to the defendant’s behavior. There is a presumption that a person would not be so brazen as to stand before his creditor and deny his debt when his creditor knows that he is lying.

Rachi non traduit

כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו. ולכך נשבעין עליה ובכי האי גוונא מי פליגי רבנן עליה ומי הוה קאמר פעמים שאדם נשבע כל שעתא כי האי גוונא משתבע:

אלא. לא תימא בטוענו גדול אלא בטוענו קטן ודקשיא לך אין נשבעין על טענת קטן הני מילי בשטוענו הפקדתי לך דגבי שבועה כתיב (שמות כ''ב:ו') כי יתן איש ולא קטן אבל בא בטענת אביו נשבעין אפילו לקטן ולרבנן אפילו לגדול אין נשבעין כדתנן בשבועות מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים דינר פטור ובדרבה פליגי:

חזקה אין אדם מעיז פניו. לכפור את הכל הלכך בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על השאר דהאי בכוליה בעי דלכפריה כו' וכי תימא לא נשבעיה אשארא דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא אממונא לא חשוד מדלא כפריה בכוליה דהאי כי אודי בפלגא בכוליה נמי בעי דלודי והאי דלא אודי ליה לאו דדעתו למיגזליה אלא אישתמוטי אישתמיט לדחויי השתא:

Tossefoth non traduit

אלא בדרבה קא מיפלגי. פי' בקונטרס לעולם בטוענו קטן ודקא קשיא לך דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן היינו כשבא מכח עצמו דכתיב כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום אבל בא בטענת אביו טענה חשובה היא וטעמא דרבנן כדרבה משום דבבנו מעיז וקשה דעיקר התירוץ חסר מן הספר ועוד דבהגוזל קמא (ב''ק דף קו:) ממעט נתנו כשהוא קטן וטענו כשהוא גדול משום דבעינן תביעה ונתינה כאחת שוין וא''כ מהאי טעמא נמי נמעט נתנו כשהוא גדול ותבעו כשהוא קטן דהיינו בבא בטענת אביו לכך נראה לפרש דקאי אמאי דקאמר טענת עצמו טענת אחרים הוא הא דקרי לה טענת עצמו משום דבבנו מעיז ומעיז וכדרבנן אע''ג דראב''י סבר דבבנו נמי אינו מעיז הכי קאמר להו לרבנן פעמים שאדם נשבע על מה שאתם מחשיבין טענת עצמו:

מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע. פי' למה לא יהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל או נילף מהכא דלא אמרינן מיגו ומשני דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וליכא מיגו דאין לו פנים לכפור הכל אע''ג דבכופר הכל אמרינן נמי בפ' הדיינין (שבועות דף מ:) דאשתמוטי קא משתמיט דלכך נתקנה שבועת היסת בכופר הכל מ''מ יותר יש לו פנים לכפור מקצת מלכפור הכל וליכא מיגו אבל אין לפרש שבא ליתן טעם אמאי כופר הכל פטור וקאמר לפי שאין אדם מעיז דהא כופר הכל פטור אפילו במקום שיכול להעיז דהרי בבנו דמעיז פטרוהו רבנן אפילו מודה מקצת במיגו דאי בעי כופר הכל וכן בפ''ק דב''מ (דף ד:) גבי סילעין דינרין פטר [ר''ע] בלוה אומר ג' משום דמשיב אבידה דאי בעי אמר ב' והוי כופר הכל דהא דכתיב בשטר כהילך דמי ופריך נמי מינה התם למאן דאמר הילך חייב אלמא כופר הכל פטור ואע''ג דיכול להעיז משום דמסייע ליה שטרא דהא פטור במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל וכופר הכל דפטור גזירת הכתוב דכתיב כי הוא זה משמע דוקא במודה במקצת ולא כופר הכל כדאמרינן בפ''ק דב''מ (דף ה.) דתרי קראי כתיבי כתיב הוא וכתיב זה אבל מדחייביה רחמנא שבועה בעד אחד אין להוכיח דכופר הכל פטור דאי חייב מאי נפקא מינה מעד אחד כיון דבלאו הכי חייב שבועה דאיצטריך להיכא שאין הבעלים יודעין והעד מעיד שגנב לו או שהיה חייב לאביו:

אין אדם מעיז. אין לפרש לפי שעשה לו טובה כדפי' בקונטרס בהגוזל קמא (ב''ק דף קז.) דאם כן בפקדון שלא עשה לו טובה יפטר במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל ובכמה דוכתי מחייבינן מודה במקצת בפקדון אלא אין אדם מעיז כל מקום שאותו שכנגדו יודע שהוא משקר כדפי' ריב''א ואין להאריך כאן:

וְהַאי בְּכוּלֵּיהּ בָּעֵי לְמִכְפְּרֵיהּ לֵיהּ וְהַאי דְּלָא כַּפְרֵיהּ מִשּׁוּם דְּאֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ וּבְכוּלֵּיהּ בָּעֵי דְּלוֹדֵי לֵיהּ וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ אִישְׁתְּמוֹטֵי הוּא דְּקָא מִשְׁתְּמִיט לֵיהּ סָבַר עַד דְּהָווּ לִי זוּזֵי וּפָרַעְנָא לֵיהּ וְאָמַר רַחֲמָנָא רְמִי שְׁבוּעָה עִילָּוֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ

Traduction

Rabba continues: And this one who admits to part of the claim would want to deny all of it, and the only reason he does not deny all of it is because a person would not be so brazen before his creditor. And in fact, he would want to admit to all of the claim to him. And the reason that he did not admit the whole claim to him and say that in fact he owes him the entire sum is that he was evading his obligation temporarily. The debtor is short of money and he thinks: I will pay my creditor as much as I can afford now, and I will evade paying the rest until I have enough money, and then I will repay him the rest, to which I have not yet admitted. Therefore, the Merciful One states: Impose an oath on the debtor in order to induce him to admit all of the debt to the creditor.

Tossefoth non traduit

ובכולי בעי דלודי ליה. פי' בקונטרס וכי תימא דלא נשבעיניה אשארא דמיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא אממונא לא חשיד מדלא כפריה כוליה וכי היכי דמודה בפלגא בכוליה נמי בעי דלודי ליה וקשה דבפ''ק דב''מ (דף ו.) מסקינן דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וליכא למימר דהתם מדרבנן הוא דלא חשיד לפי שראו דפריש משבועתא טפי מממונא דהא משמע בחזקת הבתים (ב''ב דף לג:) גבי נסכא דרבי אבא דאי הוה אמר לא חטפי הוה נשבע להכחיש את העד אלמא לא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא וההיא שבועה דאורייתא דשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאמרינן גבי ההוא רעיא בבבא מציעא בפ''ק (דף ה.) לכן נראה דאתא לפרש דלא תימא כיון דאין אדם מעיז פניו אם כן קושטא קאמר ויפטר משבועה מאותו מקצת שכופר מטעם חזקה דאין אדם מעיז ולהכי קאמר ובכולי הוא דבעי דלודי ליה דאינו ברצון מעיז אלא אישתמוטי קא מישתמיט ואם תאמר גזלן אמאי פסול לשבועה כיון דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא וי''ל דמדרבנן פסול משום דפסלתו תורה לעדות דכתיב להיות עד חמס ולא גזרו רבנן אלא היכא דנודע פסולו דגנאי הוא להשביעו ואם תאמר מדאורייתא מאי שנא לאו דעדות מלאו דשבועה וי''ל דחמירא ליה שבועה לפי שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא כדאמרינן בריש פרק הדיינין (שבועות דף לט.) ועוד יש לחלק דעל אותו ממון דחשדינן ליה לא חשיד אשבועתא דעל ידי שבועה יפרוש אבל גזלן אממון אחר חשוד כמו שמממון אחר לא פירש כמו כן לא יפרוש משבועה ולא קשה מההוא רעיא דאסהידו ביה דאכל תרי מנייהו אמאי פסול דהנך תרי צריך לשלם ומן השאר יפרוש על ידי שבועה דהא מה שמשלם ע''י עדים אין זה השבה מעליא דעל כורחו הוא משלם:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר לָא שְׁנָא בּוֹ וְלָא שְׁנָא בִּבְנוֹ אֵינוֹ מֵעֵיז וְהִילְכָּךְ לָאו מֵשִׁיב אֲבֵידָה הוּא וְרַבָּנַן סָבְרִי בּוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מֵעֵיז אֲבָל בִּבְנוֹ מֵעֵיז וּמִדְּלֹא מֵעֵיז מֵשִׁיב אֲבֵידָה הוּא

Traduction

Following Rabba’s reasoning, the difference of opinion between Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis can be explained as follows: Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that there is no difference between the creditor himself and the creditor’s son, as in all cases the debtor would not be so brazen as to deny his debt. Therefore, the debtor is not considered like someone who is returning a lost item. Rabbi Eliezer ben Ya’akov maintains that Rabba’s reasoning applies in this case as well, so he is required to take an oath. And the Rabbis hold that he would not be so brazen as to deny a debt before the creditor himself, but toward his creditor’s son he would be brazen and deny the claim completely. And since he was not so brazen as to deny the entire claim, but admitted to part of it, he is considered like someone returning a lost item, and therefore he is exempt from taking an oath.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source