Vayedaber

Simple Havroutah

Guittine

Daf 13a

וּמָה אִילּוּ עֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁמָּרְדָה עַל בַּעְלָהּ הֲלֹא אוֹכְלִים בִּתְרוּמָה וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל

Traduction

And Rabbi Meir further said to the Rabbis: And what would be if there was the slave of a priest, who fled from his master, or the wife of a priest who rebelled against her husband, are they not permitted to partake of teruma, although not the teruma belonging to the master or husband? They are permitted to partake of teruma. But this slave who was emancipated may not partake of teruma at all, even teruma that belongs to other priests. Evidently, emancipation is to his detriment.

Rachi non traduit

וזה אינו אוכל. משוחרר אינו אוכל:

Tossefoth non traduit

ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה כו'. לכך מזכיר אשת כהן כלומר כמו שאתם מודים לי באשה שהוא חוב אודו לי נמי בעבד והא דמסיים נמי אבל באשה חוב הוא לה הכל מדברי ר' מאיר מדלא קאמר אמרנו לו:

שַׁפִּיר קָאָמַר לְהוּ אָמַר רָבָא הַיְינוּ דְּקָא מַהְדְּרִי לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ דְּאִי בָּעֵי שָׁקֵיל אַרְבָּעָה זוּזֵי מִיִּשְׂרָאֵל וּפָסֵיל לֵיהּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ

Traduction

The Gemara asks: If so, then Rabbi Meir is saying and responding well to the Rabbis. How do the Rabbis counter his claim? Rava said: This is what they answered and said to him in the mishna: The master can disqualify his slave from partaking of teruma in any event, because he is his master’s acquisition. The implication of this statement is the following: As, if the master desires to disqualify his slave from partaking of teruma after he has fled, he can take four dinars from any Israelite in exchange for the slave, and he thereby disqualifies him from partaking of teruma anywhere that he is located.

Rachi non traduit

מפני שהוא קנינו. טעמא מאי עבד כהן שברח אוכל בתרומה מפני שהוא קנינו דכהן הלכך אי בעי ההוא כהן כשיברח עבדו שקיל ארבעה זוזי מישראל ומקני ליה ניהליה כל היכא דאיתיה ושוב אינו קנינו ומיפסיל:

וּלְרַבִּי מֵאִיר תִּינַח עֶבֶד כֹּהֵן עֶבֶד יִשְׂרָאֵל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִידוֹ מִשִּׁפְחָה כְּנַעֲנִית

Traduction

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Meir, his explanation works out well with regard to the slave of a priest whose emancipation causes him to be disqualified from partaking of teruma, and therefore it is possible to argue that his emancipation is to his detriment. However with regard to the slave of an Israelite, what can be said? Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Emancipation is even to the detriment of a slave of an Israelite, because by freeing him his master causes him to lose the option of engaging in sexual intercourse with a Canaanite maidservant. Until this point it was permitted for him to engage in sexual intercourse with a Canaanite maidservant, but once he is emancipated these women are forbidden to him.

אַדְּרַבָּה הֲרֵי הוּא מַתִּירוֹ בְּבַת חוֹרִין עַבְדָּא בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיהּ זִילָא לֵיהּ שְׁכִיחָא לֵיהּ פְּרִיצָה לֵיהּ

Traduction

The Gemara raises a difficulty: On the contrary, by emancipating him the master renders it permitted for him to engage in sexual intercourse with a free woman. The Gemara answers: In the case of a slave, a life of licentiousness is preferable for him. Therefore, he would rather have the right to engage in sexual intercourse with a Canaanite maidservant, as she is lowly to him, she is available for him, she is unrestricted for him. None of these descriptions apply to a Jewish woman, and therefore he loses out on the benefit he could have received from being permitted to engage in sexual intercourse with a Canaanite maidservant. Consequently, Rabbi Meir maintains that his emancipation is to his detriment.

Rachi non traduit

זילא ליה. זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו:

ופריצה ליה. מתנהגת עמו בפריצות:

Tossefoth non traduit

עבדא בהפקירא ניחא ליה. וא''ת עבד קטן ישראל דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרי' בפ''ק דכתובו' (דף יא.) משום דלא טעים טעמא דאיסורא מאי איכא למימר וי''ל דמוד' ר''מ בעבד קטן ישראל וא''ת והא דקאמר התם והא קי''ל ודאי דעבדא בהפקירא ניחא ליה מנלן והא רבנן פליגי אר''מ ולית להו בהפקירא ניחא ליה וי''ל דמודו רבנן דניחא ליה בהפקירא אלא הכא גבי עבד לית להו לפי שהוא משועבד ורשות אחרים עליו וגדול הוא לו זכות של שיחרור משל הפקירא אבל גר שאין רשות אחרים עליו לא:

מַתְנִי' הָאוֹמֵר תְּנוּ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי שְׁטַר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וּמֵת לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וּמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה

Traduction

MISHNA: In the case of one who says: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, and then he dies, one does not give it after his death. The reason for this is that bills of divorce and manumission must be transferred by the husband or the master. Once he has died the document can no longer be given, and the agency he appointed for this purpose is likewise canceled. However, if he said: Give one hundred dinars to so-and-so, and then he died, one does give the recipient the money after his death.

Rachi non traduit

מתני' האומר תנו גט זה לאשתי. גרסינן במתני' ולא גרסי' תן שלא מסרם ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר:

לא יתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה וכי מטי לידיה הא מית ליה משחרר ופקעה ליה רשותיה:

Tossefoth non traduit

האומר תנו גט. אי גרסי' תן גט זה אתיא מתני' כר''מ דוקא אי נמי אפי' כרבנן וכגון שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ומצוה ליתנו והוא לא נטלו עד אחר מיתה אי נמי נטלו לאלתר ואפ''ה לא זכה העבד ונאמר דלא אמרי' תן כזכי אלא כשמוסר לשליח מיד ליד ואשמעינן במאי דנקט זה דאע''ג שהגט בעין וראוי לינתן בשעה שעושהו שליח והותחל כל כך מחיים אפ''ה לא יגמרו הדבר לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה אבל אור''ת דל''ג כלל זה דע''כ לא תנא זה במתני' לשום חידוש מדדייק בגמרא דמתני' בבריא דאי בשכ''מ מאי איריא תנו אפילו כתבו נמי ואי תנא זה לאשמועינן שום חידוש אפילו מיירי בשכיב מרע לא ה''ל למימר כתבו ואין נראה לומר דהכי דייק אי בשכיב מרע הוה ליה למיתני כתבו גט לאשתי ותנו שחרור זה לעבדי דהא כיון דצריך לשנות תנו שחרור זה אין לו לתנא לשנות כתבו גט לאשתי ולהאריך בלשון:

לא יתנו לאחר מיתה. וקמ''ל דאין גט לאחר מיתה אע''ג דבהדיא תנן בפרק מי שאחזו (לקמן גיטין ד' עב.) דאין גט לאחר מיתה הכא איצטריך לאשמועינן (בגט שחרור שגם אחר שכתבוהו לא זכה בו העבד ואפי' בגט אשה נמי אשמועינן) דאע''ג שמינה המגרש בחייו השליח לא חשיב להיות כמותו אחר מותו כאילו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאחר מיתה והתם אשמועינן דאע''ג שבא הגט ליד האשה מחיים הוי גט אחר מיתה ואשמוענין נמי לישני דתני התם הי משמע מחיים והי משמע אחר מיתה:

תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה. למאן דמוקי לה בבריא ובמעמד שלשתן א''צ לומר דלדידיה רישא נמי איירי במעמד שלשתן ומיירי שהגט כבר בעין דאם אינו בעין אפי' בממון לא שייך מעמד ג' ואיירי שהאשה רוצה בכך ואשמעי' דלא תקון מעמד ג' בשטר אלא בממון דאין נראה שיחלקו האמוראים ברישא דמתני' דמר מוקי לה במעמד שלשתן ומר בכתבו ותנו אלא בסיפא דוקא פליגי ומיירי רישא לכולהו בכתבו ותנו אפי' למאן דמוקי לה בבריא דלא שייך מעמד שלשתן ואע''ג דלא הוי רישא דומיא דסיפא אין לחוש דה''נ למאן דמוקי לה בשכיב מרע לא הוי רישא דומיא דסיפא מכל וכל שהשטר אינו בעולם כשמצוה ליתן והמנה הוא כבר בעולם אע''ג דבגמ' מוכח מרישא דסיפא איירי בבריא אלמא בעי דלהוי סיפא דומיא דרישא היינו משום דאית לן לאוקמי כולהו בחד גברא אבל מ''מ לא בעי לאשוינהו לגמרי:

גְּמָ' אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְרַב וְהוּא שֶׁצְּבוּרִין וּמוּנָּחִין בְּקֶרֶן זָוִית

Traduction

GEMARA: Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta says in the name of Rav: And this ruling, that one gives the one hundred dinars after the death of the owner, is the halakha only when those dinars are piled up and placed in a corner at the time of the command.

Rachi non traduit

גמ' והוא שצבורים. מנה דקתני מתני' בצבורין ומונחין המעות עסקינן ואמר מנה זה תנו לפלוני:

בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבָרִיא כִּי צְבוּרִין מַאי הָוֵי הָא לָא מְשַׁךְ וְאֶלָּא בִּשְׁכִיב מְרַע מַאי אִירְיָא צְבוּרִין כִּי אֵין צְבוּרִין נָמֵי דְּהָא קַיְימָא לַן דְּדִבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִים וְכִמְסוּרִין דָּמוּ

Traduction

The Gemara asks: With what are we dealing? If we say that we are dealing with a healthy person who instructs others to give one hundred dinars, then when they are piled, what of it? After all, the recipient did not pull the money, and one must perform an act of acquisition to take possession of movable property. Rather, say that we are dealing with a person on his deathbed, in which case verbal instructions suffice. However, if that is so, why does this halakha apply specifically when the money is piled? The same should be the case when the coins are not piled as well, as we maintain that the statement of a person on his deathbed who distributes his property is considered as though it were written and delivered. If so, no other act of acquisition should be necessary.

Rachi non traduit

בבריא. מתנות בריא במטלטלין יכול לחזור בו עד שימשוך ויורשו נמי מצי למיהדר ביה אליבא דמאן דלית ליה מצוה לקיים דברי המת:

Tossefoth non traduit

והא לא משך. תימה מאי פריך הא קי''ל (לקמן גיטין דף טו.) מצוה לקיים דברי המת אם כן לוקי מתניתין בבריא משום מצוה לקיים דברי המת וי''ל כיון דחכמים פליגי אר''מ ולית להו מצוה לקיים דברי המת אע''ג דקי''ל כר''מ לא בעי לאוקמי מתני' כיחידאה כדאשכחן בפ' כל הגט (לקמן גיטין ל.) דלא מוקי שמואל מתניתין כיחידאה כר' יוסי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה אע''ג דבפ''ק דבבא מציעא (דף יב.) סבר שמואל כוותיה ועוד י''ל דלא מצי לאוקמי מתני' משום דמצוה לקיים דברי המת דאם כן מאי איריא צבורין אפי' אין צבורין נמי דסבר הגמרא מצוה לקיים כו' שייך אפילו במלוה דבבריא לא חיישינן למנה קבור מדלא פירש וא''ת ולרב גופיה תיקשי דלוקמא משום דמצוה לקיים דברי המת אפילו אין צבורין ויש לומר דרב לא סבר לה כרבי מאיר אלא כר' יוסי כדפסיק שמואל בפרק מציאת האשה (כתובות דף סט:) נמי כר' יוסי ועוד מפרש ר''ת דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחלה לכך ביד שליש דומיא דהמשליש מעות לבתו (שם דף סט:) ותנו שקל לבני (שם) ובמתני' משמע שלא הושלש לכך מתחלה מדלא קתני תנו מנה זה לפלוני ולא דמי להולך מנה לפלוני דלקמן דאמרי' עלה מצוה לקיים דברי המת ואע''ג דלא תנא זה דהולך מנה לפלוני משמע שפיר בלא זה שמוסר לו באותה שעה להוליך יותר מבתנו מנה לפלוני וכן משמע בפרק מי שמת (ב''ב דף קמט.) גבי איסור גיורא דלא הוי מהני ביה טעמא דמצוה לקיים דברי המת בתריסר אלפי זוזי שהפקיד לרבא לפי שלא הופקדו מתחלה לתתם לרב מרי ויש לדחוק דשמא לא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אלא כשהשליש מתרצה ורבא לא היה חפץ להיות שליש לכך ועוד אומר ר''ת דבגר לא אמרי' מצוה לקיים דברי המת דכל דאיתיה בירושה מצוה לקיים דבריו הואיל ולא פסק כחו מאותו הממון דמכחו יורשין אבל גר דליתיה בירושה ופסק כחו מממונו אין מצוה לקיים דבריו וכי האי גוונא אמרינן התם דכל דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע כו':

אָמַר רַב זְבִיד לְעוֹלָם בְּבָרִיא וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מָנֶה לִי בְּיָדְךָ תְּנֵהוּ לוֹ לִפְלוֹנִי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן קָנָה

Traduction

Rav Zevid says: Actually, the mishna is dealing with a healthy person, and this ruling is in accordance with that which Rav Huna says that Rav says. As Rav Huna says that Rav says: With regard to one who says to another: I have one hundred dinars in your possession; give it to so-and-so, if this occurred in the presence of all three parties, that third person has acquired it. This type of acquisition applies only to money that is similar to a deposit, e.g., piled money.

Rachi non traduit

במעמד שלשתן קנה. ולקמן מפרש טעמא וצבורין בעינן דסבר רב זביד לא אמר רב קנה אלא בפקדון דקני ליה כל היכא דאיתיה:

רַב פָּפָּא אָמַר לְעוֹלָם בִּשְׁכִיב מְרַע וּכְאִידַּךְ דְּרַב דְּאָמַר רַב שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי מִנְּכָסַי מָנֶה זֶה נוֹתְנִין מָנֶה סְתָם אֵין נוֹתְנִין

Traduction

Rav Pappa said: Actually, the mishna is dealing with a person on his deathbed, and it is in accordance with another ruling of Rav, as Rav says: With regard to a person on his deathbed who said: Give one hundred dinars to so-and-so from my property, the halakha depends on his precise wording. If he said: Give him this one hundred dinars, where the money is in a particular place, one gives the money to him. However, if he merely said: One hundred dinars, without specification, one does not give it to him.

Tossefoth non traduit

אית ספרים דגרסי שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי נותנין מנה זה נותנין מנה סתם אין נותנין דלמא מנה קבור קאמר. ומפרש ר''י דה''פ דכשאמר מנכסי נותנין אפי' אמר מנה סתם ולא חיישינן למנה קבור כיון שמצוה לתת לו משלו רוצה שיתנו מ''מ והא דקתני מנה זה נותנין כשאינו מצוה לתת לו משלו אלא שמודה ואומר תנו מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי ולכך במנה סתם אין נותנין דלמא מנה קבור קאמר שמודה שהוא של פלוני ומתני' איירי בפקדון ולהכי בעינן צבורין דבלא צבורין חיישינן למנה קבור וא''ת ואמאי אוקי רב בפקדון לוקמי במתנה כדמשמע לשון תנו ואפי' באין צבורין וי''ל דהא כבר אשמעי' בבבא בתרא (דף קנא.) דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אבל בפקדון אשמועי' דלא חיישינן שמא שלא להשביע את בניו אומר כן דכיון שאומר תנו הודאה גמורה היא אכן קשה לר''י על זה דא''כ אמאי מוקי לה בשכיב מרע בבריא נמי מצי לאוקמי בכה''ג וכ''ת דלא חיישינן למנה קבור אלא בשכ''מ לפי שלא היה יכול לפרש מנה קבור מטורד חליו אבל בבריא מדלא פירש אינו מקפיד מאיזה יתנו לו א''כ לוקמא בבריא ואפי' באין צבורין לכן נראה דלא גרסי' מנכסי נותנין אלא אפי' במתנה חיישי' למנה קבור אלא גרסינן מנכסי מנה זה נותנין מנה סתם אין נותנין:

חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא מָנֶה קָבוּר קָאָמַר

Traduction

Why does one not give the one hundred dinars if he did not add further specification? We are concerned that perhaps he spoke about a buried one hundred dinars. In other words, he might have been referring to a specific one hundred dinars whose location is unknown, and he did not intend to give him any other money. For this reason, Rav explains that the mishna is referring to money piled up in a designated place, which the one who gives the instruction is referring to explicitly.

Rachi non traduit

שמא מנה קבור. יש לו בקרקע וההוא הוא דיהב ליה:

וְהִלְכְתָא לִקְבוּרָה לָא חָיְישִׁינַן רַב פָּפָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב זְבִיד

Traduction

The Gemara comments: And the halakha is that we are not concerned about a buried sum of one hundred dinars, i.e., the halakha is not in accordance with the opinion of Rav. The Gemara asks: What is the reason that Rav Pappa did not say an explanation that is in accordance with that of Rav Zevid with regard to Rav’s statement?

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source