Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 63b
אִי ''קָרְבָּן'', שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁנִּקְרְאוּ קָרְבָּן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה''', תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ''. כָּל הָרָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד — חַיָּיב עָלָיו בַּחוּץ, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד — אֵין חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ.
Traduction
If it would have mentioned just the word offering, I would derive that one is liable even for slaughtering animals consecrated for Temple maintenance outside the Temple, which are also called offering, as it is stated: ''And we have brought the Lord’s offering, what every man has found: Articles of gold, armlets, and bracelets, rings, earrings, and pendants'' (Numbers 31:50). Therefore, the verse states: ''And has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting'' (Leviticus 17:4), to teach that with regard to any animal fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting or the Temple, one is liable for slaughtering it outside the Temple. Conversely, with regard to any animal that is not fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting, one is not liable for slaughtering it outside the Temple.
Rachi non traduit
אי קרבן שומע אני וכו'. רישא דברייתא בתורת כהנים הכי איתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו' ת''ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני וכו' כלומר או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב שהרי אף הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא והא ודאי בדק הבית הוא:
הראוי לפתח וגו'. וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דאמר מר (תמורה דף ז:) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וא''א להעמידה כן במקומה במס' זבחים:
Tossefoth non traduit
וכל שאין ראוין לפתח אהל מועד אין חייבין עליו. מה שפירש רש''י שיש מפרשים משום דסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דהמתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וכתב שאי אפשר לו להעמידה כן במקומה בזבחים פרק חטאת ולא פי' מה היה קשה לו ובפרק פרת חטאת פי' דתנן בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיב.) פרת חטאת ששחטה חוץ מגיתה וכן שעיר המשתלח ששחט בחוץ פטור משום דאין ראוין לבא אל אהל מועד אלמא פרת חטאת אע''ג דתמימה היא כיון דאין סופה לבא אל פתח אהל מועד פטור הכי נמי בקדשי בדק הבית פטור ואפילו תמימים:
אוֹצִיא אֵלּוּ שֶׁאֵין רְאוּיִן לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא אוֹצִיא פָּרַת חַטָּאת וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לַה''', מִי שֶׁמְּיוּחָדִין לַה', יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לַשֵּׁם.
Traduction
Furthermore: I might exclude these animals consecrated for Temple maintenance, which are not fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting because they are blemished, and I will not exclude the heifer of a purification offering and the scapegoat, which are fit to come to the entrance to the Tent of Meeting. Therefore, the verse states ''to the Lord'' to indicate that one is liable only for those animals that are designated exclusively for God as offerings. These, the heifer of a purification offering and the scapegoat, are excluded, as they are not designated exclusively for God as sacrificial offerings but are used for some other purpose.
Rachi non traduit
ולא אוציא פרת חטאת. לא גרסינן שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד אלא ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאהל מועד להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים:
Tossefoth non traduit
ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח. רש''י לא גריס פרת חטאת דפרת חטאת לא אתיא כלל לפתח אהל מועד והדין עמו דאי משום דכתיב בה והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה אם כן כי פריך בזבחים ושעיר המשתלח לאו ראוי אל פתח אהל מועד הוא ופריך מזאת הברייתא דקרי ליה ראוי אל פתח אהל מועד ומשני ליה כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה ואי בעית אימא כאן קודם וידוי וכו' ליפרוך מפרת חטאת ולא הוה מצי לשנויי כדמשני על כן נראה דלא גרס פרת חטאת בברייתא ודוחק הוא דבברייתא גרסינן שהן ראוים וכו' עד יצאו אלו שאינן מיוחדין בלשון רבים וצריך לגרוס שהוא ראוי יצא בלשון יחיד כיון דלא גרסינן אלא שעיר המשתלח ונראה לי ליישבו והכי פירושו ולא אוציא פרת חטאת ואפילו אם תמצא לומר שאוציא נמי פרת חטאת כיון דאיהי לא אתיא פתח אהל מועד מכל מקום לא אוציא שעיר המשתלח ת''ל לה' והשתא ניחא דכי פריך בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיג.) משעיר המשתלח לא פריך מפרת חטאת משום דבהאי ברייתא נמי את''ל קאמר דפרת חטאת אינה ראויה לפתח אהל מועד לה' לשעיר המשתלח דההוא ודאי ראוי לפתח אהל מועד הוא ולהכי לא פריך התם אלא משעיר המשתלח:
וְ''לַה''' לְהוֹצִיא הוּא? וּרְמִינְהוּ: ''יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה''', אֵלּוּ אִישִּׁים,
Traduction
The Gemara asks about this halakhic midrash: Does the expression ''to the Lord'' come to exclude? The Gemara raises a contradiction based upon the verse: ''When a bull, or a lamb, or a goat, is born it shall be seven days under its mother; but from the eighth day on it may be accepted as an offering by fire to the Lord'' (Leviticus 22:27). An offering by fire to the Lord: These are offerings by fire, which are sacrificed on the altar and which may not be sacrificed before their proper time.
Rachi non traduit
ולה' להוציא הוא. בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא בתמיה:
אלו אישים. שלא יתן מהן על אש של מערכה:
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנּוּ מְחוּסָּר זְמַן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''קָרְבָּן'', ''לַה''' — לְרַבּוֹת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ!
Traduction
From where do we derive that he may not consecrate an animal when it is lacking time, i.e., before the eighth day? The verse states: An offering, which indicates that it should not be designated as an offering before the eighth day. The expression: To the Lord comes to include the scapegoat, which is also brought for the sake of God. In other words, the expression: To the Lord, not only does not exclude the scapegoat from the category of offerings, but specifically includes it in this category.
Rachi non traduit
מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת''ל קרבן. ומשעת הקדשו קרוי קרבן:
אָמַר רָבָא: הָתָם מֵעִנְיָנָא דִקְרָא וְהָכָא מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. הָתָם דְּ''אֶל פֶּתַח'' לְרַבּוֹת — ''לַה''' לְהוֹצִיא. הָכָא דְּ''אִשֶּׁה'' לְהוֹצִיא — ''לַה''' לְרַבּוֹת.
Traduction
Rava said that this can be resolved as follows: There the expression is understood in the context of the verse and here it is understood in the context of the verse. There, with regard to consecrated animals slaughtered outside the Temple, where the phrase: To the entrance, in that same verse comes to include other offerings, the phrase: To the Lord necessarily comes to exclude. Conversely, here, with regard to consecrating animals before the proper time, where the phrase: Offering by fire comes to exclude, the phrase: To the Lord comes to include.
Rachi non traduit
התם דאל פתח לרבות. שעיר המשתלח דלא ממעט מאל פתח שהרי ראוי לבא אל פתח:
לה' להוציא. אתא דאילו לרבות לא איצטריך וכי אתא להוציא אתא ולמדרש מי שמיוחדין לשם יצא זה שאינו מיוחד:
הכא דאשה משמע להוציא. שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים:
לה' לרבוי. אתא ולמדרש לה' כל דלה':
טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי, הֲוָה אָמֵינָא: שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ קָדוֹשׁ בִּמְחוּסַּר זְמַן. וְהָא אֵין הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ אֶלָּא בְּרָאוּי לַשֵּׁם!
Traduction
Once the contradiction has been reconciled, the Gemara challenges the reasoning of the argument. The reason the scapegoat may not be consecrated before it is eight days old is because the Merciful One specifically included it among the other offerings. But had it not included it I would have said: The scapegoat may be consecrated even when it is lacking time. However, this is difficult: Isn’t it true that the lottery establishes as the goat that is sacrificed to God, only one that is fit to be sacrificed to God? Since it is not known in advance which goat will be designated for this purpose, both goats must be eight days old and thereby fit to be sacrificed to God.
Rachi non traduit
והא אין הגורל קובע. לשם אלא את הראוי לשם וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם א''א להיות אחד מהן מחוסר זמן:
אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי, חָנָן הַמִּצְרִי הִיא, דְּתַנְיָא: חָנָן הַמִּצְרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ דָּם בַּכּוֹס — מֵבִיא חֲבֵירוֹ וּמְזַוֵּוג לוֹ.
Traduction
Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is the opinion of Ḥanan the Egyptian, as it was taught in a baraita that Ḥanan the Egyptian says: Even if the goat sacrificed to God has already been slaughtered and its blood has been collected in the cup, if the scapegoat dies, he brings another goat as a counterpart and pairs it with the goat that has already been slaughtered. Since in this case the priest need not draw new lots and the second goat is immediately designated to be sent to Azazel, it was necessary to teach that this goat must not be lacking time.
Rachi non traduit
חנן המצרי היא. דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן:
אפי' דם. של שעיר הפנימי בכוס שכבר נשחט ומת המשתלח מביא חבירו מן השוק:
ומזויג. לדם ומשלחו:
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְחָנָן הַמִּצְרִי דְּלֵית לֵיהּ דְּחוּיִין, דְּלֵית לֵיהּ הַגְרָלָה מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? דִּילְמָא מַיְיתֵי וּמַגְרִיל.
Traduction
The Gemara presents a challenge with regard to this answer. Say that you heard Ḥanan the Egyptian say that he does not hold that if the scapegoat dies, the blood of the other goat is rejected. Did you also hear him say that he does not require a new lottery for the second goat? Perhaps he meant that one brings two new goats and draws lots, and whichever is designated to be sent to Azazel is the counterpart to the goat that was already slaughtered.
Rachi non traduit
דלית ליה דחויין. דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתני' מת המשתלח ישפך הדם:
דילמא מייתי ומגריל. וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם ויתכפר בדם של ראשון ולעולם שנים צריך להביא ומגריל ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא דאין גורל קובע אלא בראוי לשם:
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי, רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: מֵת אֶחָד מֵהֶן — מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
The Gemara presents another explanation of why it was necessary for the Torah to indicate that the scapegoat must not be lacking time. Rather, Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita: If one of the goats dies, he brings another goat in its place without a lottery; this is the statement of Rabbi Shimon. Therefore, if the scapegoat would die, another goat would be designated as the scapegoat without a lottery, and it was necessary for the Torah to indicate that this goat had to be eight days old.
רָבִינָא אָמַר, כְּגוֹן שֶׁהוּמַם וְחִילְּלוֹ עַל אַחֵר.
Traduction
Ravina said that it is possible to answer according to all opinions. The derivation was necessary in a case where the scapegoat became blemished after the lottery and they redeemed it with another. In that situation, all agree that the new scapegoat does not need to be designated through a lottery, because the status of the original scapegoat was transferred to its replacement.
Rachi non traduit
רבינא אמר. כי איצטריך קרא דמחוסר זמן כגון שהומם המשתלח משהגריל עליו וחיללו על אחר וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא:
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּפָסֵיל בֵּיהּ מוּמָא! דְּתַנְיָא: ''וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם'', אֵלּוּ הַחֲלָבִים.
Traduction
The Gemara asks: From where do you say that the scapegoat is disqualified by a blemish? A blemish disqualifies only a sacrificial offering, and the scapegoat is not a sacrificial offering. The Gemara answers: As it was taught in a baraita based upon the verse: ''Blind, or broken, or maimed, or having a growth, or scurvy, or scabbed, you shall not offer these to the Lord, nor make an offering by fire of them upon the altar to the Lord'' (Leviticus 22:22). The phrase: Nor make an offering by fire of them; these are the fats of blemished animals, which may not be sacrificed on the altar.
Rachi non traduit
ואשה לא תתנו וגו'. בבעלי מומין כתיב:
אֵין לִי אֶלָּא כּוּלָּן, מִקְצָתָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מֵהֶם''. ''מִזְבֵּחַ'', זוֹ זְרִיקַת דָּמִים. ''לַה''', לְרַבּוֹת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
Traduction
I have only derived that it is prohibited to sacrifice all the fats of a blemished animal; from where do I derive that it is prohibited to sacrifice some of them? The verse states ''of them,'' which indicates that the prohibition applies even to some of them. ''The altar''; this is referring to the prohibition against sprinkling the blood of blemished animals. The phrase ''to the Lord'' comes to include the scapegoat, which is also disqualified by a blemish.
Rachi non traduit
מקצתן. כזית מהן:
Tossefoth non traduit
זריקת דמים על המזבח. הקשה מורי קרובי הכהן ה''ר יהודה זצ''ל דבפרק השוחט המעלה (זבחים דף קז:) אמרינן דלא הוה צריך למיכתב זריקה בחוץ דאתיא לה שפיר מבינייהו משחיטה והעלאת חוץ אלא לגלויי לך אקבלה דלא תיתי מבינייהו ובבעלי מומין אמאי איצטריך למיכתב תיתי מבינייהו וליכא למימר לגלויי אקבלה דלא תיתי דמהיכא תיתי אי משחיטה והעלאה איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין עליהם בחוץ תאמר בקבלה ודנתי לפניו דאיכא למימר מקדיש בעלי מומין יוכיח שפטור בחוץ וחייב בבעלי מומין עוד הקשה לר' יוסי ברבי יהודה דמחייב אף בקבלה בבעלי מומין אמאי איצטריך קרא להקטרה זריקה וקבלה ליתי כולהו מבינייהו משוחט ומקדיש גם בזה דנתי לפניו דאיצטריך לגלויי אקמיצה דלא תיתי והא דמיבעי פ' כל הקרבנות (מנחות פה:) אי לוקה משום בעלי מומין בסולת שהתליע מצינו למימר דהיינו דווקא במקדיש אבל קמיצה לא אי נמי ההיא לרבנן דר' יוסי בר' יהודה אי נמי י''ל דאי לא כתיב קרא לזריקה הוה מוקמינן חד לא תקריבו לזריקה ואידך לקבלה דהא אשחיטה ומקדיש לא מיתוקם אלא באם אינו ענין ואזריקה וקבלה משמע שפיר טפי דלשון הקרבה הוי זריקה וקבלה כדאשכחן ספ''ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה ואם כן מקדיש ושוחט לא הוה נפקא לן ומבינייהו נמי לא דמה להנך דעבודה נינהו ולא שייכי בחולין תאמר בשחיטה דשייכא בחולין וגבי על החמץ הקשה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג:) למה לי קרא לזריקה תיתי מבינייהו דלגלויי אקבלה הא בלאו הכי קבלה לא אתיא משחיטה והקטרה כדפרישית דמה להנך שכן חייבת בחוץ ודנתי לפניו מולק יוכיח שפטור בחוץ וחייב על החמץ כדאיתא בפרק תמיד נשחט (ג''ז שם) וכן הקשה בע''ז למה לי קרא לזריקה ניתי מבינייהו דלגלויי אקבלה לא איצטריך דאיכא למיפרך כדפרישית וכן בזה דנתי לפניו דלא אייתר לן שום קרא לזריקה אלא מדברי קבלה ילפינן לה מדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם ועוד אפי' לפי דבריו איצטריך לגלויי אקבלה דלא תיתי דאי פרכת כדפרכינן איכא למימר השתחואה יוכיח שפטור בחוץ וחייב לע''ז מיהו האמת הוא דלא איצטריך קרא לגלויי אקבלה דלא תיתי דכיון דלא אשכחן קרא שעובדין בקבלה לע''ז אין לחייב עליה כדפרש''י בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) אהא דפריך וליחשוב נמי זורק ופרש''י בשלמא מקבל ומוליך לא קשיא לן דכיון דלא אשכחן שעובדין לשם ע''ז בכך אף על גב דהוי כעין פנים פטור בשלא כדרכה על כן נראה כתירוץ הראשון עוד הקשה היכי קאמר התם דקבלה הוה אתיא מבינייהו משחיטה והעלאה אי לא היה כתיב זריקה לגלויי עלה דלא תיתי והאיכא למיפרך מה להנך שחייבין (בע''ז) ובבעלי מומין תאמר בקבלה דפטור לרבנן דרבי יוסי ב''ר יהודה ורציתי לומר מנסך יוכיח ולא נהירא ליה דהא בעיא היא בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פז.) אי לקי משום בעל מום על יין הפסול לנסכים ועלתה בתיקו מיהו יש לומר מנסך מים יוכיח דחייב בחוץ אף על גב דלא אשכחן שילקה עליהם משום בעל מום ולי הוקשה היכי קאמר דאתיא מבינייהו משחיטת חוץ ומהעלאה וממנסך ניפרוך שחייבין בע''ז ויש לומר דלאו דוקא נקט לגלויי אקבלה דלא תיתי דלקבלה לא איצטריך אלא לגלויי אקמיצה דלא תיתי דבקמיצה ליכא למיפרך כדפרכינן דהא חייבין עליה בע''ז כמו שחייבין על השחיטה דקמיצה דמנחה במקום שחיטה דזבח לכל מילי וא''ת בקמיצה נמי איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין על החמץ תאמר בקמיצה כדמשמע בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סג:) יש לומר מנסך יוכיח דפטור על החמץ וחייב בחוץ וא''ת כיון דסוף סוף לא אתיא מבינייהו אלא אם כן נימא מנסך יוכיח מאי אצטריך למימר תיתי מבינייהו הא ממנסך לחודיה אתו דליכא למיפרך מידי י''ל איכא למיפרך מה למנסך שכן קבע לו ראשו של מזבח תאמר בקמיצה ותאמר בזריקה שעומד על הרצפה וזורק דמים למטה מחוט הסיקרא:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב בַּעַל מוּם, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב מְחוּסַּר זְמַן. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מְחוּסַּר זְמַן — מִשּׁוּם דְּלָא מָטֵי זִמְנֵיהּ, אֲבָל בַּעַל מוּם דְּמָטֵי זִמְנֵיהּ — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּעַל מוּם — מִשּׁוּם דִּמְאִיס, אֲבָל מְחוּסַּר זְמַן דְּלָא מְאִיס — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
Traduction
The Gemara comments: And it is necessary to write that a blemished scapegoat is disqualified and it is necessary to write that a scapegoat may not be lacking time. Since if the Merciful One had written only that a scapegoat is disqualified if it is lacking time, one might have said that this is because its time has not yet come and therefore it is unable to become consecrated. However, with regard to a blemished animal whose time has already arrived, say that it is not disqualified. And conversely, if the Merciful One had written only that a blemished scapegoat is disqualified, one might have said that this is because it is considered abhorrent to sacrifice a blemished animal as an offering. However, with regard to a goat that is lacking time, which is not abhorrent, say that it is not disqualified. It is therefore necessary for the Torah to include the scapegoat in both disqualifications.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source