Le texte Le vocabulaire Les révisions
Guittine
Daf 21a
זָקֵן שָׁאנֵי דְּיָדַע לְאַקְנוֹיֵי
Traduction
a knowledgeable old man is different, as he understands the need to transfer the documents, and this may not be true in the case of a woman and the bill of divorce.
Rachi non traduit
זקן שאני דידע לאקנויי. שהוא חכם וידע שאינו שטר אלא אם כן מקנהו לו לגמרי וגמר דעתיה ומקני אבל אשה לא ידעה כולי האי ולא גמרה לאקנויי בדעתה אלא בשאלה בעלמא:
אֶלָּא אָמַר רָבָא מֵהָכָא עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִיתּוּם שְׁטָרוֹת גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין
Traduction
Rather, Rava said: A proof may be brought from here: If there was a guarantor whose commitment emerged after the promissory note was signed, then the creditor may collect only from the guarantor’s unsold property. However, he does not have a lien on the guarantor’s property with which he could collect from property sold after he signed on as a guarantor. Rava’s proof is that it must be that ownership of the promissory note was transferred to the guarantor before he signed it, in order for his commitment to take effect. It may therefore be seen from this baraita that the participants understand the need to transfer ownership of the document.
Rachi non traduit
לאחר חיתום שטרות. לאחר שנחתם השטר כתב הערב כתב ידו ואני ערב:
גובה. המלוה ממנו:
מנכסים בני חורין. אבל לא ממשעבדי כיון דליכא שטר בעדים לית ליה קלא והוה ליה כמלוה על פה אלמא כל אדם נמי מקנה דהא האי שטרא כשחתם בו הערב לאחר זמן כבר היה מסור למלוה והיאך נכסי הערב הזה משתעבדים בו והא בעינן ספר מקנה אי לאו דאקנייה ניהליה מלוה לערב וחתם. והדר מסריה ניהליה:
Tossefoth non traduit
אלא מהכא ערב היוצא כו'. קשה לר''י דבריש הנושא (כתובות דף קב.) פליג ר' יוחנן וריש לקיש בחייב אני לך מנה בשטר וקאמר התם כתנאי מהך דערב ופי' בקונט' דפליגי אי חשיבא הודאה א''כ משמע דערב מחייב ליה משום הודאה שמודה דנעשה ערב בשעת מתן מעות מדמייתי לה עלה והכא משמע בההיא שטרא הוא משעבד נפשיה להתחייב מעתה ולפי' ר''ת דהתם דלא מפרש משום הודאה ניחא וי''ל דבתרתי פליגי בן ננס ור' ישמעאל בין שכתב בשטר ואני מודה שאני ערב בין שכתב בו ואני נעשה ערב מעכשיו דרישא דקתני ערב היוצא אחר חיתום שטרות משמע דפליגי בהודאה מדלא נקט בהאי לישנא ערב שלא בשעת מתן מעות חייב ומדמהדר ליה בסיפא הרי שהיה חונק חבירו משמע דפליגי נמי בחנוק ומייתי הכא מחנוק דמשתעבד אע''פ שלא היה השטר שלו ולפי' הקונטרס דפליגי בהודאה אע''ג דתנן הוציא עליו כתב ידו גובה כו' התם בכתב וחתם תחתיו ופלוגתייהו שלא חתם וערב נמי איירי כשלא חתם אלא שכתב אני ערב [ומסר לו השטר בפני עדים]:
אָמַר רַב אָשֵׁי מַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא גַּבְרָא שָׁאנֵי דְּיָדַע לְאַקְנוֹיֵי אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי מֵהָכָא אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו
Traduction
Rav Ashi said: What is the difficulty raised by this baraita? Perhaps a man is different, in that he understands the need to transfer the document, and the question of the Gemara pertains to a woman, who may not be as well versed in the minutiae of monetary law. Rather, Rav Ashi said: There is a proof from what was taught here (22b): A woman may write her bill of divorce on her own or allow a scribe to write it on her behalf, and then give it to her husband, so that he will give it to her. Similarly, a man may write his receipt that he will receive from the woman after paying her marriage contract, as the ratification of a bill of divorce is only through its signatories, i.e., the witnesses who sign it, and the mere writing of the document or its receipt has no legal ramifications and may be done by anyone. In any case, it is clear from here that a woman understands the need to transfer the bill of divorce that will be given to her by her husband in the future.
Rachi non traduit
כותבת את גיטה. ומקניא ליה לבעל ויהיב לה ניהלה:
והאיש כותב את שוברו. פרעון הכתובה שפרע ומקנהו לאשה והיא מחתמת עדים ומוסרתו לו לראי' בידו:
אָמַר רָבָא כָּתַב לָהּ גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ וְכָתַב לָהּ שְׁטַר מַתָּנָה עָלָיו קְנָאַתְהוּ וּמִתְגָּרֶשֶׁת בּוֹ
Traduction
§ Rava says: If he wrote her a bill of divorce and placed it in the hand of his slave, and he wrote her a deed of gift with regard to the slave, then she acquired the slave due to the document, and she is divorced immediately by the bill of divorce that is in his hand. The slave is considered to be like her property, and it is as though the husband had placed the bill of divorce in her domain at the time that he transferred the slave to her, and she acquires the bill of divorce as though it were in her courtyard.
Rachi non traduit
עליו. על העבד:
קנאתהו. לעבד בשטר מתנה זה והגט שבידו דהוה ליה האי עבד כחצרה וגיטה וחצירה באו לה כאחד:
וְאַמַּאי חָצֵר מְהַלֶּכֶת הִיא וְחָצֵר מְהַלֶּכֶת לֹא קָנָה וְכִי תֵּימָא בְּעוֹמֵד וְהָאָמַר רָבָא כָּל שֶׁאִילּוּ מְהַלֵּךְ לֹא קָנָה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב לֹא קָנָה וְהִלְכְתָא בְּכָפוּת
Traduction
The Gemara asks: And why does she acquire the bill of divorce? The slave is considered a mobile courtyard, and a mobile courtyard does not acquire property. One’s courtyard can acquire items for him only when the courtyard is fixed in its location. Since a slave is considered to be like land with regard to other areas of halakha, he should also be defined as a mobile courtyard, as he can move from place to place. And if you would say that Rava was referring to a slave who happens to be standing, who is not mobile, but didn’t Rava say: Anything that does not acquire when moving also does not acquire when it is standing or sitting. The fact that the slave could move gives him the status of a moving courtyard, regardless if he is currently moving or not. The Gemara answers: And the halakha taught by Rava could apply in a case where the slave was bound and unable to move, as in that case he is not even able to move, and is not considered to be a mobile courtyard.
Rachi non traduit
וחצר מהלכת לא קנה. דכי אמור רבנן חצרו של אדם קונה לו לאו בחצר מהלכת אמור דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי ורבא גופיה אמרה דלא קני בשנים אוחזין (ב''מ דף ט:):
בכפות. דאינו ראוי להלך:
Tossefoth non traduit
והילכתא בכפות. כפות וישן בעינן כדמשמע לקמן בהזורק (גיטין דף עח.) דאמר כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט ניעור אינו גט דהויא חצר המשתמרת שלא לדעתה ופריך בישן אמאי הוי גט חצר מהלכת היא וכ''ת ישן שאני והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והילכתא בכפות ופי' בקונטרס בההיא קאמר רבא דניעור אינו גט וכן פסקו הלכות גדולות דכפות וישן בעינן וליכא למימר דהכי פירושו והילכתא בכפות לא חשיב חצר מהלכת דלא דמי לעומד ויושב וכיון דכפות מועיל ישן לחוד נמי מועיל ולעולם רבא לא איירי בכפות דא''כ אמאי קאמר רבא ניעור אינו גט דהוי חצר המשתמרת שלא מדעתה אפילו הוי משתמר לדעתה כגון שידיו כפותות בחבל ואוחזתו בידה לא הוי גט דחצר מהלכת היא דומיא דקלתה דאי לאו דקאמר התם בפ''ק דב''מ (דף ט:) דמינח נייח ואיהי דקא מסגיא תותא לא הוי גט אע''ג דמשתמרת לדעתה אלא ודאי רבא בכפות איירי וכי לא ידע אכתי דאיירי בכפות הוה מצי למיפרך מאי איריא דניעור אינו גט משום דמשתמרת שלא לדעתה אפי' משתמרת לדעתה נמי דחצר מהלכת היא אלא דעדיפא מינה פריך:
וְאָמַר רָבָא כָּתַב לָהּ גֵּט וּנְתָנוֹ בַּחֲצֵרוֹ וְכָתַב לָהּ שְׁטַר מַתָּנָה עָלָיו קְנָאַתְהוּ וּמִתְגָּרֶשֶׁת בּוֹ
Traduction
And Rava also says: If he wrote her a bill of divorce and placed it in his courtyard, and he wrote a deed of gift with regard to the courtyard, then she has acquired the courtyard and is divorced immediately by the bill of divorce in the courtyard.
וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן עֶבֶד הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא עֶבֶד אֲבָל חָצֵר לִיגְזַר מִשּׁוּם חֲצֵרָהּ הַבָּאָה לְאַחַר מִכָּאן
Traduction
The Gemara comments: And it is necessary for Rava to teach his halakha both with regard to a slave and with regard to a courtyard. One could not have been learned from the other, as had he taught us only about a slave, I would say that the husband may transfer the bill of divorce to his wife specifically through a slave, but in the case of a courtyard the Sages may decide to enact a decree that this should not be a valid bill of divorce, due to the case of her courtyard that comes afterward. People may not differentiate between this case and a similar case, where the husband places the bill of divorce in the courtyard of a third party, and that courtyard is subsequently acquired by her. In that case, the couple is not divorced, as the bill of divorce was not given by the husband to the wife. Therefore, Rava has to teach that the Sages did not make this decree, and in this case, where the husband gave the courtyard together with the bill of divorce, it is valid.
Rachi non traduit
חצרה הבאה לאחר מכאן. כגון נתן לה גט בחצר חבירו והלך בעל חצר ומכר לה את החצר או נתן לה במתנה והא ודאי אינה מגורשת דמאן מגרש לה דכשנתן הבעל הגט בחצר לא שלה היתה דתקני לה חצרה כאילו נותנו בידה וכי אתא. האי חצר לידה לאו מכח הבעל אתיא לה דניהוי נותן לה החצר והגט ביחד:
Tossefoth non traduit
אבל בחצר לגזור משום חצרה הבאה לאחר מכאן. וא''ת והא שמעינן שפיר מעבד דלא גזרינן משום חצרה הבאה לאחר מכאן וי''ל דבעבד ודאי לא גזרינן דאיירי בכפות ומילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן:
וְאִי אַשְׁמְעִינַן חָצֵר הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא חָצֵר אֲבָל עֶבֶד לִיגְזַר כָּפוּת אַטּוּ שֶׁאֵינוֹ כָּפוּת קָא מַשְׁמַע לַן
Traduction
And had Rava taught us only about a courtyard, then I would say that a woman is divorced specifically if her husband placed the bill of divorce in a courtyard, but in the case of a slave the Sages may decide to decree with regard to a bound slave that the divorce will not take effect, due to the similarity to an unbound slave, where the divorce would not take effect, as explained above. Therefore, Rava teaches us that it is a valid bill of divorce in both cases.
אָמַר אַבָּיֵי מִכְּדֵי חָצֵר מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי מִיָּדָהּ
Traduction
Abaye said as a challenge to Rava: Now, from where was a courtyard included? What is the source for the halakha that a man can divorce a woman by placing a bill of divorce in her courtyard? This can be derived from the phrase: ''And gives it in her hand'' (Deuteronomy 24:1), and the Sages derived that this is not limited to her actual hand but also includes anything that is an extension of her hand, such as her courtyard.
מַה יָדָהּ דְּאִיתַהּ בֵּין מִדַּעְתַּהּ וּבֵין בְּעַל כּוּרְחַהּ אַף חֲצֵרָהּ דְּאִיתַהּ בֵּין מִדַּעְתַּהּ וּבֵין בְּעַל כּוּרְחַהּ וְהָא מַתָּנָה מִדַּעְתַּהּ אִיתַהּ בְּעַל כּוּרְחַהּ לֵיתַהּ
Traduction
Consequently, the following reasoning should apply: Just as with regard to her hand, that it acquires property for her whether with her consent or against her will, so too, with regard to her courtyard, it should be that it acquires property for her whether with her consent or against her will. And with regard to a gift, it is so that she acquires it with her consent, but it is not so that she acquires it against her will. Therefore, a courtyard that a husband transfers to his wife as a gift along with a bill of divorce is not the same as a bill of divorce that he gives into her hand. As a courtyard is different from her hand in this sense, it should not be able to be used as a means of transferring a bill of divorce.
Rachi non traduit
מה ידה דאיתא. בגירושין על כרחה:
אף חצרה. בעינן נמי דלהוי בין מדעתה בין בעל כרחה כגון חצר שהיתה שלה קודם שזרק הגט לתוכה:
בעל כרחה ליתא. דאי אמרה אי אפשי לקבל מתנה ממנו לא קניא לה להא חצר ולא מיגרשה ביה דהא אמרה לא ניחא לי למיקני:
[והא שליחות]. אשה עושה שליח לקבלה מדעתה אבל בעל כרחה אינו נעשה שלוחה שתתגרש בקבלתו אבל הבעל עושה שליח להולכה ונותן לה על כרחה:
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי וְהָא שְׁלִיחוּת לְקַבָּלָה דְּמִדַּעְתַּהּ אִיתַהּ בְּעַל כּוּרְחַהּ לֵיתַהּ וְקָא הָוֵי שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה
Traduction
Rav Shimi bar Ashi objects to the reasoning of Abaye: But what of agency for receipt of the bill of divorce, where the woman appoints an agent to receive a bill of divorce on her behalf, concerning which the agent can act with her consent, but not against her will. No one other than the wife can appoint an agent to receive the bill of divorce, and despite this he is an agent for receipt. Yet a woman is able to appoint an agent for receipt. Evidently, the comparison of other methods of acquisition to acquisition by placing the bill of divorce in her hand is not absolute.
Rachi non traduit
וקמשוי שליח לקבלה. בפרקין דלקמן (גיטין דף סב:) דנפקא לן מושלח ושלחה קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה''א:
וְאַבָּיֵי אַטּוּ שְׁלִיחוּת מִיָּדָהּ אִיתְרַבַּי מִוְּשִׁלַּח וְשִׁלְּחָהּ אִיתְרַבַּי
Traduction
And Abaye would respond: Is that to say that the halakha of agency is included from the words ''her hand''? It is not learned from there; rather, it is included based on the additional wording of the verse, as the verse does not state: And he sent [veshillaḥ]. Rather, it states: ''And sends her out [veshilleḥa]'' (Deuteronomy 24:1). The expanded term teaches that a woman can also appoint an agent to receive a bill of divorce on her behalf. Since agency has a different source in the Torah, it is not impacted by the limitations of her hand. The halakha that a bill of divorce can be given to her by placing it in her courtyard is an extension of the halakha that it can be placed in her hand and does carry the limitations of her hand. Therefore, it must be able to work whether with her consent or against her will.
Tossefoth non traduit
אטו שליחות מידה איתרבאי כו'. וא''ת דבפ''ק דב''מ (דף י:) אמרי' דחצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות ובמציאה דזכות הוא קני אע''פ שאינו עומד בצד חצירו ולא הוי דומיא דיד דקני מכח שליחות דזכין לאדם שלא בפניו א''כ הכא דכתב לה שטר מתנה עליו אע''ג דלא הויא דומיא דידה דמתנה ליתא בעל כרחה תתגרש מכח שליחות וי''ל דדוקא לענין שלא בפניו אמרינן דלא גרע משליחות לקנות במידי דזכות הוא לו אבל בשאר דברים בעינן דומיא דידה דאל''כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך אע''ג דמטעם יד לא קני וא''ת רב שימי מאי קשיא ליה אטו לא ידע דשליחות מושלח ושלחה איתרבאי הא ברייתא היא בפ''ב דקידושין (דף מא.) ומילתא דפשיטא היא לכ''ע וי''ל דרב שימי סבר כיון דאשכחן בשליחות דמתגרשת בלא הגעת גט לידה אע''ג דליתא בעל כרחה לענין חצר נמי דאיתרבאי משום יד לא מיסתבר ליה למימר דקפיד קרא אהכי דליהוי דומיא דיד ואביי מהדר ליה דאין להביא ראיה משליחות לחצר כיון דשליחות איתרבאי מושלח וחצר איתרבאי משום יד:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא שְׁלִיחוּת לְקַבָּלָה נָמֵי אַשְׁכְּחַן בְּעַל כּוּרְחַהּ שֶׁכֵּן אָב מְקַבֵּל גֵּט לְבִתּוֹ קְטַנָּה בְּעַל כּוֹרְחָהּ
Traduction
And if you wish, say a different answer: We also have found that agency for receipt can be effective against her will. How so? As the halakha is that a father can receive a bill of divorce for his minor daughter against her will. The halakhot of agency are therefore consistent with the halakhot with regard to her hand, and Abaye’s objection stands.
Rachi non traduit
קטנה. אביה מקבל גיטה כדנפקא לן בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מז.) מויצאה והיתה:
Tossefoth non traduit
ואיבעית אימא שליחות לקבלה נמי אשכחן בעל כרחה. משמע שרוצה לומר דאפי' איתרבאי שליחות מידה ניחא כיון דאשכחן שליחות בע''כ ע''י אב אע''ג דשאר שליח לא הוי אלא מדעתיה חשיב שפיר דומיא דידה ותימה דחצר מתנה נמי אע''ג דליתא בעל כרחה ניהוי דומיא דידה כיון דאשכחן חצר בעל כרחה כגון חצר שהיה לה קודם לכן דתנן בהזורק (לקמן גיטין עז.) דמגורשת ואומר רבינו יצחק דחצרה דמקודם לכן לא הוי בעל כרחה כמו שליחות דאב דיכולה להפקירו ולא תתגרש עוד על ידו אבל שליחות דאב אי אפשר לה לעכב בשום ענין שלא יקבל גט בעל כרחה. ודוחק:

שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה. ואפי' בעל כרחו של אב מתגרשת כשנותן לו בעל כרחו כדמוכח בפ''ב דקדושין (דף מד.) דאמר קדושין דמדעת אביה ולא היא גירושין דבע''כ בין היא בין אביה פירוש כיון דבעל כרחו של אב מתגרשת יכולה היא לקבל כמוהו וכן פירש שם בקונט' ועוד אמרינן התם נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא משמע דע''י חצר אביה מתגרשת שלא מדעתו כמו שהיא מקבלת שלא מדעתו אפילו אם כחצר אביה דמיא:
עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת וְכוּ' בִּשְׁלָמָא יָד דְּעֶבֶד
Traduction
§ The mishna taught that a bill of divorce may be written on an olive leaf, on the horn of a cow, or on the hand of a slave, provided that the husband then gives her the slave or the cow. The Gemara asks: Granted, with regard to the hand of a slave,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source